נטען שעו"ד העביר לצד ג', מתווך, 22,000 ₪ מתוך כספים שהופקדו אצלו בנאמנות, ושימשו תמורה בעסקת המכר, וזאת מבלי שקיבל לכך אישור מראש מהתובע. להלן העובדות בתמצית: ביום 27/11/2012 התקשר התובע בהסכם עם מתווך בשם X להזמנת שירותי תיווך לצורך מכירת נכס שהיה בבעלותו, ברח' מבצע עובדה 52/2 בבאר שבע (להלן: "הנכס" ) . ביום 5/12/2012 הנכס נמכר למי שהיו מיוצגים בהסכם המכר על ידי הנתבע, עו"ד X. הרוכשים העבירו לחשבון נאמנות שנוהל בידי עו"ד X את התשלום האחרון עבור הנכס, בסך 164,000 ₪ . עו"ד X העביר לתובע סך של 142,000 ₪, ואילו היתרה, בסך 22,000 ₪, העביר לאותו מתווך , X , עבור דמי התיווך . בקשר לתשלום בסך 22,000 ₪ שהעביר עו"ד X למתווך, הוצאה חשבונית לטובת התובע. (ראה נספח "א'" שצורף לכתב ההגנה ). לאחר ביצוע התשלום לתובע , ביום 30/1/2013, התובע מסר את החזקה בנכס לרוכשים. טענות הצדדים בתמצית: הצדדים טענו טענותיהם, זה בכה וזה בכה. התובע טען, כי על הנתבע היה להעביר אליו את מלוא התמורה, וכי הוא מעולם לא נתן את הסכמתו לכך, שכספים שהוא חב למתווך, יגרעו מהתמורה החוזית שהיה על הרוכשים לשלם לו בעבור הנכס ושהוחזקה בנאמנות עבורו- בידי עו"ד X. מד שני, הנתבע טען, כי קיבל הוראה מפורשת מהתובע להעביר את הסכום האמור אל המתווך. כמו כן, הנתבע טוען, כי הטענה בדבר אי הסכמתו של התובע להעביר הכסף למתווך כאמור לעיל, עלתה רק לאחר 5 חודשים מביצוע התשלום, לאחר שהנכס כבר נמסר לידי הרוכשים, ורק לאחר שהמתווך, הגיש תביעה בעניין המע"מ שהתובע כאן היה צריך לשלם נוסף לסכום הקרן. עוד טען הנתבע, כי בתביעה שהגיש המתווך כנגד התובע, התובע טען בכתב ההגנה, כי שילם את סכום הקרן באמצעות הנתבע, כך שלמעשה, התובע טוען טענות סותרות בהליכים השונים. זה המקום לציין, שהתובע לא חולק על כך, שהיה עליו לשלם למתווך. אולם עיקר טרונייתו הנה על כך שהנתבע העביר את הכסף , ללא הסכמתו , לכאורה. דיון והכרעה: סעיף 10 (א) לחוק הנאמנות, תשל"ט- 1979 (להלן: "החוק") קובע, כי : "נאמן חייב לשמור על נכסי הנאמנות". בסעיף קטן (ב) לחוק נקבע, כי: "במילוי תפקידו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". על פי סעיף 12 לחוק: "נאמן אחראי לנזק שנגרם לנכסי הנאמנות או לנהנים עקב הפרת חובתו כנאמן". במקרה דנא, כפי שיובהר להלן, נחה דעתי, כי עו"ד X נהג בכספים שהיו בידיו בנאמנות באופן אחראי, ללא סטייה מהוראות החוק. כמו כן, נחה דעתי, כי הדרך שבה נהג עו"ד X לא גרמה לתובע נזק כלשהו. לאחר שמיעת טענות הצדדים , ועיון במסמכים שהוצגו לעיוני, אני קובע, כי בתיק קיימות מספר אינדיקציות לכך, שאכן, התובע נתן הוראה מפורשת לנתבע , להעביר את הסכום שבמחלוקת למתווך. אינדיקציה ראשונה- התובע כאמור, לא חלק על כך, שהיה עליו לשאת בתשלום דמי התיווך לטובת המתווך. עניין זה גם לא היה נתון במחלוקת בתביעה שהגיש המתווך כנגד התובע בגין סכום המע"מ שלא שולם. הנתבע אף השתמש בטיעון זה לצורך הגנתו מפני אותה תביעה. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם הבכיר מ. הולצמן, בתיק ת"ת 48641-06-13 טען התובע: "אני הייתי צריך לשלם סך של 22,000 ₪ בגין דמי תיווך ואני שילמתי באמצעות עו"ד ניב X שהעביר את הכסף למתווך מר טויטו" (ההדגשה שלי- י.ט.) . באותו הליך, קיבל התובע את המלצת בית המשפט, וביום 4/11/2013 הסכים לשלם למתווך גם את רכיב המע"מ , סך של 3,960 ₪ . שנייה- לאחר שהסכום הועבר למתווך- המתווך העביר לתובע חשבונית ובה צוין כי : "נתקבל מאת אילייה פסחזון באמצעות עו"ד ניב X". התאריך המצוין על גבי החשבונית הנו 9/1/2013 . התובע מסר לרוכשים את הנכס ביום 30/1/2013 . התובע הנו מתווך בעצמו מזה 20 שנה, ויש להניח, שהפרוצדורה הכרוכה בקנייה ובמכירת דירות אינה זרה לו. יש להניח עוד, שאלמלא התובע קיבל את מלוא הכספים שהופקדו בנאמנות הנתבע, כפי שטוען שציפה לקבל- לא היה מוסר לרוכשים את החזקה בנכס. שלישית- מאז שהועבר לתובע הכסף שהופקד בנאמנות הנתבע, ועד להגשת התביעה חלפו 5 חודשים. מאחר והתביעה לסכום קצוב שהגיש המתווך כנגד התובע , הוגשה ביום 25/2/2013, והתביעה דנא הוגשה רק בחודש יוני 2013 - יש להניח, שהתביעה זו, נועדה להתמודד עם תביעת המתווך כנגד התובע. למעלה מן הצורך יוער , כי הסעד לו עתר התובע בתביעה זו הנו, בעיקר, השבת הסכום שעו"ד X העביר למתווך. נוכח העובדה, שכאמור, התובע כלל לא חלק על כך שהיה עליו לשלם את דמי התיווך בסכום של 22,000 ₪ למתווך, איני מוצא הגיון, מדוע בעצם לחייב את עו"ד X בדמי התיווך שבהם התחייב לשאת התובע. מהמקובץ לעיל עולה, כי דין התביעה להידחות. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסכום של 1,500 ₪. פסיקת הוצאות בסכום זה, במסגרת דיון בתביעה קטנה- היא חריגה. הגעתי למסקנה, כי במקרה דנא, זהו הסכום המינימלי הראוי . התובע לא חשש לפגוע בשמו הטוב של עו"ד X, שזהו הנכס החשוב ביותר שבידי עורך דין . אילו היה ממש כלשהו בתביעה - ניחא. אבל, פגיעה, כאמור, הנשענת על תביעה שאין בה כל ממש - אינה מוצדקת, והיא גובלת בשימוש לרעה בהליכי בית משפט. זה המקום לציין, כי בדיון שנערך בנוכחות הצדדים ביום 18/11/2013, ולאחר שמיעת הצדדים, הצגתי לתובע את המצב המשפטי בעניינו וייעצתי לו לסגת מתביעתו , אולם דווקא התובע עמד על המשך ניהול ההליכים. תיווךנאמנות