תביעה על נזילה בצנרת מטבח לטענתם בשל עבודות אינסטלציה שביצע הנתבע 2. עיקר טענות התובעים 2.1 שולם לנתבע סכום של 40,000 ₪ כדי לבצע עבודות שיפוץ, ולא היתה מבחינתם כל סיבה שלא לבצע את כלל העבודות הנדרשות במסגרת השיפוץ, לרבות החלפת תשתית המים במטבח. 2.2 לא בוצעה החלפת צנרת המים החמים במטבח ונגרמה בשל כך נזילה משמעותית במשך שלושה חודשים שלאחר השיפוץ. הנזילה גרמה להצפה מתחת למרצפות בקומת הכניסה, ובקומת המרתף והמקלט, וגרמה לריח עובש בארונות המטבח החדשים. 2.3 על הנתבע לפצותם בגין תשלום לחברת "פמי פרמיום" עבור השתתפות עצמית בתיקון שביצעה חברת הביטוח - בסך 1,000 ₪; עלות מעקף מים במטבח והחלפת הצנרת הישנה לחדשה בסך 3,000 ₪; תוספת עלות חשבון המים בחודשים בהם הייתה נזילה בסך 2,600 ₪; אבדן ימי עבודה בסך 3,000 ₪, עוגמת נפש והוצאות משפט. 3. עיקר טענות הנתבע 3.1 לא הוסכם על החלפת צנרת המים החמים והקרים במטבח, אלא על הזזת הצנרת הקיימת. התמחור נעשה בהתאם לעבודת ההזזה (בשונה מעבודת החלפה היקרה יותר)- בעלות של 2,000 ₪ בלבד. 3.2 הומלץ לתובעים להחליף את הצנרת הישנה והתובעים בחרו שלא לבצע עבודה זו, שכן לטענתם במקרה של נזילה - יפעילו את הביטוח שלהם לצורך תיקון הנזקים. 3.3 לפני שהתחילה עבודת השיפוץ שביצע במטבח, נמסר לו שקיימת נזילה לפי שעון המים בבית. העניין נבדק והתברר כי לא הייתה כל נזילה הנובעת מהעבודות שביצע הנתבע. התובעים פנו לטענתו לביטוח שלהם אשר קבע לאחר בדיקה כי יש נזילה בקו הראשי של הצנרת המובילה למטבח - כל זאת בטרם החלו עבודות השיפוץ מטעמו מטבח. 3.4 התובעים ביקשו לבצע עבודת מעקף של צינור ברז המים הקרים לפי המלצת איש חברת הביטוח שלהם (להלן: "עובד המבטחת"). לצורך כך פתח גורם אחר את ההתקן שביצע הנתבע בצנרת המים הקרים, כדי לחברה לצינור הראשי. התובעים הסתירו מסמך המתעד את התיקון באותו יום ע"י עובד המבטחת. 3.5 העבודות אשר גרמו לנזילות לא התבצעו על ידו אלא ע"י גורם אחר. מהקבלות שצורפו לכתב התביעה עולה כי מדובר בנזילות בשני מוקדים שונים. באשר לחשבונות המים אשר צורפו לכתב התביעה, טען כי עבודות התיקונים בוצעו בחודשים נובמבר, דצמבר 2012 ואילו התשלום לו טוענים התובעים חל מחודש אוגוסט. לטענתו אין כל הוכחה לימי העבודה שאבדו לתובעים בשל התיקונים. 4. במעמד הדיון, העידו הצדדים וכן עד מטעם הנתבע, האינסטלטור אשר עובד אצלו וביצע את העבודות במטבח התובעים. התובעים הוסיפו כי הפער בין המועדים על פי הקבלות שצורפו, נובע מכך שהנזילה אותרה רק לאחר מספר בדיקות, ולאחר איתורה, התבקשו לא להשלים את התיקון אלא להשאיר את המרצפות במקום פתוחות כדי לוודא שהנזילה אכן תוקנה. רק כחודש לאחר מכן הושלמה העבודה. לטענתם, לאחר ביצוע העבודות מטעם הנתבע, אסור היה לו לסגור את המרצפות באותו יום ואף לא למחרת, אלא היה עליו לוודא שאין הצפה ע"י השארת המרצפות פתוחות מספר ימים. התובעים הגישו תמונות של מוקד הנזילה השנייה (שנמצאה במקום ביצוע העבודות מטעם הנתבע), ולטענתם מדובר במקום שונה לחלוטין ממוקד הנזילה הראשונה (שתוקנה על ידי חברת הביטוח). התובע טען כי ההשקעה שלו במטבח הייתה בעלות 68,000 ₪ ולכן לא סביר שיחסוך בהחלפה של צנרת המטבח כפי שטוען הנתבע. לטענתו, הנתבע לא הציע לו להזיז את צנרת המטבח. התובעים הביאו עימם לדיון, את קטע הצינור אשר הוחלף (שנראה חלוד ומתפורר בחלקו החיצוני, וללא סימני חלודה בחלקו הפנימי). הנתבע הוסיף כי ביום התיקון, האינסטלאטור מטעמו סיים לעבוד ועובד המבטחת נשאר בדירה כדי להמשיך ולעבוד על המים הקרים. למחרת בבוקר הרצפים מטעמו הגיעו לדירה והמשיכו את עבודתם. 5. עד הנתבע, מר יוסי יונה (להלן: "מר יונה"), ביצע בפועל את עבודת האיסנטלציה בבית התובעים. לדבריו, ישנו "נתון נעלם" משום שבאותו יום שבו החליף את הצינור עבד בדירה גם עובד המבטחת, אשר ביצע עבודה במקום שבו עבד מר יונה קודם לכן, וזאת לאחר שמר יונה עזב את דירת התובעים. לטענתו, הוא עצמו לא חיבר את צינור הפלסטיק עם מחבר הברזל אלא עובד המבטחת עשה כן. מר יונה סבר כי ניתן יהיה להכריע במחלוקת על ידי הרמת המרצפות, וכך ניתן יהיה להבחין "בהתחברות של הביטוח" ובעבודה שעשה. לטענתו, התמונות שהגישו התובעים לא מספיקות כדי לראות את כל מה שקיים מתחת לריצוף. דיון והכרעה 6. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. 7. לגבי זהות הגורם שעבד אחרון בצנרת המטבח, חלוקים הצדדים וגרסותיהם סותרות. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו. 8. בנסיבות דנן, אין בידי להעדיף את עדותו של התובע על זה של מר יונה. אינני זוקפת משקל בעניין זה לעדות הנתבע, שכן כל המידע שבידו נמסר לו על ידי מר יונה, ועל כן אין בכך משום עדות עצמאית. על כן מהבחינה העובדתית, ולאור החובה להכריע בהתאם לנטל השכנוע כאשר יש גרסאות סותרות, אני קובעת כי מר יונה ביצע עבודות של החלפת צנרת במטבח ביתו של התובע, ולאחר שסיים את עבודתו, בוצעה עבודה נוספת על ידי עובד המבטחת, אשר פתח את החיבורים שבוצעו על ידי מר יונה, על מנת לחבר צינור נוסף באותו מקום. 9. גם בנוגע למועד פתיחת מערכת המים בבית התובע, אין בידי להעדיף את גרסת התובע, על פיה המערכת לא עבדה כלל לאחר סיום ביצוע עבודות האינסטלציה במטבח, על ידי מר יונה, ולסיום עבודות תיקון הנזק לצנרת על ידי עובד המבטחת. כאשר מבוצעות עבודות שיפוץ נרחבות, נזקקים העובדים למים לצרכים שונים, לרבות מי שתייה, הדחת שירותים, דילול וערבוב חומרים וכד'. לאור האמור - ולא רק בשל נטל השכנוע - גרסת הנתבע עדיפה בעיני, ועל כן אני קובעת כי למחרת ביצוע עבודות החלפת קטע צנרת במטבח התובעים, חזרה מערכת המים לפעול. 10. לכאורה, ניתק עובד המבטחת את הקשר בין עבודת הנתבע - באמצעות מר יונה - לבין ההצפה במטבח בית התובע. אולם לא ניתן בכך לסיים את הדיון במקרה זה. 11. ביום בו עזב מר יונה את בית התובע, לפי גרסת מר יונה עצמו, ברז המים הראשי של הדירה היה סגור והוא לא בדק ולא יכול היה לבדוק אם ישנה נזילה במקום שבו בוצעה העבודה. 12. למחרת ביצוע עבודות הצנרת במטבח, המשיכו עובדי הנתבע בעבודות הריצוף וסגרו את הריצוף מעל מיקום העבודות. מר יונה סבר שאינו חייב לבדוק את תקינות החיבורים שביצע, בשל עבודה נוספת שבוצעה באותו מקום, אך פעולתו של הנתבע בסגירת הריצוף מעל עבודות הצנרת היא שמנעה את האפשרות לבדוק לאורך תקופה הולמת את איכות החיבור, לוודא שאין נזילה, לאבחן את הנזילה באם היא קיימת, ולטפל בה בטרם נגרמו נזקים של ממש. לעניין זה אפנה להסבר שנתן כב' השופט קינר בסעיף 14 לפסק דינו בת.א. (שלום רחובות) 1986/00, הדר חברה לביטוח בע"מ נ. עמוס חיון [29.07.2003]: "לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי מנהל החברה ביקש מהנתבע לחבר בתום התיקונים שבוצעו ... את מערכת המים למערכת המים העירונית. בין אם מדובר היה בחיבור לכל הלילה, ובין אם מדובר היה בחיבור קבוע, היתה מודעות של הנתבע לכך כי עליו לדאוג לכך שלא יהיו תקלות במערכת, כלומר היה עליו לבדוק אם אין מצויות בה תקלות סמויות שאינן נראות לעין, העלולות לגרום לנזילות אם תחובר מערכת המים למערכת המים המרכזית. דעת הכל היתה כי ביקורת מעין זו יש לבצע באמצעות בדיקת לחץ, וגם הנתבע העיד כי ביצע בדיקת לחץ לפני שחיבר את המערכת ... בדיקת הלחץ מתבצעת במערכת סגורה מכל הכיוונים כאשר מצד אחד מתחברת למערכת משאבת לחץ ובאמצעות הזרמת מים לתוך המערכת מייצרים לחץ העולה על הלחץ המקסימלי שאמור להיות במערכת. באמצעות מד לחץ המשקף ירידת לחץ במקרה של נזילה מגלים נזילות, וכך גם באמצעות נקודות רטיבות שמתגלות... ברור כי בדיקת הלחץ אמורה לגלות חיבורים לקויים במערכת, וכך גם חבלות בצינורות, שכן מקום שקיים חיבור לקוי או קיימת חבלה, ניכרת ירידת לחץ בעת המדידה באמצעות מד הלחץ." 13. כסיכום ביניים אציין, כי אפשר שפעולותיו של עובד המבטחת הם שגרמו לנזילה, שכן הוא הגורם האחרון שעבד על הצנרת ממנה נגרמה הנזילה נשוא התביעה. עם זאת, הנתבע גרם לכך שהנזילה - אם הייתה קיימת באותה עת - כוסתה, ולא ניתן היה לגלותה אלא לאחר שנגרמו נזקים בהיקף נרחב. 14. במקרה דנן, לא נטען על ידי הנתבע, או מר יונה מטעמו, כי מי מהם ערך בדיקת לחץ כאמור, ועל כן ברור שלא נערכה בדיקה כזו. ניתן לקבוע בוודאות יחסית כי בדיקה דומה לא נערכה על ידי עובד המבטחת, שביצע עבודות צנרת אחרות בבית התובעים. 15. בשל העובדה שהנתבע נמנע מעריכת בדיקת לחץ בצנרת - בטרם כיסה אותה בריצוף למחרת היום - נגרם לתובע נזק ראייתי, שכן הוא אינו יכול בשלב זה להוכיח אם הנזילה היתה קיימת במועד סיום עבודות האינסטצליה של התובע. לעניין דוקטרינת הנזק הראייתי נקבע בבית המשפט העליון בע"א 361/00, עאזם ד'אהר נ. סרן יואב [10.02.2005] כדלקמן: הלכה מיוסדת היא מלפנינו, כי מקום שבו נתבע גורם ברשלנותו נזק ראייתי לתובע - כלומר, פוגע ביכולתו של התובע להשתמש בראיה שלכאורה הינה בעלת פוטנציאל לביסוס איזו מן הטענות העובדתיות שעליהן מבוססת תביעתו - עשוי בית-המשפט להטיל על הנתבע את נטל השכנוע להיותה של אותה טענה עובדתית בלתי-נכונה... הלכה זו, המבוססת בעיקרה על שיקולי צדק ועל הצורך החברתי בהרתעת נתבעים פוטנציאליים מפני איבוד ראיות, מבטאת את הפן הראייתי-דיוני של דוקטרינת הנזק הראייתי... ההלכה הראייתית-דיונית בדבר הנזק הראייתי משמעה, אפוא, הקמת חזקה עובדתית, כי אלמלא ניזוקו עקב רשלנותו של הנתבע, היו הראיות החסרות תומכות בגרסת התובע ביחס לטענה העובדתית שנשנתה במחלוקת. אף שחזקה זו ניתנת לכאורה לסתירה, הרי שמטבע הדברים - ובדומה לחזקות אחרות המופעלות בסופו של המשפט - נזקקים לה רק כאשר ידוע שאין בנמצא ראיות רלוונטיות אחרות; היינו, כשביחס לטענה העובדתית שהראיות החסרות נדרשו לתובע להוכחתה, מתקיים בין הצדדים "תיקו ראייתי". במצב-דברים זה נמצא הנתבע לוקה בחסר ראייתי לסתירת החזקה. ומכאן שהקמת החזקה מכריעה, למעשה, את המחלוקת העובדתית..." 16. סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי הפיצויים "יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק". שיעור הרשלנות התורמת הוא עניין להערכה, ואין אפשרות לקבוע אותו בדיוק מתמטי. לאחר שבחנתי את כלל נסיבות המקרה דנן, אני סבורה שיש לחלק את הנזק באופן שווה בין שני הצדדים, שכן שניהם פעלו באופן שיחדיו נגרם הנזק, ולהטיל על כל אחד מהם 50% מהאחריות לקיומה של הצפה שלא אותרה במועד. הנתבע אחראי בשל כך שכיסה את הצנרת בלא לבצע בדיקה אקטיבית כדי לוודא שאין נזילות, והסתפק בכך שלא נראתה נזילה במקום. אחריותם של התובעים נעוצה בכך שאיפשרו המשך עבודתו של עובד המבטחת על אותה צנרת ובמקום שבו בוצעה עבודת מר יונה, לרבות פתיחת החיבור שהותקן על ידי מר יונה. הנזקים 17. התובעים לא הוכיחו שנגרם למי מהם הפסד שכר, אך ניתן לפסוק לטובתם פיצוי בשל בזבוז זמן וטרחה. בנסיבות המקרה אין מניעה לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש (ובלבד שלא ייפסק לטובתם סכום העולה על סכום התביעה בגינו שולמה האגרה). 18. אני מעמידה את הנזקים על ההוצאות בפועל שנגרמו והוכחו בגין תשלום ההשתתפות עצמית ששולמה לחברת הביטוח (1,000 ₪) ועלות עבודת המעקף שבוצע (3,000 ₪). אני מקבלת את הסבר התובע כי העבודה בוצעה בשני שלבים, בהפרש של חודש בין התיקון הראשוני להשלמתו המלאה. כמו כן מקובל עלי כי בשל הנזילה נאלצו התובעים לשלם חשבונות מים גבוהים מהרגיל, אם כי אין באפשרותי לקבל את מלוא דרישת התובעים, שכן לא הוצגו כלל הנתונים באשר לצריכה למשך תקופה משמעותית לאחר סיום עבודות השיפוצים, או בחודשים מקבילים בשנים אחרות. 19. את הנזקים שלא ניתן לחשבם באופן מדוייק, ניתן לפסוק בדרך של אומדן, כאמור בע"א 8279/02, זאב גולן נ. עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 [2006], בסעיף 31 לפס"ד: "הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים... מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם... למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת..." סוף דבר 20. בשים לב לכלל הטענות, אני מעמידה את מכלול הנזקים שנגרמו לתובעים על סך של 7,000 ₪, בערכים להיום. 21. בהתאם לקביעתי כי הנתבע אחראי למחצית הנזקים, מול עליו לפצות את התובעים בסכום כולל של 3,500 ₪. בשל חלוקת האחריות באופן שווה בין הצדדים, מצאתי כי אין מקום לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובעים, וכל צד יישא בהוצאותיו. הסכום הכולל - סך 3,500 ₪ - ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן, יישא סכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.נזקי מיםנזילהאינסטלציה