רק לאחר קניית הרכב הסתבר כי הרכב עבר תאונות והוחלפו בו חלקים רבים

רק לאחר קניית הרכב הסתבר כי הרכב עבר תאונות והוחלפו בו חלקים רבים: לטענת התובע, בתאריך 9.4.13 או בסמוך לכך, רכש מהנתבע את רכבו, מסוג טויוטה, שנת ייצור 2009 (להלן: "הרכב"). אין חולק כי הנתבע בא בימים, עיוור, נכה משרד הבטחון, ומי שנהג דרך קבע ברכב היתה אשתו. מי שניהל את כל המהלכים שבין התובע לנתבע לצורך מכירת רכבו ובמהלך הדיונים בביהמ"ש, היו אשת הנתבע, הגב' X ובתם של בני הזוג, הגב' X. מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי הצדדים לא ערכו זכרון דברים לעניין רכישת הרכב וכי זה לא נבדק טרם קנייתו על ידי מכון בדיקה. בפתחו של פסק הדין, הנני לקבוע כי נתתי אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותו של התובע וטענותיו והנני דוחה את טענות הגב' X והגב' X, בקובעי כי לא העידו אמת בביהמ"ש, כפי שיפורט. זאת ועוד, אשת הנתבע ובתו חזרו והדגישו כל העת את גילם של הנתבע ואשתו ואת היותם חסרי ישע אל מול תוקפנותו של התובע כלפיהם. ברם, לא התרשמתי כך כלל וכלל. נהפוך הוא, אשת הנתבע ובתו ניהלו את הגנתן ביד רמה ובקולות רמים, שהופנו לעיתים אף כלפי ביהמ"ש עצמו. בכתב התביעה, טוען התובע כי שילם בגין קניית הרכב את הסך של 92,000 ₪. אשת הנתבע, בעדותה בביהמ"ש, עמדה בתוקף על כך שבהיותם בבנק, התובע שילם לה רק את הסך של 90,000 ₪ (עמ' 7 ש' 3-5 ו-11 לפרוט'). עם זאת, בכתב ההגנה, מצוי אישור לכך כי מחיר הרכב היה 92,000 ₪ (סע' 19 לכתב ההגנה). הנני מקבלת את טענת התובע כי תמורת הרכב שילם את הסך של 92,000 ₪. בכתב תביעתו ובעדותו בביהמ"ש, טען התובע כי המחיר ששילם בגין הרכב עלה ב-7,000 ₪ על מחיר המחירון של אותו רכב. התובע חזר והדגיש כל העת כי למרות המחיר הגבוה שנדרש עבור הרכב, החליט לרכוש את הרכב, ללא בדיקתו, מחמת הקילומטרז' הנמוך של הרכב וכאשר נתן אמון בטענות אשת הנתבע ובתו ובהצהרותיהן כי הרכב "נקי מכל תאונה" (סע' 4 לכתב התביעה). אשת הנתבע אישרה את העובדה כי שולם בגין הרכב סך של 7,000 ₪, מעבר למחיר המחירון, בהעידה: "כן. זאת זכותי". התובע טען והעיד כי לאחר קנייתו את הרכב, משפנה למוסך טויוטה, הוא המוסך שבו נעשו הטיפולים לרכב, כדי לבדוק מתי נעשה הטיפול האחרון, קיבל לידיו את רישומי ה"היסטוריה" של הרכב, כפי שצורפו לכתב התביעה והוגשו לביהמ"ש (תק/2). למגינת ליבו, הסתבר לו, לדבריו, כי הרכב עבר תאונות והוחלפו בו חלקים רבים. בעדותו בביהמ"ש, פירט התובע כי התקשר לבית הנתבע והוזמן על ידי אשתו להגיע לבית, כדי להסדיר את העניין, אך בבואו לבית הנתבע, הסתבר לו כי הוזמנה משטרה והוא עזב את הבית, ביחד עם אביו מבלי להגיע להסדר עם הנתבע, אשתו ובתו. התובע פנה לשמאי מטעמו, מר הנדי אומייה, שבדק את הרכב בתאריך 28.4.13 וערך חוו"ד שעותק הימנה צורף לכתב התביעה. מעיון במסמך שהוגש וסומן תק/2, הוא היסטוריית הרכב, כפי שנערכה במוסך טויוטה, עולה כי בתאריך 5.10.09, בוצעו ברכב עבודות העשויות להצביע על כך שהרכב נפגע בתאונה, אם כי בצורה קלה, וזאת מחמת שהוחלפו בו פסי הקישוט לדלת. כן עולה כי בתאריך 22.2.12, בוצעו ברכב עבודות תיקונים נרחבות והוחלפו חלקים, המצביעים על כך שהרכב עבר תאונת דרכים שבה נפגע בחזיתו ובדופן הקדמי הימני שלו. עוד עולה מנק/2 כי בתאריך 11.12.12 נפגע הרכב בתאונה נוספת וזאת בדופן הימני האחורי שלו. מדו"ח השמאי מר הנדי אומייה, עולה כי מצא שהרכב נפגע בחלקו הקדמי, בחזיתו ולאורך הדופן הימני שלו, הוחלפו בו חלקים רבים, נעשו בו עבודות תיקונים מקיפות, לרבות עבודות תיקון בקורת השילדה הקדמית ימנית ובעמוד הקדמי ימני של הרכב וכל זאת באורח שהותיר סימנים ברכב, כמפורט בהרחבה בחוות הדעת. מסקנתו של השמאי היתה כי בגין מצבו של הרכב, כפי שנמצא על ידו וכפי שפורט בחוות דעתו, יש להוריד מערכו של הרכב 40%, משמע - את הסך של 34,000 ₪. הנני מקבלת במלואן את קביעותיו של השמאי ואת מסקנותיו בדבר מצבו של הרכב בעת שנבדק על ידו ובדבר שוויו. הנני קובעת כי קביעות השמאי מתיישבות עם המופיע בהיסטוריית הרכב, במסמך תק/2. ברם, הדברים מתבהרים באופן מלא בדו"ח השמאי מר דן וולף, דו"ח שהוגש לביהמ"ש וסומן נק/1. דו"ח זה מתייחס לבדיקת הרכב על ידי מר וולף בגין תאונה מיום 22.2.12, וכאשר הרכב נבדק על ידי מר וולף בתאריך 23.2.12, במוסך בו נמצא הרכב. בתאונה זו, נפגע הרכב בחזיתו ולאורך צד ימין שלו. סה"כ הוצאות תיקון הרכב עמד על הסך של 51,091 ₪, כאשר סכום זה מהווה 46.4% מערך הרכב. לרכב אף נגרמה ירידת ערך בשיעור של 8.5% ובסך של 10,338 ₪. לחוו"ד צורפו אף תצלומי הרכב לפני שתוקן, המצביעים על הפגיעה הקשה שספג בחזיתו. בעדותו בביהמ"ש, הגדיר השמאי מר וולף את התאונה שגרמה לאותם נזקים כ"לא יותר מקלה" והסביר את הגדרתו כך מחמת שהרכב "לא ניזוק בשילדה בצורה משמעותית". כן העיד כי אישר, לפנים משורת הדין, לתקן את הרכב עם חלקים מקוריים בלבד. השמאי מר וולף הסביר כי באופן רגיל היה מקום להכריז על הרכב כ"אובדן להלכה", אך הוא לא עשה כן "כדי לא לפגוע בזכויות הנכה". הנני דוחה מכל וכל את מסקנתו של השמאי מר וולף, כאילו אין ענייננו בתאונה קשה ותמוה הוא מה הביא את השמאי להקל כל כך עם הנתבע, הן באשר לקביעה האמיתית שנדרשה לאחר התאונה מיום 22.2.12, כי הרכב הינה בבחינת אובדן להלכה, דבר שהיה מחייב לקבל לגביו את אישורי כשירותו לנוע בכביש עפ"י קביעות תקנה 309 לתקנות התעבורה, שאם לא כן, יהווה המשך נסיעתו בדרך משום סיכון והן באשר, לקביעתו עתה כי מדובר בתאונה קלה. לקביעתי, כאשר רכב נפגע בתאונה ובמסגרת תיקונו נדרש, בין היתר, להחליף קורה פנימית, מגן קדמי, רדיאטור, מכסה מנוע, גשר עליון, גשר קדמי תחתון וכנף קדמית ימנית וכן נדרש לבצע עבודות חשמל, פחחות וצביעה, כפי שהיה בענייננו - הרי שמדובר בתאונה קשה. די היה לראות את תצלומי הרכב כפי שצורפו לדו"ח השמאי מר וולף, תצלומים בהם נראית חזית הרכב מרוסקת כמעט לחלוטין, כדי להיווכח כי אין ענייננו בתאונה קלה. זאת ועוד, כאמור, גם לאחר אותה תאונה מיום 22.2.12, עבר הרכב תאונה נוספת ביום 11.12.12 או בסמוך לכך, כעולה מהיסטוריית הרכב תק/2. בגין אותה תאונה, תוקנה הדלת האחורית ימנית של הרכב ונצבעו מחדש הדלת האחורית ימנית והכנף האחורית ימנית התחתונה של הרכב. בכתב ההגנה ואף במהלך עדויות אשת הנתבע ובתו, נטען כי אשת הנתבע ואף נכדו של הנתבע אמרו לתובע טרם הקניה כי הרכב עבר תאונה. בעדותה של אשת הנתבע, הגב' X, ומחקירתה הנגדית את התובע, עולה כי אמרה לתובע שהיתה מעורבת בתאונה אחת בלבד, תאונה קלה, שבה עלתה על "הבנקט" (עמ' 4 ש' 25 לפרוט'). הגב' X העידה לעניין זה כי "באירוע של התאונה הקודמת אני נהגתי ברכב... באותה תאונה נסעתי ברח' קדימה, באה ממולי משאית ענקית, אולי 15 מ'. הוא נסע נגדי. סטיתי ימינה לקצה של המדרכה, לבנקט. לא עליתי על הבנקט אלא נעצרתי" (עמ' 6 ש' 28-30 לפרוט'). אף בתה של הגב' X, העידה כי שמעה את אמה מספרת לתובע ולאביו על אותה תאונה ולמרות כן היו התובע ואביו "להוטים" לסגור את העיסקה, מבלי לקחת את הרכב לבדיקה. הנני דוחה את דברי עדותן של אשת הנתבע ובתו, כאילו אמרו לתובע שהרכב עבר תאונה ומעדיפה, ללא כל היסוס, את טענתו של התובע כי לא נאמר לו דבר על כך שהרכב עבר תאונה וכי לו ידע שהרכב נפגע בתאונה - לא היה רוכשו כלל. הנני קובעת כי אשת הנתבע, הגב' X, ואף בתו, הגב' X, שפעלו בשמו ומטעמו של הנתבע, הציגו מצג שווא בפני התובע כאילו הרכב לא עבר כל תאונת דרכים וכי על בסיס אותן טענות מירמה שהעלו בפני התובע, החליט זה לרכוש את הרכב וזאת במחיר הגבוה בשיעור ניכר ממחיר המחירון. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת כמהימנה עליי את טענות הגב' X כי דיווחה לתובע על אותה תאונה שבה פגעה בבנקט ונעצרה, הייתי קובעת כי הונתה את התובע, כאשר לא מסרה לו באופן מלא על כל התאונות שבהן נפגע הרכב ובמיוחד לא פירטה בפני התובע את התאונה הקשה מיום 22.2.12. נראה הוא כי הגב' X מתכוונת בעדותה לכך שדיווחה לתובע על התאונה מיום 11.12.12 או בסמוך לו, כאשר מהמסמך תק/2 עולה כי הטיפולים שבוצעו ברכב, בכנף הימני התחתון ובדלת האחורית ימנית, מתיישבים עם האפשרות כי פגעה באבן השפה של המדרכה אליה סטתה כדי למנוע תאונה עם משאית שהגיעה ממולה. ברם, אין כל דיווח וטענה של אשת הנתבע ובתו על התאונה הקשה שעבר הרכב ביום 22.2.12 ושבגינו בוצעו עבודות תיקונים כה נרחבות, הוצאו הוצאות תיקון כה ניכרות ונגרמה ירידת ערך כה גדולה, כפי שפורט לעיל. מכל מקום, אף לגירסת אשת התובע ובתו, אין דיווח על שתי תאונות נוספות (לפחות) שעבר הרכב, כעולה מתק/2 אלא רק על אחת מהן, התאונה הקלה מבין השתיים, שבה, לטענת אשת הנתבע, לא היה כל מגע בין הרכב לרכב אחר כלשהו. בכתב ההגנה "הובטח" כי יגיעו לעדות עדים מטעם הנתבע, ברם אף אחד מהם לא התייצב בביהמ"ש, לרבות נכדו של הנתבע, שנטען כי אמר לתובע, בשיחה טלפונית עמו, כי הרכב עבר תאונה. מטעם הנתבע התייצבו בביהמ"ש 2 אנשי משטרה שנקראו לבית הנתבע, בטענה כי איים על הנתבע ואשתו. הסתבר כי לא נמצא כל ממש בתלונה והשוטרים עזבו את הבית. לא היה בעדותם כדי לשפוך אור על טענות הצדדים. לעניין ביטול העיסקה על ידי התובע, העיד התובע כי רצה לבטל את העיסקה, אך אשת הנתבע ובתו דרשו ממנו להפסיד סכומי כסף ניכרים, שלא היה מוכן להסכים לכך ואף בביהמ"ש, משהביע התובע את רצונו לבטל את העיסקה, עלו על ידי הנתבעת תנאים בלתי סבירים וחסרי כל בסיס. מכל מקום, התובע לא עתר לביטול העיסקה. על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכח שהנתבע, באמצעות אשתו ובתו, הציגו מצג שווא בפני התובע לעניין מצבו של הרכב וכי התובע פעל על בסיס מצג שקרי זה ורכש את הרכב. הנני קובעת כי הנתבע אחראי לפיצוי התובע בגין נזקיו, כפי שפורט לעיל. הנני קובעת כי הוכח שבגין רכישת הרכב נגרם לתובע נזק בסך של 34,000 ₪ וזאת רק בהתייחס לערכו של הרכב בלבד, אך התובע העמיד את תביעתו על הסך של 33,200 ₪, כדי להקנות סמכות לביהמ"ש לתביעות קטנות. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 33,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. קניית רכב