הפרת חוזה שכירות, פיצוי והחזר בגין הוצאות וערבות שחולטה 2. הרקע העובדתי: ביום 18.8.10 נערך הסכם שכירות בין הצדדים. להסכם השכירות צורף נספח א' המפרט את רשימת הליקויים הקיימים בדירה, לפני מועד חתימת ההסכם ועם הכניסה לדירה (להלן: "הנספח"). בשנת 2013 הודיעה התובעת על כוונתה לעזוב את הדירה וכי מצאה דיירים חלופיים. ביום 15.3.13 נערך סיור בנוכחות הנתבע, התובעת ואיש מקצוע מטעמה. ביום 18.3.13 התקבלה רשימת דרישות לתיקון מטעם הנתבע. ביום 27.3.13 התנהלה חליפת מיילים בין הצדדים במסגרתה שלחה התובעת הודעה לנתבע אליה צירפה את נספח א' בו פורטה רשימת הליקויים שצוינה עם כניסתה לדירה, וטענה כי רוב הליקויים שנדרש תיקונם מופיעים ברשימה זו. כמו כן, ביקשה התובעת להיפגש עם הנתבע ואשתו בדירה. הנתבע הודיע שיפעיל את שטר החוב. התובעת ביקשה לתאם פגישה עם בעל מקצוע מטעמה לצורך ביצוע התיקונים בנוכחות הנתבע או איש מקצוע מטעמו. הנתבע הודיע שאיש מקצוע מטעמו יגיש הצעת מחיר לתיקון הנזקים. ביום 15.4.13 הודיע הנתבע כי התיקונים לא בוצעו ע"י התובעת עד היום. לפיכך, במידה ועד ליום 15.5.13 לא יתקבל הסכום לתיקון הנזקים המפורטים בהצעות המחיר שצורפו, תחולט הערבות: צורפה הצעת המחיר בסך של 6,390 ₪; תיקון אמבטיה 350 ₪ + מע"מ; בנוסף, צורפה הצעת מחיר להחלפת ספרינקלרים שנצבעו בסך של 3,500 ₪; כמו כן, צוין הפסד דמי שכירות לביצוע התיקונים בסך של 1,061 ₪. ביום 23.4.13 במכתב מטעם בא כוח התובעת נרשם שבמעמד מסירת החזקה, הפגם היחידי שצוין ע"י הנתבע בפני התובעת הינו במשקוף חדר השינה. בנספח צוין מפורשות שמשקופי הדלתות פגומים, מכאן שהאחריות לפגם זה אינה רובצת על התובעת. לפנים משורת הדין, תוקן פגם זה ע"י התובעת. כוונתה הטובה פורשה נגדה והועבר דו"ח ליקויים המקביל לדו"ח שבנספח א' לחוזה השכירות. לפיכך, נדרשת החזרת ערבות. ביום 29.4.13 במכתב מטעם בא כוחו של הנתבע נרשם כי במידה ולא יתוקנו הליקויים בתוך 36 שעות, יראו בכך הסכמה מטעם התובעת להצעת המחיר והערבות תחולט. ביום 2.5.13 השיב ב"כ התובעת כי במכתב בא כוח הנתבע מיום 29.4.13 הועלו ליקויים חדשים. בנוסף, סיור בעל המקצוע מטעם הנתבע נערך ביום 10.4.13, חודש לאחר עזיבת התובעת את הדירה. לפיכך, יתכן שהנזקים נגרמו מהדיירים החדשים. בנוסף, התיקונים המתבקשים צוינו בנספח א' לחוזה השכירות והאחריות לתיקונם רובצת על הנתבע, בין אם נגרמו מבלאי סביר או ע"י הדיירים החדשים. בנוסף, תקרות הדירה לא נצבעו כלל ע"י התובעת ולכן אינה אחראית לנזק שנגרם לספרינקלרים כתוצאה מצביעתם. ביום 5.5.13 חילט הנתבע את הערבות הבנקאית בסך של 12,000 ₪. 3. טענות הצדדים: א. בכתב התביעה טענה התובעת כי להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ב-18.8.10 צורף נספח, בו פורטה רשימת הליקויים שנמצאו על ידה עם חתימת ההסכם וכניסתה לדירה. הנתבע בניגוד להבטחותיו, לא תיקן הליקויים שפורטו בנספח. בנוסף, הדירה נצבעה ע"י הנתבע ואביו באופן חובבני לאחר שקבוצת כדורגל היתה השוכרת הקודמת של הדירה. התובעת טענה שביום 15.3.13 עם עזיבתה את הדירה ערכה בדירה סיור עם הנתבע ובעל מקצוע מטעמה שסיים לסייד הדירה באותו היום. הטענה היחידה שהועלתה ע"י הנתבע במהלך הסיור נגעה לפגם במשקוף חדר השינה ותיקוני צבע קלים. התובעת טענה כי בנספח צוין מפורשות שמשקופי הדלת פגומים ולפיכך תיקונם אינו באחריותה. ברם, מרצון לסיים ההתקשרות ברוח טובה, ביום 17.3.13 בעל מקצוע מטעמה תיקן המשקוף, וביצע תיקוני חורים וצביעה כנדרש. ביום 18.3.13 שלח הנתבע בדואר אלקטרוני רשימה תיקונים חדשה שחלקם כבר הופיעו בנספח ושהחובה להסדירם מוטלת על הנתבע. התובעת טענה כי ניסתה לתאם פגישה עם הנתבע, אשתו ובעל מקצוע מטעמה על מנת להוכיח להם שרשימת הליקויים שנשלחה זהה לרשימת הליקויים בנספח, אך הם התחמקו בטענה שאיש מקצוע מטעמם יעריך הנזק שגרמה התובעת עם עזיבת הדירה. ביום 17.4.13 נשלחה לתובעת הצעת מחיר לתיקון הליקויים ובה פורטו ליקויים חדשים שלא נזכרו בסיור ביום 15.3.13 ולא צוינו ברשימה בדואר אלקטרוני מיום 18.3.13. התובעת פנתה לייעוץ מקצועי ובא כוחה הבהיר במכתב כי תיקנה את הליקויים שנדרשו במהלך הסיור. אך, ביום 29.4.13 התקבל מכתב מבא כוח הנתבע לפיו במידה ולא יתוקנו הליקויים בתוך 36 שעות תחולט הערבות. ביום 2.5.13 השיב בא כוחה של התובעת ודחה את טענות הנתבע בנוגע לרשימת הליקויים. הנתבע לא הגיב וביום 5.5.13 חילט הערבות. התובעת טענה שבסיור שנערך עם עזיבתה את הדירה, הפגם היחידי שנתבקש תיקונו היה הפגם במשקוף. על אף שפגם זה נזכר מפורשות בנספח, פעלה התובעת לפנים משורת הדין ובעל מקצוע מטעמה תיקן את הדרוש תיקון. טענות הנתבע בדבר ליקויים נוספים הינן טענת שווא, בין אם מדובר בליקויים שמופיעים בנספח והאחריות לתיקונים רובצת על הנתבע, בין אם מדובר בתוצאה של בלאי טבעי משימוש סביר ובין אם מדובר בנזקים שיתכן ונגרמו ע"י הדיירים החדשים. באשר לספרינקלרים, טענה התובעת כי התקרות לא נצבעו כלל על ידי בעל מקצוע מטעמה ועל כן אינה אחראית לכל נזק שלכאורה נגרם. בנוסף, טענה התובעת כי עפ"י סעיף 18 חילוט הערבות נועד להבטחת תשלומים בלבד ואילו התובעת שלחה לנתבע את כלל האישורים המעידים על סגירת כלל חובותיה. התובעת טענה כי הנתבע הפר את החוזה השכירות וגרם לה נזק בכך שחילט ערבות לצורך תיקון ליקויים שהיו כבר קיימים ואשר החובה לתקנם היתה מוטלת עליו והוא הפר אותה. התובעת טענה כי התנהלות זו מהווה עשיית עושר שלא במשפט ואינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב הנדרשת מצדדים לחוזה עפ"י סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. התובעת עתרה בתביעתה להשבת הערבות בסך של 12,000 ₪; החזר שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪; ביטול זמן 4,000 ₪; עוגמת נפש 2,000 ₪. ב. בכתב ההגנה טען הנתבע שהתובעת התגוררה בדירה במשך שלוש שנים, ובסעיף 9 להסכם השכירות נקבע כי על התובעת להחזיק המושכר במצב תקין ולהחזירו באותו מצב לאחר צביעה כללית ובכפוף לליקויים שנרשמו לתיקונים שצורפו כנספח א' להסכם השכירות. ביום 15.3.13 עזבה התובעת, כשלטענת הנתבע, הותירה דירה הרוסה עם ליקויים רבים כתוצאה מתחזוקה רשלנית ודחה טענת התובעת לפיה הנזקים הינם בגדר בלאי סביר. הנתבע טען שתיקן כל הליקויים המופיעים בנספח בסמוך לכניסת התובעת לדירה, למעט הסדק בכיור האמבטיה, הסדק באריח הכניסה לאמבטיה, פינות הקירות ופגם בחלק התחתון של המשקופים. לכן, לטענת התובע אין מדובר באותם ליקויים המופיעים בנספח. הנתבע טען כי הדירה נצבעה על ידי איש מקצוע מטעמו בטרם נכנסה התובעת לגור בה. הנתבע מודה כי נערך סיור בדירה בנוכחות התובעת אך טען כי רק לאחר הוצאת המיטלטלין של התובעת התגלו ליקויים נוספים בדירה. הנתבע טען כי איש המקצוע מטעמה של התובעת לא תיקן את הדרוש תיקון אלא גרם לנזק נוסף. הנתבע טען כי היה באפשרות התובע לשלוח איש מקצוע מטעמה לבצע את התיקונים. הנתבע טען כי לא חסם את דרכה אלא נהפוך הוא פירט את הליקויים ונתן לה הזדמנויות רבות לביצועם. הנתבע טען שהתובעת הודתה כי קיימים תיקונים שיש לבצע ואינה יכולה לחייבו להיות נוכח בעת ביצוע התיקונים על אף שנעשו מאמצים מצידו להיות נוכח בדירה. הנתבע טען כי לאחר שלא פעלה התובעת לתיקון הנזק פנה לאיש מקצוע וקיבל הצעת מחיר לתיקון ליקויים בסך של 6,390 ₪; הצעת מחיר לתיקון אמבטיה בסך של 350 ₪ בצירוף מע"מ; הצעת מחיר לתיקון הספרינקלרים שניזוקו מצביעתם בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבע טען כי לאחר שהתובעת סירבה לתקן נאלץ הנתבע ביום 5.5.13 לחלט הערבות וביום 6.5.13 בא כוחו שלח מכתב בו דחה טענות התובעת והודיע שהעירבון חולט. הנתבע טען שחילט הערבות לשיפוי הנזקים שגרמה לו בהתבסס על חוות הדעת של איש המקצוע. הנתבע טען כי התובעת לא הוכיחה נזקיה שכן לא המציאה קבלות בגין שכ"ט בא כוחה ולא הוכיחה הפסד ימי עבודה. הנתבע הוא שאיבד זמן ונאלץ לתקן הליקויים שגרמה התובעת לדירה והתובעת מעולם לא הגישה חוות דעת /הצעת מחיר נגדית בגין הליקויים. בדיון שנערך לפניי צירף התובע, לראשונה, שתי קבלות בלבד בגין התיקונים, כדלקמן: קבלה מיום 2.8.13 בגין תיקון מכה באמבטיה בסך של 413 ₪ וקבלה מיום 22.7.13 בגין "תיקונים בדירה לפי רשימת הצעת מחיר מיום 12.4" בסך של 6,390 ₪. 4. דיון: א. לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות ועיון בחומר הראיות שהונח לפניי, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ואבאר. סעיף 9.4 להסכם השכירות קובע כדלקמן: "השוכר מאשר כי קיבל את הדירה במצב תקין וראוי לשימוש, והוא מתחייב להחזיר למשכיר את הדירה, בתום תקופת השכירות, באותו מצב כפי שקיבל אותה, לאחר צבע כללי כולל קירות, דלתות, משקופים וחלונות ובכפוף לליקויים שנרשמו לתיקונים המצורף בנספח א'." בנספח א' שצורף לחוזה השכירות פורטה רשימת הליקויים שהיו קיימים בדירה בעת חתימת ההסכם ועם כניסתה של התובעת לדירה, ובה נרשם כדלקמן: "להלן רשימת הליקויים שנרשמו לתיקונים: השקעים בסלון רופפים. מנורה לא עובדת במרפסת. בממ"ד - התריס לא נפתח ולא ניתן לסגירה. המשכיר ירכוש מראה לאמבטיה. מוט לטוש באמבטיה שבור. חסר מגן שקע באמבטיה הכללית. במרפסת שרות - יש לתקן את השקעים. רשימת ליקויים שנמצאו בתאריך 22/8/10 עם הכניסה לדירה: ארון מטבח נפוח, פורמייקה לא דבוקה היטב בחוצץ של הגז. פינות קירות בכל הדירה פגומות (אינן ישרות). מסגרת אלומיניום בסלון עם סימני דבק. משקופים לדלתות פגומים. סדק בכיור אמבטיה. סתימה בניקוז ריצפה ח. שירות. אין שלט לחניה. רשת למניעת כניסת יונים במרפסת שירות. אריח ברצפה לפני הכניסה לאמבטיה עם חור ושריטה. מפתח לגימבורי?" הנתבע טען בכתב ההגנה כי תיקן את הליקויים המפורטים בנספח א' בסמוך לכניסת התובעת לדירה למעט: סדק בכיור אמבטיה, סדק באריח כניסה לאמבטיה, פינות הקירות, פגם בחלק תחתון של משקופים. קרי, הודה כי רוב התיקונים לא בוצעו למעשה. בדיון בפניי טען כי ביצע את כלל התיקונים המפורטים בנספח א'. ברם, למעט טענה בעלמא לא היו בידיו ראיות להוכחת הטענה כי כלל או יתר התיקונים המפורטים אכן בוצעו - על כן, טענת התובע לפיה הליקויים בנספח א' תוקנו על ידו - דינה להדחות. לפיכך, אני קובעת שעל התובעת היתה מוטלת החובה להשיב את הדירה במצב שקיבלה אותה למעט הליקויים המפורטים בנספח א' ולמעט ליקויים שהינם בגדר בלאי סביר. כעת יש לבחון האם עמדה התובעת בחובה זו. ביום 18.3.13 בתכתובת אלקטרונית פירט הנתבע את הליקויים שמצא בדירה, כדלקמן: 1. שקעים רופפים בדירה באופן כללי וספציפית: a. חדר שינה מול הדלת. b. סלון מימין למרפסת. c. שקע כבלים בסלון. d. מטבח שמאל לחלון. 2. דלת ממ"ד לא נסגרת. 3. ידית דלת כניסה רופפת. 4. סדק בכיור אמבטיה. 5. סדק באריח אמבטיה + חור ברצפת אמבטיה. 6. שריטות באריחי רצפה באופן כללי וספציפית: a. כניסה לחדר אמבטיה (סדק וחור). b. שריטת רצפת מטבח. c. שפשוף בסלון. 7. פתח מזגן רופף/בולט בחדר השינה. 8. פינות הקירות פגועות/מקולפות. 9. שפשוף בידית פנימית בשירותי אורחים. 10. חור באריח מעל מראה של הכיור באמבטיה. 11. משקופים פגומים באופן כללי וספציפית: a. שריטות למעלה בפנים חדר השינה. b. דלת אמבטיה חלק תחתון מתקלף. 12. דבקים ממזוזות במשקוף דלת כניסה. 13. ברגים ממזוזה במשקוף דלת כניסה. 14. בתקרות בחדר שינה ואמבטיה - לא עברו צביעה. 15. פגיעות קטנות רצפת ארון אמצעי (מתחת לכיור) של המטבח. 16. מאחורי מכונת כביסה בחדר פנימי של האמבטיה קיר מתקלף ודופן חלון תליית כביסה פגום. 17. צביעה לא מיושרת (בליטות) בחדר ממ"ד בשני צידי הקיר בחלון מול הכניסה. 18. פלינטוסים (החלק התחתון של הקיר שמתחבר לאריחי רצפה) לא צבועים." ביום 10.4.13 סייר בעל מקצוע בדירה ונתן ביום 12.4.13 הצעת מחיר לתיקון הליקויים: "1. שקעי חשמל (ללא חלקים) 100 ₪ 2. דלת כניסה מנגנון 550 3. החלפת אריחים ריצפה/קירות יחידות בודדים לכל יחידה 8 יח' 360 4. ידית שירותים 80 5. החלפת כנף דלת פגומה 650 6. תיקון חורים במשקופים 350 7. ארון מטבח מתחת לכיור 400 8. צביעת הדירה הכולל תיקוני חורים, ליטוש תיקונים בולטים כולל מרפסת מקלחת וכל התיקונים הנדרשים בצבע סופרקריל גוון לבחירה 3,900 סה"כ 6,390 ₪ " מהשוואת הנספח לרשימת הליקויים שצורפה ע"י התובע ולליקויים בהצעת המחיר, עולה כי הליקויים כמעט זהים: שקעי חשמל; פגמים באריחים, ארון מטבח, משקופי דלתות. בנוסף, מפורטים פגמים אשר הינם בגדר בלאי סביר: ידית רופפת, מנגנון דלת, שריטות. לאור האמור, אין לחייב התובעת בתשלום בעבור ליקויים שהיו קיימים בעת כניסתה לדירה ושפורטו מפורשות בנספח, וכן אין לחייבה בגין תיקונים שהם בגדר בלאי סביר. באשר לצביעת הדירה, מהימנה עליי עדות התובעת ובעל המקצוע מטעמה לפיה הדירה נצבעה על ידם עם כניסת התובעת לדירה מאחר והדירה נצבעה באופן "חובבני". כמו כן, מהימנה עליי עדות התובעת ובעל המקצוע מטעמה לפיה בוצעו תיקוני חורים והדירה נצבעה על ידם בעת עזיבת התובעת את הדירה. הנתבע הציג מנגד תמונות המעידות לטענתו כי הצביעה לא בוצעה בצורה ראויה. ברם, כאמור, התובעת קיבלה דירה ברמת צביעה ירודה. לפיכך, החזרת הדירה במצב שקיבלה, משמעותה החזרת הדירה במצב צביעה סביר בלבד. בנוסף, אין ידיעה מתי צולמו תמונות אלה, ולראיה לאחר הסיור שלח הנתבע רשימת ליקויים, ובה נרשם כי תקרות חדר שינה והאמבטיה לא נצבעו, ותו לא. ביחס לפגמים בספרינקלרים, הנתבע טען שהתובעת היא שצבעה את התקרות לרבות הספרינקלרים וכתוצאה מכך הם נפגמו ונוצר צורך להחליפם. ברם, למעט טענה בעלמא לא הוכיח הנתבע שאכן התובעת צבעה את התקרות. יתרה מזו. התובע טען שבטרם כניסת התובעת לדירה צבע הוא עצמו את הדירה באמצעות בעל מקצוע. לפיכך, יתכן שבעל המקצוע מטעמו הוא שצבע את התקרה. לעניין זה מהימנה עליי עדות התובעת ובעל המקצוע מטעמה, לפיה התקרות לא נצבעו על ידם כלל. בהעדר הוכחה כי התובעת היא שצבעה את הספרינקלרים, לא ניתן לחייבה בגין הפגמים שנוצרו והצורך בהחלפתם. לאור האמור, סבורה אני כי הנזקים המפורטים ברשימה לא היו באחריותה של התובעת. ב. לחילופין, גם לו הייתי מוצאת לנכון לחייב התובעת בגין הליקויים המפורטים ברשימה, הרי שעדיין דין התביעה היה להידחות בהעדר הוכחת נזק, שהינה תנאי הכרחי לחילוט הערבות. הנתבע, בכתב ההגנה ובמכתבים שנשלחו מטעם בא כוחו, טען כי הזמין חוות דעת מקצועית לאומדן הליקויים (סעיף 46). ברם, חוות דעת שמאי כאמור לא הומצאה. הנתבע שלח לתובעת וצירף לכתב ההגנה שתי הצעות מחיר בלבד והצעה שלישית לתיקון הספריקנלרים. יש לציין כי הצעת המחיר מיום 12.4.13 ניתנה לאחר סיור שנערך ע"י איש המקצוע ביום 10.4.13, שלושה שבועות לאחר עזיבת התובעת את הדירה. לפיכך, מצאתי ממש בטענת התובעת לפיה יתכן והנזקים המצוינים בה נגרמו ע"י הדיירים החדשים. באשר להצעת המחיר לתיקון האמבטיה, הרי שלא פורט בה הליקוי באמבטיה המצריך תיקון. יש לציין בהקשר זה כי הנתבע הודה בכתב הגנתו, כאמור, שהסדק בכיור האמבטיה שצוין בנספח א' לא תוקן על ידו ויתכן שהתיקון שבוצע נוגע לליקוי זה. יתרה מזו, רק בדיון הציג בפניי הנתבע לראשונה שתי קבלות התואמות את הצעות המחיר לעניין תיקון כלל הנזקים ולתיקון האמבטיה. התובעת העלתה ספק בדבר מהימנות הצעת המחיר והקבלות שהוצגו מהטעם שבעל המקצוע, הינו שכן וחבר של הנתבע. פגם נוסף במהימנות הנתבע מצאתי בכך, שבדיון טען הנתבע שלא צירף הקבלות לנספחים הרבים שצורפו מטעמו לכתב ההגנה, מהטעם שהקבלות הונפקו לאחר הגשת כתב ההגנה. אך, מעיון בכתבי הטענות עולה, שהתובעת הגישה תביעתה ביום 6.6.13 והנתבע הגיש כתב הגנה ב- 4.8.14, קרי לאחר מועד הנפקת הקבלות. בנסיבות אלה, אי צירוף הקבלות לנספחים שצורפו לכתב ההגנה מעורר תמיהה. גם מועד עריכת הקבלות, ימים ספורים בלבד בטרם הגשת כתב הגנה, מעורר ספק. יתרה מזו, בכתב ההגנה לא צוין שהתיקונים לשמם חולטה הערבות בוצעו, וזאת על אף שעל פי התאריכים המופיעים על גבי הקבלות, בוצעו התיקונים בטרם הוגש כתב ההגנה. הנתבע צירף גם הצעת מחיר לתיקון הספרינקלרים, אך כאמור לא הוכח שהתובעת גרמה לנזק זה ועל כן דין רכיב זה להידחות. לחילופין, לא הציג התובע קבלה לפיה תיקן את הספרינקלרים בהתאם להצעת המחיר ועל כן לא הוכיח את נזקו. הנתבע טען בדיון לפני כי קיימות קבלות נוספות בגין תיקון ליקויים, אך הוא לא הביאן עימו לדיון. לפיכך, גם טענה זו נותרה טענה בעלמא וחסרת ביסוס ראייתי. מכאן שלמעט שתי קבלות, שמהימנותן נותרה בספק ואין בהן כדי להוות חוות דעת שמאי מקצועית, לא הציג הנתבע קבלות נוספות המוכיחות את נזקיו. ג. התנהלות הצדדים - מעיון בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים עולה כי התובעת כפרה לכל אורך הדרך בחבותה לתקן את הנזקים המפורטים מהטעם שהם נזכרים בנספח והיו קיימים בטרם כניסתה לדירה או לחילופין נובעים הם כתוצאה מבלאי סביר. לא זו אף זו. התובעת תיקנה לפנים משורת הדין את משקוף הדלת שצוין ע"י הנתבע כפגום במהלך הסיור, על אף שאין חולק כי פגמים במשקופי הדלת נרשמו בנספח. כל שביקשה התובעת מהנתבע הינו להיפגש בדירה עם בעל מקצוע מטעמה, לעבור על הנספח ולתקן את הדרוש תיקון במידה והליקוי אכן איננו מופיע בנספח להסכם השכירות. מעיון בתכתובות מיום 4.4.13 עולה כי הנתבע תחילה הסכים להיפגש אך בהמשך הודיע כי איש מקצוע מטעמו יגיע רק לאחר סיום העבודה לוודא כי לא נותרו נזקים ולהעריך נזקים שנותרו. התובעת סירבה להגיע עם איש מקצוע מטעמה במידה והנתבע או בעל מקצוע מטעמו לא יהיו נוכחים בדירה. ביום 15.4.13, הודיע הנתבע לתובעת כי מאחר ולא ביצעה את התיקונים הרי שעליה להעביר את הסכום הדרוש לתיקונם בהתאם להצעת המחיר, שאחרת תחולט הערבות. מעת זו צורפו באי כוח הצדדים ובהעדר הגעה להסכמה, התובע חילט הערבות וזאת על אף התנגדותה של התובעת. סבורני שבנסיבות המפורטות בהרחבה לעיל, בהעדר הגעה להסכמה, בהעדר חוו"ד שמאי המעריכה את גובה הנזקים ולאור כך שמרבית התיקונים הנדרשים מפורטים בנספח (קרי, היו קיימים בטרם כניסת התובעת לדירה) והיתר מקורם בבלאי סביר, הרי שאין חובה על התובעת לשאת בעלות תיקונם וחילוט הערבות במקרה דנן היה שלא בתום לב. ויפים לעניינו הדברים שנקבעו בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה 828 (1980): "5. סעיף 39 לחוק החוזים קובע: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה". ... משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים. אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה ("נבל ברשות החוזה" כלשונו של השופט אלון בע"א 148/77 רוט ואח' נ' ישופה (בניה) בע"מ, פ"ד לג(1) 617, בעמ' 638 על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה. אכן, לולא היו הביטויים "אמון", "אמונה", ו-"נאמנות" תפוסים, ניתן היה לתאר את מערכת היחסים הנוצרת בין בעלי חוזה בעקבות סעיף 39 לחוק החוזים כיחסי נאמנות, כאשר בעל חוזה חייב לבצע את החוזה באמונה תוך הגשמת האמון, שהצד האחר נותן בו ... … 7. סעיף 39 לחוק החוזים מטיל את חובת תום הלב והביצוע בדרך המקובלת בכל הנוגע לקיומו של היגב ולשימוש בזכות. נראה לי כי לביטויים "חיוב" ו"זכות" יש ליתן פירוש מרחיב, באופן שהם יכללו בחובם לא רק זכות, שכנגדה יש חובה, וחובה, שכנגדה יש זכות, אלא גם זכויות מהסוג של יכולת או כוח, וכן חירות וחסינות (להבחנות אלה, ראה: ע"פ 95/51, 99 פודמסקי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ו 341 ; פ"ע ח 77). כך, למשל, אם בידי בעל חוזה נתון הכוח להביא את היחס החוזי לידי גמר - כוח, שכנגדו עומדת הכפיפות של הצד שכנגד - מן הדין הוא, כי השימוש בכוח זה ייעשה בדרך מקובלת ובתום-לב (השווה: בג"צ 254/73 צרי בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד כח(1) 372 ; ע"א 409/78 גולן ואח' נ' פרקש ואח', פ"ד לד (1) 813). בדומה, אם בעל החוזה חסין בפני תשלום פיצויים, הרי חסינות זו יש לקיימה בדרך מקובלת ובתום-לב (ראה: ע"א 148/77, פ"ד לג(1) 617)." 5. לאור האמור, שוכנעתי שהערבות חולטה ע"י הנתבע שלא כדין בגין רשימת ליקויים שתיקונם איננו באחריות התובעת ואשר לא הוכח כי תוקנו כלל בפועל ע"י הנתבע. לכן, על הנתבע להשיב לתובעת את סכום הערבות שחולטה בסך 12,000 ₪. 6. בנסיבות המקרה, מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪. ברם, התובעת לא הוכיחה תשלום עבור שכ"ט עו"ד, בסך של 3,000 ₪ וביטול זמן בסך של 4,000 ₪. לפיכך, רכיבים אלה בתביעתה - דינם להידחות. 7. לפני סיום ומעבר לצורך אציין, שבבית משפט לתביעות קטנות עסקינן ועל כן בית המשפט, לפנים משורת הדין, בא לקראת הנתבע והתיר לו להציג בדיון לראשונה את הקבלות ששולמו לטענת הנתבע בגין תיקון הנזקים שפורטו בהצעות המחיר. ברם, הגנת הנתבע נותרה בלתי מהימנה, מרובת טענות בעלמא, לא נתמכה בראיות ועל כן נדחתה. 8. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 6.6.13 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. חוזה שכירותהפרת חוזהחוזהפיצוייםחילוטשכירות