החליקה בסניף שופרסל על גבינה לבנה שהיתה מונחת על הרצפה בתאריך 17.7.09 בשעה 08:00, ערכה התובעת קניות בסניף ה"שופרסל" בשכונת בית אליעזר בחדרה. הסניף שייך לרשת "שופרסל בע"מ", המבוטחת על ידי הנתבעת. לטענת התובעת, בעת שהלכה באחד מן המעברים בסניף היא החליקה על גבינה לבנה רכה שהיתה מונחת על הרצפה וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בישבנה, בגבה ובראשה (להלן: "התאונה"). 3. בעתירתה לפיצוי כספי בסך 20,000 ₪, טוענת התובעת כי בעקבות התאונה סבלה היא מכאבים עזים וסחרחורת ומוסיפה כי באותה עת היתה בחודש השלישי להריונה ולכן לא יכולה היתה לקבל תרופות מלבד משככי כאבים. לטענתה, בתקופה שלאחר הנפילה היא שהתה בביתה בחופשת מחלה למשך 108 ימים ונדרשה לעזרה יומיומית בעבודות הבית. 4. בכתב תביעתה ציינה התובעת כי חברת הביטוח "הראל" אצלה היא מבוטחת בביטוח תאונות אישיות פיצתה אותה בעקבות תאונה זו בסכום של 8,829 ₪ והוסיפה כי: "תשלום סכום זה מהווה חיזוק לכך שמגיע לה פיצוי גם מהנתבעת שלא יכולה שלא להכיר בפגיעה שנגרמה לה עקב נפילתה" וכי בפוליסת הביטוח של הנתבעת אין סייג לפיצוי בכפל ממספר חברות ביטוח במקביל. 5. בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת כי אחד מלקוחות הסניף אשר הבחין בנפילתה עזר לה לקום מהרצפה וכי הגב' נלי בידרמן, סגנית מנהל הסניף, סייעה לה בכך שהגישה לה כוס מים ואפשרה לה לשבת במשרדה. לתמיכת גרסתה בדבר נסיבות התאונה, הציגה בפני התובעת את טופס ההודעה על התאונה, אותו קבלה היא לידיה באותו היום (ת/1). בטופס זה, שככל הנראה מולא על ידי מנהל הסניף (כך לפחות טענה בפני הגב' נלי בידרמן בעצמה), מופיע תיאור הארוע כפי שנמסר על ידי התובעת ובהמשך, תחת הכותרת "מהות הפגיעה" נכתב כך: "מכה בגב. המקרה על פי תאור הלקוחה. אין עדים בסניף. סגנית מנהל נלי בידרמן ראתה גבינה על הריצפה במקום הנפילה". 6. הגם שבעדותה בבית המשפט טענה הגב' בידרמן כי היא לא ראתה את הגבינה, משנשאלה האם לדעתה מנהל הסניף שמילא את הטופס המציא את הדברים השיבה היא בשלילה ואמרה: "ניגשתי אל הלקוחה או שהיא ניגשה אלי, אני לא זוכרת. הבאתי לה כוס מים. אמרו לי שהיא נפלה על גבינה לבנה. הכל עולה מהמילים של התובעת. אני לא ראיתי את הגבינה". 7. במצב דברים זה נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהתובעת נפלה ובהעדר ראיות שתסתורנה את גרסתה, הנני מקבלת אותה כגרסה המשקפת את שארע בפועל - דהיינו שהיא החליקה על גבינה שהיתה מונחת על הרצפה. 8 הנתבעת , הכופרת באחריות חברת "שופרסל בע"מ " לתאונה ותוצאותיה, הגישה הודעת צד ג' שבמסגרתה טוענת היא כי ככל שהתאונה אכן ארעה, הרי שצד ג' שהוא קבלן הנקיון בסניף (להלן: "הקבלן"), צריך לשאת באחריות לה. זאת, לנוכח הסכם שירותי נקיון שנחתם בינו לבין רשת "שופרסל בע"מ" ואשר בהתאם לסעיף 28 בו: "ישא הקבלן לבדו בכל האחריות והסיכונים הכרוכים ו/או הנובעים ממתן שירותי נקיון על ידו ללקוח ובהתאם לסעיף 29 אף יהיה אחראי לכל נזק לגופו ו/או לרכושו של כל אדם שייגרם עקב מעשה או מחדל הקשורים בביצוע עבודות הנקיון על ידו". 9. במהלך הדיון שהתקיים בפני, זנח נציג הנתבעת את הטענה הכופרת בעצם קיומו של המפגע ומיקד טענותיו באשם תורם מצד התובעת אשר הודתה כי צעדה במעבר בלי עגלה ולכן - כך לשיטתו - היה שדה הראיה פתוח בפניה והיא אמורה היתה להבחין בגבינה. לחילופין טען נציג הנתבעת כי חברת "שופרסל בע"מ" פעלה באופן סביר לשם מניעת מצבים מסוג זה בכך ששכרה את שירותיו של קבלן נקיון (צד ג') האחראי באופן בלעדי על נקיון הסניף ולכן עליו לשאת באחריות לתאונה ותוצאותיה. עוד טען נציג הנתבעת כי סכום התביעה מופרז וכי התובעת לא הוכיחה את כל ראשי הנזק להם היא טוענת. 10. הקבלן, מר סאבי פייסארוב, העלה בעדותו את השאלה: "איך בן אדם לא רואה גבינה על הרצפה?" והוסיף כי לטעמו היה על התובעת להתהלך בסניף עם עגלה ולכן יש להטיל את האחריות עליה. מעבר לכך, טען מר פייסארוב כי בכל סניפי השופרסל מתבצעת שטיפה של הרצפה שלוש פעמים ביום באמצעות מכונת שטיפה וכי "ברצפה אין אפילו גרגיר אחד של לכלוך" והוסיף כי בכל אחד מהסניפים יש אחראי נקיון אחד ש"מסתובב כל הזמן", אלא שאין לו "מצלמה כדי שיראה מה יש ואיפה". 11. על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, מרכול חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו. לעניין זה ר' פסק הדין בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש על פיו מתחמים המזמינים את לקוחותיהם למקרקעין שבחזקתם לשם רכישת מוצרים שונים, חבים כלפיהם בחובה למניעת מפגעים וסיכונים. בבחינת טענות הנתבעת ומקבל הודעת צד ג' אל מול טענות התובעת, עלי לבחון האם בנסיבות המקרה הופרה "חובת זהירות קונקרטית" ובהקשר זה השאלה היא האם יכול אדם סביר לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק שבסופו של דבר נגרם? מבחן הציפיות מבחין בין סכנה רגילה לבין סכנה בלתי רגילה, כשהאחרונה היא זו המטילה חובת זהירות קונקרטית. בהקשר זה נפסק כי: "... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת בן-פורת בת.א. (י-ם) 277/59 פ"מ לח 104 בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה...." (ע"א 145/80). 12. להבדיל ממקרים מהסוג המתואר בפסה"ד לעיל ועל בסיס הראיות שהונחו בפני במקרה הנדון, דעתי היא כי נפילת התובעת מהווה תוצאה של סיכון בלתי רגיל שהוצב בדרכה. לטעמי, דרכו של לקוח במרכול חייבת להיות פנויה ממפגעים אפשריים, לרבות גבינה רכה שנמצאה מונחת על הרצפה לאחר שככל הנראה נשפכה מקופסא שנפלה מידיו של לקוח אחר. במקרה דומה שנדון בת"א (ת"א-יפו) לאה לוסטיגר נ' שופרסל בע"מ ואח', נקבע כי: "מקומו הטבעי של מוצר חלב הינו במקרר המיועד לכך או על דוכן המכירה בתוך גביע, מיכל או שקית ולא על הרצפה. הימצאות שיירי לבן/ גבינה או חלב על רצפת המרכול הינו סיכון בלתי סביר אשר ראוי לנקוט באמצעי זהירות לשם מניעתו. גם אם טבעי שמוצר חלב זה או אחר יפול על רצפת המרכול הרי שמדובר בסיכון שיש לנקוט באמצעים לסילוקו וזאת לנוכח הסיכונים הטמונים בהשארתו על רצפת המרכול....". חברת "שופרסל בע"מ" כבעלת הסניף והמחזיקה בו, יכולה וצריכה היתה אם כן לצפות כי אם לא יינקטו אמצעי זהירות שיבטיחו את נקיון הרצפה, עלולים לקוחותיה להחליק ולהפגע ולכן מתגבשת במקרה זה גם חובת הזהירות הקונקרטית. 13. כפי שנקבע במקרה נשוא פסה"ד הנ"ל, גם כאן - סבורני כי העובדה שבמסלול הליכתה של התובעת היתה מונחת גבינה על הרצפה, מהווה ראיה לכאורה לאי קיומם של סדרי נקיון מספיקים במקום. לטעמי, בהצגתה את הסכם ההתקשרות בין חברת "שופרסל בע"מ" לבין קבלן הנקיון, הוכיחה הנתבעת כי החברה נקטה באמצעי הזהירות הדרושים לשם מניעת הסכנה, שכן בנספח ב' להסכם, שכותרתו "פירוט עבודות נקיון" מצוין כי באולם המכירה יתבצעו "ניקוי ושטיפת הרצפה בכלל ומחלקות רגישות בפרט: ירקות וחלב". 14. במצב דברים זה, מי שבעיני כשל במניעת הסכנה הוא צד ג', והוא לבדו. לפיכך, הנני מחליטה לפטור את הנתבעת מאחריות לתאונה ולתוצאותיה ולהטילה על צד ג' ועליו בלבד. ואלה הם נימוקי: טענות הנתבעת וצד ג' לאשם תורם מצד התובעת בכך שהיא ערכה את קניותיה ללא עגלה וגם/או לא הבחינה בגבינה שהיתה מונחת על הרצפה, אין להן במה להיאחז. אינני מכירה וגם לא הוצגה בפני ראיה לקיומה של חובה כלשהי המוטלת על לקוח לערוך את קניותיו בעזרת עגלה דווקא. מעבר לזה, דעתי היא כי בעת הליכתו בין המדפים לשם נטילת מוצרים לרכישה, לא חייב הלקוח להביט ארצה כדי לוודא שלא הוצב מכשול כלשהו בדרכו. לעומת זאת, קבלן נקיון המתחייב כלפי מיש שכר את שירותיו לשמור על נקיון המקום, חייב גם חייב לעשות את כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבות זו. מן הבחינה הזו, ההחלטה להעסיק עובד אחד בלבד שיסתובב בכל מעברי הסניף ששטחו הכולל כ- 1,400 מ"ר (גם אם שטח המעברים באולם המכירה קטן יותר) איננה סבירה בעיני והיא מהווה ככל הנראה תוצאה של החלטה לחסוך בעלויות העובדים. החלטה שמחירה בצידה. 15. באשר לנזק - סבורני כי גובה הנזק הנתבע הינו מוגזם וכי חלקו הארי בלתי מבוסס. התובעת הניחה בפני ראיות להוכחת טענותיה בדבר תוצאות הנפילה ככל שהן נוגעות לכאבי גב וראש מהם היא סבלה בעקבות הנפילה. יחד עם זה, בהתחשב בכך שבמסמכים הרפואיים מצוין כי "אין לראות קשר בין החבלה בגב וסחרחורות שמוסרת עליהם" ולנוכח העובדה שהיא היתה בהריון באותה תקופה, כשבאישור המחלה הסופי מיום 16.12.09 המציין בדיעבד את הימצאותה בחופשת מחלה למשך 108 ימים, אין פירוט כלשהו, דעתי היא כי הקשר הסיבתי בין התאונה לאורך חופשת המחלה, לא הוכח כנדרש. מלבד זאת, בתשובותיה לשאלות ב"כ הנתבעת אישרה התובעת כי בתקופה שקדמה לתאונה היא לא עבדה וכי במהלך שהייתה בחופשת המחלה נעזרה בגיסותיה, סרבה לציין את גובה התשלומים שלטענתה שילמה להן ולבסוף אישרה כי לא נגרמו לה הפסדים כלשהם בגין החופשה. במצב דברים זה הנני מעריכה את הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מעצם קרות התאונה אשר יכולה היתה להימנע לו היה צד ג' נוקט באמצעים מספיקים לשם מניעתה, בסכום של 4,500₪. אני מחייבת אפוא את צד ג' לשלם לתובעת סכום זה בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, בסה"כ 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. תאונות נפילהרצפהתאונות החלקה