טענות התובע לרשלנות מקצועית מצד הנתבע, אשר ערך חוות דעת חשבונאית עבור גרושתו של התובע במסגרת תיק הוצאה לפועל עיקרי העובדות בחודש מרץ 2011 גרושתו של התובע, הגב' ריסין, פנתה לנתבע, באמצעות בא כוחה, בבקשה לערוך עבורה חישוב של חוב המזונות שלטענתה חב לה התובע בתיק ההוצאה לפועל. הנתבע ערך חוות דעת על-פיה הסתכם חישוב המזונות בסכום של כ-44,583 ₪ נכון ליום 31.3.11. חוות דעת זו הוגשה על ידי גב' ריסין בתיק ההוצאה לפועל. ביום 12.1.12 התקיים דיון בפני רשם ההוצאה לפועל במסגרתו הוחלט על מינוי רואה חשבון מטעם רשם ההוצאה לפועל, רו"ח אהוד שושן. ביום 26.3.12 הגיש רו"ח שושן את חוות דעתו אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 29.3.12. בחוות דעתו קבע רו"ח שושן כי חובו של הנתבע לגב' ריסין נכון ליום 10.2.12 עומד על סך של 40,149 ₪. עוד קבע רו"ח שושן בחוות דעתו כי יתרת החוב של התובע לגב' ריסין נכון ליום 31.3.11 עמדה על סך של 27,192 ₪. טענות התובע התובע טוען כי מחוות דעתו של רו"ח שושן עולה כי הנתבע התרשל בהכנת חוות דעתו וכי חישוביו היו מוטעים. בסוף שנת 2012 פנה התובע לרו"ח קוממי וביקש כי תחווה דעתה לגבי חוות הדעת שערך הנתבע. בחוות דעת של רו"ח קוממי מיום 27.2.13 קבעה רו"ח קוממי כי החישוב שביצע רו"ח סדן לגבי חובו של התובע היה מוטעה וכי סכום החוב נכון ליום 30.3.11 מסתכם בסך של 6,269 ₪. התובע טוען כי הנתבע התרשל בהכנת חוות דעתו, שכן סכומי החיובים אותם קבע גבוהים מהחוב האמיתי; שערוך החוב לא בוצע לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה; נשמטו מחוות הדעת זיכויים; לא קוזז סכום שנפסק לטובת התובע בפסק הדין מיום 8.2.11 ושיטת החישוב של הנתבע אינה תואמת את החקיקה. לטענת התובע, אחריותו של הנתבע היא רחבה וכוללת אחריות כלפי צד ג'. התובע מציין כי כי כאשר מוגשת חוות דעת בתיק מזונות המתנהל בהוצאה לפועל על ידי הזוכה, חובת הזהירות רבה יותר, וכי במקרה זה ערך הנתבע את חוות הדעת ברשלנות. כך, על הסכומים שנפסקו בפסק הדין למזונות חל חוק פסיקת ריבית והצמדה וככל שהנתבע ביצע את תחשיב החוב בהתאם להוראות לקוחתו, היה עליו לציין זאת במפורש בחוות הדעת. לטענתו, בשל רשלנותו של הנתבע נגרמו לתובע נזקים כבדים הכוללים תשלום עבור ייעוץ משפטי ושכ"ט עו"ד; תשלום עבור תחשיבי מזונות שנערכו על ידי רו"ח בוכריס; תשלום עבור חוות דעתו של רו"ח שושן ועבור חוות דעתה של רו"ח קוממי וכן עגמת נפש. טענות הנתבע הנתבע טוען להעדר יריבות בינו לבין התובע. לטענתו, גם אם התרשל הנתבע הרי שחוות דעתו נערכה עבור לקוחתו, הגב' ריסין, והנתבע אינו יכול להתלונן על נזק כביכול, שכן אינו צד ג' אשר הסתמך על חוות הדעת כי אם צד ב'. עוד טוען הנתבע, כי הכין חוות דעת חשבונאית באופן מקצועי עבור לקוחתו וכי הנתונים לצורך הכנת חוות הדעת נמסרו לנתבע על ידי בא כוחה של הגב' ריסין. הנתבע מציין כי אף רו"ח שושן קבע כי סכום חובו של הנתבע עומד על סך של 40,149 ₪, שהינה תוצאה קרובה לזו אליה הגיע הנתבע והסכומים אותם טוען התובע כי היה על הנתבע להפחית מהחוב לא היו בידיעתו של הנתבע, אשר הסתמך על נתונים ומסמכים שהתקבלו מבא כוחה של הגב' ריסין. כן טוען הנתבע, כי התובע הגיש לרשם ההוצאה לפועל שתי חוות דעת מטעמו, האחת: לפיה חובו לגב' ריסין עומד על סך של 3,071 ₪ והשנייה לפיה חובו עומד על סך של 438 ₪, עובדה אשר בחר התובע להסתיר מבית המשפט. הנתבע מוסיף וטוען, כי גם בחוות דעת הנוספות שהגיש התובע, עליהן מבוססת תביעתו, לא נקבע כי הנתבע התרשל בהכנת חוות דעתו כי אם היו קביעות מוטעות בחוות דעתו. כן טוען הנתבע, כי הוצאותיו של התובע לא נגרמו על ידי הנתבע אלא בנסיון להתחמק מן החוב. דיון והכרעה השאלות הטעונות הכריעה בתביעה זו הן: האם חב הנתבע, אשר ערך חוות דעת עבור הגב' ריסין, חובת זהירות כלפי התובע אשר היה הצד שכנגד בהליכים מול הגב' ריסין; בהנחה שהתשובה לשאלה זו חיובית, עולה השאלה האם התרשל הנתבע בהכנת חוות דעתו ולבסוף עולה השאלה האם קיים קשר סיבתי בין ההוצאות שהוציא התובע לצורך תשלום שכ"ט וייעוץ משפטי לבין התרשלות הנתבע. אדון תחילה בחובת הזהירות המוטלת על הנתבע. התובע אינו לקוחו של הנתבע. אמנם חובת הזהירות החלה על בעלי מקצוע ובכללם רואי חשבון, הורחבה גם כלפי צדדים שלישיים, העשויים להסתמך על חוות דעת דוגמת משקיעים (ראו, למשל:ע"א 2910/94 ארנס יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221). ואולם, לא מצאתי מקרה בו נקבעה קיומה של חובת זהירות כאשר רואה חשבון נתן חוות דעת ללקוחו במסגרת הליכים משפטיים ומי שטוען לקיומה של רשלנות מצד רואה החשבון הוא הצד שכנגד באותם הליכים. כידוע, בכל הליך משפטי רשאי כל צד להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, ואין זה מתקבל על הדעת כי הצד שכנגד באותו הליך יוכל לטעון לרשלנות מצד המומחה שנתן את חוות הדעת לטובת הצד שכנגד. הדרך העומדת בפני הצד שכנגד היא להגיש חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו. מכל מקום, גם לו הייתי סבורה שהנתבע חב בחובת זהירות כלפי תובע, הרי שהגעתי למסקנה כי לא הוכחה התרשלות מצד הנתבע במקרה זה בהכנת חוות דעתו. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי עורך דין, רו"ח, רופא וכל בעל מקצוע עשוי לשגות בשיקול דעתו. לא כל טעות כאמור תחייבו ברשלנות. כך נפסק, כי "גם עורך דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו (ראו: ע"א 737/75 רוטימן נ' אדרת, פד"י ל (3), 75, 80). יפים לעניין זה גם דברי כב' השופט ד' לוין בע"א 57/86 לוי נ' שרמן, פד"י מד'(4), 464-465: "אמור מעתה - עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה לחייב עורך-דין ברשלנות." רואהֿֿחשבון איננו חב ברשלנות בגין טעות בשיקול דעת שנפלה בהתנהגותו, כפי שהדבר נכון גם לגבי בעלי מקצוע אחרים; האבחנה בין טעות בשיקול הדעת לבין התרשלות איננה קלה. כך נפסק לגבי טעות בשיקול הדעת של עורךֿֿדין (ע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75, 80-81; ע"א 57/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 464-465; ע"א 4707/90 מיורקס נ' ברנוביץ' נכסים והשכרה בע"מ, פ"ד מז(1) 17, 21-26). בכל מקרה בו נדרש ביתֿֿהמשפט להכריע ברשלנות של רואהֿֿחשבון, עליו לברר מה המידע שעמד לרשותו של רואהֿֿהחשבון, על מנת שלא תיקבע אחריות עלֿֿפי מידע שהתגלה בדיעבד (ע"פ 494/76 פלוני נ' אלמוני, פ"ד לא(3) 38, 46-47). במקרה זה, הנתבע ערך חוות דעת עבור הגב' ריסין לבקשתה על יסוד מסמכים ונתונים שקיבל ממנה ומבא כוחה. בעניין זה העיד עו"ד יקותיאל, בא כוחה של הגב' ריסין, כי הוא זה אשר מסר את הנתונים לנתבע. על יסוד המסמכים והנתונים שנמסרו לנתבע, קבע הנתבע כי חוב המזונות של התובע לגב' ריסין נכון ליום 30.3.11 עומד על סך של 45,683 ₪. בהתאם להסכמת הצדדים, מינה רשם ההוצאה לפועל את רו"ח שושן אשר ייקבע מהו חובה של התובע לגב' ריסין. לא מצאתי בחוות דעתו של רו"ח שושן קביעה לפיה חוות דעתו של הנתבע נעשתה ברשלנות ורו"ח שושן אף קבע בחוות דעתו כי יתרת חובו של התובע לגב' ריסין נכון ליום 30.3.11 עמדה על סך של 27,192 ₪. התובע לא ציין כי לנגד עיניו של רו"ח שושן עמדה גם חוות הדעת שהגיש מטעמו ולפיה סכום חובו לגב' ריסין עמד על סך של 3,071 ₪, סכום הרחוק מהסכום שנקבע על ידי רו"ח שושן, הוא המומחה המוסכם. האם יעלה על הדעת שהתובע יטען לרשלנות מקצועית מטעם רואה החשבון מטעמו, אשר הפער בין חוות דעתו לבין חוות דעת של המומחה המוסכם גבוה יותר מן הפער בין חוות דעתו של הנתבע לבין חוות דעתו של רו"ח שושן. זאת ועוד, אף בחוות דעתה של ר"ח קוממי, אשר הובאה מטעם התובע להוכחת טענתו בדבר רשלנות הנתבע, לא ראיתי אמירה כי חוות דעתו של רו"ח סדן נעשתה ברשלנות. אמנם יצוין, כי רו"ח קוממי קבעה בחוות דעתה כי סכום המזונות אותו עעל התובע לשלם לנתבע נכון ליום 30.3.11 עומד על סך של 6,269 ₪, אך אין בחוות דעתה קביעה כי הנתבע פעל ברשלנות. יתר על כן, יצוין כי סכום המזונות אותו קבעה רו"ח קוממי בחוות דעתה אף הוא אינו עולה בקנה אחד עם הסכום אותו קבע המומחה המוסכם בחוות דעתו וכי קיים פער גבוה בין התוצאות אליהן הגיעו שני המומחים, שהרי רו"ח שושן קבע בחוות דעתו כי סכום המזונות נכון ליום 30.3.11 עומד על סך של 27,192 ₪ סכום הגבוה פי ארבעה מזה שקבעה רו"ח קוממי בחוות דעתה. האם גם רו"ח שושן התרשל בהכנת חוות דעתו? ברור כי יש להשיב על כך בשלילה. יוצא אפוא, כי לפנינו מקרה שבו לגבי חישוב אותו חוב ניתנו חמש חוות דעת שונות, שכל אחת מהן הגיעה לתוצאה שונה: שלוש מטעם התובע, אחת מטעם הנתבע ואחת על ידי רואה החשבון שמונה על ידי רשם ההוצאה לפועל ואשר חוות דעתו היא המכריעה והמחייבת. בכך יש בו לתמוך במסקנה שלא הוכחה התרשלות מצד הנתבע. כפי שהבהיר הנתבע, חוות דעתו נעשתה על יסוד המסמכים שהעבירה אליו הגב' ריסין או בא כוחה, ועל כן ככל שלא הופחתו סכומים כלשהם בשל התחשבנויות בין הצדדים, הרי שאלה לא עמדו בפני הנתבע בעת עריכת חוות הדעת. לפיכך, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח התרשלות מצד הנתבע בהכנת חוות דעתו. למעלה מן הצורך אציין, כי ספק בעיני אם קיים קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידי התובע לבין התוצאה אליה הגיע הנתבע בחוות דעתו. התובע טוען כי נאלץ לשלם לרואה חשבון מטעמו לשם הכנת חוות נגדית וכן נאלץ לשאת בתשלום שכר טרחה לעורך דינו. ואולם, לא הוכח כי התובע נאלץ לשאת בסכומים אלה דווקא בשל חוות דעתו של הנתבע. בכל הליך, כאשר צד אחד מגיש חוות דעת מטמו מקובל כי הצד שכנגד מגיש חוות דעת נגדית וכך עשה גם התובע. עובדה היא שאף חוות דעתו של רו"ח מטעם התובע לא התקבלה בתיק ההוצאה לפועל. כך גם התובע חוייב לשאת בתשלום שכר טרחתו של המומחה המוסכם בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל ועל כן הוא אינו יכול לטעון להשבת סכום זה, שאינו קשור לחוות דעת הנתבע. לאור האמור, אני דוחה את התביעה. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסכום של 1,000 ש"ח. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. רשלנות מקצועיתרשלנותהוצאה לפועלחוות דעת