כתוצאה מן התאונה נפגע הגלגל הקדמי שמאלי של הרכב ולכן נדרש התובע לשירותיה של הנתבעת שאצלה היה מבוטח באותה עת, לשם גרירת הרכב מן המגרש באשקלון אל ביתו שבכפר קרע. לטענת התובע, עם הגעת נהג גרר מטעם הנתבעת אל מקום הימצאו של הרכב, באיחור, אמר לו הלה כי לא ניתן לגררו בשל מצב הגלגל והוא חזר אל ביתו כלעומת שבא כשהרכב נותר במקומו. גם למחרת היום- כך לגרסת התובע - סירבה הנתבעת לגרור את הרכב ובסופו של דבר הוא נאלץ להזמין גרר פרטי אשר גבה ממנו סכום של 1,250 ₪ שמתוכם החזירה לו הנתבעת סך של 625 ₪ בלבד. במענה לטענות התובע, הסבירה הנתבעת כי בשונה מרכבי הגרר של המשטרה, מיועדים רכבי הגרר שלה לחילוצים קלים בלבד וכי במקרה של גרירה או חילוץ בהם נדרש ציוד מיוחד מפנה היא את מנוייה לגרר חילוץ מתאים והמנוי ישלם לגרר זה במישרין (ר' סעיפים 8.4.1 ו- 8.4.2 לכתב השירות). הנתבעת טוענת כי היא לא סירבה לגרור את רכבו של התובע, אלא הודיעה לו כי לאור הנזק שנגרם לרכב בתאונה לא ניתן להעמיסו על גרר רגיל ולכן- למחרת היום - הגיע אל הרכב, בשנית, גרר נוסף ומסקנת ה"גרריסטים" שבדקו אותו וניסו להעמיסו היתה שמצבו מחייב גרירה באמצעות "גרר פלטה" מיוחד. בנוסף לזה - כך לטענת הנתבעת, בבדיקה מול המוסך שאליו ביקש התובע לגרור את הרכב, הסתבר כי אין בו מלגזה שתאפשר את הורדת הרכב מהגרר. לתמיכת טענותיה הציגה בפני הנתבעת באמצעות נציגה, מר עופר טל, את תיעוד קריאותיו של התובע אצלה- נ/1-נ/3, אשר מהן ומן הראיות הנוספות שהוצגו בפני גם מטעם התובע, עולה התמונה הבאה: ביום 02/05/2012 בשעה 16:08 פנה התובע אל הנתבעת לראשונ והודיע לה כי גלגל רכבו נשבר. בהגיע נהג מטעם הנתבעת אל מקום הימצאו של הרכב, בשעה 19:15 (כלומר 3 שעות ו- 7 דקות) נמצא כי לנוכח מצב הגלגל (מפורק), לא ניתן להעמיסו (נ/1). למחרת היום, ב- 3.5.12 בשעה 09:51, הגיע אל הרכב נהג גרר נוסף מטעם הנתבעת ואולם אז הסתבר כי לנוכח העובדה ש"הרכב מפוקר לגמרי", דרוש "גרר פלטה" וכן שבהעדר מלגזה במוסך לא ניתן יהיה לפרוק אותו בו מהגרר. במצב דברים זה אישרה הנתבעת זיכוי של התובע בגין תשלום דמי אחסנת הרכב במחסן המשטרה, בסך 100 ₪ (נ/2, נ/3). בהמשך היום (3.5.12) גרר התובע את הרכב אל המוסך באמצעות גרר פרטי ושילם תמורת הגרירה סך של 1,250 ₪. ביום 5.6.12 זיכתה הנתבעת את התובע בסכום של 625 ₪ בגין הגרירה שבוצעה על ידי אחר, כשלטענתה התובע לא מילא חובתו להקטנת הנזק בכך שלא התייעץ עמה בשאלה האם המחיר שנדרש ממנו על ידי קבלן הגרירה הפרטי, הינו מחיר הגיוני, אם לאו. 3. אירוע ב' - קריאה לגרירת רכב מ.ר. 84-988-05 בימים 14.8.12 ו- 15.8.12. ביום 14.8.12 הזמין התובע אצל הנתבעת שירותי גרירה לגביהם נמסר לו כי יבוצעו בתוך 3 שעות. לטענת התובע, הנתבעת לא סיפקה לו שירות זה בטענה שהוא לא ענה לטלפון כשנהג הגרר התקשר אליו בטווח הזמן שנקבע, וזאת על אף ש"תכף ומיד כשידע שהיתה שיחה, הוא התקשר בחזרה אל המוקד". טענת הנתבעת בקשר לאירוע זה, כשהיא מסתמכת על פלט פרטי הפניה (נ/4), הינה שפניית התובע אליה התקבלה לראשונה באותו היום בשעה 14:06 וכי בשלב מסוים ביקש התובע לדחות את ביצוע הגרירה ליום שלמחרת. ביום 15.8.12 בסביבות השעה 09:35 הגיע נהג גרר מטעם הנתבעת אל איזור ערערה - שם אמור היה הרכב להימצא, כשעל התובע היה להיות זמין בטלפון לצורך מתן הסבר דרכי ההגעה במדויק. ואולם - כך עולה מן הפלט, הנתבע לא היה זמין ולכן נשלחה לו הודעת sms. לטענת התובע, הוא התקשר אל הנתבעת בחזרה בתוך 10 דקות והעלה בעדותו בבית המשפט את השאלה: "האם אני חייב להיות רתום לטלפון כל שניה? חזרתי אליהם מיד אחרי זה". נציג הנתבעת הודה כי אין לו נתונים אודות משך הזמן שחלף מאז התקשר הנהג אל התובע ועד שזה חזר אליו, ואמר: "הגרר כבר עזב את המקום, הוא חוזר אך בתשלום. בד"כ אנחנו מחכים כ- 10 דקות לפני שהגרר עוזב. מוקד השירות מבקש מהאדם להיות זמין בשעתיים הקרובות. הודיעו לו (לתובע) שהשירות הבא יהיה בתשלום ולא שהוא לא יקבל שירות". 4. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, לרבות "כתב שירות לשירותי דרך, גרירה ורכב חלופי" מטעם הנתבעת, בו החזיק התובע בתקופה הרלבנטית (להלן: "כתב השירות"), דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה בנוגע לאירוע ב' בלבד. כאמור לעיל, ובכל הנוגע לאירוע א', קובע כתב השירות באופן מפורש כי עבור גרירה או חילוץ רכב בהם נדרש חילוץ מיוחד תפנה הנתבעת את המנוי לגרר חילוץ מתאים והמנוי ישלם לגרר זה במישרין. במקרה זה, הבין נהג הנתבעת כי נדרש חילוץ מיוחד, אלא שהתובע שככל הנראה היה קצר רוח לא פעל על פי תנאי כתב השירות ופנה ביוזמתו אל נהג גרר פרטי, במקום לקבל מהנתבעת הפנייה את גרר חילוץ מתאים. בכך, לא פעל הוא להקטנת נזקיו ולכן זוכה על ידי הנתבעת בסכום של 625 ₪ שהוא - כך לטענת נציג הנתבעת - תוצאת חישוב המרחקX התעריף המקובל בשוק. בנוסף לכך, טענת הנתבעת בנוגע להעדר מלגזה במוסך שאליו אמור היה הרכב להיגרר, לא נסתרה על ידי התובע, אשר גם טענתו לגבי איחור בהגעה הראשונה של נהג הנתבעת, נסתרה בראיות שהוצגו בפני. לפיכך, לא מצאתי בסיס לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי כשלהו לתובע, בגין ארוע זה. באשר לאירוע ב' - סעיף 3.1. לכתב השירות קובע כי: "שירותי הדרך יינתנו למנוי לאחר שהמנוי או מישהו מטעמו מסר הודעה לאחד ממוקדי מ.מ.ס.י ובתנאי שבעת מתן השירות יימצא ליד הרכב, המנוי או אדם מטעמו...". לא מצאתי בכתב השירות התייחסות כלשהי למקרה שבו המנוי איננו זמין למתן הסברי דרך בשעת הגעת נהג הגרר אל איזור הימצאות הרכב ודעתי היא כי על אף הדרישה והציפיה הסבירה מהמנוי להיות זמין במהלך השעות שבהן אמור נהג הגרר להגיע אל המקום, יש לקחת בחשבון גם אפשרות לתקלות מסוימות, שהן אך טבעיות ואנושיות, בהקשר זה. לכן, ומשלא נסתרה טענת התובע בנוגע לחזרתו אל נהג הגרר כעבור מספר דקות, סבורני כי לא היה זה הוגן לדרוש ממנו תשלום בעד חזרת הנהג אל המקום, במסגרת טווח הזמן שנקבע לצורך הגעתו לשם, ממילא. 5. סוף דבר ולנוכח קבלה המלמדת על תשלום סך של 348 ₪ ששולם על ידי התובע בגין הגרירה באירוע ב', הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום סכום זה. עתירת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש, איננה מוצדקת בעיני במקרה זה. הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך של 348 ₪ בתוספת הוצאות בסך 200 ₪, סה"כ 548 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. גלגל רכב