תביעה נגד קניון לפיצויים בגין רעש בלילות בשבתות ובחגים

תביעה נגד קניון לפיצויים בגין רעש בלילות בשבתות ובחגים השאלה העומדת לדיון בתובענה זו הינה, אם זכאי התובע לפיצוי מהנתבעת, מפעילת "קניון הבאר" (להלן: "הקניון") בשכונת מגוריו, בשל מטרד רעש שנמשך במהלך של כחודש ימים, לרבות בלילות, בשבתות ובחגים. תמצית העובדות וטענות הצדדים 1. התובע טען כי החל מסוף חודש אפריל 2013 "בקע רעש מחריש אוזניים מקניון הבאר", הנמצא בקרבת ביתו, וכי למרות פניותיו להנהלת הקניון לא פסק הרעש. התובע צירף לכתב התביעה דו"ח מדידות רעש שבוצעו בדירה בבניין מגוריו ביום 02.05.13 בשעות הבוקר, של אגף איכות הסביבה בעיריית ראשון לציון (להלן: "דו"ח הרעש"). בהתאם לדו"ח הרעש, נמדדו בחדר המגורים של הדירה רעש רקע של 41.3 דציבל, ורעש מצטבר של 55.2 דציבל. בדו"ח הרעש נרשמו דרישות התקנות, על פיהן בשעות היום ברעש שנמשך מעל 9 שעות, הסף המותר הוא של 55 דציבל, ובשעות הלילה ברעש העולה על 30 דקות, הסף המותר הוא של 40 דציבל. התובע טען כי הפעלת מערכת מיזוג האוויר, הגורמת את הרעש, נמשכת גם בשעות הלילה (המוגדרות החל משעה 22:00) ובשל החריגה שנמצאה מדובר ב"רעש בלתי סביר... חריג במיוחד וגורם, ללא כל ספק, למטרד רעש קשה לדיירי הסביבה." התובע טען כי הרעש נמשך גם בשעות הלילה וגם בשבתות וחגים, ונפסק רק בסוף חודש מאי, ללא ש"זכה" לכל הסבר או התנצלות מהנתבעת. 2. התביעה הוגשה במקור כשאשר תחת "פרטי הנתבע" נרשם "אורלי שגיב - סמנכ"ל, קניון הבאר ראשל"צ". התביעה נפתחה כתביעה אישית כנגד הגב' שגיב, אך בכתב ההגנה נטענו גם טענות לגופה של התביעה, והובהר בדיון כי הגב' שגיב טיפלה בסוגיה נשוא התביעה באופן אישי, ופעלה כסמנכ"ל הקניון, ועל כן הוחלפה הנתבעת בהחלטתי במהלך הדיון, כך שבמקום הסמנכ"ל, הנתבעת הינה הקניון. בשל הנסיבות, ובכלל זה חוסר כוונתו של התובע להגיש תביעה אישית נגד הגב' שגיב, והעובדה שהגב' שגיא טיפלה בנושא וממילא נדרשה עדותה בדיון שהתקיים, מצאתי כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות לטובת הנתבעת או לטובת גב' שגיב, בשל שינוי זהות הנתבעת. 3. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, התובע פנה להנהלת הקניון בחודש מאי 2013 והלין על הרעש הבוקע מהקניון, וכי לאחר בדיקה קצרה נמצא שזה נובע מקלקול שאירע ביחידת המיזוג בגג הקניון, השייכת לסניף "מגה", כי ביום 13.05.13 פנתה הנהלת הקניון להנהלת "מגה", וכבר ביום 14.05.13 טופלה הבעיה. לגישתה, "הנהלת הקניון פעלה במהרה על מנת לטפל בתלונתו של התובע, ובכל מקרה לא ניתן לקבוע כי ההפרעה לה טוען התובע הינה כזו רבת משקל אשר מידתה מהותית וקבועה... ובהתחשב בעובדה כי המדובר בקניון שכונתי, הרי שהמסקנה המתבקשת הינה כי, אין המדביר בהפרעה המתגבשת לכדי מטרד המקימה כל עילת תביעה." המסגרת המשפטית 4. אלה הוראות הדין הרלבנטי המתייחס לנושא שבמחלוקת בהליך זה: 4.1 סעיף 2 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 שכותרתו "מניעת רעש", הקובע כי: "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת מקום או לעוברים ושבים." , וכן סעיף 13 לחוק זה, הקובע כי לעניין פקודת הנזיקין, "דין כל הפרה של הוראת חוק זה כדין מטרד היחיד." 4.2 סעיף 11 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992, העוסק ברעש מזגנים ומדחסים, קובע כך: "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל מזגן, מדחס או מכשיר כיוצא באלה - (1) באופן הגורם לרעש חזק המפריע או עלול להפריע לאדם הנמצא בבית מגורים אחר; (2) אם הוא גורם או עלול לגרום לרעש בלתי סביר כמשמעותו בתקנה 2 לתקנות רעש בלתי סביר." 4.3 סעיף 2 לתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן-1990, המגדיר מהו "רעש בלתי סביר". 4.4 הפרת חובה חקוקה: סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968(להלן: "פקודת הנזיקין") קובע, כי מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו לפי חיקוק, והחיקוק נועד "לטובתו או להגנתו של אדם אחר וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק" - מפר חובה חקוקה. 4.5 מיטרד: סעיף 44 (א) לפקודת הנזיקין קובע: "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק." דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי נפלה טעות סופר בכתב ההגנה, וכי התקלה נפתרה ביום 16.05.13 ולא ביום 14.05.13 כפי שנרשם בסעיף 17 לכתב ההגנה. אין בכך כדי לשנות מהעובדה כי ביום 15.5.13, חג שבועות, בשעה 07:34 בבוקר, היה רעש חזק שברור שהיה בו כדי לגרום להפרעה, במרפסת דירת התובע - כפי שהומחש הדבר בסרטון הווידאו שהציג התובע במהלך הדיון. 7. על בסיס ממצאי דו"ח הרעש, והדינים הרלבנטיים שהובאו לעיל, אני קובעת כי הרעש שנמדד בחדר מגורים הוא בבחינת רעש בלתי סביר, ועל כן יש בקיומו משום מפגע של רעש, המהווה הן עוולה של "מיטרד" והן עוולה של "הפרת חובה חקוקה". על כן, התובע זכאי לפיצוי ככל שנגרמו לו נזקים. 8. העובדה שמדובר ב"קניון שכונתי" אינה פועלת רק לחובת התובע, שידע שהוא מתגורר בקרבת מקום לעסק כזה, כי אם גם לחובת הנתבעת, שצריכה לפעול בידיעה שדיירים רבים גרים בקרבת הקניון וכי רעש בלתי סביר הבוקע מהמתחם יפריע את מנוחתם ויפריע להם בשגרת חייהם, ובמיוחד הדבר נכון בשעות הלילה והחגים, כאשר הם מצפים לשקט באזור הקניון, אשר סגור באותן שעות. 9. הפסיקה קבעה כי כאשר הוכח שעוצמת הרעש עולה על המותר בהתאם לתקנות, חלה חזקה לפיה הרעש עשוי להפריע לאדם מצוי בקרבת מקום. ר' לדוגמה ע"פ 151/84 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרשט, פ"ד לט(3) 1 [1985] 10. העובדה שלא נגרם נזק ממוני, אינה מאיינת את זכותו של התובע לקבלת פיצוי. נזק של הפרעה לחיים מהווה נזק בלתי ממוני, שהוא בר פיצוי. נזק כזה, מסוג של "עוגמת נפש" ניתן לפסוק בדרך של אומדן, כאמור בע"א 8279/02, זאב גולן ואח' נ. עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 [2006], בסעיף 31 לפס"ד: "הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים... מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם... למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת..." 11. לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול נסיבות העניין, ובכלל זה את משך הזמן שבו נשמע הרעש; את העובדה שהמשיך גם בחג חרף טענת הנתבעת כי ננקטו פעולות להבטיח שהרעש יופסק בשבתות; את העובדה שמפלס הרעש במשך היום היה גבוה רק מעט מהסף המותר, אך בלילות היה גבוה משמעותית מאותו סף, אני מעמידה את הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובע, לרבות בני ביתו, בסל של 2,500 ₪. סוף דבר 12. התביעה מתקבלת בחלקה. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום, ליום מתן פסק הדין, על סך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.פיצוייםמטרד רעש