תאונת דרכים: לטענת התובע, היה רכבו בעצירה מוחלטת לפני רמזור אדום ולפתע הגיח מאחור רכב, שהיה נהוג בידי הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") ופגע ברכב התובע וכתוצאה מכך, נגרמו נזקים לרכב התובע. מאחר והתובע סבור, שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת, הגיש הוא תביעה זו לחייב הנתבעות לשלם לו את נזקיו בסך של 10,496 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך 8,951 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,045 ₪, שונות - אובדן ימי עבודה, נסיעות, עגמת נפש וטרחה בסך 500 ₪. ב. הנתבעות סבורות, שיש לדחות תביעת התובע, לאור הטענות העיקריות הבאות: א) הנתבעת נסעה אחרי רכב התובע ובהגיעם לרמזור,האטה הנתבעת את רכבה, אך עדיין "נשקה" עם רכבה לרכב התובע ופגעה קלות ב-וו הגרירה אשר נמצא ברכבו. לרכב הנתבעת נגרם עיקום קל בלוחית הרישוי וללא נזק נוסף. ב) לאור צורת הפגיעה הנ"ל, טוענות הנתבעות, שלרכב התובע לא נגרם כל נזק ולחלופין, מכחישות הנתבעות את גובה הנזק הנטען. 2. העולה מכתב ההגנה של הנתבעות הוא, שאין הנתבעות מכחישות פגיעה כלשהי בחלקו האחורי של רכב התובע - ופגיעה זו מכונה על ידי הנתבעות כ-"נשיקה" יען כי הפגיעה הייתה קלה והשאלה השנויה במחלוקת היא, האם הנזק הנתבע על ידי התובע כנזק שנגרם באירוע בו קא עסקינן, הוא באמת תוצאה של אירוע זה - אם לאו. 3. לצורך הכרעה בשאלה הנ"ל השנויה במחלוקת, עיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) בעובדות כתב התביעה, מציין התובע, שבהיותו בעצירה מוחלטת לפני רמזור אדום, הגיח מאחור רכב שהיה נהוג בידי הנתבעת ופגע בחלקו האחורי של רכב התובע. גם בעדותו בבית המשפט, חוזר התובע על גרסה זו ומוסיף, שהחבטה הייתה חזקה, שמע בום רציני והרכב עף קדימה. עוד מוסיף התובע, שבעלה של הנתבעת, הפנה אותו למוסך שלו, אבל שם הצעת התיקון הייתה יקרה מדי ואז הציע התובע לקחת את רכבו למוסך שלו, אולי יוכל להוריד מהמחיר, אך גם שם נראה היה לבעלה של הנתבעת שהמחיר יקר מדי ואז אמר בעלה של הנתבעת לתובע להפעיל את הביטוח. בהמשך לכך, תיקן התובע את הרכב. (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 12-10 וש' 18- 21). ב) הנתבעת אינה מכחישה את העובדה, שהיא אכן פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע ואין אני מקבל הטענה שעסקינן בפגיעה קלה ביותר המכונה "נשיקה", משום שאין אני מקבל את עדותה של הנתבעת, שבטרם הפגיעה נסעה מקסימום 4- 5 קמ"ש. (עמ' 6 לפ',ש' 8). עדות זו, אינה מתיישבת עם מה שהצהירה הנתבעת בפני החוקר, אשר חקר את המקרה ובדק את רכב הנתבעת, שכן בפני החוקר הצהירה הנתבעת שמהירות נסיעתה - בטרם הפגיעה- הייתה כ-20 קמ"ש. (ראה בדו"ח החוקר וגם בסיכום ממצאיו, אשר הוגש לתיק בית המשפט). ב. א) עדי התובע, מר שביט שחר, (להלן:"מר שחר") אשר נסע ברכב התובע העיד, שביום האירוע היה יום גשום וחורפי והכביש היה עמוס ולכן, האט התובע את רכבו ואז הנתבעת אשר נסעה אחרי רכב התובע לא בלמה ופגעה בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובע. מר שחר לא ידע להעריך את המהירות בו נסעה הנתבעת, אך הוא העיד, שכתוצאה מהמכה הוא נהדף קדימה. באשר למהירות נסיעתה של הנתבעת, אומר מר שחר, שלא מדובר בפגיעה חלשה במהירות קטנה, אך מייד לאחר מכן הוא מוסיף, שלא הייתה מהירות מאד גבוהה אבל הייתה פגיעה חזקה. (עמ' 2 לפ', ש' 11- 16). אם מר שחר העיד קודם לכן, שהכביש היה עמוס, לא יכלה הנתבעת לנסוע במהירות גבוהה, אלא במהירות כפי שהצהירה בפני החוקר, קרי כ-20 קמ"ש. ב) עד נוסף מטעם התובע הוא מר אליאסף ביננפלד, אשר גם הוא נסע ברכב התובע (להלן:"מר ביננפלד") וגם הוא העיד על עומס תנועה שהיה לפני הרמזור. בעוד שמר שחר העיד, שהפגיעה ברכב התובע הייתה בזמן שהתובע האט את מהירות נסיעתו, העיד מר ביננפלד, שהפגיעה הייתה בעת שרכב התובע היה בעצירה. גם הוא העיד על כך, שכתוצאה מהפגיעה היטלטל הרכב, אך לטענתו, הטלטול היה קדימה ואחורה. (עמ' 2 לפ', ש' 22- 25). ג. א) מדו"ח החוקר עולה, שגם בפניו - כמו גם בפני בית המשפט הצהירה הנתבעת, שלאחר האירוע היא יצאה מהרכב ולא ראתה ברכבה נזק כלשהו וכך גם לרכבו של התובע, שהיה פגוע כולו מסביב, אך מפגיעה נשוא אירוע זה - לא נגרם נזק. הנתבעת העידה בבית המשפט, שראתה את רכב התובע שהיה במצב קטסטרופאלי, טרנטה וראתה שמדובר ברכב ישן מלא נזקים ומלא צבע והיא מכחישה את טענות התובע, שהרכב שלה טיפס על רכב התובע, משום שמצב כזה לא יכול להיגרם. (עמ' 6 לפ',ש' 5- 7). ב) הנתבעת העידה, ששני העדים, אשר העידו מטעם התובע, אכן ירדו והחלו לצלם את הרכב וטענו, שהנזקים נגרמו מפגיעת הנתבעת, אך הנתבעת כבר במקום האירוע טענה בפניהם, שאין אפשרות שנזקים אלה ייגרמו על ידי פגיעת הנתבעת. גם התובע יצא מרכבו לאחר האירוע ובדק את הנזקים וגם הוא מעיד, שכל הנזק ברכב הנתבעת נראה בעקימות של לוחית הזיהוי. (עמ' 4 לפ', ש' 24- 27). גם מתמונת רכב הנתבעת, שהוגשה במהלך הדיון, לא עולה פגיעה חזקה בחזית רכבה של הנתבעת והנתבעת מעידה, שזה מה שהיה ברכב והיא לא נגעה ברכב. ברכב הנתבעת אכן ניתן להבחין בקימוט בלוחית הזיהוי ואין לי ספק, שאם הנתבעת הייתה פוגעת ברכב התובע במהירות גבוהה, הרי שאותו וו גרירה היה גורם נזק רציני ברכב הנתבעת. (ראה המוצג נ/1 ועמ' 6 לפ',ש' 5- 13) 4. העולה מהנימוקים שפורטו לעיל הוא, שאין לי ספק, שהנתבעת פגעה בחלקו האחורי של רכב התובע, ברם, למרות קביעותיו של השמאי מטעם התובע, יש לי ספק, האם כל הנזקים המופיעים בחוות הדעת של השמאי הם הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהאירוע נשוא תיק זה - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. השמאי אמנם בדק את רכב התובע, אך החוקר בדק רק את רכב הנתבעת וקבע את ממצאיו. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, שבסוף ממצאי החוקר, הוא ממליץ להעביר לחוות דעת נוספת של שמאי, אך הנתבעות לא הציגו בפני בית המשפט חוות דעת נוספת כזאת. (ראה סעיף 9 בדו"ח ממצאי החוקר). ב. התובע העיד - בהגינותו- ארבע עובדות חשובות הקשורות והנוגעות לנזקים ברכבו והן: א) התובע צרף לכתב התביעה תמונות המראות את הנזקים ברכבו וגם במהלך הדיון הוצגו תמונות רכבו. (ראה נ/2). התובע נשאל, האם הנזקים הנראים בתמונות נחזים כנזקים שהיו בעת התאונה והתובע השיב על כך, שקשה לו להגיד, משום שחלפה שנה מאז האירוע, אך הוסיף, שזה יכול להיות. בעניין זה, אף נשאל התובע האם הוא מסכים לכך, שהנזק לא נראה לעין ועל כך השיב התובע, שבנדון דנן הוא שאל שמאי רכב ובדו"ח לא מופיע נזק פנימי (עמ' 5 לפ',ש' 1- 5). ב) עוד לעניין הנזק הוסיף התובע ואמר, ש-וו הגרירה גרם לשקע בלוחית הזיהוי והרכב שלה כנראה טיפס על הרכב שלו. בעניין זה, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת, שבמהירות שהיא נסעה, לא מתקבל על הדעת, שרכבה יטפס על רכב התובע. ג) אני בהחלט מקבל את טענתו של התובע, שאין הוא אחראי לנזק אותו קבע השמאי, משום שהוא עצמו אינו שמאי, אך האופן שבו בדק השמאי את הרכב, ללא נוכחות התובע לא אפשר לשמאי לתת אבחנה ברורה - ודבר זה גם לא צוין בדו"ח שלו- האם כל הנזקים שהוא מצא ברכב הם כתוצאה מהאירוע נשוא תיק זה או שמא היו לרכב זה נזקים קודמים. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 7- 10). על האופן שבו בדק השמאי את רכב התובע, אומר התובע, שלא דיבר עם השמאי בכלל, לא נוכח בבדיקת השמאי. (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 11- 17). ד) בנוסף לאמור לעיל, הודה התובע - בהגינותו- שלמרות שהוא לא ביקש זאת, החליף בעל המוסך את כל המכלול של הגג האחורי וכי הנזק הזה לא קשור לתביעה וכמו כן, הודה התובע, שהנזק בבקלית גם הוא אינו קשור לתאונה וגם החליפו פנס שגם לא קשור לתאונה. כך גם נקבע נזק למכסה המטען, אשר תוקן על ידי המוסך, כאשר ניתן להבין מעדות התובע, שגם נזק זה לא נובע מתאונה זו, שכן לשאלה אם: " גם מכסה המטען נפגע", משיב התובע:" כנראה. אני לא שמאי רכב, אני לא יודע. אני יודע שמקודם זה היה נקי". (ראה בעמ' 5 לפ', ש' 18 ואילך). 6. א. לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע, שאמנם נגרם נזק לרכב התובע כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת, אך לאור עדות התובע ולאור העובדה שהשמאי לא התעמק יתר על המידה בעת עריכת הדו"ח ולא בירר את מהות הנזקים שנראו על הרכב, שמא היו שם גם נזקים קודמים, אין מקום להעניק לתובע את מלוא סכום התביעה או את כל נזקיו. ב. כבר בישיבת יום 12.12.13 העיד התובע, שכבר בתחילה הייתה הסכמה ואף הריצו אותו למוסכים על מנת שיתקן וברגע שהנתבעת ראתה שזה יקר מדי היא אמרה לתובע להפעיל את הביטוח. כך גם הצהירה הנתבעת בפני החוקר, שהתובע אמר שבביקור במוסך הוברר לו שעלות התיקון הוא כ-2,000 ₪, אך גם לסכום זה לא הסכימה הנתבעת בסוברה, שהסכום גבוה מדי. מעיון ברכב התובע ניתן בהחלט להתרשם, שייתכנו נזקים בגובה וו הגרירה, אך ספק בעיני אם הנזקים אשר נראים מעל וו הגרירה ואשר נקבעו כנזקים על ידי השמאי מטעם התובע, הינם נזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע נשוא תיק זה. ג. מחשבונית התיקון עולה, שהוחלף מכסה מטען אחורי בעלות של 2,300 ₪, ועוד סך של 250 ₪ בעד הדבקת מדבקות יצרן למכסה מטען אחורי, כאשר מדברי התובע עולה הספק האם מכסה מטען אחורי נפגע בתאונה זו (ראה דברי התובע בעמ' 5 לפ',ש' 30- 31, שם אומר התובע - "כנראה") ולכן, יש להפחית סכום זה מסכום הנזק הכללי. כך לא ברור ולא הוסבר, כיצד הפגיעה בוו הגרירה של רכב התובע גרמה לנזק בגומייה לשמשה האחורית, בעלות של 400 ₪ וכיצד עבודות רפדות קשורות לאירוע זה. (עלות של 200 ₪.). ד. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שאותה פגיעה שפגע רכב הנתבעת בוו הגרירה של רכב התובע, גרמה נזק לפגוש האחורי של רכב התובע - כפי שקבע השמאי- ובאין חוות דעת אחרת הסותרת את חוות דעתו של השמאי, אני קובע שפגיעה במהירות של 20 קמ"ש בוו הגרירה הנמצא על פגוש הרכב - גרמה לאותה פגיעה כפי שקבע השמאי. ה. לכן, בנסיבות אלו, כאשר החלטתי להוציא את אותם חלקים שלא נפגעו בתאונה זו (המפורטים לעיל) כולל העבודות הכרוכות בביצוע תיקונים אלה, שלא נגרמו בתאונה זו, הגעתי למסקנה, שיהיה זה אך סביר לחייב הנתבעות לשלם לתובע חלק מעלות התיקונים שבוצעו ברכב התובע. 7. סוף דבר, היות והשמאי קבע נזקים בסכום כולל של 8,950.50 ₪ ולאור הקביעות הנ"ל, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובע סך של 4,000 ₪, הכולל: חלק מסכום הנזק והכולל גם שכ"ט שמאי בסך 1,045 ₪. הסך של 4,000 ₪ ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 13.6.13- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידארי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.משפט תעבורהתאונת דרכיםרמזורנסיעה באור אדום