תביעה לביטול עסקה, פיצוי בגין פגמים במוצר ועוגמת נפש

התביעה שעניינה ביטול עסקה, פיצוי בגין פגמים במוצר ועוגמת נפש. 2. הרקע העובדתי: הנתבעת 2, חברת רהיטי גבעת ברנר-יוניגל בע"מ, פרסמה באתר הקניות של הנתבעת 1, נטקס ניו מדיה בע"מ, מיטת יחיד הכוללת מזרן (להלן: "המוצר") בעלות של 2,690 ₪. ביום 11.3.13 רכשה אשת התובע שובר לרכישת המוצר באמצעות הנתבעת 2. ביום 21.4.13 הודיעה הנתבעת 2 שהמוצר מוכן לאיסוף ואשת התובע שדרגה את המזרנים בתוספת של 209 ₪. ביום 23.5.13 נאסף המוצר ע"י מוביל אחד מטעמם של התובע ואשתו ומזרן אחד היה חסר. ביום 5.6.13, לאור בקשת אשת התובע, שלחה הנתבעת 2 גלגלים חלופיים למוצר. לאחר כשבועיים, מוביל מטעם התובע השאיר המוצר מורכב בפתח החנות של הנתבעת 2. 3. טענות הצדדים: א. התובע טען כי הנתבעת לא עמדה בזמני האספקה; הנתבעת סיפקה מוצר פגום ונחות; הנתבעת סיפקה מזרנים לא תואמים; הנתבעת סירבה להכיר בטעותה; והתובע בזבז זמן יקר וכסף על הובלות והמתנה לנציגי הנתבעת, דבר שגרם לתובע לעוגמת נפש. התובע העמיד תביעתו על סך של 10,000 ₪. ב. בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1 שדין התביעה כלפיה להדחות. הנתבעת 1 טענה שהיא מפעילה אתר קניות, אך האתר אינו מוכר מוצר כלשהו ואיננו צד לעסקת הרכישה המתבצעת בין הלקוח לספק המוצר. בהתאם לתקנון האתר, הנתבעת 1 אינה אחראית לאיכות המוצרים, זמני האספקה והפרטים שפורסמו באתר ולא תישאו בכל אחריות. ג. הנתבעת 2 ביקשה לשנות את שם הנתבעת מרהיטי גבעת ברנר לרהיטי יוניגל-גבעת ברנר ולהוסיף את אשת התובע כתובעת נוספת שכן הרכישה בוצעה על שמה והיא אכן צורפה. הנתבעת 2 טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות מהטעמים הבאים: הרכישה בוצעה ביום 11.3.13 והיה עליה לספק המוצר תוך 30 ימי עסקים. קרי, עד ליום 1.5.13. הנתבעת עמדה במועדי האספקה והודיעה לתובעים כי המוצר הגיע לחנות ומוכן לאיסוף ביום 21.4.13. לראיה הציגה הנתבעת שובר כרטיס אשראי, המעיד כי התובעת ביקשה ביום זה לשדרג את המזרן. הנתבעת שוחחה עם התובעת כשש פעמים וציינה בפניה כי האיסוף חייב להיערך בתיאום מראש וע"י שני מובילים מהטעם שמדובר במוצר כבד וגדול. הנתבעת 2 טענה כי פנתה מספר רב של פעמים לתובעת וביקשה כי הסחורה תיאסף זאת מהטעם שאחסון המוצר כרוך בעלויות וכל זמן שהסחורה בחנות הם אינם מזוכים כספית ע"י הנתבעת 1. לפיכך, יש לנתבעת 2 אינטרס שהסחורה תיאסף ע"י הלקוח. רק ביום 23.5.13 שלחה התובעת ללא תיאום מראש מוביל אחד מטעמה. הנתבעת 2 החתימה את המוביל על תעודת משלוח בה נרשם כי הובלה והרכבה עצמית הן באחריות הלקוח בלבד. כמו כן, אישר המוביל בכתב יד שקיבל המוצר שלם ותקין וחסר מזרן אחד משודרג למיטה התחתונה. הנתבעת 2 טענה כי המוצר נגרר בברוטאליות ע"י אותו מוביל. הנתבעת 2 טענה כי גם באתר מפורסם כי אין אחריות על הובלה והרכבה עצמית. לאחר הרכבת המוצר באופן בלתי מקצועי ושימוש בו, פנתה התובעת וביקשה מהנתבעת החלפת גלגלים. לפנים משורת הדין ועל אף שאין אחריות, שלחה הנתבעת 2 גלגלים לתובעת. לאחר כשבועיים, "נזרק" המוצר מורכב בפתח החנות של הנתבעת 2. 4. דיון: לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות ועיון בחומר הראיות שהונח לפניי, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד. ואבאר. א. איחור באספקת הסחורה - מלבד טענה בעלמא בכתב התביעה, לא הובאו כל ראיות לכך שהסחורה הגיעה באיחור. נהפוך הוא, הנתבעת 2 הציגה שובר המעיד כי ביום 21.4.13, בטרם חלפו 30 ימי עסקים ממועד הרכישה, הודיעה לתובעת כי המוצר מוכן לאיסוף והתובעת ביצעה שדרוג של המזרנים. לפיכך, הוכח שהמוצר היה מוכן לאיסוף במועד. הנתבעת 2 אף הסבירה כי הזיכוי מהנתבעת 1 מתקבל לידיה רק לאחר איסוף המוצר ע"י הלקוחות ועל כן יצרה קשר טלפוני עם התובעת 6 פעמים וביקשה שהמוצר ייאסף על ידה. ב. מוצר נחות ופגום - בכתב התביעה נרשם בעלמא כי התקבל מותר נחות ופגום ללא פירוט עובדתי או תמונות להמחשת הפגמים. בדיון שלפניי טרחו התובעים ונכנסו קצת יותר לעובי טענותיהם והציגו בפניי תמונות המעידות לטענתם על כך שהמוצר שנמסר להם היה נחות ופגום. ברם, כל הפגמים שהוצגו לפניי בתמונות הינם פגמים חיצוניים של שפשופים וקילופים. בנוסף, טענו התובעים כי הגלגלים של המוצר נפגמו לאחר שלושה ימי שימוש בלבד. לפיכך, יש לשאול האם הוכח שהפגמים שהוצגו בפניי הינם באחריות הנתבעת 2 אם לאו. באתר הקניות של הנתבעת 1 נרשם במפורש ביחס למוצר שנרכש ע"י התובעים, כך: "איסוף עצמי - ממחסני החברה, בקיבוץ גבעת ברנר, בתאום מול הספק (לא תינתן אחריות על המוצר בהובלה והרכבה עצמית)." יתרה מכך, אין חולק כי הנתבעת 2 אף טרחה וציינה בשיחת הטלפון שנערכה עם התובעת כי יש צורך בשני מובילים לשם ביצוע האיסוף מאחר ומדובר במוצר כבד. עוד אין חולק כי התובעים, בניגוד לבקשה זו, שלחו תחילה מוביל אחד והנתבעת 2 סירבה לספק לו את הסחורה. התובעים לא ידעו להשיב לשאלה מדוע. ברם, הנתבעת 2 הסבירה כי סירבו ליתן את הסחורה למוביל אחד מחשש כי תיגרר ותיפגם על ידו. עוד אין מחלוקת, כי התובעים שלחו בשנית מוביל אחד והפעם התירה לו הנתבעת 2 לאסוף את הסחורה, תוך שהיא מחתימה אותו על תעודת משלוח בה נרשם במפורש: "הובלה והרכבה עצמית באחריות הלקוח בלבד. רהיטי גבעת ברנר אינם אחראים למוצרים שסופקו בהובלה והרכבה עצמית!!!!" כמו כן הוסף ונחתם בכתב יד: "קיבלתי את המוצר שלם ותקין. חסר מזרן למיטה תחתונה". הנתבעת 2 טענה כי המוביל גרר בצורה ברוטאלית את המוצר בשעה שהגלגלים היו מורכבים עליו. המוביל לא הובא לעדות ע"י התובעים ולפיכך, יש לקבל את גרסת הנתבעת 2 ולהחיל ההלכה לפיה הימנעות מהבאת עד פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתו. לאור כל האמור: העדר אחריות של הנתבעת 2 על איסוף והרכבה עצמית; החתימה המעידה כי המוצר נמסר למוביל מטעם התובעים שלם ותקין; סחיבת המוצר הכבד ע"י מוביל אחד בלבד באופן ברוטאלי; העובדה כי מדובר בקילופים חיצוניים בלבד ופגמים לגלגלים שהיו מורכבים כבר על המוצר בעת איסופו ע"י המוביל - מצאתי לנכון לקבוע שהתובעים לא הוכיחו כי המוצר היה נחות וכי הנתבעת 2 אחראית לפגמים שצולמו. נהפוך הוא, הפגמים שהוצגו בפניי בצילומים, לרבות הפגם הנטען בגלגלים, עולים בקנה אחד עם סחיבת המוצר באופן בלתי סביר ועם הרכבתו באופן בלתי מקצועי. מנגד, הנתבעת 2 הפגינה תודעת שירות ומקצועיות רבה כאשר סירבה תחילה למסור את המוצר לידי מוביל אחד בלבד וכאשר החתימה את המוביל בפעם השנייה על מסמך המתעד שהמוצר נמסר לידיו תקין ושלם. בנוסף, כאשר התובעים הלינו בפניה, שהגלגלים פגומים, הנתבעת 2 שלחה לתובעים גלגלים חלופיים וזאת, לפנים משורת הדין ועל אף שכאמור, אין אחריות למוצר מעת שהתובעים ביצעו את ההובלה והרכבה באופן עצמאי. ג. הטעייה - התובע הוסיף בדיון טענה חדשה לפיה הוטעה לחשוב שמדובר ברהיטי גבעת ברנר בעוד בפועל מדובר בחברה אחרת. מועד העלאת הטענה הוא בפני עצמו טעם לדחיית הטענה. לגופו של עניין, הנתבעת 2 הבהירה שקיים הסדר בינה לבין רהיטי גבעת ברנר, לפיו היא מספקת לחברה רהיטים. בהתאם, שם החברה הינו: "רהיטי יוניגל-גבעת ברנר". לכן, הטענה בדבר הטעיה נטענה בעלמא לראשונה בדיון ולא הוכחה. ד. מזרן לא תואם - מתעודת המשלוח עליה הוחתם המוביל עולה כי המוצר סופק ללא מזרן אחד. התובעת טענה כי מתוך שני המזרנים שכן הגיעו, אחד לא תאם במידותיו. הנתבעת 2 שלחה לתובעים מזרן חלופי אך התברר כי שוב נשלח מזרן שאיננו תואם. חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מחייב את היצרן לתת אחריות ושירות לאחר המכירה. סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה מהמוסכם. סבורה אני, כי אכן מוטלת על הנתבעת 2 בהתאם לסעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א-1981, חובה לפצות את התובעים בגין ההובלות ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים בגין הפרת החוזה ואי ההתאמה בין המזרן שסופק בפועל לבין המזרן שהוזמן. מאידך, מצאתי ממש בטענת הנתבעת 2, לפיה סכום הפיצוי הנתבע ע"י התובעים מופרז. לפיכך, אני פוסקת לטובת התובעים פיצוי בסך של 1,000 ₪. 5. ביחס לנתבעת 1 - בהתאם לתקנון המופיע באתר, הנתבעת 1 משמשת כמתווכת בלבד בין הלקוחות לבין הספק והיא איננה נושאת באחריות לפגמים אותם מציינים התובעים בכתב תביעתם. לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 1 דינה להידחות. 6. סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 2 - מתקבלת בחלקה: הנני מורה לנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 13.6.13 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת 2 בהוצאות משפט בסך של 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממונימוצרביטול עסקה (הגנת הצרכן)