טוען כי כתוצאה ממכה שקיבל רכבו בעת עליה על פס האטה שהותקן ברשלנות על ידי הנתבעת נגרמו נזקים לרכב. לטענת התובע, הנתבעת או מי מטעמה בעת התקנת פסי ההאטה התרשלו בהתקנה. לדבריו, אזרחים נוספים התלוננו על כך ועל הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך. לטענת התובע, בתגובה לתלונות התושבים פורק פס ההאטה והותקן מחדש בגובה סביר. עוד לטענת התובע, לא הוצבו במקום תמרורים המזהירים מפני המכשול. התובע צירף לכתב התביעה הצעת מחיר לתיקון מגן קדמי וצביעתו מיום 12.01.2011 בעלות של 2,900 ₪ כולל מע"מ וכן כרטיס עבודה מיום 16.06.2011, כיוון פרונט + גלגלים וקישור מרכזי לרבות שיפוץ הקישור המרכזי וכן עלות של "קיט בוקסות" בעלות של 2,880 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת, בכתב ההגנה הכחישה את הנטען. נטען כי אכן, ברחוב הרב קוק בהרצליה הותקנו פסי האטה, אך קיים שילוט המתריע על קיומם. לטענתה, פסי ההאטה נועדו לשמור על שלומם של תושבי העיר ומבקריה. לטענת הנתבעת, כל נהג הנוסע בכביש עירוני חייב להתאים את מהירות נסיעתו לתוואי הכביש, להאט את מהירות נסיעתו לקראת מעברי החצייה, שם הותקן פס ההאטה נשוא ההליך. בסעיף 7 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בעקבות פנייה אליה על קיומו של פס האטה גבוה ברחוב הרב קוק, בדקה את פס ההאטה והחליטה כי יש "לשפרו במעט". הנתבעת, הוסיפה וטענה כי חרף כל האמור בכתבי הטענות הרי שיש לדחות את התביעה מכיוון שנזקיו של התובע הינם מוכחשים והנתבעת אינה רואה עצמה אחראית לנזקים הנטענים. בתיק זה התקיימה ישיבה ראשונה ביום 22.08.2013 במסגרתה התבקש נציג העירייה, מר כרמי להתייחס לנטען בכתב ההגנה ולפיו בוצע תיקון בפס ההאטה הנטען. מר כרמי - נציג חברת הביטוח, טען כי אין תקן לפסי האטה בארץ וכי ישנן מידות להתקנה המוכתבות על ידי משרד התחבורה. עוד טען מר כרמי כי פס ההאטה נשוא הליך זה הותקן במעבר חציה ולכן הינו גבוה יותר מפסי האטה אחרים, אולם הוא הותקן בהתאם לנדרש וכדין. עוד העיד כי לא בוצע תיקון באותו פס האטה ברחוב הרב קוק וכי מידיעתו האישית לא הוגשו תלונות לנתבעת בעניין זה על ידי תושבים אחרים. בנסיבות אלו, הוריתי לעירייה להתייצב ולהציג מסמכים רלוונטיים לתיקון הנטען בכתב ההגנה לרבות לפס ההאטה, וכן פנקס או דו"ח על תלונות דיירים למפגע במקום. לישיבה השניה מיום 9 דצמבר 2013, התייצבו מטעם הנתבעת מר חבר ומר כרמי - נציגי חברת הביטוח, מבטחת הנתבעת. מר חבר הציג מכתב של הגב' זיוה ברק, (סומן נ/1) מנהלת היחידה לתנועה ובטיחות בדרכים אצל הנתבעת, מיום 08.12.2013 אשר מוען אל מר כרמי. בהתאם למכתב, פסי ההאטה והגבהת מעבר החצייה ברחוב הרב קוק פינת בן סרוק, נשוא הליך זה, הוקמו על ידי אגף ההנדסה, מחלקת כבישים במסגרת פרויקט של משרד התחבורה בשיתוף הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים והטכניון. מטרת "הפיילוט" להפחית מהירות הנסיעה בקטע ולשפר בטיחות הולכי הרגל החוצים במעברי חצייה, בכביש ראשי וסואן אשר נגרמו בו תאונות דרכים ואף נפצעו ונהרגו הולכי רגל. נטען כי פס ההאטה, כולל התצורה והגובה, הוקמו בהתאם להנחיות הטכניון ומשרד התחבורה. עוד צויין, כי בסיום תקופת הפיילוט הטכניון ערך בדיקה ומצא הפחתה ניכרת במהירות הנסיעה בקטע. הגב' ברק הוסיפה כי לפני כחצי שנה העירייה ביצעה ריבוד מחדש באספלט של פס ההאטה הנ"ל. מר חבר, במסגרת עדותו הבהיר כי המדובר בפס האטה הממוקם בתוך מעבר חצייה ולפיכך הינו מוגבה כדי למנוע נפילה הולכי רגל בעת חצייה הכביש. עוד הבהיר כי מבדיקה שערך תביעתו של התובע בעניין זה הינה יחידה. לדבריו, לא בוצעו תיקונים או הנמכות של פס ההאטה, כל שבוצע הינו זיפות וחידוש של פס ההאטה. התובע, במסגרת חקירה שערך לנציג הנתבעת, הפנה למידע שלטענתו מצא באתר עיריית הרצליה ולפיו תושבים נוספים התלוננו על פס ההאטה נשוא כתב התביעה. לטענת התובע, "שלף" מהפורום תלונה ובה תגובה של הגב' ביריה גרנות - נציבת תלונות הציבור בעירייה. (צורפה כנספח לכתב התביעה). בתגובתה נרשם "הבמפרים הנבנים על פי הוראות משרד התחבורה. בבמפרים החדשים ברחוב הרב קוק קרתה תקלה והם אכן נבנו גבוה מידי. פתרון: בתחילת השבוע בשעות הלילה פורקו הבמפרים ונבנו מחדש כפי שצריך". יוער כי התובע לא ידע לציין מהו מועד התלונה ומועד התגובה. המסמך שהוצג לבית המשפט הודפס, לדבריו, ממחשבו הביתי ביום 19.11.2012. (שנתיים לאחר האירוע - ס.ר.ז.) נציגי העיריה טענו כי תגובתה של הגב' גרנות הינה שגויה והוסיפו כי גם הטענה בכתב ההגנה נטענה בשוגג. בסיומו של הדיון הודיע התובע כי הוא מבקש לזמן את הגב' ביריה גרנות לעדות כדי לחקור אותה על האמור, בהתאם לנטען בתגובתה. נציגי הנתבעת ביקשו שלא לקיים דיון שלישי בהליך זה, לטענתם המדובר בתגובה שגויה. לחילופין, גם ככל שהמדובר בתגובה נכונה הרי שהמדובר בתגובה הנחזית להיות כשנתיים לאחר התאונה נשוא כתב התביעה. בנוסף, טען נציג הנתבעת כי התובע כשל בהוכחת התביעה, נזקיו והקשר הסיבתי ולפיכך דין התביעה להידחות בכל מקרה. בנסיבות אלו, הסכים התובע לחזור בו מן הבקשה לזימונה של הגב' גרנות. הצדדים סיכמו טענות וביקשו כי יינתן פסק דין על בסיס החומר המצוי בתיק בית המשפט. כאמור, לטענת התובע נגרמו נזקים לרכבו בשל פס האטה לקוי. עולה, כי צביעת המגן הקדמי של הרכב בוצעה על ידי התובע כחודשיים לאחר מועד התאונה הנטען, שיפוץ נוסף ברכב בוצע כ 8 חודשים לאחר אירוע התאונה הנטען. לדברי התובע לא ביצע את התיקונים במועד אלא רק לקראת מבחן הרישוי השנתי. התובע טען כי נסע במהירות איטית, 40 קמ"ש, וכי הנזקים והתיקונים הינם תוצאה של פס האטה גבוה ובלתי תקין. נציגי הנתבעת טענו כי פס ההאטה הותקן בהתאם לנדרש וכי לא בוצעה הנמכה של פס ההאטה, אלא רק ריבוד ותחזוקה שוטפת, של זיפות והוספת אבנים כתוצאה מבלאי. למידע שנמסר על ידי התובע, בהתבסס על תלונה אקראית ותגובה של נציבת תלונות הציבור, טענו נציגי הנתבעת כי המדובר בתשובה שגויה וכי על בית המשפט להתבסס על המידע שהוצג בדיון על ידי הגורם המוסמך - מנהלת היחידה לתנועה ובטיחות בדרכים. איני מקבלת את עמדת הנתבעת כי אין להתייחס למידע שנמסר, הנחזה להיות רשמי ועל ידי נציבת תלונות הציבור בעירייה, באתר האינטרנט של העיריה. עוד איני מקבלת את טענת נציגי הנתבעת, אשר לא נתמכה בתצהיר או בעדות של עורך כתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש, לפיה הנטען בכתב ההגנה לביצוע תיקון קל בפס ההאטה הינו שגוי. מסיבה זו דרשתי כי לדיון יוגשו מסמכים רשמיים המבהירים את המחלוקת וכן את מיקומו וגובהו של פס ההאטה הנטען. גם לאחר ששמעתי הסבר מנציגי הנתבעת בדיון ביום 9 דצמבר 2013, לא שוכנעתי כי המידע שנמסר בשעתו באתר העיריה הינו שגוי והראיה לכך הינו כתב ההגנה ובו טענה זהה. על הנתבעת כרשות שלטונית לוודא כי מידע שנמסר על ידה, גם במסגרת "פורום" ובוודאי באתר רשמי שלה, לרבות טיעונים המפורטים בכתב הגנה, גם במסגרת תביעה קטנה, ייבדקו באופן מלא ויימסרו על גורמים מוסמכים הבקיאים בפרטי המידע עד תום. עם-זאת, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות מן הטעמים הבאים - התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין טענותיו לליקוי בפס ההאטה במועד האירוע. ככל שהוכח, מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה על ידי התובע מאתר האינטרנט, כי היה ליקוי כלשהוא שתוקן, הרי מדובר באירוע שהתרחש שנתיים לאחר האירוע נשוא כתב התביעה. זאת ועוד, הצעות המחיר, ניתנו לתובע האחת- בחלוף חודשיים והשניה- בחלוף 8 חודשים מהאירוע הנטען. התובע לא הוכיח כי הנזקים שנגרמו לרכבו ואשר תוקנו תקופה ארוכה לאחר האירוע הינם תוצאה של פס האטה ולא יכלו להיגרם מסיבות אחרות. לא הוסבר ולא הוכח, אם באמצעות חוות דעת שמאית או בכל דרך אחרת כי התיקונים שבוצעו הינם תוצאה של פס האטה בגובה כזה או אחר ותוצאה של נהיגה במהירות סבירה. גם אם אקבל את טענת התובע כי נסע במהירות המותרת בהתאם לחוק, הרי שיש להאט המהירות בסמוך למעבר חציה, אף מעבר למהירות בה נסע התובע. בנוסף, לא הוצגה ראיה לגובה של פס ההאטה הלקוי ומהו הגובה הסביר והמותר. לא הוכח כי הליקויים נגרמו כתוצאה מהפרש בין השניים בשילוב עם מהירות הנסיעה. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. להוצאות ההליך - הגם שבתיק זה התקיימו שתי ישיבות, הרי שהצורך בקיומה של ישיבה נוספת נבע מהיעדר מידע ברשות נציג הנתבעת ומהתנהלות לקויה של הנתבעת שפורטה על ידי כאמור לעיל. לכן, בנסיבות אלו איני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת הגם שדחיתי את התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו. רכבנזק לרכב