1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.6.13, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 1.5.12 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 2. המערער נפגע בעינו השמאלית בתאונת עבודה ביום 28.3.12. 3. ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 6.1.13, קבעה כי לא נותרה נכות כתוצאה מהפגיעה, ובהתאם העניקה למערער נכות בשיעור 0% החל מיום 1.5.12. 4. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים. 5. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 3.6.13 , דחתה את הערר וקבעה את נכותו של המערער בשיעור 0% החל מיום 1.5.12. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. טענות הצדדים 6. לטענת המערער, עובר לתאונה מיום 28.3.12 הוא לא סבל מבעיית ראייה בעין שמאל. לטענתו, הפגימות מהן הוא סובל בעינו השמאלית הינן תוצאה של תאונת העבודה ולא ברור מדוע הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין הפגימות בעין לבין התאונה מיום 28.3.12. 7. לטענת המשיב, הוועדה הקשיבה לטענות המערער, ציינה באריכות את ממצאי הבדיקה בפרוטוקול , וקבעה כי מדובר במצב לאחר כניסת גופים זרים בקרנית עין שמאל עם ריפוי מלא, כי לדלקות ול- PVD שנמצאו אין קשר סיבתי לתאונה וכי בגין התאונה לא נותרה נכות בעין שמאל. המשיב טוען כי בתיקו הרפואי של המערער מהשנים 2003, 2005 ו- 2010 (לפני התאונה) קיים תיעוד רפואי בדבר ביקורים חוזרים אצל רופא עיניים. לטענתו, מדובר בקביעות רפואיות המצויות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ומשלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 8. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ד 213 (1999) ). 9. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (שם). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 10. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כפי שאפרט להלן. 11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה שמעה את המערער ורשמה את נימוקי הערעור כדלקמן: "לא רואה טוב בעין שמאל מאז התאונה. גיצים נכנסו לעין שמאל למרות שהרכיב משקפיים. הוצאו בקופ"ח בדימונה ובי"ח סורוקה. מאז רואה זבוב וכתמי שמש ולא רואה טוב". 12. הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה בזו הלשון: "בבדיקה: חדות ראיה 6/6 בעין ימין, 6/9 בעין שמאל. חריר לא משפר. עין ימין תקינה בכל חלקיה כולל קרנית, עדשה, קרקעית. עין שמאל- קרנית זכה ללא סימנים של גופים זרים, עדשה זכה, בקרקעית צלקות חוריורטינליות ישנות, אחת בקרבת המקולה ואחת בקרבת הארקדה העליונה. כמו- כן PVD בזגוגית. לצלקות החוריורטינליות ול- PVD אין קשר סיבתי לתאונה". הוועדה איבחנה: "מצב לאחר כניסת גופים זרים לקרנית עין שמאל עם ריפוי מלא". 13. בפרק סיכום ומסקנות כתבה הוועדה: "הוועדה דוחה את הערר, בגין התאונה לא נותרה נכות בעין שמאל". 14. מקובלת עליי טענת המשיב, לפיה שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סובל המערער לבין התאונה, וכן קביעת שיעור הנכות, הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. יחד עם זאת, מן הראוי שהוועדה תסביר מפני מה, לדעתה, הפגימות מהן סובל המערער בעינו השמאלית אינן קשורות לתאונה. 15. מפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה קבעה כי לצלקות החוריורטינליות ול- PVD מהם סובל המערער אין קשר סיבתי לתאונה. ואולם, הוועדה לא נימקה ולא הסבירה מדוע היא סבורה כי לפגימות אלה אין קשר סיבתי לתאונה. זאת ועוד, הוועדה ציינה בפרק ממצאי הבדיקה כי חדות הראייה בעין שמאל הינה 6/9 ואולם, על אף שהמערער טען בפניה כי הוא "לא רואה טוב בעין שמאל מאז התאונה", הוועדה לא הסבירה מדוע לא קיים, לדעתה, קשר סיבתי בין מצב הראייה בעין שמאל לבין התאונה; אלא הסתפקה באמירות כלליות לפיהן "לצלקות החוריורטינליות ול- PVD אין קשר לתאונה" וכי "בגין התאונה לא נותרה נכות בעין שמאל". לעניין זה אציין, כי טענות המשיב בדבר רישומים רפואיים בגין ביקורים חוזרים בשל בעיות עיניים, אף הן אינן מוצאות ביטוי בפרוטוקול הוועדה. משהוועדה לא פירטה ולא הסבירה על סמך מה היא קובעת כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגימות מהן סובל המערער בעינו השמאלית לבין התאונה, הרי שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. היעדר הנמקה, כאמור לעיל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין. 16. אשר על כן, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתפרט ותנמק את קביעתה לפיה לא קיים קשר סיבתי בין הפגימות מהן סובל המערער בעינו השמאלית לבין התאונה. הוועדה תבהיר את קביעתה ביחס לכל אחת מהפגימות מהן סובל המערער בעין זו. המערער יוזמן לטעון טענותיו לפני הוועדה. 17. נוכח תוצאות הערעור- ובשים לב לכך כי המערער אינו מיוצג- ישא המשיב בהוצאות המערער בסך 800 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 18. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגנו או לשופט שמונה לכך על ידי הנשיא. עינייםקרניתתאונת עבודה