הנתבעת פירטה כי המושכר סבל מבעיות ופגמים רבים: בעיות בכל צנרת הבית, בעיות בדוד וב"בוילר", רטיבות בחדר השינה, נזילה ב"ניאגרה", באמבטיה, חדירה של מים מהגג בכניסה לבית. הנתבעת אף הגישה תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה לטענתה בשל הליקויים ובשל הסבל, עגמת הנפש, העינוי כלשונה, שהיה מנת חלקה היא ובני משפחתה בשהותם במושכר. לפי תביעה זו ביקשה הנתבעת להשיב לה הסך של 33,000 ₪ בגין 12 חודשי שכירות לפי דמי שכירות בסך של 2750 ₪ לחודש. הנתבעת הבהירה כי דמי השכירות למשך השנה עמדו על סך של 39,600 ₪ והיא תבעה השבת סך של 33,000 ₪ בלבד, כדי לא "לנפח" את התביעה, כלשונה. 4. במהלך הדיון שהתקיים בפני, שמעתי את טענות הצדדים וכן שמעתי את טענות הנתבעת כפי שפורטו על ידי בנה, שגם הציג תמונות וסרטון המתעד את מצב הדירה והליקויים הנטענים שבה. 5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי במסמכים, בתמונות ובסרטון שהוצג בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ויש לדחות מכל וכל את התביעה שכנגד. הנימוקים יובאו להלן: א. יחסי השכירות בין הצדדים נמשכים מזה 5 שנים, כשמדי שנה הם מחדשים את יחסי השכירות על ידי חתימה על הסכם . ההסכם האחרון שנערך בין הצדדים היה ביום 25.6.12 ולפיו יחסי השכירות יסתיימו כחלוף שנה, ביום 30.6.13. והנה, חודשיים לפני תום שנת השכירות החמישית, החליטה הנתבעת לעזוב את המושכר על דעת עצמה ומבלי לתאם את הדבר עם המשכירה-התובעת. ב. בכתב התביעה נטען כי התובעת עזבה את הדירה מאחר ולא יכלה לעמוד בתשלומי דמי השכירות ועברה לדירה קטנה יותר. הנתבעת אינה חולקת על כך כי היא עזבה את הדירה על דעת עצמה והיא טוענת כי עשתה כן בשל מצב הדירה. אני דוחה טענתה זו של הנתבעת מכל וכל: ראשית, בהסכם השכירות, עליה חתמה הנתבעת, צוין, בסע' 16 כי: "השוכר מאשר כי הוא ראה ובדק את התכולה וכי מצא אותה במצב תקין וראוי" וכי: "מובהר כי המשכיר אינו אחראי לכל פגם ו/או קלקול שיתגלו בתכולה או באיזה מפרטיה וזאת גם אם הינו כתוצאה מבלאי סביר...". יתרה מכך, בסע' 18 צוין כי "בסלון יש מזגן 3.5 כ"ס ובשני חדרים יש מזגן 3/4 כ"ס- כל אחד- השוכרים קיבלו מזגנים תקינים ויוחזרו תקינים...". הצדדים, התייחסו אפוא, בהסכם השכירות למתקני הדירה. לא רק שהנתבעת לא דאגה לעיגון הליקויים הנטענים במושכר אלא אף אישרה כי המושכר ומתקניו תקינים. שנית, הנתבעת מתארת מספר ליקויים במושכר. המדובר הוא בליקויים שמצויים במושכר שנים רבות וחלקם אף היה כאשר היא החלה לשכור אותו. בעדותה בפני ציינה הנתבעת כי "כבר מהתחלה ידעתי על הבעיות בצנרת ... לפני שנתיים הבוילר התקלקל" ומדבריה עולה כי אין המדובר בליקויים שנמצאו סמוך למועד עזיבתה המושכר. במלים אחרות, הנתבעת לא הצליחה להצביע על קשר כלשהו בין הליקויים הנטענים לבין עזיבת המושכר, בשים לב לכך שהליקויים קיימים במושכר זמן רב לפני עזיבת המושכר וחרף קיומם המשיכה התובעת לחדש את הסכם השכירות מדי שנה למשך 5 שנים. מלבד טיעון בעלמא כי במועד בו הנתבעת עזבה את הבית "הגיעו מים עד נפש" לא הצביעה הנתבעת מדוע דווקא במועד זה, חודשיים לפני תום תקופת השכירות, נגדשה הסאה לדידה עד למצב בו לא יכלה לסבול עוד חודשיים במושכר. במהלך הדיון ומשחידדתי את הקושי בטיעונה של הנתבעת, כך היא ציינה: "כי קראתי לו 3 חודשים לפני כן, הראתי לו שכשהייתי מתקלחת האינטרפוץ היה נופל. החזקתי את הבית למופת. כל הצנרת בבית לא היתה טובה. הייתי צריכה לסגור את הנייגרה, אני החלפתי ברז במטבח לחדש, חבל לי על המים אני חד הורית חיה מהבטחת הכנסה". שלישית, ולעיצומם של הליקויים, טענה הנתבעת כי בדירה נמצאה בעיה בצנרת המים הכללית (אמבטיות ומטבח), בעיות בבוילר, נזילה של מים מהגג בכניסה לבית, בעיית חשמל חמורה בסלון הבית, רטיבות בחדר השינה ונזילת מים בניאגרה של השירותים המרכזי. לתימוכין בטענתה, הציגה בפני הנתבעת תמונות וכן סרטון, מעיון באלה ניכר ניסיון הנתבעת ליתן למספר ליקויים מועט וזניח, משקל רב ובלתי מידתי. בתמונות ניתן לראות: ידית של ברז (אינטרפוץ) באמבטיה מפורקת וצינור מתחת לכיור שעטוף בניילון - זה בהקשר לבעיות בצנרת המים; רטיבות בשטח מסוים בתקרת הבית - זה בהקשר של נזילות של המים מהגג בכניסה לבית; כבל חשמל בקיר המושכר (ככל הנראה מיועד לחיבור בית מנורה) - בהקשר של בעיית החשמל החמורה וחלודה בקצה האמבטיה. הליקויים שהנתבעת הצביעה עליהם אינם יכולים להוות סיבה מספקת לעזיבת המושכר חודשיים לפני תום תקופת השכירות, אין בהם כדי להצדיק את התנהגות הנתבעת ובוודאי שאין בהם כדי להצדיק השבת דמי השכירות- הוא הפיצוי הנטען על ידי הנתבעת. ג. באם נסכם את הדברים ניתן לומר כי הנתבעת קמה ועזבה את הדירה. כך תיאר הדברים בנה של התובעת: "לאמי הייתה באותו שלב מציאה יותר טובה, היא מצאה דירה אומנם יותר ישנה אבל במצב יותר טוב עם אנשים יותר נורמלים אז היא קמה ועזבה את הבית". ד משעזבה הנתבעת את המושכר בניגוד להתחייבויותיה בהסכם השכירות עליה לשלם לתובעת את שני חודשי השכירות שלא שולמו. דמי השכירות החודשיים מסתכמים בסך של 3,250 ₪ וחודשיים שכירות בסך של 6,500 ₪. כן זכאית התובעת לתשלום הארנונה בגין חודשים אלה. 6. ברי כי לאור האמור לעיל דין התביעה שכנגד להידחות מכל וכל. 7. סוף דבר, אני מחליט לדחות את התביעה שכנגד ולקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,173 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות בסך 750 ₪. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל. ניתן לערער על פסק הדין ברשות לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נזקי מיםרטיבותשכירות