לפני תביעה ותביעה שכנגד, בין לקוח ועורכת דין הנתבעת הנה עורכת דין וייצגה את התובע במספר רב של הליכים הקשורים לגירושיו. התובע טוען כי שכר את הנתבעת לייצגו בתיק משפחה וכן בתיק פלילי ושילם את שכר הטרחה בשני התיקים בסך של 41,000 ש"ח. לטענת התובע, הנתבעת חדלה מייצוגו בתיק המשפחה "טרם זמנה ונושאים שהתחייבה לטפל בהם נשארו פתוחים". התובע הדגיש כי כוונתו בעניין זה לתיק משמורת, בגינו נאלץ לשכור את שירותיו של עו"ד בוירסקי ולשלם לו שכ"ט בסך של 15,000 ש"ח. התובע מוסיף וטוען עוד לטיפול רשלני ויחס משפיל, כלשונו. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת כי ייצגה את התובע במקצועיות ראויה ומתארת את הצלחותיה בהליכים בעניינו. הנתבעת טוענת כי לא נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה אלא מדובר "במתן קבלות כשמאחורי הקבלות התובע ביקש מהנתבעת כי תוסיף הערות שונות". לגופו של עניין טוענת היא כי חדלה מייצוגו, מאחר והתובע ראה בה "ידידה ו/או חברה ו/או מעין מאהבת". עד כי "לא יכלה לשאת את התנהגותו הלא אתית והמבזה". בעניין זה טוענת היא כי הגישה בקשה לשחררה מהמשך ייצוגו "מפאת שהתובע הכביד עליה באופן שאינו קשור לניהול התיק" (סעיף 12 לכתב ההגנה). עוד טוענת היא כי התובע היה זכאי לייצוג מטעם הסיוע המשפטי ויכול היה להקטין את נזקיו, לו היה מממש את זכותו. בכלל זה טוענת היא כי יכול היה לייצג את עצמו "לאור כישוריו המשפטיים הגבוהים לטענתו". הנתבעת הוסיפה והגישה תביעה שכנגד, במסגרתה טענה כי ייצגה את התובע במהלך תקופה של 5 שנים, במהלכה נהג הוא להגיע למשרדה תכופות ולטענתו הוא כמאה פעמים. התובעת טוענת כי עלות כל פגישה במשרדה היא 1000 ש"ח ועל כן זכאית היא לסך של 100,000 ש"ח אולם מעמידה היא את תביעתה בגבול סמכותו של בית משפט זה - 33,200 ש"ח. קיימתי דיון במסגרתו חזר כל צד על טענותיו ולא אחת הדיון גלש לוויכוח קולני, ואף נאלצתי להפסיקו עד שהרוחות תרגענה. התובע העיד כי נאלץ לשכור עו"ד אחר שכן "התיק היה קבוע להוכחות ודווקא בשלב מכריע כזה, שלחתי מכתב שהיא לא רצתה לדבר ומיד אחרי יומיים התפטרה לפתע". בעת הדיון הוסיפה וטענה הנתבעת כי "הסכם שכ"ט לא חייב אותי להמשיך בתיק המשמורת השני". הנתבעת טענה עוד כי ייצגה את התובע ללא כסף, למרות שהבטיח לשלם ולא שילם. התובע השיב וטען כי הנתבעת חייבת הייתה לייצגו עד סוף ההליכים, שכן "יש הסכם כתוב וצריך לקיים אותו עד הסוף". התובע השיב לשאלה שהפניתי האם לדעתו הייתה קיימת חובה על הנתבעת לייצגו גם בתביעת מזונות של בתו שנים רבות לאחר סיום ההליכים והשיב בחיוב, תוך שהוסיף " אם אדם לא אחראי שלא יחתום על דברים". בסיום הדיון התרתי לצדדים להמציא מסמכים מתיק המשפחה בתוך 7 ימים. הנתבעת עשתה כן ואילו התובע נמנע מהמצאת מסמכים נוספים ואף מתגובה למסמכי הנתבעת. דיון לתביעת התובע שני ראשים. האחד, טענה לייצוג רשלני. אקדים ואומר שטענה זו דינה להידחות. התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה בטיפול בעניינו וממילא שלא הוכיח נזק כלשהו. לא הוצגו מסמכים המעידים על טיפול שניתן להגדירו כרשלני, לא הובאו עדים ובמיוחד, כאמור, התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו בשל פעולה מסוימת שניתן להגדירה כמעשה רשלני. חלקה השני של תביעת התובע, עניינה הפסקת הטיפול בתיק התובע. התובע טוען כי הנתבעת הייתה מחויבת להמשיך לייצגו, כאמור בהסכם שכר הטרחה. הנתבעת טוענת כי לא הייתה חייבת לייצגו (במסגרת שכר הטרחה ששולם) שכן מדובר היה בתביעה שונה ונפרדת, לגביה הוסכם על שכר נפרד שלא שולם. בבסיס המחלוקת שבין הצדדים ניצב פתק, אותו רשמה הנתבעת בכתב ידה. הפתק נרשם על גב הקבלה שהוצאה בגין תשלום של 28,000 ש"ח ביום 20.12.07 ובו נרשם כך: "הייצוג כולל - תביעת האישה לביטול גירושין והסכם גירושין וכל תביעה שתוגש ע"י האישה או (לא ברור - י.ט) והבעל נגד האישה בכל נושא הקשור בנישואין וגירושין במשמורת, ברכוש ובמזונות" הנתבעת טוענת שאין מדובר בהסכם שכר טרחה. אינני מקבל טענה זו. אף אם אין מדובר בהסכם, כמקובל, המפרט את התחייבויות שני הצדדים ואת התמורה, עולה בבירור שמדובר בהתחייבות מצד הנתבעת, לטפל עבור התובע בתיקי אישות בעניינו. התחייבות זו נרשמה על גב קבלה, המעידה על תשלום באותו מעמד. מכאן, שמדובר בהתחייבות ברורה לייצוג משפטי, בתמורה לשכר. וכעת לשאלה העיקרית שמעוררת תביעה זו, האם התחייבות זו כוללת ייצוג ללא גבולות זמן ובלבד שמדובר בתביעות בנושא "הקשור בנישואין וגירושין, במשמורת ובמזונות". התובע טוען שכן ואילו הנתבעת סבורה שאין זה הגיוני. טרם דיון בשאלה זו ראוי לציין כי הנתבעת טוענת עוד שהוסכם על תשלום שכר טרחה נוסף לתביעת המשמורת השנייה, ובשל שלא שולם הופסק הייצוג. אם תתקבל טענה זו, ממילא שאין צורך לדון בפרשנות ההסכם, שכן מדובר בהסכמה מאוחרת הגוברת על הראשונה וממילא מעניקה פרשנות המקובלת על שני הצדדים. ואולם, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סברתי כי הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הסכמה מאוחרת. התובע עשה עלי רושם מהימן, ובאופן כללי התרשמתי כי הוא תיאר את העובדות כהווייתן ודיבר "בדם לבו". אמנם סגנון הטיעון וניהול ההליך היה בלתי הולם, אולם אף הנתבעת "חטאה" בכך וניכר היה שלשני הצדדים "בטן מלאה" האחד כלפי השני. חרף הסגנון, כאמור, ראיתי בתובע אדם פשוט, אשר דבריו היו מהימנים בעיני. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבעת להראות הסכם בדבר חובת תשלום נוסף והיא לא עמדה בו. לא הוגש הסכם שכר טרחה נוסף, לא הוצג מכתב דרישה כלשהו ולא הובא לעדות איש שיכול היה לאשר כי הוסכם על שכר נוסף. אף מהמכתב מיום 7.7.11 (נספח ד' לתביעה) עולה כי לנתבעת אין דרישות שכר בנוגע לתיק זה, אלא מבקשת היא מהתובע לבל ימשיך להתקשר פעמים רבות לצורך בירור מצב התיק. מכאן, שאינני מקבל את הטענה כי הייצוג בתביעת המשמורת השנייה היה במסגרת הסכם נפרד. חזרנו, אפוא, לשאלה האם הפתק עליו חתמה הנתבעת, חייבהּ לייצג את התובע ללא גבולות של זמן, אלא של עניין בלבד. אכן מדובר בשאלה שניתן לראות בה פנים לכאן ולכאן, אולם סברתי כי היא אינה מתעוררת במקרה זה, במלא עוזה, שכן מדובר היה בהליכים קשורים, שהתנהלו בסמיכות זמנים סבירה, המתיישבת עם רוח ההתחייבות ואף הצדדים נהגו כך בפועל. אסביר. תביעת המשמורת הראשונה הוגשה ביום 1.12.08 על ידי הנתבעת. הנושא נידון והתקיימו בו דיונים בשנת 2010 בבית הדין הרבני ונראה שאף לאחר מכן (מעבר לכך לא הומצאו מסמכים). בקשתה של הנתבעת לשחרור מייצוג, הוגשה ביום 21.8.12 ועל כן אף אם היה זה, במסגרת "סיבוב נוסף" של הליך המשמורת (ונושא זה לא הובהר עד כה והתובע טוען שמדובר באותו הליך), סברתי כי יש לראותו ככרוך וקשור בהליך הראשון, באופן המחייב את הנתבעת לייצג את התובע אף בהליך זה עד תומו, בשל התמורה ששולמה לה. מסקנה זו נלמדת משלושה נימוקים. הראשון, את ההתחייבות רשמה הנתבעת עצמה ויש להחיל בעניינה את הכלל של פרשנות כנגד המנסח. מדובר בעו"ד ותיקה ומנוסה בתחום המשפחה. אם לא סברה הנתבעת שיש מקום להגביל את משך הייצוג, מבחינה זמן, אין מקום להוסיף תנאי מסוג זה, על דרך פרשנות מאוחרת, מקום בו היא עצמה לא עשתה כן. אדרבא- עיון בנוסח ההתחייבות, מלמד דווקא על רצונה של הנתבעת להפיס את דעתו של התובע כי בעבור שכר הטרחה ששולם, היא תייצגו בכל עניין ודבר הקשר בתיק הגירושין. רוח הדברים העולה מהפתק, מלמדת על רצונה של הנתבעת לשדר לתובע כי מדובר בייצוג מקיף, הכולל את כל ההליכים ללא מגבלת זמן. אכן, לא מן הנמנע שמסקנתי הייתה שונה, לו מדובר היה בהליך שנפתח לאחר מספר שנים, לאחר סיום כל ההליכים האחרים. ואולם, אין זה המצב והנתבעת עצמה מתארת ייצוג מתמשך ללא הפסקות של כ-5 שנים, כך שאין מדובר במקרה קיצון, לגביו נכון היה להחיל כללי פרשנות שונים. הנימוק השני עולה מנוסח הבקשה לשחרור מייצוג שהגישה הנתבעת. הבקשה מנומקת בכך שהתובע אינו מוכן לקבל את דרכה של הנתבעת בניהול התיק ומכתיב "הנחיות והוראות". אמנם הנתבעת תיארה בבקשה כי ייצגה, לשיטתה, את התובע במספר עניינים ללא שכר, אולם מעיון בבקשה עולה בבירור כי בבסיסה לא עומד אי תשלום, אלא חוסר הסכמה באשר לאופן ניהול תיק המשמורת. מכאן, שהנתבעת עצמה לא סברה שעל התובע לשלם בנפרד על תיק זה. נימוק שלישי עולה ממכתבה של הנתבעת מיום 7.7.11 (נספח ד' לכתב התביעה). מכתב זה מלמד כי נכתב בתקופה בה היה קיים סכסוך בין הצדדים. הנתבעת פירטה את ההליכים שהיו בטיפולה. ביחס להליך המשמורת לא נטענה כל טענה לכך שהנושא אינו בגדר חובתה, או שקיים חוב שכר בגינו, אלא הנתבעת ביקשה מהתובע שלא לפנות אליה לעדכון, אלא "עם קבלת מידע תעודכן מידית". לצורך השוואה, ניתן לראות את עמדת הנתבעת ביחס לטיפול בחשבון הבנק, בגינו מציינת היא במכתב זה, כי "אין זה קשור לאף אחד מארבעת התיקים שמסרת לטיפולי בעלות של תיק אחד" ומסרבת לטפל בכך. מכאן שהנתבעת ידעה היטב להפריד בין עניינים שסברה שנכללים בגדרי הסכם שכר הטרחה המקורי (כגון המשמורת) לבין אלו שאינו נכללים, כגון נושא חשבון הבנק. אציין עוד, כי בכתב הגנתה לא טענה הנתבעת שלא היתה חייבת להמשיך בייצוג, אלא טענתה הייתה כי נאלצה לחדול מהמשך הייצוג בשל התנהגות התובע. אף הבדל גרסאות זה והיעדר מיקוד בטיעון, מטה את הכף לחובת הנתבעת. מכאן שאני קובע כי היתה על הנתבעת חובה חוזית להמשיך לייצג את התובע בהליך זה. האם העובדה שחדלה מכך, מזכה את התובע בפיצויים ואם כן, באיזה סכום ? כאמור, הנתבעת טענה אף כי נאלצה לחדול מייצוג התובע מאחר שהתובע ראה בה "ידידה ו/או חברה ו/או מעין מאהבת... ולא יכלה לשאת את התנהגותו הלא אתית והמבזה". טענה זו לא פורטה וממילא שלא הוכחה. אין די במסרון שהעתקו צורף כדי להרים את הנטל בעניין זה ולהראות כי התובע יצר אווירה, אשר לא אפשרה את המשך העבודה המשותפת. אכן, יתכנו מצבים בהם לא ניתן יהיה לדרוש מעו"ד להמשיך לייצג לקוח, בשל התנהגות הלקוח, ולא יהיה בכך משום הפרת הסכם מצדו. ואולם, במקרה זה מדובר בטענה בעלמא, ללא כל ביסוס וללא שנעשה כל ניסיון להוכיחה. אציין כי טענה זו אף עומדת בניגוד לנימוק שמסרה הנתבעת בבקשתה לשחרור מייצוג ונראה שדי היה בכך כדי לדחות הטענה (לא כל שכן בהיעדר הסבר באשר לריבוי הגרסאות). מכאן שהנתבעת הפרה את התחייבותה. התובע נותר ללא עו"ד וברי שנדרש לשכור עו"ד אחר. אינני מקבל את הטענה לפיה היה הוא זכאי לייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ויכול היה כך להקטין את נזקו. ראשית לא הוכחה זכאותו של התובע לייצוג מטעם הסיוע המשפטי. מעבר לכך אציין כי התובע עצמו העיד בהתנהגותו, עת שכר את שירותי הנתבעת בממון רב, כי הוא מוכן לשלם תמורה נאותה עבור שירות זה. מכאן שלא סברתי שיש ממש בטענה זו, כמו גם בטענה שיכול היה לייצג את עצמו. התובע הציג הסכם שכר טרחה לפיו ישלם לעו"ד בוירסקי שך של 15,000 ש"ח "בהתאם להתקדמות העניינים בתיק". עוד צוין כי מדובר בסכום מרבי ולא יגבו סכומים נוספים. התובע לא הציג קבלה בדבר תשלום. לא ברור אם הסכום שולם במלואו, ולא ברור מה הייתה "התקדמות ההליכים". מכאן, סברתי שאין מקום לפסוק לזכות התובע את מלוא הסכום, אלא סכום אשר, סביר בהחלט ששילמו, לכל הפחות, אף אם התיק הסתיים בתוך זמן קצר והוא זכה להנחה, שכן מקובל עלי שעורך הדין האחר, לא טיפל בעניינו ללא כל תשלום, אף אם לא נדרש לטיפול ארוך ומורכב. אני מעמיד סכום זה על סך של 7,000 ש"ח. ביחס לתביעה שכנגד, הרי שזו נדחית ואוסיף כי מוטב שלא הייתה מוגשת. כאמור, אין בידי הנתבעת הסכם שכר טרחה (כטענתה) זולת אותה התחייבות. ממילא אפוא, שאין בידיה להראות שהוסכם על תשלום בגין פגישות. אין אף מקום לתשלום שכר ראוי, שכן בין הצדדים הייתה קיימת הסכמה בדבר שכר הטרחה שעל התובע לשלם והוא אכן שילמו במלואו. כאשר לא הסכימו הצדדים, על תשלום נפרד בגין פגישות (שהינן חלק אינטגרלי מטיפול משפטי), ברי שאין מקום לדרישה זו כעת, שאינה אלא "משקל נגד" לתביעת התובע, ללא כל בסיס ראוי. על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,000 ₪. עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 800 ₪. התביעה שכנגד - נדחית. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום. לקוחותתביעה שכנגד