בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57 ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקש ביום 11/10/13 בשל חשד לנהיגה בשכרות עקב סירוב להיבדק. לעניין רישיון הנהיגה: שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור. באשר לראיות לכאורה: תיק המשטרה הוגש לעיוני. מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחין שוטר במקש נוהג ברכבו, ועצר אותו חשד בו שהוא נוהג בהיותו שיכור, מפיו נדף ריח אלכוהול חזק מאד, הופעתו מרושלת, התנהגותו רדומה, וכן מגיב באיטיות לסביבה ובולע את המילים כאשר התרשמותו הכללית של השוטר היא שהנהג נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה. הנהג סירב לשתף פעולה עם השוטרים, לא ענה לשאלותיהם, סירב לביצע מבחן מאפיינים, סירב לבדיקת נשיפון, נדרש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה לצורך איתור אלכוהול, הוסבר לו כי נהג רכב המסרב לדרישת שוטר לתת דגימהת נשיפה רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות שעונשה פסילה בפועל של שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק וכי גם טעמים רפואיים אינם עילה מוצדקת לסרב להיבדק, ואולם הנהג סירב לחתום על הדרישה להיבדק וסירב לטענת השוטרים למסור גם את הדגימה. גם בהמשך סירב המבקש לשתף פעולה עם השוטרים ולא ענה לשאלותיהם כלל או לחתום על המסמכים. אציין כי בתחקור החשוד לאחר הסירוב ורק לגבי אחת השאלות נרשם מסרב לדבר לי עו"ד. ב"כ המבקש טענה כי סירובו של המבקש להיבדק הינו עקב יחס קשה ביותר שקיבל מהשוטרים אשר מתנכלים לו ומבקשם את רעתו והכל על רקע יריבות אישית על רקע הבחירות המקומיות. כאשר הסירוב הוא על רקע התנכלות השוטרים באותו אירוע אליו. איני מקבל טענה זו, אכן המבקש נחשד על פי האמור בהודעתו במשטרה בנהיגה בשכרות והפרת הוראה חוקית בכך שהפר מעצר בית לילי. כאולם אשר נשאל המבקש בחקירתו במשטרה מדוע סירב לבצע בדיקת אלכוהול שהשוטרים ביקשו ממנו, ענה בגלל שאני לא שותה בזמן נהיגה והייתי במטה הבחירות( שורה 20). יתרה מזאת, ב"כ המבקש הגישה פרוטוקול מדיון שנערך ביום מעצרו של המבקש ביום 11/10/13 ובה טענה בפני בית המשפט השלום בפתח תקווה כי הוא המבקש טוען שלא היה שיכור ולא הסבירו לו מה משמעות הסירוב (שורה 21). דהינו, הסיבה הנוספת שנטענה בפני כי למעשה הסירוב היה עקב התנכלות השוטרים ויחסם אליו, כלל לא עלתה לא בחקירת המבקש במשטרה בסמוך למועד האירוע, ולא בדיון שנערך בבית משפט השלום גם כן בסמוך לאירוע. ואציין מפורשות כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהוסברה לו כנדרש משמעות הסירוב. יתרה מזו, אינני מוצא רלוונטיות גם בפסיקה אותה הגישה ב"כ המבקש כאשר בפסיקה זו פ"ל 1405/07 פגעו השוטרים בזכויותיו של הנהג באופן מוחשי ביותר והשפילו אותו באופן קיצוני, דבר שאין לו כל ראיה שנעשה גם במקרה שבפני. כן אינני מקבל את הטענה כי המבקש ביקש להתייעץ עם עו"ד טרם הבדיקה, על פי חומר הראיות מדובר באזכור לדבר וזאת לאחר הסירוב. אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו לעניין בעיתיות בראיות כנגדו כפי שטענה ב"כ בפני, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו אך זאת במסגרת ההליך העיקרי. בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין. באשר למסוכנות: עבירת הנהיגה בשכרות היא עבירה חמורה ביותר כבר נקבע בפסיקה כי: בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר: "שכרות - כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו". בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". נסיבות עצירתו של המבקש בשעת לילה מאוחרת כשהוא נוהג בשטח עירוני שיכור (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו וזאת ללא קשר לעברו התעבורתי. עוד אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקש ופגיעה קשה לא פחות באורחות חייו, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה ביחס לחומרת העבירה המיוחסת למבקש. כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור. לעניין השבתה מנהלית של הרכב: מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: "(ב) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה." על פי ס' 57ב(ג): "בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב." מהאמור בפני עולה כי המבקש הוא בעל הרכב, כיוון שאין ההגנה בחוק חלה עליו. יתרה מכך ,בנהיגה ברכב במצב של שכרות, נטל על עצמו המבקש את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להיענש גם מנהלית בהתאם לחוק בהשבתת הרכב בו נהג, המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו. אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים. כך או כך, הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיו ואשוב ואציין כי מדובר על עבירה של נהיגה בשכרות עבירה שעליה אמר בית המשפט העליון כי הנוטל רכב בהיותו שיכור כמוהו כמכונת מוות ניידת. סיכום: לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש ואיסור השימוש ברכב, או קיצור תקופתן, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש ועל איסור השימוש ברכב. סוף דבר, הריני דוחה הבקשה. רכבמשפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהשימוש ברכב