שיתוק מוחין (CP), עיכוב התפתחותי רב תחומי וטונוס שרירי מוגבר

סובל משיתוק מוחין (CP), עיכוב התפתחותי רב תחומי וטונוס שרירי מוגבר. הוועדה קבעה את זכאותו של הילד לגמלת ילד נכה בשיעור 50% מקצבת יחיד מלאה ועל כך הוגש הערעור דנן. 5. טענות המערער - א. הילד זקוק להשגחה מתמדת למניעת סכנת חנק והגנה מפני סכנות שונות אליהן אין הוא מודע כלל. ב. הועדה קבעה כי הילד פגוע ב- 2 גפיים בניגוד לכל האבחונים הרפואיים מהם עולה כי הוא סובל משיתוק מוחין הכולל פגיעה ב- 4 הגפיים. כך אף נקבע בוועדה לעררים מיום 30.10.12. ג. הילד סובל מעיכוב התפתחותי משמעותי לעומת בני גילו. כמו כן לילד ליקוי קשה בראיה וכן הוא מטופל 4 פעמים בשבוע בפיזיותרפיה ובהידרותרפיה. ד. הועדה לא כללה נוירולוג ילדים ולא התייעצה עם רופא כאמור. החלטת הועדה אינה מנומקת. 6. ב"כ המשיב טען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה. הילד נבדק במהלך שתי ועדות. הועדה ציינה סולם התפתחותי, לרבות את אותם דברים שמסוגל הילד לבצע ומה שאינו מסוגל ,וקיבלה חוות דעת רפואית מד"ר ויקטוריה ליפשיץ, מומחית ברפואת ילדים, עדכני למצבו. הועדה לא מצאה כי מדובר ב- 4 גפיים אלא ב- 2 גפיים ובסופו של יום גם בחרה כן להעניק נכות בשיעור 50% בשל המעורבות של אותן 2 גפיים בגין שיתוק מוחין. ההכרעה - 7. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 8. הועדה התכנסה בעניינו של הילד בשתי ישיבות. בישיבתה מיום 30.12.12 בחנה הועדה את התפתחות הילד ואת הפער בינו לבין בני גילו. כן בחנה אם הילד עונה על התנאים: "ילד הזקוק לטיפול מיוחד"; "ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת"; "ילד עם ליקוי מיוחד". הועדה קבעה כי הילד מאובחן עם CP של 4 גפיים. לגבי האיחור ההתפתחותי, קבעה הועדה כי קיימים אבני דרך מוטוריים המראים איחור התפתחותי אך לא במידה המזכה בגמלה. הועדה ביקשה מאמו של הילד סיכום רפואי על מצבו וקבעה כי עניינו יסוכם ללא נוכחות. הועדה התכנסה פעם נוספת ביום 31.1.13. מסקנת הועדה הינה: "קיים איחור התפתחותי וכן אובחן עם שיתוק מוחין. עונה לתקנה החדשה בדבר מעורבות שתי גפיים וזכאי לגמלה בגין כך בשיעור הנמוך. הועדה מקבלת את הערר מיום כניסת התקנה לתוקף דהיינו 1.11.12 ועד גיל 3 שנים". 9. לטענת המערער קיימת סתירה בין הנאמר בועדה מיום 30.12.12, לפיה שיתוק המוחין ממנו סובל הילד מערב 4 גפיים, לעומת ההחלטה מיום 31.1.13, לפיה מעורבות 2 גפיים, מה גם שמהאישורים הרפואיים עולה כי אכן מדובר בטונוס שרירי מוגבר ב- 4 גפיים. התוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה תש"ע 2010) מונה את אלה העונים לקריטריון של "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד". על פי סעיף 11 "ילד הזקוק לטיפול מיוחד" הוא: "א. ילד אשר בשל חוסר תפקוד מלא של שתי גפיים או בשל היעדר של שתי גפיים זקוק באופן קבוע לשימוש במכשיר עזר. ב. בשל תפקוד לקוי של שתי גפיים מתקשה במידה ניכרת מהרגיל אצל בני גילו בביצוע פעולות כגון: עמידה, הליכה, אחיזת חפצים ואכילה". על מנת להיכנס להגדרת "ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד" בגין חוסר תפקוד של גפיים, די בחוסר תפקוד של 2 גפיים. בכך יתכן ויש הסבר לסתירה בין החלטת הועדה מיום 30.12.12 לבין מסקנתה מיום 31.1.13, לפיה הילד זכאי לגמלה כ"ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד" בשל חוסר תפקוד ב- 2 גפיים. תמיכה לכך ניתן למצוא גם בעמ' 6 לפרוטוקול הועדה, בה סומן X על הרובריקה של "היעדר 2 גפיים". יחד עם זאת, הועדה לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה בהיותה גוף מעין שיפוטי. התחקות בית הדין אחר הלך רוחה של הועדה והסיבה לסתירה לכאורה בין שתי הועדות היא בבחינת השערה. הלכה פסוקה היא כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה [דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60]. על ההנמקה להיות ברורה ומפורשת, ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם ביה"ד יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק [דב"ע (ארצי) מג/01-1356 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130]. 10. לא זאת אף זאת, הועדה קבעה כי אין צורך בהשגחה קבועה של הזולת ללא כל הנמקה וכן לא נימקה את מסקנתה כי הילד אינו בעל "ליקוי מיוחד" וזאת הן עקב העיכוב ההתפתחותי והן עקב ליקוי ראיה אשר בעקבותיו אף נותח. אשר לצורך בהשגחה קבועה של הזולת, המערער המציא מסמך מיום 7.5.13 (מועד המאוחר לועדה) מ"מרכז הולנד", ממנו עולה כי הילד זקוק להשגחה צמודה בשל כך שאינו עצמאי, אין לו יכולת להישאר יציב ואינו מודע לסכנה ולכן עלול להיפגע ולסכן את עצמו. הגם שמדובר באישור המאוחר למועד הועדה, מאחר ועניינו מוחזר לועדה לעררים, מן הראוי שהועדה תתייחס גם למסמך זה. כמו כן תתייחס הועדה לטענת אמו של הילד בדבר ליקוי הראיה. 11. סוף דבר - א. הערעור מתקבל. ב. עניינו של הילד יוחזר לוועדה לעררים לעניין ילד נכה, על מנת שתשקול פעם נוספת קביעתה לפיה הקטין פגוע ב- 2 גפיו. תשומת לב הוועדה לקביעתה מיום 30.12.2012 בעמ' 10 "שיתוק מוחין המערב 4 גפיים". כמו כן תשקול הועדה בשנית את קביעתה לפיה הילד לא זקוק להשגחה ולנוכחות קבועה של הזולת וכן תנמק את קביעתה לעניין העיכוב ההתפתחותי. בעניין זה תתייחס הוועדה למסמכים הרפואיים הבאים: מסמך מחודש אוקטובר 2013 ומחודש מאי 2013 (מאת אלה דלה-זואנה), מסמך מיום 10.10.2013 (מאת רונית הורוביץ) מסמך מיום 7.5.2013 (מאת ניצן רונן); סיכום אבחון פסיכולוגי מיום 12.9.2012, מסמך סיכום רפואי התפתחותי מיום 23.10.2013. כמו כן תשקול הועדה האם ליקוי הראיה ממנו סובל הילד עונה על ההגדרה של "ילד עם ליקוי ראיה". ככל שהילד עונה על הגדרת מספר קריטריונים, תשקול הועדה האם אין בכך כדי להצדיק קביעת גמלה חודשית בשיעור גבוה יותר. הוועדה תנמק את החלטתה באופן ברור. הורי הילד יוזמנו לטעון בפני הוועדה. ג. המשיב ישא בהוצאות הורי המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום שיומצא למשיב פסק הדין. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 יום.שיתוק מוחיןשיתוק