זיכוי רטרואקטיבי עבור גביית יתר על מכשיר פלאפון

לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי התובע יזוכה רטרואקטיבית עבור כל גביית היתר, לקבל זיכוי נוסף של 50 ₪ למשך 10 חודשים וכן ישודרג מכשיר הפלאפון שברשותו, וזאת ללא כל חיוב נוסף. משהנתבעת נמנעה מלעמוד בסיכום הנ"ל, הגיש התובע את תביעתו ובה עתר לפצותו בסך של 10,000 ₪. התובע טען עוד כי במהלך מגעיו עם הנתבעת, נאמר לו על ידי הנתבעת כי הוא היה זה שביקש להתנתק משירותיה, אולם, לטענתו, לא ביקש זאת כלל ובעקבות כך הסכימה הנתבעת לזכותו בחלק קטן מהסכום העודף שנגבה הימנו. בכתב ההגנה, מצוי פירוט יתר של הדברים, כאשר הנתבעת טענה כי החל מיום 24.6.07 כבר היה התובע מנוי של הנתבעת והחזיק בפלאפון שלה. ביום 23.1.11, לבקשתו, עודכנה לו על ידי הנתבעת תוכנית חדשה, בעלות של 248 ₪ לכל חודש, במסגרתה היה זכאי לעשות שימוש ב-1,000 דקות שיחה וב-1,000 הודעות. באותו מועד, 23.1.11, רכש התובע חבילת דקות שיחה נוספות, בסך כולל של 3,500 ובמחיר נוסף של 50 ₪ לכל חודש. הנתבעת טענה עוד בכתב הגנתה כי בתאריך 29.6.11, כ-5 חודשים לאחר העיסקה מיום 23.1.11, פנה התובע אל הנתבעת והלין כי כלל לא ביקש לרכוש את חבילת הדקות הנוספות, כי אינו חפץ בה וכי הוא מבקש לבטלה. הנתבעת גורסת כי טענתו זו של התובע בפניה עומדת בניגוד גמור לאשר טען בכתב תביעתו, כאילו לא ביקש לבטל את התוכנית אלא להישאר בה. זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי בתאריך 19.4.12, לאחר שתוכנית זו כבר בוטלה לבקשתו של התובע, החליט התובע כי רצוי הוא, מבחינתו, לחזור אל אותה תוכנית המוסיפה את דקות השיחה הנוספות בעלות חודשית של 50 ₪ ולכן פנה אל הנתבעת בטענה כי איננו יודע מדוע בוטלה התוכנית. למרות שהנתבעת היתה איתנה בדעתה כי התובע אכן ביקש לבטל את חבילת הדקות הנוספות, החליטה, לפנים משורת הדין, להחזיר לו את הסך של 632.33 ₪, הוא הסכום שבו חוייב חשבונו מעבר לאשר היה מחוייב בו לוא היה נותר בעינו חיבורו לאותה תוכנית. הנתבעת הסבירה עוד בכתב הגנתה כי התובע המשיך והעלה דרישות להטבות נוספות, תוך שהינו מעלה טענות כנגד התנהלותה התקינה של הנתבעת וכי המשיך להטריד את הנתבעת בפניות חוזרות ונשנות. כדי לשים קץ לאותן פניות מטרידות, הסכימה הנתבעת לקיים מפגש בין נציג מטעמה, מר שירזי ובין התובע. מפגש זה אכן התקיים, מר שירזי שמע את טענות התובע, אך לאחר שאלה נבדקו - נמצא כי אין בהם ממש, כי התובע כבר זוכה בגין הסכומים אותם הינו דורש שוב וטענותיו נדחו. במהלך שמיעת ההוכחות, העיד התובע כי סך הכל הסכומים שחוייב בהם מעבר לאשר סוכם עמו עומד על הסך של כ-5,000 ₪. משנשאל על ידי ביהמ"ש אם יש בידו חיוב מדוייק, השיב כי קיבל רק חלק מהחשבוניות ואילו הנתבעת, שהתחייבה להמציא לו את יתרת החשבוניות, לא עשתה כן. הנתבע צירף לכתב התביעה מסמך שנרשם על ידי מר שירזי במהלך המפגש עמו ביום 17.5.12. מסמך זה מכיל, לטענת התובע, 4 התחייבויות של הנתבעת כלפי התובע, לרבות החזרת סכומים שנגבו בגביית יתר והענקת פלאפון משודרג. אחיו של התובע, שהעיד בביהמ"ש, אישר את כל דברי התובע, לרבות את אשר סוכם במפגש עם מר שירזי, מפגש שגם הוא, האח, היה נוכח בו. מטעם הנתבעת העיד מר שירזי. העד הסביר באלו נסיבות הסכים להיפגש עם התובע, כאשר הנתבעת לא היתה יכולה עוד לעמוד בהטרדות חוזרות ונשנות של התובע ואחיו אליה, לעיתים, 12 התקשרויות ללשכת המנכ"ל באותו יום. באותו מפגש, אליו הגיע מר שירזי כשהינו סבור שהתובע אכן ביקש מהנתבעת לנתק את חיבורו לאותה תוכנית של 3,500 דקות שיחה בעלות נוספת של 50 ₪, כפי שגרס התובע, שמע מר שירזי מהתובע כי למעשה התובע לא ביקש כלל לנתקו. מר שירזי העיד כי שמע את כל טענות התובע ואחיו ורשם את הפתק שצורף לכתב התביעה, כאשר הינו מודיע לתובע כי אם אכן יסתבר שלא ביקש לבטל את החבילה ובכל זאת היא בוטלה - יבדוק מר שירזי את גובה הזיכוי הרטרואקטיבי המגיע לו וזה יינתן לתובע. כן סוכם כי מר שירזי יבדוק אם התובע זכאי לזיכוי בסך של 700 ₪ שלטענת התובע הובטח לו ואף יבדוק את האפשרות לשדרג לו את הפלאפון שלו, אם אכן יסתבר כי התובע לא ביקש כלל לבטל את חבילת הדקות הנוספות והנתבעת בכל זאת ביטלה אותה. מר שירזי העיד כי משחזר למשרדו, בדק את טענות התובע והסתבר לו כי הינן שקריות. העד האזין לשיחות המוקלטות שהיו ברשות הנתבעת ומצא בהן תימוכין לכך שבתאריך 29.6.11 הודיע התובע במפורש לנציגת הנתבעת כי עוד קודם לכן ביקש לבטל את אותה תוכנית הדקות הנוספות. משנציגת הנתבעת אמרה לו באותה שיחה כי לא מצאה תיעוד לכך, עמד התובע על כך שכן הודיע לנתבעת על רצונו לביטול התוכנית. בעקבות כך, פעלה הנתבעת לביטול אותה תוכנית של הדקות הנוספות. הנתבעת שלחה לביהמ"ש תימלול של אותה שיחה, המאשרת באופן מלא את דברי העד מר שירזי, כפי שהעיד בביהמ"ש. הנני מקבלת את התימלול, כפי שהוגש לידי ביהמ"ש. מר שירזי מצא עוד, באשר לאותו זיכוי של כ-700 ₪, כי התובע כבר זוכה בגינו בסך של 634.34 ₪, כעולה מהמסמך שהוגש וסומן נק/1. התובע אף זוכה בגין הסך של 50 ₪ X 10, כעולה מהמסמך שהוגש לביהמ"ש וסומן נק/2. כל זאת, כאשר התובע מקבל זיכויים אלה לפנים מושרת הדין, כשאינם מגיעים לו כלל. בהמשך עדותו של מר שירזי, העיד כי לאחר שמסר לתובע את שהעלו בירוריו והציע לתובע להקשיב להקלטה של השיחה עמו, היא ההקלטה מיום 29.6.11, סירב התובע והודיע להם כי עתה הינו דורש 2,000 ₪ והחלפת מכשיר הפלאפון שברשותו למכשיר אחר, ככל שהתובע יבחר. מר שירזי הודיע לתובע כי אינו נכון לכך, אך מסכת ההתקשרויות עמו לא תמה. לטענת העד, אחיו של התובע, מר עמית כהן, התקשר אף הוא אל העד, מר שירזי, ואף לו הודיע מר שירזי כי אינו נכון עוד לפיצוי כלשהו של התובע. הנני דוחה את טענותיו של התובע, כפי שהעיד עליהן וכפי שאושרו על ידי אחיו, בקובעי כי לא העידו אמת בביהמ"ש. מאידך, הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בגירסתה של הנתבעת על אופן השתלשלות הדברים, כפי שפורטה בכתב הגנתה. הנני נותנת אף אמון מלא בדברי עדותו של מר שירזי על אשר התרחש במפגש שבינו לתובע ולאחיו. הנני קובעת כי הוכח שבתאריך 23.1.11, ביקש התובע לרכוש את חבילת הדקות הנוספות בעלות של 50 ₪ לחודש, כי לאחר 5 חודשים, בתאריך 29.6.11, טען התובע, במירמה, כי לא רכש כלל חבילה זו וכי, ככל שהינה קיימת, יש לבטלה. הנני קובעת כי הוכח שביום 19.4.12 פנה התובע שוב אל הנתבעת וטען כי אינו יודע כלל מדוע בוטלה התוכנית וכי הוא לא ביקש לבטלה. הנני קובעת כי בעקבות טענותיו כך, ועל מנת להפיס את דעתו, נאותה הנתבעת לפצותו בסך של 632.33 ₪ ובסך של 50 ₪ X 10 חודשים, סכומים שכלל לא הגיעו לו. לסיכום, הנני קובעת כי טענותיו של התובע, כפי שנטענו בכתב התביעה והיו חסרות כל פירוט ותיעוד - לא הוכחו כלל וכלל. נהפוך הוא, הוכח כי התובע קיבל החזרים שכלל לא הגיעו לו וכי לא חוייב בכל חיוב עודף. בנסיבות אלה כולן, הנני דוחה את התביעה. הנני מחייבת את התובע, לשלם לנתבעת את הסך של 1,000 ₪, בגין הוצאות המשפט וסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. פלאפוןסלולר (תביעות)גביית יתררטרואקטיביות