נטען שרכב פגע בגדר בניין הבית המשותף וכתוצאה מכך נגרם נזק לגדר

נטען שרכב פגע בגדר בניין הבית המשותף וכתוצאה מכך נגרם נזק לגדר התובע, אשר פעל בשם וועד הבית המשותף, קיבל הצעת מחיר והערכת שמאי לתיקון הגדר ובעקבות כך, פנה אל הנתבעות לקבל את סכום הנזק. מאחר והראל שילמה לתובע רק חלק מסכום הנזק, הגיש התובע תביעה זו לחייב את הנתבעות לשלם את יתרת סכום הנזק בסך של 4,000 ₪. 2. העולה מתוכן כתב ההגנה הוא, שאין מחלוקת בדבר האירוע עצמו, אך מחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד. ובאשר לגובה הנזק, לאחר שהראל בדקה את חבותה, היא שלחה לתובע עבור וועד הבית, שיק ע"ס 4,500 ₪ וזאת כסכום שאינו שנוי במחלוקת ובהתאם לשומה הנגדית שערך שמאי מטעמה. עוד נטען בכתב ההגנה, שהשמאי מטעם הראל קבע, שעלות תיקון הנזקים על מנת להשיב המצב לקדמותו הוא סך של 3,000 ₪ כולל מע"מ. לכן, משנשלח לתובע השיק על הסכום הנ"ל, אין לנתבעת חבות נוספת כלפי התובע ו/או כלפי ועד הבית ודין התביעה להידחות. 3. א. מאחר והדיון בתביעה זו הצטמצם אך ורק בעניין גובה הנזק, אשר נותר עדיין שנוי במחלוקת, סביר היה, שיתנהל בנדון דנן דיון קצר וענייני, ברם לאור התנהלות הצדדים במשפט זה - התארך הדיון מעל ומעבר לדרוש, תוך ניהול שתי ישיבות וניהול פרוטוקול המכיל 10 עמודים. ב. א) תחילת שורש הבעיה בניהול הארוך של המשפט החל בכך, שהתובע הגיש תביעתו בצורה סתמית, הגיש אותה בשמו בלבד, כאשר הוא היה מודע לכך, שהוא פעל ופועל בשם וועד הבית ובנוסף לכך, נקב בסכום סתמי של 4,000 ₪ מבלי ליתן נימוקים ומבלי להביא עובדות רלוונטיות לסיבת קביעת סכום זה, במיוחד לאחר שציין בסיפא לתביעה, שהפיצוי המבוקש כולל גם הפסד יום עבודה ואגרת בית משפט. ואם לא די בכל אלה, הגיש התובע התביעה מבלי לצרף אף מסמך רלוונטי על מנת להוכיח את הנזק, או על מנת לתמוך בסכום המבוקש או כל מסמך אחר. ב) לכן, הגשת תביעה בצורה כזאת, נתנה למר ליבמן הזדמנות ואפשרות לטעון - אפשר לומר שבצדק כך טען- הן לעניין הצד הנכון הרלוונטי לתביעה זו, הן לעניין היעדר מסמכים רלוונטיים, עד כי מר ליבמן אף התכחש לקיומם של מסמכים רלוונטיים - זאת למרות שמר טננבוים הצהיר בבית המשפט, שהוא שלח המסמכים להראל ושעל סמך מסמכים אלה שולם לו הסכום שאינו שנוי במחלוקת. 4. בטרם אכריע בשאלה השנויה במחלוקת בדבר הסכום הנוסף, שנתבע על ידי התובע בתביעה זו, יש בדעתי לציין את העובדות הבאות, אשר גרמו להארכת הדיונים במשפט זה: א. א) מר טננבוים מתאר את הנזק שאירע לגדר כתוצאה מפגיעת הרכב ואשר בעקבות כך, פנה להראל ומשם נאמר לו, שהוא צריך להמציא הערכת שמאי והצהרה שאין ביטוח נוסף ולהמציא קבלה על תיקון. מר טננבוים טען, שהגדר תוקנה בעלות של 6,550 ₪ ושלח את הקבלה להראל ואחרי ששלח - שילמו לו סך של 4,500 ₪. (ולא 3,000 ₪ כולל מע"מ, כפי שנטען בכתב ההגנה). אני מקבל את טענתו של מר טננבוים, שאם לא היה מעביר קבלה, לא הייתה הראל משלמת גם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 19- 25). בעניין זה מעניין לציין את עדותו של השמאי מטעם הנתבעות, מר ברקן משה, (להלן:"מר ברקן") המתפלא שהתובע מדבר על חשבונית והוא לא העביר חשבונית. (עמ' 5 לפ', ש' 4). למה הוא מתפלא? האם הוא בדק את כל התיק אצל הראל ולא מצא חשבונית? ואם אין חשבונית, על סמך מה שילמו? ב) אין מחלוקת בין הצדדים על כך, שהסכום שנשלח על ידי הראל למר טננבוים - נשלח בהסתמך על הערכת שמאי ועל פי חשבונית, אך מר טננבוים מלין על כך, שלאחר פנייתו אל הראל ולאחר ששלח הקבלה, שלחו לו הסכום הנ"ל ולא נאמר לו מההתחלה, שהראל תשלח שמאי להערכת הנזק (עמ' 3 לפ',ש' 1- 3). ב. א) עדותו של מר טננבוים הייתה קצרה, אך מר ליבמן החליט לערוך לו חקירה נגדית ארוכה - ארוכה מדי - וכבר לאחר השאלה הראשונה, שהיה על מר טננבוים להראות שהוא הוציא כספים כדין לשם תיקון הגדר וכמה הוא שילם בעד התיקון, השיב מר טננבוים, שאכן שלח להראל את הקבלה של החברה אשר תיקנה את הגדר. ב) כפי שכבר ציינתי לעיל, לא צרף התובע מסמך כלשהו לכתב התביעה, אך טען וחזר וטען, שאת הקבלה שלח להראל ושהקבלה אצלה ואם לא היה שולח הקבלה לא היו משלמים לו, אך מר ליבמן, כאשר ראה שאין בידי התובע הקבלה ולאחר שמר טננבוים העיד שהוא שלח הקבלה להראל, שאל את מר טננבוים למה הוא משקר. ג. א) הטלת הדופי של מר ליבמן במר טננבוים, שהוא משקר ושזה לא נכון שהוא שלח הקבלה, אינה נראית לבית המשפט, שכן היה על מר ליבמן לבדוק את תיק התביעה בהראל, בטרם יסבור שמר טננבוים משקר. שאלה זו: "למה אתה משקר?", גרמה לתגובת נגד, שכן בהמשך לכך, התבטא גם מר טננבוים כלפי מר ליבמן ואמר לו: "הבחור משקר במצח נחושה" והוסיף ששלח את כל החומר בלי יוצא מהכלל להראל, אך בטעות לא השאיר אצלו העתקים של כל החומר והוסיף, שלא תהא לו בעיה להמציא את כל ההעתקים, כולל חשבוניות, אך לצורך כך הוא מבקש לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו להביא העתקי מסמכים רלוונטיים להוכחת תביעתו ואף הוסיף ואמר:" ואז נראה, מי יוצא פה השקרן...". (ראה החקירה הנגדית בעמ' 3 לפ',ש' 8- 11 וראה תגובת מר טננבוים בעמ' 6 לפ',ש' 2 ואילך). ב) מר ליבמן התנגד לדחיית מועד הדיון, יען כי לטענתו, מנסה מר טננבוים לעשות מקצה שיפורים ובית המשפט צריך לעשות למשפט זה סוף, אך הוסיף, שאם בית המשפט ייעתר לבקשה - תהא הדחייה כפופה להוצאות והוא אף קבע את גובה ההוצאות לסך של 1,500 ₪ (ראה בעמ' 6 לפ', ש' 10- 13). לעניין הטענה של מקצה שיפורים, יש להשיב למר ליבמן, שאם לצורך עשיית הצדק יש לאפשר לצד זה או אחר להביא את הוכחותיו, בעוד המשפט לא הסתיים, אזי אין מקום למנוע מתובע כזה להוכיח תביעתו. עם זאת, אין מקום לטענה של מקצה שיפורים, משום שמר טננבוים העביר - למעשה- ההוכחות בדבר תיקון הגדר להראל ובהתאם להוכחות אלו שולם הסכום שאינו שנוי במחלוקת ואילו במהלך המשפט, כאשר מר ליבמן ראה, שאין בידי מר טננבוים המסמכים הרלוונטיים, התעלם הוא מכך, שבעצם, מסמכים אלה נמצאים אצל הראל - אותה מייצג מר ליבמן- והתנגד לאפשר לתובע להביא המסמכים להוכחת תביעתו. 5. לאחר ליבון השאלות הנ"ל ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הן אלו שהובאו בכתבי הטענות והן אלו שהועלו במהלך הדיון ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) מר ליבמן, ניסה על ידי שאלות שהציג למר טננבוים, להוכיח, שבגדר זו נערכו תיקונים קודמים, אך טענותיו של מר טננבוים על כי הגדר הייתה לפני האירוע תקינה במאה אחוז - לא נסתרה. מר טננבוים, הודה אמנם, שנערכו תיקונים קודמים, אך תיקונים אלה בוצעו במקום אחר לגמרי ולא במקום בו ניזוקה עקב האירוע נשוא תיק זה ולבסוף הוסיף מר טננבוים ואמר, שכל האבן התפרקה לגורמים והוא בסך הכל רצה, שהראל תתקן את הגדר, אך בסופו של יום נאלץ הוא לבצע התיקון ועל כך תביעתו, להשיב לוועד הבית את עלות התיקון במלואו (עמ' 3 לפ',ש' 22- 31 ועמ' 4 לפ',ש' 1 ואילך). ב) מר ליבמן, ביקש לדחות את תביעת התובע, משום שבדיון של יום 21.11.13 לא היו בידיו מסמכים ואף הלין על בית המשפט, שהוא מאפשר לתובע: "לעשות מקצה שיפורים", משום שהוא לא הגיע מסודר ואילו הנתבעות הגיעו מסודרות. במה הגיעו הנתבעות מסודרות? אומר על כך מר ליבמן: "הגענו מסודרים עם תמונות". עם כל הכבוד לטענתו של מר ליבמן, על הטענה של מקצה שיפורים, כבר השיב בית המשפט בפסק הדין (ראה סעיף 4 ג(ב) לעיל), אך כפי שעולה מהמשך הדברים, לא נהגה הראל במקרה זה לפי הכלל: "נאה דורש - נאה מקיים", שכן לטענת הראל, היא שילמה לתובע עבור וועד הבית הסכום שאינו שנוי במחלוקת:"בהתאם לשומה הנגדית שערך שמאי מטעמה". (ראה סעיף 5 לכתב ההגנה). שומה נגדית כזאת, לא צורפה לכתב ההגנה, לא הוגשה לבית המשפט ומר ברקן, אשר העיד בבית המשפט - העיד מבלי להגיש חוות דעת מטעמו ומבלי להציג מה שומה אותה ערך ביום מן הימים. ג) מר ליבמן ויתר על עדות הנתבעת, אך הצהיר בשם הנתבעת, שהיא אמרה, שמר טננבוים אמר לה: "שזה סך הכל סיפור של 2,000 ₪", אך למרות שהיא אמרה כך, שלחו שמאי מטעמם, את מר ברקן, אשר הוציא חוות דעת שרק על בסיסה שילמו לתובע. (עמ' 5 לפ',ש' 21- 24). מר ברקן העיד, שהוא הופנה על ידי הראל לבדוק את מצב הגדר ולבדוק נזק לשלט פרסום שניזוק - והשלט לא שייך לוועד הבית- והתמקד על עמוד בגדר ששייך לוועד הבית וכל שאמר מר ברקן הוא שהסכום שנתבע על ידי התובע הוא מופרז, משום שלא היה צריך להחליף את העמוד הנ"ל הנראה על פני התמונות שהוגשו לבית המשפט (ראה נ/2, נ/3), משום שהעמוד נשאר במקומו. (עמ' 4 לפ', ש' 19 ואילך). לאחר עדות זו של מר ברקן, הגיש מר ליבמן חוות דעת שהגיש התובע, אך לא טרח להגיש חוות דעת שהכין - אם בכלל הכין- מר ברקן (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 19 ואילך). ד) אם אכן, כטענת הנתבעות, נקבע בחוות דעתו הנגדית של מר ברקן את עלות תיקון הנזקים על מנת להשיב את המצב לקדמותו לסך כולל של 3,000 ₪ (כולל מע"מ), (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה) נשאלת השאלה, מדוע למרות הקביעה הנ"ל שלחה הראל שיק ע"ס 4,500 ₪ ועוד מבלי שתומצא חשבונית מטעם התובע ? 6. לאור השתלשלות העניינים במשפט זה ולאור המחלוקת שהתעוררה לגבי מסמכים רלוונטיים הקשורים לעלות תיקון הגדר, החליט בית המשפט לאפשר לכל אחד מהצדדים להביא הוכחותיו והדיון נדחה ליום 22.12.13, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט. ביום הדיון הנדחה, הגיש התובע חוות דעת שמאי, שהוכנה עוד ביום 10.1.13 (ראה נ/1 ו-ת/3) וכמו כן, הגיש התובע קבלה ע"ס 500 ₪ וקבלה ע"ס 1,000 ₪ - סכומים ששולמו לשמאי (ראה ת/1) וכן הוגשה חשבונית ע"ס 6,550 ₪ עבור ביצוע תיקון הגדר. (ראה ת/2) וכן הגיש התובע תמונות הגדר (ת/4, ת/5). מסמכים אלה לא נסתרו על ידי הנתבעות ולכן, אני קובע, שהתובע הוכיח הן את התשלום לשמאי והן את התשלום עבור הבאת הגדר למצבה הקודם והיות ואני מאמין למר טננבוים, שהוא העביר המסמכים הדרושים להראל ובעקבות כך, גם שולם לו הסך של 4,500 ₪, אני קובע, שעל הנתבעות לשלם לתובע גם את היתרה הבלתי מסולקת - כפי שיובהר להלן: א. א) גם לאחר שהוצגו כל המסמכים הנ"ל על ידי מר טננבוים, לא הרפה מר ליבמן ועדיין ביקש לראות את השיק שניתן למבצע העבודה או לראות את פנקס השיקים ממנו הוצא השיק הנ"ל, אך כמובן שמר טננבוים לא היה מוכן לשאלות מסוג זה וכל שהביא הוא פנקס שיקים חדש על מנת להראות לבית המשפט שהוא נציג וועד הבית. משלא היה למר טננבוים השיק עמו שילם עבור תיקון הגדר, המשיך מר ליבמן ושאל, כיצד זה בחשבונית השמאי רשום מס' השיק ואילו בחשבונית התיקון לא רשום ועל כך השיב מר טננבוים, שהוא אכן שילם- אחרת החברה אשר תיקנה הגדר לא הייתה מוציאה החשבונית. ב) והיה לאחר הדברים האלה, שוב לא השלים מר ליבמן עם הבאת הראיות - כפי שהובאו - אלא הניח הנחה מרחיקת לכת באומרו לבית המשפט, שמשהתברר שמר טננבוים הוא מורשה חתימה ובעל החשבון: "גם טענותינו מקבלות משנה תוקף, לעניין האינטרס שיש לו כאן, לגבי הכספים שנכנסים לחשבון הזה". אין בדעתי להיכנס כלל למחשבתו של מר ליבמן, מה הוא סבר באומרו כך, ולא ראיתי קשר כלשהו עם ההוצאה הכספית שהוציא בפועל מר טננבוים עבור וועד הבית עם ספקנותו של מר ליבמן על האופן שבו מנהל מר טננבוים את חשבון וועד הבית. (ראה טענותיו של מר ליבמן בעמ' 8 סיפא ועמ' 9 מש' 1 ואילך). ב. לא מובנת טענתו של מר ליבמן, שגם אם היה מוכיח מר טננבוים שהוא שילם בפועל את הסכום שבחשבונית, אין בכך כל רלוונטיות מאחר וכפי שבית המשפט יכול לראות על פי חוות דעת השמאי מטעם הראל, יש לקבל חוות דעת זו על פני חוות הדעת מטעם התובע. לא מצאתי סיבה כלשהי המצדיקה לקבל טענותיו של מר ברקן על פני חוות דעת כתובה של שמאי מטעם התובעת. 7. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה והרחבה זו התבקשה לאור טיעוני הצדדים - כפי שפורטו בפסק הדין - אני קובע, שמר טננבוים הוכיח, שעלות תיקון הנזק בגדר היא 6,550 ₪ וכמו כן הוכיח תשלום לשמאי מטעם וועד הבית בסכום של 1,500 ₪ ובסה"כ הוכח סכום נזק בסך של 8,050 ₪. ב. א) מאחר ושולם לוועד הבית, באמצעות מר טננבוים, סך של 4,500 ₪, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לוועד הבית התובעת באמצעות מר טננבוים יעקב היתרה הבלתי מסולקת בסך של 3,550 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 12.5.13 - ועד התשלום בפועל. ב) עצם העובדה, שמר טננבוים הגיש התביעה כפי שהגיש - ללא כל מסמכים מצורפים - ועצם העובדה שמר טננבוים גם לא הביא מסמכים לישיבה הראשונה, על כך הושתו עליו הוצאות בהחלטתי מיום 21.11.13, ברם לאור התנהלות הדיון והארכת זמן הדיון שנגרם לא מעט על ידי נציג הנתבעות ולאור התוצאה הסופית אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לוועד הבית באמצעות מר טננבוים יעקב הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. בנייןבתים משותפיםגדר