בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, אשר הוטלה על המבקש ביום 1.12.13 למשך 90 יום. עפ"י תיק החקירה בתאריך 16.11.13 שעה 14:30 לערך, אירעה תאונת דרכים קטלנית בכביש 55, סמוך לצומת חבלה, כאשר המבקש נהג ברכב פרטי מסוג סיאט מ.ר. 68-744-76, מכיוון מזרח למערב, ופגע ברכב המנוח שנסע לפניו, פולקסוואגן פאסאט מ.ר. 65-641-07, בחזית אחורית. כתוצאה מהפגיעה נהדף רכב המנוח לנתיב הנגדי ופגע במונית פולקסוואגן מ.ר. 67- 335-25 (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרמו חבלות של ממש ל-5 מעורבים. ממקום התאונה הוחש נהג הפולקסוואגן-פאסאט לביה"ח מאיר בכפר סבא, שם אושפז בטיפול נמרץ וביום 28.11.13 נפטר מפצעיו (להלן: "המנוח") . תחילה נפסל רשיונו של המבקש ל-60 יום ולאחר פטירת המנוח, פסל קצין המשטרה את רישיונו של המבקש למשך 90 יום. המבקש באמצעות ב"כ עתר לביטול הפסילה המנהלית. לטענתו מדובר בתאונה בלתי נמנעת, אשר נגרמה עקב סטייתו של הפתאומית של רכב הפולקסוואגן לנתיב הנסיעה בו הוא נסע. עוד נטען, כי מדובר בתאונה בה מעורבים שלושה כלי רכב, כאשר רכב המנוח נפגע תחילה ע"י רכב שחור שעמד בשול וסטה לפתע לכיוון רכב המנוח, פגע בו בצד הימני והסיט אותו לנתיב הנסיעה הנגדי. בשלב זה הגיעה המונית ורכב המנוח התנגש בה בתאונה חזיתית. עקב התנגשות זו הועף רכב המנוח חזרה לנתיב ממנו הגיע ואז התנגש בו המבקש, שהיה מופתע מכך שרכב המנוח חזר לנתיבו. לטענת המבקש, פגיעתו ברכב המנוח הינה האחרונה בשרשרת הפגיעות. לפיכך , המבקש סבור כי אינו אחראי לגרימת אירוע התאונה, ולדבריו יתכן כי כלל לא יוגש נגדו כתב אישום. המבקש הוסיף וטען, שלאור העדר הרשעות תעבורה, אין מסוכנות בהמשך נהיגתו ועל כן אין הצדקה לפסילת רישיונו. עוד טען, כי נפל פגם בהחלטתו של קצין המשטרה היות ולא התקיימו כל יסודות הפסילה כנדרש. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, וטען כי מדובר בתאונה דרכים שבסופה קיפח חייו אחד המעורבים והמבקש חשוד בגרימתה. עוד נטען כי אומנם חקירת האירוע לא הסתיימה אך בתיק ישנו חומר ראיות הקושר את המבקש לגרימת התאונה. עוד צויין, כי במקרה זה התקיימו כל היסודות עליהם אמור להסתמך קצין המבחן בבואו לפסול רישיונו של חשוד בתאונה קטלנית. לעניין המסוכנות ציין ב"כ המשיבה, כי די בכך שהמבקש היה מעורב בתאונה קטלנית כדי להעיד על קיומה של מסוכנות. מעיון בחומר הראיות המצוי בתיק, עולה שישנו סיכוי סביר, כי בתום חקירת התאונה יוגש כתב אישום כנגד המבקש וכי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לאשמתו. בהודעתו הראשונה, תחת אזהרה, שנמסרה ביום 18.11.13 בשעה 08:43, סיפר המבקש כי הוא נסע מאלפי מנשה לכפ"ס במהירות של 60-70 קמ"ש וכשהגיע לצומת חבלה, מול המשתלה, הרכב שלו התנגש ברכב אחר וכי הוא לא זוכר או לא יודע מה היה שם. הוא לא הבחין כלל ברכב שיצא מהמשתלה או מהצומת ולא ראה את הרכב שהגיע לכיוונו בנתיב הנסיעה הנגדי ושב ואמר כי לא זוכר את השניות שלפני התאונה ורק יודע לומר, כי לא היה שום דבר חריג בכביש עד התאונה. בסופה של אותה חקירה, זכר המבקש לומר כי :"לא זוכר את הרגע שלפני המכה אבל אני זוכר שפחות משניה לפני המכה אני זוכר שראיתי את התחת של הרכב השני עף לכיוון שלי ואז היתה המכה", וכי "לא הספקתי לעשות כלום לא היה לי זמן בכלל לעשות משהוא, אולי כן ואני לא זוכר אני לא יודע". בהודעתו השניה של המבקש במשטרה, שניתנה ביום 19/11/13 שעה 10:05 תחת אזהרה, שמר המבקש על זכות השתיקה וביקש להיוועץ בעו"ד תחילה. בהודעתו השלישית מיום 1.12.13 שעה 8:52, סיפר המבקש, כי רגע לפני התאונה ראה את רכב הפולסווגן, שנסע לפניו, כשהוא קרוב מאד למבקש, במרחק קצר שאינו מאפשר תגובה. כשנשאל מה עשה כדי למנוע את התאונה השיב "לא עשיתי כלום כי לא הספקתי להגיב ושלל את האפשרות שבלם או סטה עם ההגה (עמ' 3 ש' 41-44). המבקש לא שלל את האפשרות שפגע במונית שבאה מולו בנתיב הנסיעה הנגדי ולא זכר כמה מכות הרגיש עקב התאונה (שם ש' 60-63). המבקש לא הבחין שהרכב לפניו בלם ולא שהמונית התקרבה לצומת ולא שהיה רכב אחר שיצא מצד הכביש. המבקש ציין, כי אין לו להסבר לעובדה, שהוא לא זוכר את התרחשות התאונה (עמ' 4 ש' 88-89). נהג המונית, אשר נגרמו לו חבלות של ממש, והנוסעים ברכבו לא זכרו בחקירתם מאומה על אופן קרות התאונה או מה שקדם לה. עפ"י ניסוי שדה ראיה שערך הבוחן חגי כהן, ניתן להבחין בצומת בבירור ממרחק של 275.1 מ' ואף קודם לכן. עפ"י דו"ח הבוחן, מדובר בכביש דו מסלולי בעל שני נתיבי נסיעה, כאשר מקום התאונה הינו בצומת דרכים עם שדה ראיה רחב. בנוסף, מצויים בתיק תמונות שצולמו ע"י הבוחן וכן סרטונים ותמונות ממצלמות אבטחה המקליטות בוידאו והנמצאות במשתלה הסמוכה למקום התאונה, בהן תועדה התאונה. מהצילומים ניתן לראות, כי רכב שחור אלמוני בצע פניית פרסה בצומת. רכב המבקש ורכב המנוח נראים בסרטון נוסעים ואז בשעה 14:33:30 התרחשה התאונה בה פגע רכב המבקש בחלק האחורי של רכב המנוח והטיח אותה לנתיב הנגדי ובשעה 14:33:32 התרחשה התאונה בין רכב המנוח למונית. מהממצאים עולה לכאורה,כי עובר לתאונה המנוח האט מהירות נסיעתו בכדי להימנע מפגיעה ברכב אחר שעשה פרסה (הרכב השחור). המבקש, שנהג שלא בהתאם לתנאי הדרך ולא שמר מרחק, לא הספיק לבלום את רכבו ופגע ברכב המנוח והדפו לנתיב הנגדי. כתוצאה מכך התנגש רכב המנוח במונית שבאה למולו, היא סטתה מהנתיב ופגעה ברכב המנוח. לגירסת המבקש, אשר לא בא זכרה באף אחת מהודעותיו במשטרה, אין כל תמיכה בחומר הראיות האובייקטיבי שבתיק. אמנם, לטענתו קיים עד ראיה אובייקטיבי לתאונה אשר תומך בגירסתו, אולם עד זה טרם מסר גירסתו במשטרה. יצויין כי בתיק החקירה ישנו מזכר שערך הבוחן חגי כהן כי ניסה לאתרו ולגבות ממנו הודעה ואף הגיע למקום עבודתו במשתלה, אולם העד לא היה. בנסיבות אלו, ניתן לומר, כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המבקש לקרות התאונה. יצויין, כי אין מחלוקת שכתוצאה מהתאונה נהרג נהג הפולקסוואגן, וכי התאונה קרתה תוך כדי נהיגתו של המבקש. בנסיבות אלה, חלה הוראת סעיף 47 (ה) (1) לפקודת התעבורה. כאשר במקרה של תאונה קטלנית, צומצם שיקול דעתו של קצין המשטרה בנוגע להימנעות מהטלת מהפסילה, וחלה עליו החובה לפסול רישיונו של הנהג למשך 90 יום. לצורך הפסילה המנהלית, די בראיות המלמדות כי הנהג היה מעורב בתאונה קטלנית, ואין בעובדה שראיות המשיבה לא גובשו עד תום כדי לפגום בכך. ( בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מ"י) זאת ועוד, סעיף 47 (ג) לפקודת התעבורה מעניק את סמכות הפסילה לקצין המשטרה בתנאי שיש לו "יסוד להאמין שיוגש כתב אישום נגד נוהג רכב המעורב בגרימת התאונה". בפסיקה נקבעו ארבעה יסודות לסמכות הפסילה שהינם: מעורבות הנהג בתאונה, קיומן של ראיות לכאורה, קשר ענייני בין העבירה לתאונה ומסוכנות הנהג (ראה בש"פ 6221/94 הילמן נ' מד"י). בנסיבות המקרה דנן , ולאחר בחינת הראיות שבתיק, אני סבורה כי נתקיימו כל ארבעת היסודות לפיהם רשאי היה קצין המשטרה לפסול רישיונו של המבקש, ועל כן לא מצאתי כל פגם בהחלטתו. לעניין המסוכנות אציין, כי בשלב זה קיימות ולו ראיות לכאורה, שהמבקש אחראי לקרות התאונה ולתוצאתה הטראגית. מכאן, שקיימת חזקת מסוכנות מעצם נהיגתו של המבקש. אכן, אין לנאשם הרשעות תעבורה, אך מנגד הוא מחזיק ברשיון נהיגה זמן קצר בלבד. נוסף לזאת, עניין המסוכנות נבחן גם על-פי נסיבות התאונה. באשר לנסיבות האירוע, המבקש בהודעתו במשטרה, ציין כי תנאי הדרך והראות היו טובים ולא סיפק הסבר כיצד לא הבחין ברכב שהגיע משמאל ובבלימתו של רכב המנוח. לפיכך, נראה כי לכאורה, המבקש לא גילה ערנות, לא הבחין בתנאי הדרך ולא שמר מרחק מספיק מהרכב שנסע לפניו באופן המאפשר לו לעצור בבטחה ולהמנע מתאונה, וכתוצאה מכך גרם למותו של המנוח ופגיעה באחרים. התנהגות זו, כשלעצמה, יכולה לשמש כראיה לכאורה המספקת לפסילה מינהלית. למעלה מן הדרוש אציין, כי כבר נקבע כי "חזקת המסוכנות", צופנת בחובה גם את התכלית המשנית שביסודה של הפסילה המנהלית בתאונת דרכים קטלנית, והיא תקופת "צינון" שבמהלכה נמנע מנהג שקיפח חיי אדם מלהמשיך ולנהוג מיד לאחר מכן. (ראה דברי כב' השופטת דורנר ברש"פ 2177/98 ארנביב נ' מד"י) ועוד נקבע בבש"פ 456/98 רבינא נ' מ"י: "המקרה לפני הנו מעורבות בתאונה קטלנית בה נגזלו חי אדם. ראוי לו לנהג עצמו, אפילו עיסוקו הנו נהיגה, כי יעבור תקופת צינון בטרם יחזור לאחוז בהגה רכב מנועי וזאת גם ללא קשר למידת הרשלנות והפזיזות שגילה בעת התאונה. הטראומה שעובר נהג כזה, החוויה הקשורה במותו של אדם ותוצאות החוויה, עלולות למצוא ביטוי שלילי בנהיגתו בפועל ומחייבות תקופת צינון והתרגעות קודם שיחזור וינהג ברכב מנועי, כה סמוך לאחר האירוע הטראומתי" (ההדגשה שלי- ל.ש.ש.). לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול הפסילה המנהלית ומורה כי החלטת קצין המשטרה תיוותר על כנה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהפקודת התעבורה