תביעה כספית על סך 30,000 ₪ שהוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת להוכחת תביעתה הכספית האמורה ציינה התובעת בעדותה בבית המשפט את הדברים הבאים: "אני לפני כשמונה שנים בערך שכרתי את הדירה נשוא הדיון מהנתבעת, הדירה הייתה מוזנחת נטושה ולא ראויה למגורים. כששכרתי ממנה את הדירה סיכמתי איתה שאני משפצת אותה, משקיעה הרבה כסף, בתמורה ל-10 שנות שכירות והיא אמרה שהיא לא מתכוונת לחזור לבית בעשר שנים עד הפנסיה ושהיא גרה באילת ואז הסכמתי לשפץ את הבית ונחתם חוזה. היא לא חתמה על זה שהיא משכירה לי את הדירה לעשר שנים וזה לא נכתב בחוזה אבל בע"פ היא אמרה לי את זה ובאיזה שהוא שלב היא שלחה לי את זה במכתב ואני מגישה את המכתב שמוגש ומסומן א. אני שיפצתי את הבית שכלל: מטבח חדש, ריצוף כל הבית, ביצוע עבודות אלומיניום כל הבית, בנוסף שיפצתי מחסן שהיה בחצר והפכתי אותו ליחידת דיור וזה כולל אמבטיה, מטבח, שירותים, חדר שינה, גינון, גדרות. כשאני אומרת הבית היה נטוש אני מתעקשת כי אני השקעתי המון כסף. קרוב ל-100,000 ש"ח השקעתי. וזה כתנאי לעשר שנות שכירות כפי שסיכמתי איתה בע"פ ויש מכתב מצורף כמוצג א' מיום 14.5.12 שתומך בדבריי. אחרי שנה ששכרתי את הדירה בעלי נפטר ונותרתי עם שתי בנותיי בדירה כאשר את החדר שיפצתי לבת הגדולה שגרה שם עם החבר שלה. אחרי שש שנים של שכירות באה הנתבעת וביקשה ממני לפנות את הדירה כי היא צריכה אותה ואז אני אמרתי לה שלא סיכמנו ככה כי השקעתי הרבה כסף לעשר שנים ולאן אלך עם שתי בנותיי? ואפילו נסעתי אליה לאילת עם הבן זוג כדי להסתדר איתה. ואז היא טענה בשיחה באילת שהיא חולה והיא לבד ושהיא מתכוונת לצאת לפנסיה מוקדמת ושהיא מתכוונת לחזור לנתניה תוך שנתיים. בסוף שנת 2012 אני חליתי ולא יכולתי לנהל עם הנתבעת מו"מ ונתתי לאחי לנהל איתה המו"מ ששמו ברוך. הוא סיכם איתה שאני אפנה את הבית, למרות שזה לא מה שהייתי צריכה לעשות, ובתמורה שלששת החודשים שנותרו עד תום השכירות של אותה שנה, היא לא תפקיד את חמשת השיקים האחרונים, פלוס כל החובות של הבית שנותרו היא תשלם אותם, בנוסף היא תפצה אותי בסכום של 10,000 ₪ בערך על זה שהיא מפנה אותי לפני הזמן ושהשקעתי כ"כ הרבה כסף בשיפוץ. זה מה שהיא סיכמה עם אחי כפי שאחי אמר לי. לתדהמתי אני רואה שהנתבעת הגישה את השיקים האחרונים של השכירות שהיו בידה להוצל"פ ולכן אני הגשתי את התביעה הנוכחית. התביעה בהוצל"פ עדיין מתנהלת. היא טענה שהיא רוצה את הדירה כי היא חולה ולבד אבל היא לא באה לגור שם, אלא היא פתחה שם עסק, גן ילדים. אני הלכתי לשם כדי לראות והמקום עובד. הייתי שם היום וראיתי. אני דורשת מהנתבעת לתת לי פיצוי כפי שציינתי בתביעה של 30,000 ₪ על זה שפיניתי את הבית כי חשבתי שהנתבעת חולה ואין לה איפה לגור ובסוף לא היה לי איפה לגור. והיא פתחה במקום עסק. אין לי בעיה שהיא פתחה שם עסק אבל היא הייתה צריכה לחכות את השלוש שנים הנותרים, עד לעשר שנים כפי שהבטיחה לי ולא כפי שבפועל פיניתי את הבית שלוש שנים לפני תום עשר השנים". עד מטעם התובעת ,מר עייני יעקב, שהינו בן זוגה, העיד אף הוא בציינו כדלקמן: "אני בן זוגה של התובעת. אני כשהייתי בתחילת הקשר עם התובעת וזה היה בשנת 2008 הגיעה הנתבעת יום אחד לקבל את דמי השכירות של הדירה ואז שמעתי באוזניי שבאמת השכירות של הבית הוא לעשר שנים מהיום שהתובעת שכרה את הבית. בשנת 2010 בערך אני לא זוכר בדיוק מתי, הנתבעת במעמד חידוש חוזה שנערך אחת לשנה או שנתיים בינה לבין התובעת היא ציינה שהיא עומדת לחזור לנתניה כי היא נכנסת לקטע של פנסיה מוקדמת והיא רוצה את הדירה. ואז שלחנו לה מכתב שאני עוד רשמתי אותו ואמרתי לה ששמענו שהשכירות של הדירה היא לעשר שנים ואז מאותו רגע זה התנהל קשר בין הצדדים באופן שגם כתבנו לנתבעת מכתב מעו"ד ואז היא השיבה במכתב והיא לא התכחשה לנושא של העשר שנים, רק ציינה שאחת הסיבות שהיא רוצה את הדירה זה שהיא לא מרגישה טוב ונפרדה מהחבר שלה ובעקבות זה היא רוצה לחזור לנתניה והיא רוצה את הדירה. אחיה של התובעת שרה ששמו ברוך ניסה להגיע לפשרה עם הנתבעת ולפי מטיב ידיעתי סוכם בין הצדדים שהנתבעת לא תפקיד את החמישה שיקים האחרונים של שכ"ד שהתובעת נתנה לה בקשר לשכ"ד ותפצה אותה בעוד 10,000 ₪. לתדהמתי, אחרי שהבנתי שלא מספיק שהנתבעת הפקידה את השיקים האלה בהוצל"פ ועדיין מתנהל שם דיון, מחודש פברואר 2013 שרה התובעת פינתה את כל הדירה, היא לא הייתה בדירה ולמרות זאת הנתבעת הפקידה גם את השיקים של מרץ ואפריל 2013 כך שסכ"ה היא הפקידה חמישה שיקים של דמי השכירות למרות שכפי שאני מציין בפברואר 2013 כבר פונתה הדירה. הטענה המרכזית של הנתבעת הייתה כי היא לא מרגישה טוב והיא יוצאת לפנסיה מוקדמת ובמציאות, מחודש פברואר 2013 בערך נפתח בדירה עסק של גן ילדים". הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובעת ובעדותה בבית המשפט להוכחת טענותיה לדחיית התביעה ציינה הדברים הבאים: "אני השכרתי את הדירה נשוא הדיון לתובעת וצירפתי חוזה שכירות לתביעתי. אני מגישה את כל המסמכים שצירפתי לתביעתי. השכרתי אותה בסוף מרץ 2006 ועוד לפני שהתובעת נכנסה לדירה היא ביקשה אישור לשפץ את הדירה. זה התחיל בקטנות, ריצוף מטבח והפך לשיפוץ כללי של הדירה. ואז השיפוץ התרחב לשיפוץ מורחב מאוד ואני השכרתי דירה צבועה בצבע טרי עם אסלה חדשה והדירה לא הייתה מוזנחת כפי שהתובעת אומרת. עד פברואר באותה שנה אני הייית מגיעה וישנה בדירה והיא הייתה מרוהטת. אחרי השכרת הדירה התובעת ביקשה שאפנה את הרהיטים וכך עשיתי. את סכום השכירות סיכמנו עוד לפני שנחתם החוזה ובהמשך נחתם החוזה שבו הסכום שסיכמנו. לאחר שנה אני חושבת, התחילה לדרוש בטון שלא משתמע לשני פנים את המחסן. אני השתמשתי בו. ואז כל מיני חשיבות ושיחות עם בן זוגי לשעבר אמרנו ניתן לה את המחסן שתשתמש בו ללא תוספת מחיר. הגענו במיוחד מאילת, פינינו את המחסן שגם היה צבוע ועם גג מסודר. גם בחוזה זה נשאר מחסן, לא הוספתי לה לשכר הדירה ופועל היא הפכה את זה לדירת מגורים וזה לא היה בהסכמתי. היא רצתה לעשות עסק, יחידת דיור, כל מיני רעיונות. אני לא נכנסתי לזה. ועצם העובדה שאני גרה באילת וידעתי שהיא שומרת לי על הבית ישנתי בשקט ולכן גם לא העלתי לה את שכר הדירה במשך שנים רק בשנה האחרונה העלתי לה מ-1600 ₪ לחודש ל-1700 ₪ לחודש. כל שנה נחתמו חוזים חדשים. בשנים הראשונות זה היה עם אופציה לשנתיים. ב-2011 זה היה עם אופציה לשנה וב-2012 לשנה נוספת ללא אופציה מ-2013 ללא אופציה. אני מציינת במפורש שלפני שנחתם החוזה הראשון לא שוחחנו על כך שהשכירות תהיה לתקופה של עשר שנים אלא נחתמו החוזים כפי שנחתמו לתקופות שצוין בהם והיא חתומה על החוזה שהיא לא תבוא בדרישה או בתמורה לשום דבר שהיא משקיעה בדירה. היא כל פעם ביקשה אישור לשיפוץ וכל פעם אמרתי לה שאין לי התנגדות אבל אמרתי לה בפורש את זוכרת שאת לא מקבלת תמורה כל שהיא והיא הסכימה. ב/שיחות שהיא דיברה איתי באופן כללי לכמה זמן אני חושבת שאפשר יהיה להאריך את החוזים אז אמרתי לה בשיחות שאני מקווה שאני אחזור רק כאשר אצא לפנסיה. אבל זה היה רק בשיחות וזה לא היה בהסכם בחוזה שכן תקופות השכירות היו עפ"י החוזה. צירפתי לכתב ההגנה את כל חוזי השכירות שנחתמו מידי שנה בשנה בין הצדדים והם המחייבים. במרץ 2009 חליתי בסרטן השד, ביוני 2010 נפרדתי מבן זוגי אחרי 18 שנה, באוקטובר 2010 התובעת ובן זוגה יואב עיני היו בנופש באילת ונפגשנו שם, הזמנתי אותם לכוס קפה, ואז אמרתי להם שאני שוקלת לחזור לדירה שהשכרתי כי אני חולה ואני לבד ושום דבר חוץ מעבודה לא מחזיק אותי באילת. אז חידשתי את החוזים בהתאם ובחוזים שנחתמו ביני לבין שרה, בחוזה של 2012 עד 2013 נרשם במפורש והתובעת ואני חתמנו שהחוזה הוא לשנה אחת ללא כל אופציה. על החוזה כתבה הערה וחתמה אחרי הערה שלה ואני מפנה למוצג ה'. בעקבות ההערה הזו שהיא הוסיפה לחוזה מוצג ה', שצירפתי להגנה, שלחתי לתובעת מכתב שבו אני מסבירה לה שלא סיכמנו שום דבר פורמאלי לגבי 10 שנות שכירות ולא סיכמנו על אופציה אלא רק אמרתי לה שיש עוד עשר שנים עד הפנסיה שלי והמכתב הוא נכתב ב-14.5.12 וזה התובעת הגישה וסומן א'. את המכתב הזה כתבתי לה בעקבות חידוש החוזה מוצג ה' וההערה שהתובעת רשמה בכתב ידה על מוצג ה'. רציתי שהדברים יהיו ברורים וזה לא עזר לי. קיבלתי מכתב מעו"ד של התובעת שבעצם מזהיר אותי להגיע לפשרה עם התובעת, היא וענה להעלות לי את השד"כ ב-100 ₪". עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם. מחומר הראיות עולה ברורות, ועל כך אין חולק, כי הנתבעת הינה הבעלים הרשום של דירה בת 2 חדרים הנמצאת ברחוב זילבר 13 בנתניה (להלן:"הדירה") הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בנתניה כמפורט בנסח רישום מקרקעין שצילומו צורף כנספח א' לכתב ההגנה. ביום 28.3.06 נחתם בין הנתבעת לבין התובעת חוזה שכירות לפיו התובעת שכרה מהנתבעת את הדירה אשר לה צמודים חצר ומחסן לתקופה של שנה אחת בלבד מיום 1.4.06 ועד יום 31.3.07. לאחר השכרת הדירה, החליטה התובעת לשפץ את הדירה באישורה של הנתבעת וחוזה השכירות חודש עם אופציית השכרה לשנתיים נוספות כאשר בסעיף 24 לחוזה הוסכם במפורש כי התובעת מתחייבת שלא לדרוש תשלום כלשהו מהנתבעת בגין השיפוץ הכל כמפורט בחוזה השכירות החתום על ידי הצדדים - נספח ב' לכתב ההגנה וכמפורט בעדות הנתבעת. בין התובעת לנתבעת נחתמו עוד שלושה חוזי שכירות של הדירה לתקופה של שנה אחת כל אחד היינו לתקופה שמיום 1.5.07 ועד ליום 30.4.10 הכל כמפורט בחוזי השכירות החתומים על ידי הצדדים - נספחים ג' 3 (1-3) לכתב ההגנה. חוזה השכירות נספח ג' 3 הוארך לשנה נוספת לתקופה שמיום 1.5.11 ועד ליום 30.4.12 עם אופציה לשנה נוספת - הכל כמפורט בחוזה השכירות החתום על ידי הצדדים נספח ד' שצורף לכתב ההגנה. התובעת מימשה את האופציה המפורטת בסעיף 5 ה' לחוזה השכירות נספח ד' שצורף לכתב ההגנה והאריכה את תקופת השכירות לשנה נוספת מיום 1.5.12 ועד ליום 30.4.13 הכל כמפורט בחוזה השכירות החתום על ידי הצדדים - נספח ה' שצורף לכתב ההגנה. על גבי החוזה הוא נספח ה' לכתב ההגנה רשמה התובעת הערה בזו הלשון "לגבי הנושא של אופציה נצטרך לשבת ולדבר. להזכירך השקעתי בבית כ- 100,000 ₪, לפני כן ובזמנו לפני 7 שנים סיכמנו בעל פה שלפני 10 שנים את לא מתכוונת לחזור לנתניה". בעקבות הערה זו שהוסיפה ורשמה התובעת בכתב ידה על גבי החוזה נספח ה' שלחה הנתבעת לתובעת מכתב נושא תאריך 14.5.12 (מוצג א') ובו דחתה מכל וכל טענות התובעת כפי שנרשמו בכתב ידה כהערה על גבי החוזה מוצג ה' הן לגבי השכרת הדירה עם אופציה למשך 10 שנים מאז נחתם חוזה השכירות הראשון שבין הצדדים והן לגבי הוצאות שהוציאה התובעת לשיפוץ הדירה והמחסן תוך הפניית התובעת לחוזי השכירות שנחתמו בין הצדדים לתקופות קצובות כמפורט בהם בציינה במכתבה בין השאר "לגבי האופציה" לא סיכמנו! אמרתי שיש לי עוד 10 שנים עד הפנסיה" כשהיית אצלי עם יואב באוקטובר 2010 אמרתי לכם ש "עכשיו אני חולה ולבד, כנראה שאצא לפנסיה מוקדמת ואחזור לנתניה תוך שנתיים" לכן, לפני שנה, הארכנו את החוזה ב- 6.5.11 עם אופציה לשנה אחת נוספת. השנה מ 1.5.12 עד 30.4.13 הוא בלי אופציה" כך גם העידה הנתבעת, בהגינותה הרבה בבית המשפט ופרטה את השתלשלות הארועים אשר הביאו לכך שנאלצה היא, הנתבעת, להגיש כנגד התובעת תביעת פינוי מהדירה לבית המשפט. עוד ציינה והוסיפה כי גם מתנהלים כנגד התובעת הליכי הוצאה לפועל בהם נקטה היא, הנתבעת, לתשלום שיקים שמסרה התובעת לנתבעת עבור דמי שכירות שלא שילמה התובעת על פי החוזה - נספח ה' וכדברי הנתבעת בעדותה: "בעקבות ההערה הזו שהיא הוסיפה לחוזה מוצג ה', שצירפתי להגנה, שלחתי לתובעת מכתב שבו אני מסבירה לה שלא סיכמנו שום דבר פורמאלי לגבי 10 שנות שכירות ולא סיכמנו על אופציה אלא רק אמרתי לה שיש עוד עשר שנים עד הפנסיה שלי והמכתב הוא נכתב ב-14.5.12 וזה התובעת הגישה וסומן א'. את המכתב הזה כתבתי לה בעקבות חידוש החוזה מוצג ה' וההערה שהתובעת רשמה בכתב ידה על מוצג ה'. רציתי שהדברים יהיו ברורים וזה לא עזר לי. קיבלתי מכתב מעו"ד של התובעת שבעצם מזהיר אותי להגיע לפשרה עם התובעת, היא טענה להעלות לי את השכ"ד ב-100 ₪ לחודש ולהישאר עד 2016 אז עניתי סעיף סעיף לעו"ד ולא הסכמתי לכל הדרך הזו כי אני פעלתי עפ"י החוזים שנחתמו ביני לבין התובעת והם המחייבים. באוקטובר 2012 שלחתי מכתב רשום לתובעת שבו ציינתי והזכרתי לה שהחוזה עומד להסתיים באפריל 2013 ולכן אני פונה אליה, שיהיה לה מספיק זמן להתפנות. המכתב לא נדרש בדואר חזר אליי ואז שלחתי לה מכתב רגיל שגם לא הייתה שום תגובה אליו מצד התובעת. בדצמבר 2012 הפקדתי את שיק שכ"ד של חודש דצמבר ויומיים אח"כ הבת של התובעת התקשרה אליי והתנצלה שיש קצת בעיות וביקשה שאני לא אפקיד את השיקים ואמרתי לה שכבר הפקדתי את דצמבר והיא דאגה להדגיש שזו פעם ראשונה שיש בעיה עם הכסף. כעבור כמה ימים קיבלתי הודעה מהבנק שהשיק שהפקדתי חזר ללא כיסוי. בינואר 2013 יומיים לפני תאריך השיק לשכ"ד לחודש זה התקשרתי לבת התובעת ושאלתי מה קורה אם אני יכולה להפקיד את השיק שלא יחזור כמו שקרה בחודש דצמבר והיא אמרה שהיא כבר חוזרת אליי ולא חזרה אז הפקדתי את השיק. גם שיק זה לא שולם. במרץ התחלתי לבדוק עניינים, אבל נודע לי שאין חיים בדירה, כלומר הדירה ריקה. אני לא ידעתי אז מתי התובעת פינתה את הדירה כי לא הודיעה לי על מועד מסוים. במקביל בדקתי מה קורה עם תשלומי החשמל והיא השאירה חובות גם לחשמל וגם לתשלומי מים ובארנונה נודע לי שהיא פינתה את הדירה ב-2.3.13. מתנהל תיק הוצל"פ בגין חמישה שיקים של יתרת דמי השכירות שמגיעים לי עפ"י החוזה, ותשלום חשבון חשמל שהיא לא שילמה. ואז ניסיתי ליצור קשר עם אמא של התובעת והיא הפנתה אותי לאחיה של התובעת ברוך, אני פניתי אליו ואמרתי לו מפורשות שאני לא רוצה דבר רק שהיא תהיה בחוץ. השיחות שלי התחילו איתו עוד לפני שנודע לי שהיא פינתה את הדירה והשיחות איתו התדרדרו משיחה לשיחה עד כדי "סחיטה" ואיום שהוא אמר לי שהתובעת לא תצא מהדירה מבלי שתקבל פיצוי. ואז הוא התחיל להתקשר אליי לשאול אותי מה החלטתי ועניתי לו שאני לא משנה את דעתי. מעולם לא היה סיכום כלשהוא שאני אכסה את חובותיה בחברת חשמל או מים וגם לא שאשלם לה 10,000 ₪. הוא המשיך למשוך אותי עם העניין הזה שהיא לא תפנה את הדירה בלי פיצוי למרות שאמרתי לו במפורש שאני מוכנה לוותר על חמש השיקים שנותרו ובלבד שהיא תצא מהדירה. ואז חיכיתי ליום האחרון של החוזה, פרצתי לדירה, ואז ראיתי דירה מוזנחת ונטושה עם נזקים ונוכחתי שהתובעת פינתה את הדירה והשאירה אותה במצב זה, ואז פניתי לעו"ד והגשנו תביעה לפינוי וזה לפני תום החוזה כשלושים יום לפני תום החוזה. בכל זאת תבענו אותה לפינוי ופס"ד שניתן בבהמ"ש היה שהיא כבר פינתה את הדירה ולכן אין צורך ליתן צו פינוי ואז קיבלתי את התביעה שהתובעת הגישה לתביעות קטנות ושאני דוחה אותה ועדיין מתנהל בהוצל"פ תיק כנגד התובעת בגין השיקים שלא שילמה עפ"י החוזה האחרון". עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותה של הנתבעת. עדותה היתה כנה, רצינית אחראית ומדוייקת. נחה דעתי כי זכורים היו לה כל פרטי התרחשות האירועים, דבריה עולים בקנה אחד עם חוזי השכירות שנחתמו ע"י התובעת והנתבעת והאמור בהם והמוצגים שהוגשו וניתן לסמוך על גרסתה. לא כך באשר לעדות התובעת והעד מטעמה. עדותם היתה בלתי כנה, חמקנית מלאת סתירות ואי דיוקים ואף אינה מתיישבת עם חוזי השכירות שנחתמו בין הצדדים והמוצגים שהוגשו. קובעת אני בקבלי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני ולא נסתרה בראיה ממשית כלשהי על ידי התובעת כי הנתבעת לא סיכמה עם התובעת ו/או בן זוגה בעל פה ו/או בכתב כי הדירה תושכר לתובעת לתקופה של 10 שנים. תקופות השכירות של הדירה וכל תנאי השכירות מפורטים בחוזי השכירות שנחתמו ע"י הצדדים, הכל כמפורט בהם בחוזי שכירות אלו שצורפו לכתב ההגנה ומהווים מוצגים בתיק זה, והמסמכים שצורפו. אם בוצעו על ידי התובעת השקעות כלשהן בדירה, הרי שאלו נעשו על ידה ועל חשבונה בלבד כאשר בשום שלב של ההתקשרות בין הצדדים כפי שעולה מחוזי השכירות שנחתמו על ידי הצדדים, לא התחייבה הנתבעת כלפי התובעת לשאת בעלות השקעותיה, מה עוד שעלות השקעותיה, אם נעשו שכאלה, אף היא לא הוכחה כלל. המחאות שמסרה הנתבעת לתובעת לתשלום דמי השכירות של הדירה שמועדם 20.12.12 ו- 20.1.13 לא כובדו על ידי הבנק הנמשך וחוללו בציון "א.כ.מ" ו- "מעוקל" (צילום השיקים צורף כנספחים 1 ו- 2 לכתב ההגנה). לסיכום, בהעדיפי גרסת הנתבעת שהוכחה בפני בעדותה הכנה, בחוזי שכירות שנחתמו ע"י הצדדים ובמסמכים שהוגשו, על פני גרסת התובעת והעד מטעמה, בן זוגה, שאינה מהימנה עלי קובעת אני כי דין תביעת התובעת להדחות וכך אני מורה. תביעת התובעת נדחית. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ובזבוז זמן בסך של 1500 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.מקרקעיןשכירות