שימוש ברישיון נהיגה מזויף - עבירה בניגוד לסעיף 62(9) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (בלתי מורשה) - בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי. 2. הנאשם נהג רכב פרטי, ביום 10.11.13, בשעות הבוקר, ברחוב הגדוד העברי בתל אביב. הנאשם עשה כן כשהוא בלתי מורשה לנהיגה בישראל, תוך שהציג לשוטרים שעצרוהו, רישיון נהיגה בינ"ל מזויף, אשר נרכש על ידו תמורת 2000 ₪, מועד הנפקה - 20.10.12, וללא תעודת ביטוח בת תוקף. 3. הנאשם יליד 1990, בן 23, אזרח אריתראה, ללא עבר פלילי, השוהה בארץ משנת 2008. 4. התובעת המלומדת עמדה על נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן. העובדה שהנאשם כלל לא קיבל הכשרה לנהוג בארץ, העז לאחוז בהגה ולנהוג ברחובות העיר תל אביב, אשר מחד גיסא מדובר בנתין זר שמבקש מקלט והגנה בארצנו ומאידך גיסא מסכן את האזרחים של אותה מדינה ממנה הוא מבקש מקלט. התובעת עמדה על שיקולי הרתעת היחיד והרבים, והסבירה כי עסקינן "במכת מדינה", כדבריה, ובתוך כך עתרה להשתת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ממושכת ופסילה מותנית. 5. הסנגור המלומד, עשה ככל שניתן לטובת מרשו. הסנגור טען כי החוק צריך להיות מופעל באופן שווה כלפי אזרח המדינה וכלפי נתין בה. הסנגור טען כי מתחם העונש ההולם בעבירות מסוג דא, כפי שהתגבש לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הינו מאסר עד ל- 15 ימים לריצוי בפועל. הסנגור הפנה למספר החלטות של בית המשפט לתעבורה בתל אביב, לרבות להחלטותי שלי. הסנגור טען כי הנאשם מורשה לנהיגה בארצו - אריתראה, והוא שוהה בישראל משנת 2008. המסמך שאחז הנאשם, מצוי ברף התחתון של עבירת הזיוף, שכן עסקינן בזיוף רישיון בינ"ל ולא רישיון ישראלי. הסנגור ביקש להסתפק בימי המעצר, מיום 10.11.13 ועד היום (17 ימים במספר) לצד ענישה הצופה פני עתיד. בשולי הדברים הפנה הסנגור לאשר נקבע במסגרת ע"פ 5535/12 אנגסום כאברי ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 1.5.13, באשר לאיסור בגזירת העונש בהתאם למוצאו של אדם. 6. המחוקק קבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, את עקרון ההלימה המנחה בענישה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל. על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, ובתוך כך יתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בעבירה, כאשר בתוך המתחם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב, בין היתר, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. 7. מתחם העונש ההולם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בלתי מורשה) לצד נהיגה ללא ביטוח, אך בעבירות אלה, נע בין ענישה של מאסר מותנה, פסילת רישיון משמעותית, מעבר לפסילת המנימום הקבועה בסעיף 38 לפקודה, פסילה מותנית וקנס כספי ועד למאסר בפועל ממש, מאחורי סורג ובריח, לצד פסילה לשנים וענישה נלווית. בעניין זה ראו, הדברים שנקבעו במסגרת עפ"ת 25225-03-13 גיטניס נ' מדינת ישראל, מיום 16.6.13, ע"י כב' השופטת נגה אהד: "אין מקום לסליחה ואין מקום לרחמים למי שמבצע עבירה זו לראשונה בחייו. דווקא הגישה הסלחנית שהיתה עד כה למבצעי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה על ידי בלתי מורשים הביאה לתופעה הרווחת של נהיגה בידי בלתי מורשה פעם אחר פעם אחר פעם...לפיכך, העונש ההולם לעבירות נהיגה ע"י בלתי מורשה, כבר בפעם הראשונה, הוא מאסר בפועל, לא בעבודות שירות, אלא בפועל ממש. התקופה תגזר מהנסיבות, האם יש עבירות נוספות, מה התוצאות ומה ההשלכות של אותן עבירות ואלה יש להשפיע על אורך תקופת המאסר בפועל". 8. תמים דעים אני עם דבריו של חברי, כב' השופט האוזרמן, במסגרת ת"ד 376-11-13, כי התופעה של נהגים בלתי מורשים, העושים שימוש ברישיונות מזויפים, טרם נדונה בבתי המשפט לתעבורה באופן נרחב, ולפיכך מתחם הענישה טרם נקבע. בפסק דינו של חברי, נדון מקרה של נהג בלתי מורשה, שעשה שימוש ברישיון מזויף וגרם לתאונת נזק בלבד. בית המשפט השית עליו מאסר בפועל קצר, לצד פסילת רישיון נהיגה והשבתת הרכב בהתאם לסעיף 57 לפקודה. אכן, בעת האחרונה, מוגשים במחוזותינו, יותר ויותר, כתבי אישום אודות נהגים בלתי מורשים, המסכנים את הציבור, תוך שימוש ברישיונות מזויפים, לצד מעורבות, לעיתים, בתאונות דרכים. יש בדברים משום תופעה נפוצה, בעיקר במחוזותינו, ועל בית המשפט לצאת בקול ברור, באשר לתופעה זו, ולהירתם בתרומתו למיגור התופעה, תוך שהוא משווה לנגד עיניו את בטחונם ושלומם של עוברי הדרך והציבור. באשר לנפיצותה של תופעה עבריינית, דרך המלך שהתביעה תעביר מידע מסודר לבית המשפט אודות היקף התופעה, עובר לקביעה כי עסקינן "במכת מדינה", יחד עם זאת חוש המומחיות של בית המשפט עשוי להיות רלוונטי בשל החשפותו לתיקים רבים ובשים לב לנסיונו (ראו דבריהם של כב' השופטים רובינשטיין ושוהם, במסגרת ע"פ 5535/12 אנגסום כאברי ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 1.5.13). 9. לאור דברי הצדדים, ברצוני להדגיש, ולשים דברים על דיוקם ומכונם. דין אחד לכל. לאזרח הארץ ולמי שיושב בה. הדברים עולים ברורות גם מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שאינו מבחין ביןם אזרח הארץ למי שמצוי בה. אין מקום להבחנה בין נאשם אזרח הארץ לבין נתין זר, הענישה בעבירות זהות, בנסיבות ביצוע דומות - צריכה להיות כמה שאפשר זהה, והכל בשים לב לנסיבותיו של הנאשם ולעברו. שנינו ולמדנו בספר ויקרא, פרשת קדושים, פרק טז, פסוק לד: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני השם אלוהיכם" ובפסוק העוקב נקבע: "לא תעשו עול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה". במסגרת פרשת אגנסום כאברי לעיל, קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופט דנציגר, כי אין לקבוע סטנדרט ענישתי שונה ביחס לנאשם הנמנה עם אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל להבדיל מנאשמים אזרחי המדינה העומדים לדין בגין עבירות דומות. "גזירת עונש בהתאם למוצאו של אדם, מינו, עדתו או דתו כמוה כשקילת שיקולים זרים". 10. יחד עם זאת, לאור התופעה של נהיגה בלתי מורשית מצד נהגים, העושים שימוש ברשיונות מזויפים וללא ביטוח, ובתוך כך מסכנים את הציבור, על בית המשפט להתייחס במיוחד לשיקולי ההרתעה, המופיעים במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, ולעשות בהם שימוש, הן באשר להרתעת היחיד והן באשר להרתעת הרבים. וכבר הבעתי עמדתי כי הענישה במקרים מסוג דא צריכה לכלול רכיב של מאסר בפועל (ראו פ"ל 2343-11-13 זוזו נ' מדינת ישראל, מיום 13.11.13 ות"ד 6551-10-13 מדינת ישראל נ' מוגאס, מיום 17.11.13). 11. לאחר שבחנתי נסיבות ביצוע העבירות הספציפיות שבפני, בתיק ספיציפי זה, נסיבות של נהיגה בלתי מורשית של מי שאינו מורשה לנהוג בישראל, עשה שימוש ברשיון מזויף, שהוצא כביכול בשנת 2012, ונרכש תמורת 2000 ₪, בעוד הוא שוהה בישראל משנת 2008, וללא ביטוח, ללא נסיבות של תאונת דרכים, בשים לב למדיניות הענישה הנהוגה, לערכים המוגנים שבבסיס העבירות - שלומם ובטחונם של משתמשי הדרך האחרים, ובתוך המתחם - נאשם צעיר, כבן 23, ללא עבר פלילי, שכדברי הסנגור מורשה לנהיגה בארצו, עצור מיום 10.11.13, הודה בפתח משפטו וחסך בזמן, וזו לו העבירה הראשונה בה מגיע לפתחו של בית משפט - באתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים - א. קנס בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 27.2.13. ב. מאסר לתקופה של 17 ימים בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 10.11.13. ג. מאסר על תנאי בן 8 חודשים, וזאת למשך 3 שנים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה או שימוש ברישיון נהיגה מזויף. ד. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים בפועל. הנאשם יפקיד חלף רשיון במזכירות בית המשפט עוד היום. ה. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בתוך 45 ימים מהיום.משפט תעבורהזיוףרישיון נהיגהפקודת התעבורה