תביעה קטנה בגין תקלות במכשיר רדיו-טלפון נייד מסוג "בלאקברי 9700"

תביעה קטנה בגין תקלות נטענות שנתגלו במכשיר רדיו-טלפון נייד מסוג "בלאקברי 9700" שרכש מאת הנתבעת בחודש דצמבר 2011. על פי הנטען בכתב התביעה, רכש התובע מהנתבעת מכשיר רדיו-טלפון נייד כאמור וכן חבילת ביטוח בסך של 60 ₪ לחודש. לטענתו, החל מיום רכישת המכשיר גילה תקלות חוזרות ונשנות במכשיר. כך, לטענתו, ביום 23.10.11 פנה למרכז השירות של הנתבעת בשל הופעת כתם שחור על המסך, והבעיה לא טופלה. עוד, לטענתו, ביום 6.12.12 בשל התופעות של כיבוי המכשיר באופן מפתיע, מחיקת זיכרונות ועוד, התבקש לעדכן גרסה במכשיר הטלפון ולבסוף, לאחר המתנה ארוכה, קיבל את המכשיר עם גרסה שגויה, כלשונו, וכאשר נמחקו הזיכרונות והקבצים מהמכשיר. כמו כן טען התובע, כי כאשר הופנה בעניין זה לנציגת הנתבעת, בשם יונית, התנהגה זו כלפיו באופן מזלזל ומשפיל ומסרה לו: "אם זה מה שהטכנאי עשה, זה מה יש". ביום 8.1.13, לטענתו, לאחר שנשבר המסך במכשיר הטלפון, פנה למרכז השירות של הנתבעת ושוב נתקל לטענתו ביחס מזלזל מצד הגב' יונית, כאשר היא צוחקת בפניו בבוז בפני לקוחות נוספים. עוד לטענתו, בחודש מרץ 2013 פנה למרכז השירות בשל תקלה במסך של מכשיר הטלפון, אך למרות שהתקלה תוקנה, נמצאו שתי תקלות נוספות: האחת - במצלמה; והשניה - בטעינת המכשיר. לטענת התובע, כאשר פנה בעניין זה למרכז השירות ביום 26.4.13, רשמה נציגת הנתבעת תקלות אחרות מאלה שבגינן התייצב, על דעת עצמה, ולמחרת המכשיר כבה ולא עלה בידו להטעינו. לבסוף, ביום 2.5.13, עת פנה בפעם האחרונה למרכז השירות, קיבל לידיו טלפון חלופי, נאמר לו שלא ניתן להעביר את הקבצים והזיכרונות ולפיכך, בשל תחושותיו הקשות ממפגשים קודמים, כלשונו, העדיף לעזוב את המקום. לאור מסכת עובדתית זו, מבקש התובע לפצותו על דרך של השבת הסכומים ששילם על המכשיר במשך 30 חודשים (100 ₪ X 30) וכן התשלומים ששילם עבור הביטוח (60 ₪ X 30). עוד ביקש התובע לפצותו בגין עוגמת הנפש, ההשפלות שסבל הטרדה והטרחה ובזבוז זמנו בסך גלובלי של 12,000 ₪. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי תביעתו של התובע נטולת בסיס והמדובר לכל היותר בזוטי דברים. לטענתה, ידוע לכל כי מכשירים אלקטרוניים עלולים להתקלקל ואין בהגעה למרכז השירות כדי לתקנם, על מנת להקים ללקוח עילת תביעה כלשהי ולכל היותר המדובר בטענה בדבר כדאיות העסקה וניסיון להתעשר על חשבונה. הנתבעת ציינה, כי ביום 21.10.10 התקשר עמה התובע לאספקת שירותים סלולריים ורכש את המכשיר נשוא כתב התביעה, וכי רק לאחר שנה פנה לראשונה לתיקון המכשיר, וגם זאת בשל שריטה בעדשה וליקוי במכסה הסוללה, אשר נגרמו ע"י שימוש בלתי סביר במכשיר ע"י התובע עצמו. הנתבעת הוסיפה כי ביום 8.5.12, בחלוף מעל 7 חודשים מפנייתו הראשונה, הגיע התובע למרכז השירות בבקשה לבצע עדכון גרסה למכשיר, וכאשר העדכון כשל, הומלץ לו להכניס את המכשיר למעבדת שירות לשם מתן פתרון מלא והוא סירב מסיבותיו הוא ועשה זאת רק ביום 12.6.12. לטענת הנתבעת, התובע מסלף את העובדות בנוגע לאופן התייחסותה של הגב' יונית, מנהלת השירות הטכני, וכי האחרונה הציעה לו להכניס את המכשיר למעבדה ואמרה שתיקח זאת לטיפולה האישי. הנתבעת הוסיפה כי רק ביום 12.6.2012 הכניס התובע את המכשיר למעבדה לתיקונים כאשר גם הפעם הוא סובל מנזק פיזי שנגרם כתוצאה משימוש בלתי סביר של התובע וכך גם בפניות השירות הבאות שהיו, לטענת הנתבעת, ביום 8.1.2013, 6.3.2013, ו-1.5.2013. הנתבעת טענה כי התובע היה מודע לכך שעדכון הגירסה יביא למחיקת המידע המצוי על המכשיר למעט אנשי הקשר וכי הדבר אף מצויין בשלט מפורש המוצב בתחנת השירות של הנתבעת, וכן בטופס עליו חתם התובע. הנתבעת הוסיפה כי בפעולה פשוטה של גיבוי הנתונים יכול התובע לחסוך את הנזקים שלהם הוא טוען. ביום 4.8.2013 התקיים בפני דיון ההוכחות בתביעה, והתובע העיד בחקירה ראשית ונחקר בחקירה נגדית על עדותו. התובע הודה כי בפעם הראשונה שפנה למרכז השירות היה זה בשל העובדה שמכשיר הטלפון נפל מידו ומסכו נשבר . התובע העיד על כך כי העברת הזיכרונות נעשתה רק לאחר ששילם 49 ₪ על קבלת מכשיר סים אחר . התובע הוסיף כי רכש מטען חיצוני וסוללה באמצעות אתר הקניות ebay והודה כי הוא מודע לקיומה של אפליקציה שניתן להתקין על מכשיר הטלפון בעלות של 3-4 ₪ לגיבוי אנשי הקשר, אך לטענתו על הנתבעת היה לבוא לקראתו ולהציע זאת. נציג הנתבעת חזר על טענותיה מכתב ההגנה והסביר כי לא ניתן להעביר את הזכרונות המצויים במכשיר הטלפון המקורי של התובע למכשיר החלופי, בשל מגבלות כרטיס הסים. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה . דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים על נספחיהם, בעדויות עדי הצדדים בפני, ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. התביעה להשבת התשלומים ששילם התובע עבור רכישת המכשיר ועבור עלות ביטוחו, אין לה על מה שתסמוך, שהרי אין חולק שהתובע עשה שימוש במכשיר במשך תקופה ארוכה של למעלה משנתיים ומחצה . אני דוחה את טענתו של התובע כי מיד עם קבלת המכשיר התגלו בו תקלות חמורות, שהרי לא פנה ולא הוכיח כי פנה למרכזי השירות של הנתבעת אלא בחלוף שנה מיום רכישת המכשיר וגם זאת בשל נזק שגרם בעצמו למכשיר. התביעה לפיצוי בסך של 12,000 ₪ בגין עוגמת נפש, השפלות וטרדה, גם היא אין לה על מה שתסמוך ולא הוכחה כלל על ידי התובע. נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי. יפים לעניין זה הדברים הבאים: "כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים". (מתוך ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים - ההדגשה שלי - י.ב.). טענות התובע להשפלות שספג מפיה של הגב' יונית, מנהלת השירות הטכני אצל הנתבעת, הן טענות חמורות ויוצאות דופן. על פי כתב התביעה השפלות אלה, שכללו צחוק מופגן והפגנת בוז בפניו של התובע, נעשו בנוכחות "לקוחות נוספים ששהו בסניף" (על פי כתב התביעה). יש לשער כי ארוע חריג שכזה היה נחרת בזיכרונם של הלקוחות והתובע יכול היה לבקש מהם לבוא וליתן עדות . אומנם, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה שאינה קבילה, ואינו כבול בסדרי הדין (סע' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984), ואולם, נשמר הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה" ועל תובע המבקש להוציא מחברו, להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את כל יסודות תביעתו. כידוע, הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובתו של הנמנע מהבאתה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה , היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 - ההדגשה שלי - י.ב.). ראה לעניין זה גם בספרו של י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003,חלק שלישי בעמ' 1650: "הימנעות מהבאת ראיה-במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל-מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ההדגשה שלי - י.ב.). לכך יש להוסיף את העובדה כי בניגוד לתיאור החמור והקיצוני של אופן התרחשות הדברים בכתב התביעה, הרי שבעדותו בפני כל שטען התובע הוא שהגב' יונית אמרה לו כי "אין לה זמן בשבילי". דברים מינוריים אלה, רחוקים מרחק רב מתיאור "ההשפלה" בכתב התביעה, והתובע לא מסר, משום מה, בעדותו פרטים טובים וממשיים של הדברים שאמרה הגב' יונית, לדידו, מעבר למשפט האמור. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בב"ש בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.תביעות קטנותסלולר (תביעות)טלפון