תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בגין תאונת שרשרת, אשר בגינה התנהלו הליכים משפטיים נוספים. במהלך התאונה עצר רכב באמצע צומת, ומיד לאחר מכן התנגשו בו רכב התובע ורכבי הנתבעים 1, 2, ו- 3, בזה אחר זה. התובע בתביעה דנא הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לתובענה דנא הבעלים של רכב סיטרואן (להלן: "התובע" ו -"רכב הסיטרואן"). הנתבע 1 הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים לקרות התאונה הנהג ברכב מסוג "סקודה" (להלן: "רכב הסקודה") , הנתבעת 2 הינה מי שהיתה במועדים הרלוונטיים לקרות התאונה הנהגת ברכב מסוג "קסרה" (להלן: "רכב הקסרה"), ואילו הנתבע 3 הינו מי שהיה במועדים הרלוונטיים הנהג ברכב מסוג "רנו" ( להלן: "רכב הרנו"). הנתבעת 4, הינה חברת הביטוח "הכשרה", אשר הצטרפה לתובענה כנתבעת בהתאם לבקשתה כבעלת עניין בתובענה, וכמי שתישא בתוצאות אם התביעה כנגד נתבע 3 תתקבל. בהמשך ובסמוך למועד הדיון צורפה לתיק חברת הביטוח "הראל", המבטחת של הנתבע 1, כנתבעת נוספת, חמישית, וכמי שתישא בתוצאות באם התביעה כנגדו תתקבל. טענות הצדדים לטענת התובע, ביום 7/2/11 בעת שנסע רכב הסיטרואן בצומת אשל הנשיא בבאר שבע, ונעצר עצירה מוחלטת לאחר חציית הצומת בשל רכב אחר שנעמד במרכז הכביש, הגיחו לפתע רכב הסקודה, רכב הקסרה ורכב הרנו מאחור, פגעו ברכב הסיטרואן, וגרמו לנזק קשה בחלקה האחורי. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל אשמתם המוחלטת של הנתבעים, ועותר כי סך נזקיו הינו בסך הכולל של 8755 ₪, על פי הפרוט כדלקמן: עלות תיקון הרכב- 7475 ₪, שכ"ט שמאי- 580 ₪, הוצאות גרירה- 200 ₪, וכן טרחה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪. הנתבעים 3 ו- 4 הגישו כתב הגנה מטעמם ממנו עולה כי לטענתם קיים השתק פלוגתא הקיים לדידם בין הצדדים, ביחס לאי אלו טענות עובדתיות אשר נטענות בתובענה דנא, היות ובהליך משפטי מקביל נקבעו קביעות עובדתיות המחייבות בהליך זה. המדובר בתביעה באשר לנזקי רכוש, שנגרמו לרכב הסקודה ואשר נידון בפני כבוד השופט אור אדם בת"ק 417979/07/11 . בתביעה קטנה זו, אשר הגיש הנתבע 1 ( בעל רכב הסקודה) כנגד הנתבעים 2-4, נפסק כי האחריות לנזקי רכב הנתבע 1 מוטלים ב- 80% על הנתבעת 2 ואילו 20% מנזקיו על הנתבע 3 ולגבי הנתבע 1 נקבע כי עצר עצירה מוחלטת בטרם החלה התאונה. לטענתם, יש לקבל גם התביעה בענייננו, לפי אותה חלוקת אחריות. כמו כן, ציינו הנתבעים 3 ו-4, כי התובע בענייננו לא הפחית מסכום התביעה אותו הוא תובע את עלות השרידים שקבל עבור רכבו. הנתבעים 3 ו- 4 עותרים לכך שבהתאם לאמור לעיל ולאשר נפסק, יחוייבו הם ב- 20% מסכום הנזקים המוכחים, קרי: נזק ישיר (בקיזוז שרידים)- 6555 ₪, שכ"ט שמאי בסך 580 ₪, גרירה בסך 200 ₪, וסה"כ- 7335 ₪, מתוכם ישלמו הם 20% - דהיינו, 1467 ₪, ואילו הנתבעת 2 תשלם את היתרה, בסך 5868 ₪. הנתבעים 1 ו- 5 הגישו כתב הגנה מטעמם וטענו כי דין התביעה כנגדם להידחות על הסף מפאת מעשה בית דין, היות וכבר נקבע ונפסק בת.ק 41979-07-11, מפי כבוד השופט אור אדם, כי רכב הנתבע 1 הספיק לבלום את רכבו ולהגיע לעצירה מוחלטת בטרם נפגע מאחור ונהדף שלא באשמתו על רכב התובע. מטעם הנתבעת 2 לא הוגש כל כתב הגנה. פסק הדין שניתן ב- ת.ק 41979-07-11 בתובענה ת.ק 41979-07-11, הגיש הנתבע 1, בענייננו, תביעה כנגד הנתבעים 2,3, ו-4 בעניינו, ובה נפסק, מפי כבוד השופט אור אדם, כי האחריות לנזקי רכב הנתבע 1, מוטלים ב- 80% על הנתבעת 2 ואילו 20% מנזקיו מוטלים על הנתבע 3 (ראה התיק דנא, עמוד 13 לפרוטוקול, שורה 32). בפסק דין זה קבע כבוד השופט אדם כי הנתבע 1, למעשה, לא פגע ברכב התובע אלא עד אשר נהדף קדימה ע"י הרכבים שמאחוריו, וכי האחריות להדיפת הנתבע 1 מוטלת כפי שצויין לעיל. דיון והכרעה למועד הדיון שנערך בפני ביום 4/11/13 התייצבו הצדדים, למעט הנתבעת 2, אשר נעדרה ממועד הדיון מבלי שהודיעה על כך דבר, וכאמור- לא הגישה כל כתב הגנה מטעמה. התובע הציג בפני בית המשפט אישור מסירה לפיו בוצעה מסירה כנדרש של כתב התביעה לנתבעת 2, ובקש לתת פסק דין בעניינה בהעדרה. כן קיים בעניינה אישור מסירה בתיק. הצדדים הפנו את בית המשפט לקביעות העובדתיות שנקבעו בתובענה שהתנהלה בפני כבוד השופט אור אדם, ב- ת.ק 41979-07-11, כפי שצויין בהרחבה לעיל. כפי שעולה, לאור פסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים בגין האירוע נשוא התובענה, קיים "השתק פלוגתא" ביחס לאי אלו מהטענות העובדתיות העולות בתיק, וכן קיים "השתק פלוגתא" ביחס לאחריות של כל אחד מהנתבעים לקרות התאונה, לנוכח המסקנות אליהן הגיע בית המשפט בתובענה שלעיל. לנוכח כך, במהלך הדיון בפני הגיעו הצדדים להסכמה משותפת, והציגו בפני מתווה דיוני אשר הוסכם ביניהם ואשר לפיו התביעה תתקבל בשיעור של 80% כנגד הנתבעת 2, וב- 20% מערכה כנגד הנתבעים 3 ו-4, וזאת בהסתמך על הקביעות בפסק הדין שניתן ושצויין בהרחבה לעיל. כמו כן, הוסכם כי התביעה כנגד הנתבע מס' 1 והנתבעת מס' 5, תידחה. הצדדים היו חלוקים ביניהם לעניין ההוצאות, התובע עתר להשתת הוצאות, ואילו הנתבעים טענו כי הם הזכאים לתשלום הוצאות, היות והציעו את הצעתם לסיום הסכסוך בהתאם למתווה שהוצג בדיון ובהתאם לפסק הדין שניתן בעניין התאונה, ואילו התובע הוא זה שהתעקש על קיומו של הדיון בפועל והתעקש בפני בית המשפט כי הצעתם לסיום התובענה תידון במועד הדיון. בסופו של יום, לאחר שעיינתי בפסק הדין שניתן מפי כבוד השופט אור אדם ואשר צויין בהרחבה לעיל, וכן עיינתי בכתבי טענות הצדדים אשר הופיעו בפני- למעט הנתבעת 2 אשר לא התייצבה למועד הדיון ואשר כלל לא הגישה מטעמה כתב הגנה, ולנוכח ההסכמה המשותפת אליה הגיעו הצדדים במועד הדיון שנערך לפני, ולנוכח קיומו של השתק פלוגתא בסוגיות המשפטיות של האחריות בתאונה, הגעתי להכרעה כדלקמן: א. לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במועד הדיון, ולנוכח קביעת כבוד השופט אור אדם ב- ת.ק 41979-07-11, כי הנתבע 1 עצר עצירה מוחלטת ולמעשה נהדף, ולפיכך פגע במכונית התובע- התובענה כנגד הנתבע 1 ו-5 נדחית, ללא צו להוצאות. ב. לנוכח העדרה של הנתבעת 2 ממועד הדיון, חרף קיומו של אישור מסירה בעניינה ואי הגשת כתב הגנה מטעמה, ולנוכח קביעת כבוד השופט אור אדם ב- ת.ק 41979-07-11, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת בשיעור של 80% על הנתבעת 2, הנני מקבלת את התובענה כנגדה, בהעדרה, ופוסקת כי עליה לשלם לתובע סך של 5868 ₪. ג. לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במועד הדיון, ולנוכח קביעת כבוד השופט אור אדם ב- ת.ק 41979-07-11, כי האחריות לקרות התאונה מוטלת בשיעור של 20% על הנתבע 3 , הנני מקבלת את התובענה כנגדו ופוסקת כי על הנתבעות 3 ו- 4 לשלם לתובע סך של 1467 ₪. 5. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. זכות ערעור- כחוק. תאונת דרכיםנזקי רכושתאונת שרשרת