בקשה לעיון חוזר בתנאים המגבילים בהם מצוי עדיין המבקש, ובהם פסילתו עד תום ההליכים, וצו עיכוב יציאה מהארץ, וכן בקשה להחזרת ערבות שהופקדה במזומן בסך 15,000 ₪, הכל במסגרת תנאים מגבילים שהוטלו על המבקש בבקשה למעצר עד תום ההליכים [להלן: "הבקשה"], שהוגשה יחד עם כתב אישום המייחס למבקש עבירה של נהיגה בשכרות (סם) ותחת השפעת סם. המבקש נעצר ביום 11.08.13 ע"י שוטרים, הובא בפני למחרת היום כעצור עם כתב האישום והבקשה, ושוחרר בהחלטתי למעצר בית מלא בפיקוח. בתאריך 20.08.13 הותרה יציאתו של המבקש לעבודה בהסכמת המשיבה במסגרת ערר שהגיש המבקש בביהמ"ש המחוזי. בתאריך 09.10.13 במסגרת בקשה לעיון חוזר שהוגשה בחלוף כחודשיים, שוחרר המבקש לחלוטין ממעצר הבית הלילי. המבקש נפסל עד לתום ההליכים כאמור ביום 11.08.13, ורישיונו הופקד במזכירות ביהמ"ש. הבקשה שבפני מוגשת לאחר שהסנגור טוען למעשה לשינוי ניכר בנסיבות, המשפיע על הפחתה ניכרת במסוכנות הנובעת לשיטתו מהמבקש. ביום 29.10.13 התקיים דיון בבקשה, במעמד המבקש וב"כ הצדדים. לאחר שהאזנתי לטיעוני ב"כ הצדדים ולאחר שהמבקש עצמו נשא דברים בפני, שוכנעתי כי לעת הזאת לא נשקפת מהמבקש מסוכנות יתירה בנהיגה, ברמה המצדיקה את המשך פסילתו עד לתום ההליכים, מעבר לתקופה אותה בכוונתי לקצוב כמפורט להלן. ואלו נימוקי החלטתי בתמצית: 1. הבקשה שהוגשה למעצר המבקש עד לתום ההליכים התבססה כנימוק עיקרי על הטענה כי נכון למועד הגשתה היה תלוי ועומד כנגד המבקש כתב אישום נוסף בביהמ"ש לתעבורה במחוז מרכז, בחשד לנהיגה בשכרות, לאחר שהמבקש "נמדד" במכשיר "ינשוף" בתוצאה של 340 מק"ג. ב"כ המבקש הציג פרוטוקול דיון מיום 13.10.13 בתיק 3033-09-12 בפני כב' הש' רות רז בביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה, לפיו תוקן כתב האישום הנ"ל על ידי המאשימה במסגרת הסדר טיעון, לעבירה של נהיגה במצב השולל שליטה בניגוד לתקנה 26(4) לתקנות התעבורה. המבקש הודה בכתב אישום מתוקן, הורשע ונגזר דינו בין היתר ל- 4 חודשי פסילה. הנה כי כן יש לומר מעתה כי אין מדובר במקרה שני מסוגו בעברו של המבקש, אלא כתב האישום שהוגש כאן, מייחס למבקש עבירה (לכאורה) - ראשונה מסוגה. לכך יש להוסיף כי עברו התעבורתי של המבקש ככלל אינו מכביד ולמבקש אין כל עבר פלילי. 2. על פי המלצת ביהמ"ש, מסר המבקש בהסכמתו דגימת שתן לבדיקה במעבדה פרטית מורשית ומוכרת על ידי משרד הבריאות. תוצאות הבדיקה מיום 28.10.13 מעידות כי לא נמצאים בגופו של המבקש כל שרידי שימוש בסם מסוג קנביס. יש להזכיר כי המבקש הודה בחקירתו במשטרה בהחזקת קנביס ובשימוש עצמי כ- 10 ימים לפני שנתפס נוהג ברכב. בחקירתו במשטרה מסר כי בשל כאבים שמהם הוא סובל כתוצאה מפריצת דיסק וניתוח שעבר בגבו, שמע לעצה לא טובה - והשתמש בקנביס כדי להקל על כאביו. המבקש הצהיר כבר אז בחקירתו במשטרה כי הוא מפסיק את השימוש בקנביס. זאת ועוד, מרגע מעצרו בחשד לנהיגה (כעבור 10 ימים) ובמשך כל הדיונים מאז, עמד המבקש בתוקף על כך כי אינו מעשן יותר קנביס. לאור הצהרתו, הנתמכת בממצאי בדיקת השתן שנמסרה בהתראה קצרה (פחות מ-72 שעות) במעבדה ניטראלית, שוכנעתי כי המבקש אינו משתמש עוד כיום בקנביס. 3. הנאשם כבן 43, בעל משפחה, נשוי ואב ל- 3 ילדים, בעל מפעל המנהל מחזור מכירות גדול ומנהל בפועל של צוות המונה כ- 40 עובדים, עשה עלי רושם של אדם נורמטיבי, שומר חוק, אשר אני נכון להאמין כי נקלע לפרשה כמעידה ראשונה וחד פעמית. יש לזכור כי גם המשיבה מסכימה כי המבקש השתמש בקנביס לצורך טיפול רפואי (ללא מרשם) וכי אין מדובר בשימוש קבוע או בשימוש לרעה ׁ(Abuse) או לצרכי פורקן. במהלך הדיונים יכולתי להתרשם גם ממשפחתו הקרובה של המבקש, אשתו, אחיו, גיסו ועוד, אשר התגייסו לתמיכה בו, בין אם כמפקחים ובין אם בנוסף בהתייצבות לצדו בביהמ"ש. יכולתי להיווכח כי למבקש תמיכה טובה "מבית" וכי יש במשפחתו בחבריו בחוג מכריו ובסביבתו הקרובה, כדי להוות גורם משמעותי מרתיע ומרסן וזאת אף ככל הנוגע להסתבכות עם החוק ומניעת נהיגה מסוכנת. התרשמתי גם מדבריו של המבקש בפני כי עצם ההליך המשפטי המתנהל כנגדו, ובכלל זה מעצרו בבית המעצר למשך הלילה (לראשונה בחייו), החזקתו בצו במעצר בית מלא ואח"כ במעצר בית לילי, כולל בשבת ובחג, מהווים עבורו גורם ממתן ומרסן. נוכח המתואר אני נכון להניח כי המסוכנות הנובעת מהמבקש בנהיגה, כמו גם הסיכוי שיעבור שוב עבירה מסוג העבירה המיוחסת לו או עבירות חמורות אחרות הינו קטן ביותר, אם בכלל. לעניין זה יש לזכור כי סירובו של המבקש למסור דגימת שתן היה בעצת סנגורו, בזמן אמת. המבקש התקשר לסנגורו בעת שעוכב ע"י השוטרים וזה יעץ לו כי זכותו לסרב, כיוון שלהשקפתו הדרישה אינה חוקית. הסנגור המכובד מאשר את הדברים, כפי שהציגם בעצמו לפרוטוקול ביהמ"ש. לעניין זה יש להערכתי השפעה על מידת המסוכנות הנובעת מן המבקש עצמו, כיום. 4. ב"כ המבקש טוען כי עצם דרישת השוטרים מהמבקש למסור שתן לבדיקת סם אינה חוקית באשר לא היה במקרה זה "חשד סביר" קונקרטי הנוגע לאירוע הנהיגה של אותו בוקר. השוטרים התבססו לטענת הסנגור על מידע מודיעיני ישן המתייחס למעצרו של המבקש 10 ימים קודם לכן, לאחר שהמידע התייחס ככל הנראה להחזקה ושימוש עצמי בסם ולא לנהיגה. לעניין זה קבעתי בהחלטה המקורית כי המשיבה צלחה בשלב זה לעבור את מחסום הראיות לכאורה ככל הנוגע לחשד הסביר שכן להשקפתי המבקש לא נעצר על פי "מידע מודיעיני" או ידיעה אנונימית. המבקש הודה בחקירתו באזהרה במשטרה כ-10 ימים קודם לנהיגה, כי הוא משתמש בקנביס באופן חוזר להקלה בכאביו. המבקש נחשד כמי שנוהג תוך שימוש בסם וזאת על פי הודייה מוקדמת שלו עצמו בצריכת קנביס, הודייה המקימה "חשד סביר" המבסס את דרישת השוטרים ממנו למסור דגימת שתן לבדיקה. בתת"ע 1445-03-09 מ"י נ' טליה ויזל, הרשיע כב' הש' שלמה בנג'ו מביהמ"ש לתעבורה בחיפה, נהגת בנסיבות דומות. שם, הודתה הנאשמת במשטרה בחקירה באזהרה, בהחזקת סם (לשימוש עצמי) שנתפס בחיפוש בביתה. כ-10 ימים אח"כ נעצרה על ידי שוטרים בעת שנהגה ברכב. השוטרים התבססו על הודאתה במשטרה כ-"חשד סביר" לצורך דרישה ממנה למסור בדיקת שתן. הנאשמת סירבה במקום. כב' הש' בנג'ו מנתח בהכרעת הדין את המושג "חשד סביר" אשר בתמצית, להבדיל מ"ראיה לכאורה" - יכול להיות כל דבר ממנו נלמד באופן הגיוני כי הנאשמת משתמשת בסם. אין צורך כי הבסיס לחשד יהיה קביל כראיה או ישמש כראיה לכאורה. מכל מקום, מאחר ומצאתי כי חומר המצוי בתיק החקירה עומד בדרישת הסף של קיומן של ראיות לכאורה, המקום לבירור טענה זו יחד עם טענות נוספות שמעלה הסנגור הוא במסגרת ברור הראיות, בתיק העיקרי. 5. כפי שהוצג ע"י ב"כ המבקש במסגרת תיק תת"ע 3033-09-12 הורשע המבקש על פי הודעתו ביום 13.10.13 ונדון בין היתר ל- 4 חודשי פסילה בפועל. בגזר הדין ניתנה ארכה למבקש להפקיד רישיונו בתיק זה עד ליום 13.11.13. מכאן, שהמבקש ממילא פסול מעתה למשך - 4 חודשים. המבקש פסול למעשה מנהיגה ברכב מאז המקרה ועד היום כמעט 3 חודשים וכן עליו להפקיד כיום את רישיונו ל- 4 חודשים נוספים. בפועל המבקש יהיה פסול מנהיגה כ- 7 חודשים מאז המקרה, תקופה העולה על תקופת הפסילה עד תום ההליכים המוגדרת בחוק ומסויגת לרוב (בהעדר נימוקים מיוחדים) למשך 6 חודשים. במבחן "התוצאה" - המבקש יהיה פסול מנהיגה למעשה ל- 7 חודשים מיום האירוע. לטעמי די בכך בלבד על מנת שהבקשה לפסילה עד לתום ההליכים בתיק זה, ובשלב הזה, תתייתר. מכל האמור אני מוצא כי בעת הזאת בחלוף כחודשיים וחצי מיום המקרה ונוכח הערכתי את ההפחתה הניכרת במסוכנות בנהיגה כפי שנשקפת כיום מהמבקש, ובנסיבות המיוחדות של המקרה שבפני, אני סבור כי יש לקצוב את פסילתו של המבקש עד תום ההליכים כך שתסתיים לאלתר, באופן שהמבקש יוכל להפקיד את רישיונו במזכירות ביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה לריצוי גזר הדין בתיק 3033-09-12 בו נדון כאמור ל- 4 חודשי פסילה כאמור. אני מורה לפיכך כדלקמן: א. הפסילה עד לתום ההליכים בתיק זה הסתיימה. מורה להשיב למבקש את רישיונו. מזכירות תעביר הודעה למבקש בדבר סיום הפסילה עד תום הליכים בתיק זה, וזאת על מנת שהמבקש יוכל להפקיד את רישיונו או תצהיר בדבר היות הרישיון מופקד במזכירות ביהמ"ש וזאת כתחליף להפקדת רישיונו - במזכירות ביהמ"ש בפתח תקווה, בתיק 3033-09-12, ל- 4 חודשים במסגרת הקבוע בגזר הדין. ב. כספי הפיקדון במזומן בסך 15,000 ₪ יוחזרו למבקש על ידי המזכירות בהתאם לפרטי חשבון הבנק שמסר. ג. מבטל צו עיכוב יציאה מהארץ. דרכונו של המבקש יושב לו מידית. ד. ניתן צו לפיקוח ע"י קצין מבחן למשך 6 חודשים מהיום, במסגרתו יפקח קצין המבחן על העדר שימוש בקנביס ע"י המבקש. במסגרת זו אני מתיר לקצין המבחן לדרוש מהמבקש למסור בדיקת שתן מפוקחת, באופן אקראי, לבדיקה במעבדת שב"ס. עיון חוזרעיכוב יציאה מהארץמסמכים