לטענתם בעל העסק הציב אותם בפניי עובדה מוגמרת (תביעות קטנות) א. העובדות הצריכות לענין: בפני תביעה כספית על סך 6,000 ₪. בכתב התביעה טענו התובעים כי ביום 14.2.13 הזמינו מאת הנתבעת שיש למטבח בביתם מתוצרת אבן קיסר דגם 7450 בעלות 3,500 ₪. הסכום שולם באמצעות 4 תשלומים בסך 875 ש"ח כל אחד. כ- 4 חודשים לאחר מכן הורכב בביתם שיש מדגם 7450 תוצרת אוסטרליה ולא מתוצרת אבן קיסר, שכן הדגם שהוזמן ע"י התובעים כבר לא מיוצר ע"י אבן קיסר. לטענתם בעל העסק הציב אותם בפניי עובדה מוגמרת היות וכבר הכין את פלטת השיש בהתאם למידות של המטבח של התובעים ומבלי להיוועץ בעניין בבני הזוג או לידע אותם שהשיש אינו השיש שהוזמן על ידם במקור. עוד נטען כי בסיום העבודה הבחינו התובעים כי המוצר (השיש) שסופק להם פגום וכי הכיור שהורכב אף הוא ע"י הנתבעת פגום : בכיור ישנה בליטה והשיש דק מכפי שהוזמן. התובעים פנו בעניין לבעל העסק אשר השיב את פניהם ריקם. בנוסף, לגישתם עלות המוצר שסופק להם נמוכה מהעלות אותה שלמו עבור המוצר המקורי ועל כן יש להחזיר להם את ההפרש. התובעים צירפו תעודת משלוח וחשבונית. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעים הזמינו שיש מדגם 7450 מתוצרת אבן קיסר עפ"י מידות שמסרו התובעים 0.53 ס"מ X 2.46 ס"מ ובהתחשב בכך שבמפעל היתה פלטה באורך שלושה מטרים ורוחב 60 ס"מ. 5 חודשים לאחר מכן, עם הרכבת ארונות המטבח בבית התובעים, הגיעו נציגי הנתבעת לבצע מדידות בבית התובעים ונתברר כי מידות השיש הינן 2.46 מטר אורך ו- 65 ס"מ רוחב ואינן תואמות את מידות פלטת השיש שנשמרה עבורם. מאחר ואבן קיסר הפסיקו לייצר את הדגם אותו הזמינו התובעים הוצע להם את אותו הדגם רק מתוצרת אוסטרליה. לטענת הנתבעת משהגיע התובע 1 למפעל הובהר לו כי השיש אינו מתוצרת אבן קיסר אלא שיש מאותו איכות וסוג, תוצרת חוץ בעל אותו צבע המיוצר באוסטרליה. היות וכך הוצעה לו האפשרות לבטל את העיסקה ולקבל החזר מלא על סך 3,500 ₪. התובע השיב כי עליו להיוועץ באשתו ולאחר שנועץ בה, נתן הסכמתו לביצוע העבודה. העבודה וההתקנה בוצעו לשביעות רצון התובעים אולם לאחר מספר ימים הגיע התובע ומסר כי אשתו אינה מרוצה מהעובדה שהשיש אינו מתוצרת אבן קיסר וכי הם דורשים פיצוי כספי. באשר לטענה כי השיש דק אזי המדובר בעובי סטנדרטי הנע בין 1.8-2 ס"מ. בנוגע לכיור שהותקן לתובעים, לא ידוע לנתבעת על פגם בכיור, טענה זו נטענה לראשונה ע"י התובעים בכתב התביעה והיות והכיור באחריות, יש לפנות ליצרן המספק את השירות. ב. דיון: הצדדים הופנו על בסיס הסכמתם לבדיקת פוליגרף. הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יפסוק במחלוקת ע"פ תוצאות הבדיקה. עוד נקבע בהחלטה כי הוצאות בדיקת הפוליגרף תשולמנה בשלב הראשון ע"י שני הצדדים, כל אחד עבור בדיקתו. במידה והתובע 1 ימצא כדובר אמת, תביעתו תתקבל והוצאות הפוליגרף ששולמו על ידו יוחזרו לו ע"י הנתבעת. במידה והנתבעת תימצא כדוברת אמת, התביעה תידחה והתובע ישא בהוצאות הפוליגרף ששולמו על ידי הנתבעת. בדיון שהתקיים ביום 31.12.13 סוכם כי השאלות אשר הצדדים ישאלו הינן כדלקמן: האם אורי כהן מטעם הנתבעת הציע לתובע את כספו בחזרה תמורת ביטול העיסקה לפני ההרכבה? האם התובע ידע מאורי כהן שהשיש אשר עומדים להרכיב אינו אבן קיסר? האם התובע נתן את אישורו להרכבת השיש אחרי שידע שהוא לא שיש קיסר? האם אורי כהן אמר לתובע ולאשתו שלא ניתן להרכיב שיש קיסר בהעדר השיש אצל המייצרת? האם אורי כהן נתן בידי התובע דוגמא של השיש החדש שאינו אבן קיסר כדי להראות לאשתו של התובע, עפ"י בקשתו? התובע 1 בבדיקת הפוליגרף מיום 9.1.14 השיב לשאלות הבאות כדלקמן: "לפני הרכבת השיש האם אורי כהן הציע לך את האפשרות לבטל את העיסקה ולקבל את כספך בחזרה " - התובע השיב בשלילה. "האם לבקשתך קבלת מאורי כהן דוגמא של השיש החדש כדי להראות לאשתך?" - התובע השיב בשלילה. ע"פ ממצאי בדיקת התובע, נמצא כי "שאלה (1): בתשובות הנבדק לשאלה הרלבנטית אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר. שאלה (2): בתשובות הנבדק לשאלה הרלבנטית לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר". בהערות נכתב כי בשיחה המקדימה לבדיקה אישר התובע 1 את גירסת הנתבע בהתייחס לשאלות (2) (3) ו- (4) המופיעות בהחלטת בית המשפט מיום 31.12.13 ועל כן נדרש להשיב רק לשאלות (1) ו(5) בהחלטת בית המשפט. הנבדק זומן לחוות דעת משלימה אך סרב לבצעה. נציג הנתבעת בבדיקת הפוליגרף מיום 9.1.14 השיבה לשאלות הבאות כדלקמן: "לפני הרכבת השיש האם העלית בפני יצחק אלוק את האפשרות לבטל את העיסקה ולקבל את כספך בחזרה " - נציג הנתבעת השיב בחיוב. "לפני הרכבת השיש, האם אמרת ליצחק אלוק שהוא יכול לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה?" - נציג הנתבעת השיב בחיוב. ע"פ ממצאי בדיקת נציג הנתבעת, "לא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר". בהערות כלליות ציין המומחה כי הצדדים נתבקשו להגיע לבדיקה משלימה - חוזרת בשל השאיפה לערוך להם בדיקות פוליגרף סמטריות עם שאלות רלוונטיות זהות. בשיחות מקדימות עם הנבדקים עלה כי התובע מקבל את גירסת הנתבעת לשאלות (2) (3) ו- (4) בהחלטת בית המשפט ונציג הנתבעת מקבל את גרסת התובע לשאלה (5) בהחלטת בית המשפט. משכך נותרה רק שאלה (1) בהחלטת בית המשפט במחלוקת והכוונה היתה לערוך לשתי הנבדקים בדיקה משלימה - חוזרת בסוגייה זו בלבד. נציג הנתבעת נעתר לבדיקה החוזרת - משלימה, אולם, התובע החליט שלא להיבדק בשנית. במצב דברים זה חוות הדעת של המומחה היתה כדלקמן: התובע: על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף ובכפוף להערות, המומחה חווה דעתו כי "הנבדק מר יצחק אלוק דובר שקר בהכחישו כי לפני הרכבת השיש הציע לו הנתבע מר אורי כהן את האפשרות לבטל את העסקה ולקבל את כספו בחזרה (שאלה (1) בבדיקתו) ודובר אמת בהכחישו כי לבקשתו קיבל ממר אורי כהן דוגמה של השיש החדש כדי להראות לאשתו (שאלה (2) בבדיקתו)". נציג הנתבעת: על סמך ממצאי בדיקת הפוליגרף ובכפוף לנאמר בסעיף ההערות, המומחה חווה דעתו כי "הנבדק מר אורי כהן דובר אמת בגירסתו כפי שזו באה לידי ביטוי בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות". ד. הכרעה לעניין המצב המשפטי באשר לשימוש בבדיקות פוליגרף בסכסוכים אזרחיים, יפים הדברים הבאים שהובאו בפסק דינו של כב' השופט טננבוים אברהם בתק (י-ם) 4860/05: " 4. גלוי וידוע לכלל הציבור כי אין הפוליגרף מהווה כל ראיה במשפט פלילי. אלא שבמשפט אזרחי מקובל כי ניתן להשתמש בפוליגרף. וזאת מדוע? משום שכל הסכמה סבירה במשפט אזרחי בנושא הקשור לדיני הראיות מחייבת את הצדדים וכובלת אותם "עד כדי שלילת ערעור על החלטה שניתנה כתוצאה מהסכמתם" (ע"א 61/84 - יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי פ"ד מב(1), 446). 5. מכיוון שבמשפט אזרחי כפופים כללי הקבילות להסכמת הצדדים, רשאי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, לקבל כראיה גם תוצאות הבדיקה בפוליגרף. הסכמת בעלי הדין צריך שתהיה מפורשת ולא הסכמה שבשתיקה וכן על הצדדים להסכים להגשת תוצאות הפוליגרף כראיה. (י' קדמי, על הראיות (דיונון, 2003), חלק שני, 1111-1121). 6. כך קבעה גם הפסיקה. בעניין ביאזי נ' לוי קבע הרכב השופטים ברוב קולות כי התשובה לכך היא חיובית. השופט גולדברג (עמ' 475) אמר "סבורני כי על פי שיטת המשפט הנקוטה בידינו, כשבידי בעלי הדין לנווט בהסכמה הדדית את דרך ניהולו של המשפט ודרך סיומו, לסטות מדיני הראיות, להגיש כל ראיה שברצונם ואף ליטול בחזרה ראיה שכבר הוגשה, להצהיר על עובדות בלי להוכיחן, וכל כיוצא באלה הסכמות שבסדרי דין ובמהות שבית המשפט "קשור" להן ואינו מכניס ראשו ביניהן - אין מנוס מהמסקנה כי אמת והסכם - הסכם עדיף, בחינת "יקוב החוזה את ההר" 7. כך גם בע"א 166/84 - ידידה בר אילן ואח' נ' ויקטור בן כנען .תק-על 86(4), 114 נקבע כי "...משהסכימו הצדדים, כי הדין ייחתך על פי בדיקת הפוליגרף הרי הם קשורים להסכמתם זו." 8. ההלכה כיום היא לכן כי הצדדים רשאים להתנות על בדיקת הפוליגרף ובדבר שמדובר בהתנאה סבירה ובלבד שהוסברה להם היטב קודם לכן משמעות הסכמתם (ראו ערעור אזרחי 97 / 4027 סולפרד בע"מ ואח' נגד עמישי, חברה לשיווק בע"מ ואח' פ"ד נג(2) עמ' 555 והאיזכורים המופיעים שם)." על המקרה שבנדון חלות הוראות חוק המכר תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר") וחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). חוק המכר תשכ"ח - 1968, (להלן: "חוק המכר") קובע בסעיף 2 : "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו". סעיפים 11 ו-12 לחוק המכר קובעים כדלקמן: "11. המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם; (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם; (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה; (5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". 12. אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן - אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה". סעיף 14 א' לחוק הגנת הצרכן קובע כדלקמן: "(א) בעסקה ברוכלות רשאי הצרכן לבטל את ההסכם - (1) במכר - מיום עשיית ההסכם עד ארבעה-עשר ימים מיום מסירת הנכס או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר מביניהם; (2) בשירות, תוך ארבעה-עשר ימים מיום עשיית ההסכם או מיום קבלת הפרטים שנקבעו בתקנות לפי סעיף קטן (ד), לפי המאוחר, כמפורט להלן: בעסקה מתמשכת - בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו, ובעסקה שאינה עסקה מתמשכת, אם טרם הוחל במתן השירות". בית המשפט העליון התייחס לתכליתו של חוק הגנת הצרכן בע"א סופרגז בע"מ נ' תופיני סער, פ"ד מה (4) 405 (1991), וכך נאמר שם: "חוק הגנת הצרכן מה טיבו ומה תכליתו? זהו חוק שבעיקרון נועד להגן, בעזרת סנקציות אזרחיות ופליליות, על הצרכן מפני מעשי הטעיה או מרמה או אחיזת עיניים מצד יצרן או ספק. החוק מבקש למנוע מהקונה התמים - הוא הצרכן הרוכש נכס או מקבל שירות לשימושו האישי, הביתי או המשפחתי - מליפול ברשתם של האנשים המבקשים להוליכו שולל. הכוונה היא להגן על הצרכן מקניית מצרכים שאינו זקוק להם או שאיכותם ירודה מזו שנצטיירה בעיניו על פי הפרסום שניתן למוצר, או שאין בידו כל הנתונים האמיתיים באשר לאותו מוצר, כך שהוא רוכש את המוצר כתוצאה מהטעיה בדבר המחיר האמיתי, האיכות והכמות הנמכרת (ראה דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן, תש"ם - 1980)). במקרה דנן, מהשתלשלות העניינים עולה כי התובעים רכשו תחילה שיש מתוצרת אבן קיסר אולם וכנדרש עפ"י חוק הנתבעת הודיעה להם כעבור זמן מה על אי התאמה בין המוצר שהוזמן לבין המוצר שביכולתה לספק לתובעים, דהיינו כי אין באפשרותה לייצר פלטת שיש מתוצרת אבן קיסר אלא שיש מתוצרת חו"ל. מחוות הדעת עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה שהתובע ידע מבעוד מועד על אי ההתאמה , היינו, התובע ידע טרם הרכבת השיש בביתו כי השיש שיורכב במטבח לא יהיה מתוצרת אבן קיסר. כן עולה כי התובע נתן הסכמתו להרכבת שיש אחר, שאינו מתוצרת אבן קיסר. עוד עולה מחוות הדעת בברור כי לתובע ניתנה האפשרות לבטל את העיסקה ולקבל את כספו בחזרה, אולם, התובע אישר, לאחר שיודע כי השיש שיורכב במטבחו אינו מתוצרת אבן קיסר, הרכבת השיש החדש, מתוצרת חו"ל. במצב דברים זה, ומשהשיש נחתך בהתאם למידות הארונות במטבח התובע והורכב כבר בבית התובע, אין הוא יכול כיום לבטל העסקה והכל בהתאם להוראות החוקים מעלה. יצוין כי נוכח העובדה כי מוקד המחלוקת בתיק הינה בשאלה האם לתובעים ניתנה הזכות לבטל העסקה אם לאו, הרי שתשובות הנבדקים לעניין זה בלבד הן המכריעות בתיק זה. לשאלה האם לתובעים ניתנה אפשרות לבטל את העסקה ולקבל כספם בחזרה, ענה התובע 1 בשלילה ואובחן כדובר שקר בעוד נציג הנתבעת ענה בחיוב ונמצא דובר אמת. יתר השאלות לרבות השאלה האם התובע 1 קיבל דוגמא מהשיש החדש בכדי להראות לאשתו אינן מהותיות לעניין נשוא התביעה ועל כן העובדה כי התובע 1 נמצא דובר אמת בעניין זה אינה מעלה ואינה מורידה באשר לתוצאה הסופית. מה גם שנציג הנתבעת הודה בפני המומחה בשיחה המקדימה כי אכן התובע לא קיבל דוגמא מהשיש החדש. למעלה מן הצורך יצוין כי התובעים לא צירפו כל הוכחה לרבות צילומים או חוו"ד מטעמם לטענתם כי השיש שסופק להם פגום, באיכות ירודה או דק מכפי שהובטח להם. כן לא הוכחה טענתם לכיור פגום. לפיכך, לא ניתן לפצותם בגין רכיבי נזק אלו. לנוכח האמור, הנני מאמצת את תוצאות בדיקות הפוליגרף שנערכו לצדדים ואשר לפיהם נמצא נציג הנתבעת דובר אמת וכן עפ"י התרשמותי מהצדדים ומאותות האמת ולאחר שבחנתי את מסמכי בי הדין ודוחה את התביעה. הנני מורה לתובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעת את הוצאות בדיקת הפוליגרף בסך 1400 ₪ וכן לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 700 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הצדדים מיודעים בזאת כי באפשרותם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק דין זה. תביעות קטנות