התובע דרש את ביטול החוזה והשבת הסכום ששילם עבור הסלון , או לחילופין , עתר למתן צו להחלפת הסלון בסלון חדש. להלן העובדות בתמצית: ביום 13/2/2002 רכש התובע מערכת ישיבה (סלון) מעור, מזנון ושולחן מרשת "ביתילי". העלות הכוללת של המוצרים הנ"ל היתה 17,500 ₪. מספר ההזמנה שהתובע ציין בכתב התביעה הנו 552526. התובע טוען, כי נמסר לו, על ידי מנהל החנות, שהאחריות על הסלון הנה "לעולם", ושסלון העור לא יתקלף אף פעם. שנתיים לאחר שרכש את הסלון , התגלו בו פגמים, ולאחר שהתובע יצר קשר עם שירות הלקוחות ברשת "ביתילי", הסלון שרכש הוחלף בחדש. התובע טען, כי "לאחר מספר שנים", שוב החל העור להתקלף, והוא שוב פנה לשירות הלקוחות וביקש כי הסלון שרכש- יוחלף בשנית. הנתבעת שלחה אל התובע טכנאי עורות שיבחן את הסלון. על פי הנטען, טכנאי העורות סבר כי ניתן לתקן את הפגם, על ידי צביעת העור . התובע מצידו, התנגד לכך שהסלון יצבע ועמד על כך שהוא יוחלף. הנתבעת הגישה בקשה לדחייה על הסף מחמת היעדר יריבות ומחמת התיישנות. בבקשה זו, הנתבעת טענה, כי מספר ההזמנה שציין התובע בכתב התביעה, אינו תואם את ההזמנה שביצע התובע, וכלל לא ניתן לדעת כיום האם הסלון, נשוא התביעה, נרכש ברשת "ביתילי". עוד טענה הנתבעת, כי גם אם בית המשפט יצא מנקודת ההנחה שהסלון נרכש ממנה, הרי שהעסקה הנטענת נכרתה לפני למעלה מ- 11 שנה ולפיכך, התביעה התיישנה . דיון והכרעה: כלל הוא במשפט האזרחי, כי על התובע להוכיח את תביעתו, כדי שיוכל לקבל סעד מבית המשפט, בבחינת "המוציא מחברו - עליו הראיה". המשמעות היא, כי בדרך כלל, על התובע להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת ולהניח תשתית ראייתית לביסוס טענותיו. במקרה שבפניי אני סבור, שהתובע לא עמד בנטל הראייה להוכיח את תביעתו. התובע טען, כי רכש את הסלון מרשת "ביתילי", אך לא צירף את טופס ההזמנה המוכיח זאת. כמו כן, התובע טען, כי נמסר לו שהאחריות שניתנה לו על הסלון הנה "לעולמי עד", אולם לא צירף את תעודת האחריות, וגם אם אין כזאת בנמצא, לא הציג עדות או ראייה אחרת לכך. תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת כי: "בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות". בהתאם להוראה זו נקבע, כי על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המהותיות המגבשות את עילת התביעה וכן עובדות נוספות המצביעות על התרחשותן של העובדות המהותיות. חובה זו אינה מצומצמת למסמכים מהותיים בלבד, אלא עניינה בכל מסמך שבעל דין מעוניין להסתמך עליו ולהביאו כראיה במסגרת ההליך (מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, מהדורה 15, כרך א', 778-790). גם אם נצא מנקודת ההנחה שהתובע אכן רכש את הסלון שרכש מרשת "ביתילי", בכך לא סגי. לשיטתו של התובע, הסלון נמכר לו בשנת 2002 . שנתיים לאחר שהסלון נקנה הוא הוחלף באחר . נשאלת השאלה: בהנחה שהסלון "השני" סופק לתובע בשנת 2004, עד מתי נמשכת תקופת האחריות, לגבי הסלון השני ? תקופת האחריות שניתנת לגבי טובין הנה חיוב חוזי לכל דבר . יש להניח, כי במקרה שבו ניתנת הבטחה לאחריות "לכל החיים" - האחריות תתועד בתעודה כלשהי , שאם לא תאמר כן, תקופת האחריות תקבע על פי מבחן הסבירות ונסיון החיים. במקרה דנא, התובע שילם על סלון מעור שרכש סך של 10,000 ₪ לערך. התובע סבור כי תקופת האחריות עודנה חלה לגבי הסלון שסופק לו, שכן הובהר לו על ידי מנהל הנתבעת בזמנו, שסלון עור לא מתקלף אף פעם. דעתי, בכל הכבוד - שונה מזו של התובע. אין זה סביר בעיניי, שהאחריות שחלה על הנתבעת ביחס לטובין הנה "לעולמי עד" . יש לקחת בחשבון, גם את משך השימוש שנעשה בסלון, כמו גם את הבלאי הסביר שנוצר מאותו שימוש, ובמקרים מסוימים, יש לקחת בחשבון את האפשרות שהשימוש נעשה שלא על פי ההנחיות, שנועדו לשמור על הסלון. נראה לי, שפרק זמן של 10 שנים- הוא זמן סביר בנסיבות העניין. יתרה מכך, על פי מה שטען התובע, הסלון שרכש הוחלף לבקשתו שנתיים לאחר הרכישה. מכאן ניתן להסיק, כי התנהלות הנתבעת כלפי התובע היתה הוגנת. הנתבעת "לקחה בעבר אחריות" על הסלון וכעת, משחלפו למעלה מ- 9 שנים ממועד החלפת הסלון- לא עומדת לו לתובע הזכות לדרוש, כיום, את החלפת הסלון בשנית. מהקובץ לעיל עולה, כי התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת - נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 250 ₪. אירועים (תביעות)חוזהביטול חוזה