הקטנוע של התובע נגנב ממנו, והוא מוחזק על ידיה כראיה מרכזית במסגרת הליך פלילי המתנהל כנגד החשוד בגניבה. התובע עתר לפיצוי בגין שווי הקטנוע לאחר שהבין שאין באפשרותו לקבלו חזרה באופן מידי ובשל התרשמותו כי הקטנוע אינו נמצא במצב כשיר לשימוש. התובע באופן מפורש מבהיר כי אינו מעוניין בקבלת הקטנוע חזרה. הנתבעת בכתב ההגנה מציינת בסעיף 17 כי הסעד המבוקש הוא סעד לפיצוי ולא להשבת הקטנוע אך אינה מפנה ולו להוראת דין אחת הפותר אותה במקרה כזה מפיציו האזרח בשווי רכושו שנתפס. ביחד עם כתב ההגנה הוגשה הודעה לצד ג' כנגד החשוד בגניבת הקטנוע. אמנם, בסעיף 12 להודעה נרשם שאין חולק זכי הצד השלישי השתמש בקטנוע לביצוע פשע חמור ואלמלא כן לא היה נגרם לתובע נזק אלא שלא התרשמתי שעניין זה אינו שנוי במחלוקת. קבלת ההודעה לצד ג' משמעה ניהול הליך פלילי במסגרת בית משפט זה דבר שכמובן אינו אפשרי. בית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לדון ולהכריע בשאלה אם הצד השלישי גנב את הקטנוע או אם השתמש בו לביצוע פשע חמור. אני מפנה בעניין זה לפסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 336/99, דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון ) בע"מ נגד בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל פ"ד נה (3) 246 [2001}. בהתאם לפסיקה זו בית המשפט אינו מוסמך במסגרת דיון והודעה לצד ג' לדון בעניין אשר הנורמה המסדירה את הסמכות העניינית של בית המשפט לגביו מצויה בחוק. אשר על כן ההודעה לצד ג' אינה מתקבלת ולא תידון במסגרת הליך זה, ואני מורה על מחיקתה. אין ספק כי המדינה רשאית לתפוס חפץ במקום שיש יסוד סביר להניח כי חפץ זה שימש לביצוע עבירה או שהוא משמש ראייה בהליך פלילי. עם זאת, המדינה לא הפנתה לכל הוראה בדין הפותרת אותה מפיצוי האזרח כאשר חפץ כזה נתפס ונלקח ממנו והוא אינו מבקש לקבל את החפץ חזרה. כמובן שלו היה מבקש התובעת לקבל את הקטנוע חזרה היה יכול לפנות לצורך כך בבקשה לבית המשפט הפלילי אליו הוגש כתב האישום הנוגע לצד השלישי. זה אינו המצב במקרה זה. הנתבעת טענה כי לא ניתן להעריך את מצב הקטנוע את הנזקים שנגרמו בשלב זה וכי הצדדים אינם יכולים לערוך בדיקה של הקטנוע שהוא תפוס כדין. (סעיף 20 לכתב ההגנה). לעמדת המדינה לצורך בדיקה כאמור יש צורך לצו שיפוטי מבית המשפט הדן בהליך הפלילי אלא שלא נטען כי צו כזה התבקש על ידי המדינה. המדינה היא זו המחזיקה בקטנוע ואפשר שהערכת שמאי לעניין מצבו ושוויו יכולה להינתן גם בלא פירוק או שינוי כלשהו אלא על סמך בדיקה ויזואלית חיצונית בלבד. הנטל לעניין זה מוטל לדעתי על הנתבעת אשר העלתה את הטענה ולא הוכיחה את המניעה מביצוע בדיקה ולו בדיקה חיצונית בלבד. מאחר והמדינה מחזיקה ברכוש של התובע שלא ניתן לדעת אם יוכל לקבלו גם אם יגיש בקשה להחזר הקטנוע בבית המשפט הדן בתיק הפלילי, ולאור עמדת התובע לפיה הוא אינו מעוניין בקבל הקטנוע בפועל אלא בפיצוי בגין שוויו בעת תפיסתו - לא מצאתי טענת הגנה מטעם הנתבעת המתייחסת לעמדה זו ולפיכך אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כפועל יוצא מתפיסת הקטנוע. עמדתי זו מבוססת בין השאר על הערכה כי מדובר בכתב אישום חמור אשר בירורו עשוי להימשך זמן רב ולא ניתנה לכל הערכה על ידי המדינה לסיכוי שחרור התפוס על ידי בית המשפט, ואפילו לא ההודעה על עמדתה במידה והיתה מוגשת בקשה כזאת. הנזקים: אמנם, התובע לא הגיש חוות דעת שמאי ואף לא הציג את מחירון הרכב הרלוונטי לחודש נובמבר 2012 מועד תפיסתו של הקטנוע או מסמך המעיד על עלות רכישתו שבועות ספורים לפני שנגנב. עם זאת התרשמתי מאמינות עדותו ומהנתונים שמסר, ובמיוחד לאור הודעתו כי כיום שווי הקטנוע נמוך משמעותית משוויו הנטען בעת שנגנב. לאור הנתונים שנמסרו ובהעדר נתונים אחרים מטעם הנתבעת, ועל דרך האומדנה, אני מעריכה את שווי הקטנוע נכון ליום תפיסתו בסך של 7,500 ₪. אינני מוצאת כי היה על התובע לעשות פעולה כלשהי להקטנת נזקיו, במיוחד בשים לב לעמדת הנתבעת לפיה המשטרה זכאית לשמור על הקטנוע עד שיוגש לבית המשפט כראייה ולאחר שפנה למשטרה וקיבל ממנה מכתב דחייה כמפורט בסעיף 13 לכתב ההגנה. למעלה מן הצורך אציין כי בתשובה שצוטטה שם לא הופנה התובע לאפשרות להגיש בקשה לבית המשפט ולא נתנה כל התייחסות לבקשתו לקבל פיצוי בגין תפיסת הקטנוע. לטענת הנתבעת באשר להשלכות ההכרעה בתיק זה: אין בכך כדי למנוע מתן פסק דין. ניתנה לנתבעת האפשרות לשקול הסדר פשרה שייתר את הצורך לפסק דין פורמלי ולא ניתן היה לקבל הסכמה במועד זה. בית המשפט לתביעות קטנות מיועד לניהול הליכים בסדר דין גמיש ותוך סיום ההתדיינות בפרק זמן קצר, על מנת להקל על האזרח המגיש תביעה בסכום נמוך יחסית. חזקה שהמדינה יודעת שפסק הדין ניתן בדיון שמתנהל או בסמוך לאחריו וכי יש צורך להביא את העובדות והטענות בפני בית המשפט במועד הדיון. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שיערוך הנזק ליום מתן פסק הדין ואת מכלול נסיבות העניין אינני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט מעבר לפיצוי שנקבע לעיל. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הבעלות בקטנוע תועבר לידי המשטרה והתובע יחתום על כל מסמך שנדרש לצורך כך. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.משפט פליליהגשת ראיותקטנוע