הוועדה הרפואית קבעה כי אין סיבה מוצדקת לפרישה

הוועדה הרפואית קבעה כי אין סיבה מוצדקת לפרישה רקע : התובעת, ילידת 1964, עבדה כמטפלת בילדים במעון נעמ"ת עד לחודש 3/2011. הנתבעת הינה חברה בע"מ, בניהול מיוחד, המנהלת תוכנית פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים (להלן: "קג"מ" או "הקרן" או "קרן הפנסיה"). התובעת בוטחה בקרן הפנסיה עד לחודש 7/2012, ומאז לא משולמים לקרן דמי גמולים כך שמעמדה של התובעת בקרן הפנסיה מוגדר כ - "מבוטחת לא פעילה". התובעת הגישה למשיבה בקשה לתשלום קצבת נכות, לאור מצבה הרפואי הנטען. ביום 25.7.12 נבדקה התובעת על ידי רופא הקרן שקבע כי "אין סיבה רפואית מספקת לפרישתך או להפסקת עבודתך. הנך מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, בעבודה מתאימה". ביום 23.8.12 הגישה התובעת ערר לוועדה הרפואית ואף שיגרה לוועדה הרפואית מכתב נוסף מיום 10.10.12 בו פירטה את תלונותיה השונות. ביום 5.11.12 נבדקה התובעת על ידי הוועדה הרפואית, אשר כללה את המומחים הבאים: פרופ' י. ריבק - מומחה ברפואה תעסוקתית, ד"ר א. שטרן - אורטופד מומחה, וד"ר י. שפירא - אונקולוג מומחה. כמו כן התובעת נבדקה על ידי יועצת פסיכיאטרית לוועדה - ד"ר בלנקי, וחוות דעתה הונחה בפני הוועדה. בהחלטתה קבעה הוועדה כי: "אין סיבה מוצדקת לפרישתה. כך היה מצבה ב-11.7.12". כנגד החלטה זו הגישה התובעת תביעה לבית הדין לעבודה במסגרת הליך ק"ג 29787-12-12. במסגרת ההליך הנ"ל שהתנהל, בפני כב' השופט מירון שוורץ, הגיעו הצדדים ביום 5.5.13 להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין") ואשר לפיו: "הוסכם כי עניינה של התובעת יוחזר לוועדה רפואית לעררים של קרן גמלאות לצורך בדיקת טענותיה בדבר מחלת הפיברומיאלגיה. בפני הוועדה יונח העתק פרוטוקול של וועדה מדרג ראשון בנכות כללית מיום 30.3.13 של הביטוח הלאומי אשר קבעה לתובעת דרגת נכות רפואית של 30% בגין מחלת הפיברומיאלגיה. כמו כן התובעת תוזמן באמצעות בא כוחה אשר יתאפשר לו לטעון טענותיו. עוד הוסכם בין הצדדים כי טענותיה של התובעת בדבר מחלת הפיברומיאלגיה יבדקו ביחס לתקופה עד אוקטובר 2012. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה לעיל". ביום 10.6.13 נבדקה התובעת על ידי הוועדה הרפואית ובזיקה לפסק הדין. הרכב הוועדה כלל את המומחים הבאים: פרופ' י. ריבק - מומחה ברפואה תעסוקתית, ד"ר א. שטרן - אורטופד מומחה, וד"ר ב. פישל - ראומטולוג מומחה (ומכאן שהרכב הוועדה שונה, כך שבפועל ד"ר ב. פישל החליף את ד"ר י. שפירא - מומחה לאונקולוגיה). הוועדה קבעה כי התובעת מסוגלת לעבודה ללא מאמצים גופניים פיזיים קשים בהתאם לכישוריה, ועל כן אין סיבה מוצדקת לפרישה. כנגד קביעה זו הוגשה התביעה שלפנינו. להלן עיקר טיעוני ב"כ התובעת- בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה אך בהרכב שונה מזה שדן בעניינה ביום 5.11.12, זאת מבלי לקבל את הסכמת התובעת לכך, ומבלי לדון מחדש בעניינה כמתחייב מהפסיקה שקובעת כי שינוי בהרכב הוועדה מחייב דיון מחדש. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין משלא התייחסה במנומק למחלת הפיברומיאלגיה, ולא התייחסה במנומק לפרוטוקול ועדת הביטוח הלאומי (דרג ראשון) מיום 30.3.13 אשר קבעה לתובעת דרגת נכות רפואית בשיעור 30% בגין מחלת הפיברומיאלגיה. הוועדה ערכה לתובעת בדיקה קלינית שגרתית שטחית, התייחסה למכתבו של ד"ר עדוי מיום 23.1.12 שלטענתה צוין בו שאין סימנים למחלת מפרקים דלקתית, והתעלמה ממכתב נוסף של ד"ר עדוי שבו צוין מפורשות אבחון של מחלת הפיברומיאלגיה, וכן כי קיימות 15 מתוך 18 נקודות פיברומיאלגיה. הוועדה קבעה כי לא מצאה עדות מובהקת לנוכחות פיברומיאלגיה, וזאת מבלי להסביר למה התכוונה במילים "עדות מובהקת לנוכחות פיברומיאלגיה". לאור האמור, ומשנפלו פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה, יש להחזיר את עניינה של התובעת לוועדה בהרכב חדש. להלן עיקר טיעוני ב"כ הנתבעת - הרכב הוועדה הרפואית הינו תולדה ישירה של תלונות התובעת, כך בוועדה מיום 5.11.12 וכך בוועדה מיום 10.6.13. בוועדה מיום 10.6.13 נבדקה התובעת לעניין מחלת הפיברומיאלגיה ועל כן ישב בוועדה רופא ראומטולוג. הועדה מורכבת משלושה רופאים ולא מארבעה רופאים כך ששינוי ההרכב היה הכרחי. באשר לזהות הרופאים שישבו בוועדה הרפואית, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה, כשמוחזר עניין לוועדה הרפואית מכח פסק דין, על בית הדין לבדוק האם הוועדה הרפואית קיימה את ההוראות שהופנו אליה בפסק הדין ולא להתייחס למכלול החלטות הוועדה שניתנו טרם מתן פסק הדין. כל שהיה על הוועדה הרפואית לקבוע הוא האם התובעת חולה במחלת הפיברומיאלגיה ביחס לתקופה שעד אוקטובר 2012, ולכן די היה שהוועדה תעיין במסמכים רפואיים של התובעת נכון לתקופה הרלוונטית. בפסק הדין שניתן בתיק ק"ג (ת"א) 47111-01-12 משה בוקובזה נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (3.1.13) קבע בית הדין כי מרגע שהתובע נבדק על ידי רופאי הוועדה בתחומי הנכות הרלוונטיים - בכך ובגין כך "נרפא" הפגם בשינוי הרכב הוועדה (על פסק הדין בעניין בוקבזה הוגש ערעור שטרם נדון). הוועדה הרפואית עיינה במסמכי התובעת, ערכה לה בדיקה כללית וריאומטולוגית ואף ערכה בדיקות עזר שונות. באשר למחלת הפיברומיאלגיה קבעה הוועדה הרפואית כי החשש למחלה הועלה על ידי רופא המשפחה של התובעת וזאת ללא תימוכין ראומטולוגיים לנוכחות המחלה, הוועדה אף מפנה למכתבו של ד"ר עדוי מיום 23.1.12 אשר בו הוא כותב שאין סימנים למחלת מפרקים דלקתית ומפנה את התובעת לבדיקה אורטופדית. חוסר יכולתה של הוועדה הרפואית להסביר החלטה של ועדת ביטוח לאומי - אינו מהווה פגם פרוצדורלי. יתרה מכך, ההלכה קובעת כי אין להקיש בין הגדרת "נכה" לפי פרק ו'2 לחוק הביטוח הלאומי לבין הגדרת "נכה" בתקנות קרן פנסיה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה הרפואית התייחסה לכלל תלונותיה של התובעת, לרבות התלונות בתחום האורטופדי, ולא רק למחלת הפיברומיאלגיה, זאת מעבר למתבקש בפסק הדין. התובעת הגיעה לוועדה כשהיא מיוצגת על ידי עורך דין. ככל שהיו לתובעת או לבא-כוחה השגות בדבר הרכב הוועדה הרפואית יכלו להעלותם בפני הוועדה לפני הבדיקה ולא להמתין עד לקבלת החלטת הוועדה על מנת להעלות השגות בדבר הרכבה. משלא הועלתה הטענה במועדה, הרי שהתובעת מושתקת מלהעלותה כעת, שכן מדובר בהתנהלות חסרת תום לב. התובעת מבקשת שעניינה יוחזר לוועדה בהרכב חדש, אולם היא לא הוכיחה כי הוועדה שדנה בעניינה "נעולה בדעתה". החלטת הוועדה בעניין פיברומיאלגיה ניתנה על בסיס בדיקות שביצע רופא ראומטולוג, אשר לא ישב בהרכב הוועדה שבדקה את התובעת ביום 5.11.12. ככל שיקבע כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה הרפואית נוכח שינוי ההרכב, הרי שניתן לרפא את הפגם בדרך של העברת החלטת הוועדה הרפואית לעיונו של ד"ר י. שפירא, על מנת שייתן את דעתו לאמור בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 10.6.13. לאור האמור, הוועדה הרפואית מילאה אחר הוראות פסק הדין. לא נפל כל פגם פרוצדורלי או מהותי בהחלטתה, ועל כן דין התביעה להידחות. הרכב הוועדה -דיון ומסקנות א. על תפקידו של בית הדין בכל הקשור לביקורת על החלטות הועדות הרפואיות עמד כב' סגן הנשיא ס. אדלר (כתוארו דאז) בדב"ע נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לב 418 שם נאמר כי: "בית-הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול בנאמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית-הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה". עוד יש להפנות לעקרון שנקבע בהלכה הפסוקה אשר לפיו מקום בו עניין מוחזר לוועדה רפואית מכוח פסק דין, שומא על בית הדין לבדוק רק זאת בלבד - שהועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין אם לאו. ב. נקדים ונבחן תחילה את טענת התובעת באשר לשינוי שחל בהרכב הוועדה הרפואית, ללא הסכמתה. בפסק הדין נקבע כי העניין יוחזר לוועדה הרפואית לעררים עם הוראות שונות. שעה שבית הדין הורה במסגרת פסק הדין, על החזרת העניין לוועדה הרפואית הרי שבכך הכוונה לאותה ועדה, קרי, אותו הרכב - שאחרת חזקה שהדבר היה מוצא ביטוי בפסק הדין. בענייננו אין מחלוקת כי הרכב הוועדה שונה, שכן ד"ר י. שפירא - אונקולוג מומחה, הוחלף במומחה ד"ר ב. פישל - ראומטולוג מומחה. כמו כן אין חולק כי לא נתבקשה עמדתה של התובעת לשינוי שחל בהרכב הוועדה בטרם התכנסה. ג. השאלות הרלוונטית לענייננו הן שתיים: האחת, האם נפל פגם בהתנהלות הוועדה שעה שהוחלף רופא בוועדה וזאת בניגוד לאמור בפסק הדין ומבלי לקבל את אישורה של התובעת, והשנייה - האם ניתן לרפא את הפגם. על פי ההלכה הפסוקה כשעניין מוחזר לוועדה רפואית של ביטוח לאומי יש להחזירו לאותו הרכב [ראו למשל: עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן יהודית נ' המוסד לביטוח לאומי (11.7.1986)].כך גם בוועדות רפואיות בביטוח הלאומי שינוי הרכב חברי הוועדה משמעותו הרכב חדש. הרכב חדש מחויב לדון בעניין מחדש. לעניין זה אנו סבורים כי ההיקש מתבקש בין התנהלות ועדות הביטוח הלאומי לבין התנהלותן של ועדות רפואיות של קרנות פנסיה. היעדר דיון מחדש בנסיבות בהן חל שינוי בהרכב המומחים בוועדה לוקה בפגם יסודי של הפרת עיקרי הצדק הטבעי וכללי המשפט המנהלי, פגיעה ביעילות הדיון ורציפותו ואף בחובת ההגינות כלפי הנבדק. ראוי שוועדה רפואית תתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מנבדק שעומד לפניה ואין להסתפק ברישום בפרוטוקול, שאחרת מה העניין בקיום ועדה רפואית כאשר ניתן להסתמך על מסמכים בכתב שישלחו לוועדה מבעוד מעוד. לאור האמור אנו קובעים כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה אשר מצדיק את התערבות בית הדין. ד. באשר לריפוי הפגם - טענת הנתבעת לפיה הוועדה הרפואית דנה מחדש, הלכה למעשה, בעניינה של התובעת - איננה מקובלת עלינו. הנתבעת הסתמכה על רישום בדיקות העזר בפרוטוקול הוועדה, ובהן תיאור ממצאים בבדיקות שמיעה, C.T, מיפוי עצמות ו-M.R.I וסברה כי המדובר בבדיקה קלינית, אך אין זה כך. לתובעת לא נערכה בדיקה קלינית כוללת תוך התייחסות לכל הליקויים. שכן, לא נבחנו מכלול תלונותיה והוועדה אף התייחסה בפרק הסיכום בפרוטוקול, להוראות שניתנו לה בפסק הדין בלבד. יתרה מזאת, הצעת הנתבעת כי העניין יובא בפני ד"ר י. שפירא, על מנת שיתן את דעתו לאמור בהחלטת הוועדה הרפואית מיום 10.6.13, איננה סבירה מאחר ויש להתייחס להרכב הוועדה כאל גוף מעין שיפוטי, המחויב לפעול על פי כללים ונורמות ברורים ואין לנו אלא להפנות לדברים שציינו לעיל. היה ראוי במקרה זה כי הוועדה שהתכנסה עוד בטרם ניתן פסק הדין תמשיך ותדון בעניינה של התובעת, כמתחייב בפסק הדין. ככל שהוועדה תהייה בדעה שיש מקום לקבל חוות דעת של ראומטולוג, הרי יכלה לעשות זאת כמו שביקשה קודם לכן לקבל חוות דעת מטעם יועץ פסיכיאטר. ה. לא נעלמה מעינינו העובדה שהתובעת יוצגה בפני הוועדה על ידי עורך דין מטעמה. ב"כ התובעת לא טען לעניין חילופי הגברא בוועדה בזמן אמת. אנו מוצאים בכך טעם לפגם שכן טענה בדבר הרכב הוועדה ראוי כי תועלה בהזדמנות הראשונה, קרי, במועד ההתייצבות בפני הוועדה, כל עוד הייתה התובעת ובא-כוחה ערים לשינוי בהרכב הוועדה. מצב בו טענות כלפי הרכב הוועדה נטענות לאחר קבלת החלטת הוועדה הוא בלתי רצוי. יחד עם זאת, אין בהתנהלות זו של התובעת כשלעצמה, כדי "להכשיר" את הפגם. לפיכך ומכל האמור לעיל עד כה ומשלא נתקבלה הסכמתה של התובעת לשינוי ההרכב, ניתן לקבוע כי טעתה הוועדה עת לא דנה בערר התובעת מחדש. 6. החלטת הוועדה באשר להחלטת הוועדה לגופה נציין, כי גם אם היינו מקבלים את טיעוני הנתבעת והיינו קובעים כי הפגם נרפא, מה שכאמור לא היה, הרי בהחלטת הוועדה נשוא התביעה נפלו מספר טעויות משפטיות כמפורט להלן: א. לתובעת נערכה בדיקה כללית וראומטולוגית ובהקשר זה צוין בפרוטוקול כדלקמן: "מצב כללי ותזונתי טוב. אין חיוורון, כחלון או צהבת. בדיקה נוירולוגית תקינה. בדיקת מפרקים: אין סימנים של סינוביטיס חריפה ואין הגבלה בתנועה. בבדיקת השרירים: רגישות במישוש בכל מקום נגיעה בצורה מופרזת. הרגישות נמצאה גם ב-10 מקומות הידועות כנקודות הדק. נמצאת בטיפול פסיכולוגי בגלל מצב חרדתי". בפרק הסיכום ציינה הוועדה כי- "בת 49, הייתה מטפלת בילדים, אינה עובדת מ-3/11. מתלוננת על כאבים מוסקולסקלטליים מופשטים, כאשר הועלה חשד לפי רופא המשפחה לנוכחות מחלת פיברומיאלגיה ללא תימוכין ראומטולוגיים (ראה מכתביו של ד"ר עדוי האחרון מ-23.1.12 בו הוא כותב שאין סימנים למחלת מפרקים דלקתית ומפנה אותה לבדיקה אורטופדית). בנוסף הוועדה עיינה במסמכי הוועדה של הביטוח הלאומי שנתנה לה אחוזי נכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה. הוועדה אינה יכולה לנמק את החלטת הביטוח הלאומי מיום 9.1.13, אולם מהמסמכים שהובאו בפנינו ומהבדיקה שערכנו אין ממצאים התומכים במחלת הפיברומיאלגיה. נבדקה היום שוב לפי החלטת בית המשפט בנוכחות ראומטולוג בכיר שלא מצא עדות מובהקת לנוכחות פיברומיאלגיה..." הסברה של הוועדה לעניין חוסר יכולתה לנמק את החלטת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית שהעניקה לתובעת 30% נכות - מקובלת עלינו, שכן הלכה פסוקה היא כי אין בהכרח זיקה בין קביעות ועדות המל"ל לצורך נכות על פי חוק הביטוח הלאומי לבין קביעת נכות לפי תקנות קרן פנסיה [ראו: דב"ע נג/47-1 המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה מוגרבי, עבודה ארצי כרך כו(1) 344]. אם כן, אין מתום בכך שוועדות רפואיות שונות הפועלות מכוח חוקים שונים, יגיעו למסקנות שונות, ועל כן אין בידינו לקבוע כסברת ב"כ התובעת שנפל פגם בהחלטת הוועדה משהגיעה למסקנות שונות, ממסקנות הוועדה הרפואיות המתכנסת מכח חוק הביטוח הלאומי. יחד עם זאת, מעיון בפסק הדין עולה כי הוועדה כלל לא נדרשה להסביר את קביעתה של הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית שכן ברור כי אין זה מתפקידה לעשות זאת. הוועדה נתבקשה לבחון את טענות התובעת באשר למחלת הפיברומיאלגיה תוך שהופנתה לקביעה של הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית שהעניקה לתובעת 30% בגין מחלת הפיברומיאלגיה. הרציונל שעמד מאחורי הנחת הפרוטוקול בפני הוועדה, הוא לא אחר מאשר שהוועדה תעיין בו שכן יתכן וממנו ניתן ללמוד כיצד החליטה הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית לקבוע למערערת 30% נכות בגין מחלה פיברומיאלגיה. הוועדה לא פעלה כאמור בכך שלא נתנה את דעתה לפרוטוקול ולממצאים שהובילו את הוועדה הרפואית לקבוע דרגת נכות כללית בגין מחלת הפיברומיאלגיה. ב. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי במסגרת הבדיקה הגיעו חברי הוועדה למסקנה כי קיימת "רגישות במישוש בכל מקום נגיעה בצורה מופרזת". מהפרוטוקול שערכה הוועדה עולה כי היא סברה שהתובעת איננה מציגה בפניה את מצבה הרפואי לאשורו. במצב כזה היה על הוועדה להודיע לתובעת שהיא חושדת בה שאינה משתפת עמה פעולה באופן מספק בכך שהיא מציגה לה את מצבה כאילו היא מוגבלת יותר מכפי שהיא באמת. על הוועדה היה גם לאפשר למערערת להגיב על אותו חשד (ראו לעניין זה את קביעת בית הדין הארצי בדב"ע נ"ב 01-27/ ממן - המסד לביטוח לאומי, פד"א כ"ו 334). יתכן שלו הייתה הוועדה נוהגת כך, הייתה התובעת מאפשרת לה לבדוק בדיקה אחרת, כך שממצאיה היו מלאים יותר וקרובים יותר למציאות. משלא עשתה כן הוועדה, נפלה טעות משפטית בהחלטתה. ג. באשר למכתביו השונים של ד"ר עדוי, הוועדה התייחסה למכתבו של ד"ר עדוי מיום 23.1.12 והתעלמה ממכתב נוסף שבו צוין מפורשות אבחון של מחלת הפיברומיאלגיה, וכן כי קיימות 15 מתוך 18 נקודות פיברומיאלגיה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי עמדו בפני הוועדה מכתבים שונים של ד"ר עדוי מהתאריכים: 12.1.11, 2.6.09, 23.1.12, 23.1.13. התובעת צירפה לכתב התביעה (כנספח ד') מסמך רפואי מד"ר עדוי שאינו נושא תאריך, ואנו סבורים שאליו התכוונה כאותו "מכתב נוסף" שאליו לא התייחסה הוועדה. זה המקום להזכיר כי פסק הדין קבע מפורשות שטענותיה של התובעת בדבר מחלת הפיברומיאלגיה יבדקו ביחס לתקופה עד אוקטובר 2012. מכאן, הרי שהמסמך האחרון מד"ר עדוי שהינו רלוונטי לענייננו הוא, לכאורה, המסמך מיום 23.1.12 עליו הסתמכה הוועדה. יחד עם זאת, מעיון בתיק נשוא פסק הדין, ניתן לראות כי המערערת צירפה לכתב התביעה מטעמה מכתב מד"ר עדוי אשר יש בו פירוט הביקורים בפניו, החל מ- 9.2.2010 ועד ליום 20.11.2012. באותו מכתב של ד"ר עדוי צוינה, בין השאר, מחלת הפיברומיאלגיה כאחת מהאבחנות. לפיכך, היה ראוי כי הוועדה תעיין במכתב הנ"ל ותבחן אם יש מקום לקבל את מסקנותיו של ד"ר עדוי והאם ניתן לקבוע כי התובעת לקתה במחלה הפיברומיאלגיה עוד לפני 10/2012 וזאת בשים לב לממצאי בדיקתו של ד"ר עדוי שלהזכיר הנו מומחה ברפואה פנימית וראומטולוגיה. 7. לסיכום - לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי נפלו בהחלטת הוועדה מספר פגמים משפטיים המחייבים את התערבות בית הדין. לפיכך, בשים לב לעובדה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין ולאור השינוי שחל בהרכב הוועדה ובשים לב למכלול הפגמים הנוספים שפורטו לעיל, אנו סבורים כי יהיה זה נכון להחזיר את עניינה של התובעת לדיון מחדש בערר שהגישה וזאת בפני וועדה בהרכב חדש. בפני הוועדה לא יונחו הפרוטוקולים של שתי הוועדות מיום 10.6.13 ומיום 5.11.12. הוועדה בהרכבה החדש תהייה רשאית להיוועץ ביועצים כמקובל, ככל שתראה לנכון לעשות זאת. בנסיבות העניין, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהפרישהועדה רפואית