התובע לקה בתעוקת לב ("אנגינה פקטוריס"), הוכר כפגיעה בעבודה במסגרת פסק דין בהליך שהתנהל בבית דין זה (בל 21943-11-11). המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין פגיעתו הנ"ל, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 07.03.13 קבעה לו 0% נכות יציבה החל מהתאריך 18.03.10. המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") דנה בו ביום 19.06.13 דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה. מכאן הערעור שלפני. 2. בדיון בערעור אשר התקיים בפני בית הדין, חזר ב"כ המערער על נימוקיו בכתב הערעור שעיקרם כדלקמן - א. הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער בעניין הנכות הצמיתה, כמו גם לטענותיו שהועלו בערר לרבות לעניין המסמכים הרפואיים שהומצאו ושעל פיהם המערער סובל מכאבים בחזה. ב. הוועדה לא התייחסה לעובדה כי המערער אושפז בשנת 2012, ועבר סדרת בדיקות. ג. יש באמור בתיעוד הרפואי שהובא בפני הוועדה, וכן קביעת המומחה שמונה מטעם בית הדין בהליך ההכרה, כדי להצדיק את המסקנה שיש לקבוע למערער נכות לפי פריט 9(2)(א) או כל פריט מתאים אחר. ד. במידה שפגימותיו של המערער אינן עונות על אף אחד מסעיפי הליקוי, הרי שיש אפשרות להעניק לו נכות מותאמת. ה. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתדון באפשרות של הענקת נכות, וכן על מנת לדון באפשרות להעניק נכות זמנית לתקופה ארוכה מזו שנקעה. 3. ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, משלגישתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה, באשר הוועדה התייחסה למצבו הרפואי של המערער ומצאה כי למעשה לבו תקין, ועל כן לא היה בכך כדי לחייב את המסקנה שהיה עליה לקבוע סעיף ליקוי מותאם. עצם העובדה שהמערער עבר אשפוז אינה סותרת את קביעת הוועדה, שכן המערער אושפז בגין כאבים בלבד ופריט הליקוי אליו מפנה המערער דורש שיהיה יותר מהתקף אחד נוסף של תעוקת לב. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: (א) עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות - "קשה לרוץ, אין המשכיות ללכת. לפעמים כאב חזה אפילו שישן, מפחד, מרגיש משהו מתעורר לפעמים גם מרגיש טוב". (ב) באותה ישיבה, הוועדה בדקה את המערער, ונימקה את ממצאיה באופן הבא: "בבדיקה: קצב הלב: 80 לדקה, סדרי קולות לב תקינים ללא אוושת או סימני אי ספיקת לב". ג) בפרק "סיכום ומסקנות" נרשמו הדברים הבאים: "במקרים של מחלת טרשת כלילית, שיעור הנכות נקבע על פי הנזק שנגרם לשריר הלב בעקבות האירוע. במקרה הנדון בשנת 2009 הופיע אירוע של תעוקת לב אשר טופל בעזרת צנתור כללי אנגיופלסטיה בהרחבת היצרות בעורק ה-LAD והשתלת סטנט. מאז הוא אינו סובל מתעוקת לב, אי ספיקת לב, או הפרעות קצב. ואין כל עדות אובייקטיבית שקיימת איסכמיה קרדיאלית אצלו. לפיכך, הנכות שנקבעה בדרג I - דהיינו 0% נשארת בעינה והערר נדחה. הערר נדחה גם על טענת נכות זמנית מצב שכזה אינו מצדיק נכות מעבר לשבועיים. מאחר ומדובר בתביעה בשיהוי, הליכי הנכות רק בתוך תקופת דמי הפגיעה כלומר 0% 18.3.10". (ד) כמצוטט לעיל, הוועדה קבעה כי המערער מאז תעוקת הלב בה לקה בשנת 2009 אין הוא "סובל מתעוקת לב, אי ספיקת לב, או הפרעות קצב. ואין כל עדות אובייקטיבית שקיימת איסכמיה קרדיאלית אצלו". כלל הוא שוועדה רפואית הדנה בעניינו של נבדק, צריכה לציין את עיקר המסמכים שהיו לפניה ואשר הובילו אותה לקביעותיה, כאשר אין היא מחויבת להיכנס לפרטי כל מסמך ומסמך. מדברי הוועדה עולה כי קיימת מודעות למצבו של המערער, לרבות לעובדה שאושפז לאחר האירוע של תעוקת הלב שהתרחש בשנת 2009, אלא שהיא מפנה לעובדה שהנכות שבהקשר זה נקבעת לפי השאלה אם נגרם נזק לשריר הלב בעוד שבעניינו של המערער לא נגרם נזק כזה, עובדה שנתמכת גם במסמכים הרפואיים אליהם מפנה המערער, משנת 2012. נעיר כי המערער לא הפנה לממצא בלתי תקין כלשהו (להבדיל מתלונות שונות) בכל הנוגע למצבו הלבבי, וגם לא לפריט ליקוי מסוים כזה או אחר שהיה מקום ליישמו בעניינו, ולו בדרך של התאמה. 5. סיכומו של דבר, לא מצאתי ממש במי בין טענות המערער, ולא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הועדה או מסקנותיה. אשר על כן דין הערעור להידחות. 6. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת עותק פסק הדין. הכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודההתקף לב / אוטם שריר הלב