תאונת דרכים אשר אירעה בין רכב ובין רכב מערבל בטון הנזק אותו תובע התובע מהנתבעת הוא בסך של 5,797 ₪, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך 4,387 ₪, שכ"ט שמאי בסך 650 ₪, דמי ביול 50 ₪, הפסד זמן והוצאות 700 ₪. ב. הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על התובע - זאת, משום שמר מנצור עמד עם רכבו בנתיב השמאלי ביותר בצומת מרומזר שבו 3 נתיבים, כאשר הנתיב השמאלי מיועד אך ורק לפניה שמאלה ושני הנתיבים הימניים מיועדים לנסיעה ישר בלבד. באותו זמן, נסע התובע בנתיב האמצעי ועצר לפני הרמזור. בזמן שהרמזור התחלף לירוק, נהג התובע בחופזה ופנה שמאלה מן הנתיב האמצעי - שמיועד לנסיעה ישר- וניסה לעקוף את רכב הנתבעת מימין. בנסיבות אלו, נפגע רכב התובע בחלקו האחורי שמאלי עם הפגוש הימני קדמי של רכב הנתבעת. 2. הצדדים המעורבים בתאונה העידו בפני ולאחר שבחנתי עדויות אלו, יחד עם הטענות שהועלו בכתבי הטענות ויחד עם חומר הראיות הנוסף, אני קובע, שלאור העובדות שהתבררו בפני ובמיוחד לאור עדויות הצדדים המעורבים בתאונה, יש להשית על שני המעורבים בתאונה אחריות לגרם התאונה, כאשר בהסתמך על אותן עובדות, אני קובע שאחריותו של מר מנצור גבוהה יותר מזו של התובע ולאחר ששקלתי אחריות הצדדים, אני קובע, שיש לייחס למר מנצור אחריות בשיעור של 60% ולתובע יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור של 40% - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) מטענות התובע, כפי שהועלו בכתב התביעה עולה, שלתובע אצה הדרך, שכן בעוד שמר מנצור עצר לפני רמזור אדום, החליט התובע להיכנס לפניו ולהמתין שם עד שהתחלף האור לירוק. סבלנותו וסובלנותו של התובע, הדרושים בעת נהיגה, לא עמדו לתובע, שכן מעדותו של התובע עולה, שבשל העובדה שמר מנצור נסע בתחילה באמצע הכביש לאט לאט - ממש בזחילה- החליט התובע לעקוף את רכב הנתבעת ולהגיע ולעמוד לפניו ברמזור. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 13- 14). ב) בכתב התביעה לא ציין התובע, האם עקף את רכב הנתבעת ומאיזה צד עקף ורק בעדותו בבית המשפט אמר התובע, שהוא עקף את רכב הנתבעת מימין ולאחר העקיפה עמד רכב הנתבעת אחריו ודווקא די במרחק עד כי מר מנצור יכול היה לראות אותו ותוך כדי פנייה שמאלה, הרגיש התובע מכה בחלקו השמאלי של רכבו. על כך מוסיף התובע: "איך שפניתי שמאלה, הוא נתן לי את המכה, כי המכה בחלק השמאלי". (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 16- 17 וש' 20). ג) אם אכן, רכב הנתבעת פגע ברכב התובע - איך שהוא פנה שמאלה- זה אומר, שאין זה נכון שרכב הנתבעת היה די במרחק ממנו, אלא שרכב הנתבעת כבר היה קרוב אליו ולכן, עקיפת התובע את רכב הנתבעת, עמידתו לפני רכב הנתבעת והפנייה שמאלה - כל אלה התבצעו בהיות רכב הנתבעת קרוב ולכן, כאשר גם מר מנצור ביקש לפנות שמאלה - פגע רכב הנתבעת ברכב התובע. ד) מהאמור לעיל עולה, שבשל פזיזותו של התובע, חוסר הסבלנות והסובלנות החליט לעקוף את רכב הנתבעת ולעמוד לפניו ומכאן ואילך, פנייתו של התובע לשמאל, כאשר רכב הנתבעת היה קרוב אליו - יש בכל אלה כדי להטיל גם על התובע רשלנות תורמת לגרם התאונה. ב. באשר לאחריותו של מר מנצור, קבעתי לעיל, שאחריותו גבוהה יותר מזו של התובע - זאת לאור הנימוקים הבאים: א) בכתב ההגנה מציינת הנתבעת שרכבה עמד בנתיב השמאלי ביותר המיועד לפנייה שמאלה ואילו התובע נהג בנתיב האמצעי ועצר את רכבו לפני הרמזור. (ראה סעיפים 2.3 ו- 2.4. לכתב ההגנה). המשתמע מטענה זו הוא, ששני הרכבים עמדו במקביל - רכב הנתבעת בנתיב השמאלי ורכב התובע בנתיב האמצעי ושניהם עמדו לפני הרמזור. ב) עוד עולה מהעובדות שהובאו בכתב ההגנה, שבזמן שהתחלף הרמזור לאור ירוק, נהג התובע בחופזה ופנה שמאלה מהנתיב האמצעי וניסה לעקוף את המשאית מימין ותוך כדי כך, פגע רכב התובע בחלקו השמאלי עם הפגוש הימני קדמי של רכב הנתבעת. (ראה סעיפים 2.5 ו- 2.6 לכתב ההגנה). ג) לא כך, עולה מעדותו של מר מנצור בבית המשפט, שכן מעדותו בבית המשפט עולה, שהתובע עקף משמאל ולא מימין (ראה עדותו של מר מנצור בעמ' 2 לפ',ש' 12). זאת ועוד, בעוד שבכתב ההגנה נאמר, שרכב התובע נפגע בחלקו האחורי השמאלי עם הפגוש הימני קדמי של רכב הנתבעת, העיד מר מנצור, שהוא לא יודע מי נכנס במי ולאחר מכן, העלה מר מנצור השערות שונות, שלא מתקבלות על הדעת, תוך הטלת דופי באופן נהיגתו של התובע ותוך הסקת מסקנות לגבי כשרות נהיגתו, שכן לטענתו: "אני לא יודע בכלל, או שהוא זרק עלי אבן, אי אפשר לדעת עליו, הוא סתם ממציא דברים, אי אפשר לדעת עליו. הרגשתי מכה, דפיקה, אי אפשר לדעת. עליו אי אפשר לדעת כלום. יכול להיות זה המקצוע שלו, אולי הוא רוצה להתפרנס מהדברים האלה...הוא לא מודע למה שהוא עושה, הוא לא אחראי, אסור לו להיות על הכבישים..." (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 6- 10). ד) מחוות הדעת שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שרכב התובע נפגע בכנף אחורית שמאלית ומתמונות שצורפו לכתב התביעה עולה, שהפגיעה בכנף שמאל הייתה פגיעה תוך מעיכה כלפי פנים, כך שלא מקובלת עלי טענתו של מר מנצור, שרכב התובע נפגע מהפגוש הקדמי של רכב הנתבעת - תוך העקיפה. (ראה הממצאים שנקבעו בחוות הדעת וראה התמונות שצורפו לכתב התביעה). ה) לאור העובדות הנ"ל, אני קובע, שתוך פנייתו שמאלה של רכב התובע, לא הבחין מר מנצור בעוד מועד בביצוע פנייה זו והיות וגם הוא פנה שמאלה ותוך כדי פנייה - הוא פגע בחלקו האחורי של רכב התובע - זאת הן בשל אי שמירת מרחק והן בשל חוסר זהירות בנהיגתו בעת ביצוע הפניה. 3. א. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל ולאור קביעת שיעורי האחריות של כ"א מהמעורבים בתאונה והיות והתובע הוכיח נזקיו בסך של 5.037 ₪ (נזק ממשי לרכב ושכ"ט שמאי), אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,022 ₪ (60% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 4.6.13- ועד התשלום בפועל. ב. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה ועם זאת ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובע, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.רכבמערבל בטוןתאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)