החזר דמי מנוי בחדר כושר לטענת התובעים, ביום 22.5.2013 הצטרפו כמנויים למועדון ספורט המופעל על ידי התובעת, במסגרת מנוי זוגי לתקופה של שלושה חודשים. ההצטרפות בוצעה מול נציגת המכירות, הגב' טורמן, ובהתאם שולם על ידי התובעים סך 1,789 ₪. התובעים טוענים כי לא היו שלמים עם ההחלטה לחתום על ההסכם, ועשו כן תוך מסכת שכנועים של נציגת השירות, ולמחרת היום נמלכו בדעתם וביקשו לבטל את ההתקשרות, אשר הייתה עדיין בחתוליה, ואולם לדבריהם ננקטה כנגדם טקטיקה של "לך ושוב", הובטח להם כי נציגת שירות הלקוחות תשוב אליהם, ולמרות רצונם של התובעים שלא לעשות שימוש בשירותי הנתבעת, הדבר לא הסתייע. משלא נסתייע הדבר, פנו התובעים באמצעות ב"כ עוה"ד עילוטי ביום 9.6.2013, ואולם לא עלה בידם להשלים הליך ההתנתקות מהמנוי אשר יום לאחר תחילתו, ביקשו התובעים כי יבוטל. הנתבעת מצידה, טענה כי התובעים הצטרפו מרצונם כמנויים במועדון המופעל על ידי הנתבעת, חתמו על מסמכי ההתקשרות לרבות תקנון ההתקשרות, לגישתה התובעים פנו רק לברר אודות הפרוצדורה לביטול מנוי (ומדגישה כי לגישתה מדובר בבירור בלבד ולא בהודעה רשמית על התנתקות), במסגרת זאת הוצעו לתובעים מספר אפשרויות, לרבות תשלום מופחת ומנוי לתקופה מופחתת, ואולם התובעים לא מסרו לה מעולם הודעת ביטול. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התובענה, אולם בחלקה. במסגרת שמיעת עדויות הצדדים, עלה כי במסגרת ההתקשרות מול הנתבעת, קיבלו התובעים כרטיס מגנטי המשמש לזיהויים בעת ההגעה לחדר הכושר; שני הצדדים הסכימו כי אותו כרטיס מגנטי הושב לנתבעת ביום 2.6.2013, כעשרה ימים לאחר תחילת המנוי; טענת הנתבעת, כי לא קיבלה הודעת ביטול, תמוהה ואף חסרת היגיון, שכן תוך שבוע וחצי מתחילת המנוי, ויתרו התובעים על האמצעי המשמש לקבלת שירותי הנתבעת. אין לך הודעת ביטול ברורה מיותר מאשר החזרת "מפתח הכניסה" למועדון. הודעת ביטול כאמור, ניתנת למסירה לאו דווקא בהודעה כתובה (אם כי הודעה כתובה נמסרה ביום 9.6.2013, במכתבו של עו"ד עילוטי אשר צורפה לכתב התביעה), אלא גם בהתנהגות, ומסירת אותם כרטיסים מגנטיים, די בה, לגישתי, כדי להבהיר לנתבעת כי התובעים אינם מעוניינים לברר אודות פרוצדורת ביטול המנוי, אלא כי הם אינם מעוניינים לעשות בו שימוש. אציין כי נציגת השירות אשר לכאורה סברה כי התובעים אינם מעוניינים לבטל אלא רק לברר אודות הליכי הביטול, הגב' טורמן לא הגיעה להעיד בביהמ"ש; נציג הנתבעת ציין כי הנ"ל כבר אינה עובדת אצל הנתבעת, אולם הנתבעת יכולה הייתה לזמנה למתן עדות, והיא לא עשתה כן. על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651. הדבר, אם כן, פועל לחובתה של הנתבעת. אני מקבל את דברי התובעת, שהיו אמינים בעיניי, אודות נסיבות הביטול והסחבת אשר ננקטה בעניינה, מקום בו רצתה לבטל את המנוי יום לאחר תחילתו ומבלי שעשתה בו כל שימוש, (ייאמר כי במסגרת ההתקשרות נרכש גם עיסוי במחיר מוזל, הטבה אשר מעולם לא מומשה הגם ששולמה) והדבר מחזק את המסקנה (יחד עם הביטוי שנתנו הצדדים בהתנהגותם ואי הבאת העדה הרלוונטית מטעם הנתבעת) כי דינה של התובענה להתקבל. אוסיף, כי לא ראיתי מקום להתייחס לתקנון אליו הפנתה הנתבעת, בכל הנוגע לדמי ביטול; אציין במאמר מוסגר, כי מדובר על פניו במסמך אשר לו היה נבחן בפועל (נציג הנתבעת ויתר על הזכויות של הנתבעת מכח אותו תקנון עמ' 3 לפרוטוקול שורה 3) ואולם ככל שהייתה נדרשת התייחסות לדמי ביטול בסך 450 ₪ למנוי זוגי הנוגע לשלושה חודשים בעלות של כ- 700 ₪ למנוי, הרי שניתן היה לומר במידה רבה כי מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד (וייאמר, ההכתרה כ"תקנון" ולא כ"הסכם" מכילה אף היא אלמנט לא ראוי לגישתי, מן הבחינה החוזית), שאינה סבירה, אינה פרי מו"מ ומוכתבת מראש במסמך סבוך וצפוף - ואולם כאמור, איני נדרש לסוגיה זאת לאור דברי נציג הנתבעת. לסיומה של נקודה, מדובר בחוזה אשר נכרת ללא גמירות דעת מלאה מטעם התובעים, אשר ביקשו לחזור בהם מההתקשרות יום למחרת כריתתו, פעלו אקטיבית לביטולו וויתרו על יישומו מעצם החסרת "מפתח הכניסה", אולם הנתבעת, עומדת בשלה, כי התובעים לא הודיעו מה רצונם. לאחר שמיעת הצדדים, הגעתי למסקנה כי על הנתבעת היה לדאוג באופן מידי לביטול העסקה, בנסיבות העניין, וכי דינו של התשלום אשר בוצע מכח ההסכמה אשר הייתה רעועה (וייאמר - גם אם הייתה ההסכמה מלאה, לגישתי ניתן היה לבטלה למחרת היום, כפי שביקשו התובעים) ובוטלה מיד למחרת היום, להיות מושב. הסכום אשר שולם - 1,789 ₪ בניכוי פיקדון ע"ס 60 ₪ אשר הושב עם השבת הכרטיס המגנטי - 1,729 ₪, דינו להיות מושב לידי התובעים. בכל הנוגע להוצאות ההליך ועגמת הנפש, סבורני כי התובעים הפריזו בתובענתם, ודרשו סך 2,500 ₪, שאינו מידתי בנסיבות העניין. ייאמר כי התובעים לא הציגו קבלה המעידה על תשלום לעוה"ד אשר כתב את המכתב בחודש יוני 2013, ואין זה סביר או מידתי כי על מנת להיאבק בתשלום ע"ס 1,700 ₪, יוציא אדם סכום (בלתי מוכח) העולה על כן באופן ניכר. לאור האמור, אני קובע כי בנוסף לסך 1,729 ₪, הנתבעת תשלם לתובעים סך 300 ₪ נוספים בגין הוצאותיהם, הוצאות ההליך, אגרות ועגמת נפש. הסכום כאמור, 2,029 ₪, ישולם לתובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה, 3.7.2013 ועד התשלום המלא בפועל. ביטול מנויחדר כושר / מכון כושר