העניין שבפני, תובענה לפיצוי בגין נזקי התנגשות בין שני כלי רכב, אירוע תאונתי מיום 19.2.2013. הצדדים לתובענה: התובע מס' 1 הינו בעליו של כלי רכב מסוג אלפא ג'ולייטה מ.ר. 10-997-79, התובעת 2 הינה מי שנהגה בכלי הרכב הנ"ל ביום קרות התאונה, הנתבעת 1 הינה המבטחת של השימוש בכלי הרכב מס' 69-261-79, שהינו בבעלות הנתבעת מס' 3 והיה נהוג בעת קרות ההתנגשות בידי הנתבעת מס' 3. לטענת התובעים, ביום 19.2.2013 נסעה התובעת 2 בעיר חיפה, במעלה רח' כורי, ועמדה לפנות ימינה לרח' יבנה, כאשר מעט לפני הפניה ימינה, הגיחה הנתבעת מס' 3 ברכב הפוגע, עקפה את רכב התובעים, תוך שהיא חוצה קו הפרדה רצוף, ופגעה בחלק השמאלי-קדמי של מכונית התובעים. התובעים תמכו תובענתם בחוות דעתו של השמאי אביהו רפפורט, לפיה עלות תיקון הנזקים אשר נגרמו בתאונה מגעת כדי 10,554 ₪, ושיעור ירידת הערך של כלי הרכב הינו 2.5% מערך כלי הרכב, המגיעים כדי 4,224 ₪. בנוסף דורשים התובעים סך 750 ₪ בגין שכ"ט השמאי, ו- 600 ₪ בגין הוצאותיהם והטרחה אשר נגרמה להם. הנתבעים התגוננו בפני התובענה, ולטענתם האחריות לקרות ההתנגשות רובצת על כתפי התובעים, שכן לטענתם, מכונית התובעים עמדה ברח' כורי בעצירה מלאה, בנתיב הנסיעה המוביל לרח' יבנה, ורק כאשר מכונית הנתבעים חלפה על פני הרכב החוסם את נתיב הנסיעה, החלה התובעת באופן מפתיע לנסוע קדימה, וגרמה להתנגשות בין מכוניתה למכונית העוקפת את המכשול, ופגעה בצד הימני של מכונית הנתבעים. בנוסף טענו הנתבעים כי הנזקים הנטענים הינם מוכחשים ומופרזים, וכן כי ירידת הערך הנטענת הינה מופרזת בנסיבות העניין. לאחר בחינת ראיות הצדדים וטענותיהם, לרבות תמונות המקום בו אירעה ההתנגשות, אני קובע כי האחריות לאירוע התאונתי רובצת על כתפי הנתבעים, ואבהיר טעמי. המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לתיאור העובדתי של השניות הבודדות שלפני קרות ההתנגשות: התובעים טוענים כי מכונית התובעת הייתה בנסיעה והנתבעת 3 עקפה אותה במהירות תוך שהיא חוצה פס הפרדה רצוף, בעוד הנתבעת 3 טוענת כי מכונית התובעים הייתה בעצירה מלאה, והחלה לנסוע לפתע כאשר היא נאלצה לעקוף מכשול שהיה קיים באמצע הדרך (מכונית התובעים שהייתה בעצירה מלאה בנתיב הנסיעה) והתאונה אירעה בשל התחלה נסיעה פתאומית של התובעת 2. אם נבחר בגרסה הראשונה, קרי, עקיפה מצידה של הנתבעת 3, הרי ששאלת האחריות ברורה; אם הנתבעת 3 עקפה רכב נוסע תוך שהיא חוצה פס הפרדה רצוף, אין ספק לגבי אחריותה לאירוע התאונתי; ואולם לגישתי, גם אם נקבל את גרסת הנתבעת 3, עדיין האחריות רובצת על כתפיה, שכן שומה על נהג העושה שימוש בדרך, ועוקף מכשול תוך חציית פס הפרדה, שינקוט בכל אמצעי הזהירות הראויים והנדרשים בהקשר זה, וככל שלא עשתה כן, הרי שהפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. חצייתו של פס הפרדה כאמור, אמורה להתבצע במשנה זהירות, ורק כאמצעי אחרון למעבר מכשול המצוי בכביש, ולא ניתן אלא לראות את ההתנגשות כתוצאה ישירה של מעבר לא זהיר של אותו מכשול (אם בכלל היה). לא רק זאת, אלא שנקודתית ניתן לומר, כי גרסת התובעים הייתה מקובלת עלי הרבה יותר מאשר גרסת הנתבעים. התובעים הציגו תצלום המכונית שבבעלות התובע 1, כאשר התובעת 2 אישרה כי מדובר בתצלום אשר נערך ללא הזזת מכונית התובע מאז קרות ההתנגשות; גרסת הנתבעת 3 הייתה כי מכונית התובעים הייתה בחציה על המדרכה ובחצייה חוסמת את נתיב התנועה במעלה רח' כורי (הנתיב הימני ביותר אשר בסופו פנייה ימינה לרח' יבנה), במיקום שלפני מפרצון החניה המצוי באותו רחוב, ואולם תמונת כלי הרכב לאחר התאונה מלמדת על כי גרסה זאת אינה אפשרית, שכן לא ניתן היה לרדת מהמדרכה מבלי להתחיל בנסיעה קדימה; משמע, מיקום מקום החניה הנטען, אינו יכול ולא יכול לעמוד בקנה אחד עם מקום קרות ההתנגשות כפי שהוא עולה מהתמונה ת/1. אציין עוד כי עדותה של התובעת 2 הייתה אמינה מאוד בעיני, וניכר שחרף התרגשותה הרבה, נמסרו על ידה פרטים נכונים ומלאים, ואני מקבל את טענתה לפיה מכוניתה לא הייתה בעצירה בעת קרות ההתנגשות, וכי לא החנתה את מכוניתה עובר לקרות התאונה. חיזוק לאמינותה של התובעת 2, ניתן אף למצוא בדברי אמה של התובעת 2, אשר הייתה יחד עמה,, כנוסעת, בעת קרות ההתנגשות. אמה של הנתבעת נתבקשה להמתין מחוץ לאולם ביהמ"ש בעת מתן עדותה של בתה, ומסרה גרסה זהה לחלוטין באשר לנסיבות התאונה, ובעיקר לצורך שלילת גרסת הנתבעים כי מכונית התובעים חנתה על הכביש (או בחציה על המדרכה וחציה על הכביש). סיכומם של כל אלה, קרי, העדפת גרסת התובעת, יחד עם המסקנה המסתברת כי גם אם נקבל את גרסת הנתבעת 3 לא יהא בכך כדי להוריד ממנה האחריות הנזיקית לקרות התאונה, מדיקה הטלת מלוא האחריות בגין האירוע התאונתי על כתפי הנתבעים. בשאלת הנזק, לא מצאתי כל פגם בתיאור אשר נערך על ידי השמאי, מר אביהו רפפורט. השמאי נשאל לגבי שאלת הערכתו לתיקון בחלפים מקוריים (ולהבדיל מתחליפיים), והבהיר כי מדובר היה ברכב ספורט ייחודי ויוקרתי, אשר בעת קרות התאונה מיצה כשנה ושלושה חודשי נסיעה בלבד, ולפיכך לא מוצדק היה להעריך לפי חלפים שאינם מקוריים (ואף ציין שלאור ייחודיות כלי הרכב, אין חלפים תחליפיים). בכל הנוגע לשאלת ירידת הערך, אישר השמאי מר רפפורט כי לא התייחס לעבר הביטוחי של כלי הרכב בעת הערכת ירידת הערך והשיב כי אין לו כלים או צורך לעשות כן, עת שמדובר בכלי רכב כה חדש. פסק הדין המנחה בנושא ירידת ערך הרכב הוא, רע"א 3577/93 הפיניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, שם קבע הש' שמגר: "בעיני הציבור הרחב, היינו לא רק בעיני בעל רכב קונקרטי, רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ועל - כן הוא מוערך פחות גם אם אין סדקים על פניו. זה ההבדל בין רכב שעבר את פגעיה הפיזיים של התאונה, אף אם תוקן, לבין רכב שנותר במצבו הכללי כפי שיצא מבית החרושת". ועדיין, התובע ירידת ערך לרכבו, עליו הנטל להוכיח זאת ואת שיעורה. דו"ח "ועדת ששון", המצוטט כדבר שבשגרה בבתי המשפט על ידי חברות הביטוח, קבע שורה של כללים באשר לנתונים חיוניים שיש בהם כדי להשליך על מחירו של הרכב ועל שיעור ירידת הערך שתיקבע לו לאחר תאונה. כך, למשל, ניתנה התייחסות לתאונות קודמות, מצב מכני, זהות בעלויות קודמות שיש בהם השפעה על המחיר (פרטי, חברה וכד'). אמנם, נקבע לא פעם כי דו"ח ועדת ששון האמור אינו בעל תוקף מחייב, אולם ניתן להתייחס לכך, לגישתי, כאל אמדן. במקרה שבפני, התובע הגיש חוות דעת. הנתבעות נמנעו מעשות כן, או לשלוח שמאי מטעמן לבדוק את כלי הרכב, או לציין את עברו הביטוחי. חוות דעת השמאי מטעם התובע מפורטת וכוללת חלק מן הנתונים אליהם התייחס דו"ח ועדת ששון, אולם אין היא מתייחסת לסוגיית תאונות קודמות ועבר ביטוחי. ואולם, הנתבעות כאן בפני, נמנעו מלהביא חוות דעת שמאי מטעמן ואף לא הציגו ראיה כלשהי אודות תאונות קודמות או משתנים שיש בהם כדי להשפיע על מחיר הרכב או על ירידת הערך שנקבעה. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לאור היעדר התייחסות למצב עבר ביטוחי ותאונות קודמות, או יתר הרכיבים הרלוונטיים, יש להפחית חלק יחסי מתחשיב הפיצוי בגין ירידת ערך, ומצאתי לפסוק ברכיב של ירידת הערך, על דרך האומדן, סך 2,800 ש"ח בלבד. סוף דבר: הנתבעות ישלמו לתובע 1 סך של 10,554 ₪ בגין עלות התיקון, 2,800 ₪ בגין ירידת ערך, 750 ₪ עלות שכ"ט שמאי ו- 600 ₪ הוצאות ההליך. סה"כ ישולם 14,704 ₪. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, בהיעדר תשלומו במועד כאמור יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום קרות התאונה, 19.2.2013 ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםהתנגשות