ערר על מיקום חניה העוררת הינה הבעלים של החלק הפנימי של החלקה המצויה ברחוב יצחק שדה 73 הרצליה, גוש 6558, חלקה 296. החלקה גובלת בצד מערב ברחוב יצחק שדה, כאשר בצד הקדמי של החלקה כבר בנוי בית. עתה מבוקש לבנות בית בחלק הפנימי של החלקה. החלקה גובלת בצד המזרחי בשצ"פ החוצץ בין החלקה לבין רחוב פורצי הדרך. בבקשה להיתר מסומנת חניה מקורה בפינה הצפון מזרחית של החלקה, וכן מסומן שער כניסה בגבול המזרחי של החלקה, הפונה אל השצ"פ. הועדה המקומית לא אישרה את הבקשה להיתר בשני נושאים; היא הורתה על שינוי מיקום החניה המקורה, וכן הורתה הועדה המקומית על ביטול סימון שער הכניסה לחלקה מכיוון השצ"פ. שמענו באריכות את טענות הצדדים, ועל יסוד טענות אלה, ועיון בתשריט הבקשה להיתר, אנו מחליטים כדלקמן: לעניין מיקום החניה המקורה, לא מצאנו כל נימוק תכנוני בטענות הועדה המקומית מדוע לא לאפשר לעוררים למקם את החניה במקום המבוקש על ידם. כל עוד הבניה המבוקשת תואמת את התכניות החלות במקום, ומדובר בתכנון הפנים של החלקה, לרבות לעניין השאלה היכן למקם את החניות, על הועדה המקומית להתערב ברצונו של בעל החלקה רק במקרים קיצוניים, ובהתקיים נסיבות מיוחדות. וראה לעניין זה החלטתנו בערר 5174/07, שם קבענו בין היתר כי: "עולה מן המקובץ, כי מרחב שיקול הדעת של מוסדות התכנון לסרב לתת היתר בנייה התואם את החוק, התקנות והתוכניות החלות במקום, ולהתערב בשיקולים התכנוניים, האדריכליים והפונקציונאליים של מבקש הבקשה על ידי מתן הוראות או התניית תנאים למתן ההיתר, הינו מצומצם ביותר, וניתן לעשות כן רק במקרים נדירים וחריגים." לפיכך, אנו מקבלים את הערר לעניין מיקום החניות ומאשרים את המיקום המבוקש על ידי העוררת. לעניין הפתח המבוקש לשצ"פ אנו דוחים את הערר. שצ"פ הינו שטח ציבורי פתוח אשר רשום על שם הועדה המקומית, המחזיקה בשטח זה כנאמן עבור הציבור וככזו, מוסמכת היא לתת הוראות סבירות לצורך ניהולו ואחזקתו של שטח זה. לדעתנו, כאשר קיימת אפשרות כניסה לבית הגובל בשצ"פ שלא דרך השצ"פ, אלא מהרחוב בו גובל המגרש, מוסמכת הועדה המקומית למנוע הסדרת כניסה נוספת לאותו מגרש דרך השצ"פ, שכן הדבר מקנה למעשה זכות מעבר לבעל המגרש דרך השצ"פ. מתן היתר בנייה להקמת שער כניסה למגרש דרך שצ"פ, מקבע מבחינה תכנונית זכות גישה למגרש דרך השצ"פ, ולדעתנו בסמכות הועדה המקומית שלא לאשר קיבוע מצב תכנוני כזה, בין היתר על מנת לאפשר לה גמישות תכנונית לעתיד לבוא לעניין השימושים בשצ"פ. כך לדוגמה, יכולה הועדה המקומית להחליט בעתיד להקים בשצ"פ גינת משחקים או מתקנים אחרים, לשימוש הציבור הרחב. פעולה כזו עשויה להיתקל בטענה כי מיקומם של מתקנים אלה מפריע לכניסה למגרש דרך הפתח שאושר בהיתר הבנייה. לעתים הגישה היחידה האפשרית למגרש היא דרך שצ"פ, ובמקרים כאלה יש לומר כי התכנית שיצרה את המגרש, אפשרה למעשה מעבר רגלי דרך השצ"פ. לא זה המקרה שבפנינו, כאשר קיימת גישה נוחה לבית העוררת מרחוב יצחק שדה. על פי סעיף 16(א)(6)(א) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970, בסמכות הועדה המקומית לתת הוראות בין היתר לעניין "סלילת מדרכות, שבילים ובנייתם של קירות תומכים וגדרות". מכוח סעיף זה מוסמכת הועדה המקומית להורות על בניית קיר המפריד בין חלקת העוררת לבין שצ"פ, ובכך למנוע אפשרות מעבר בין החלקה לשצ"פ. העובדה כי הועדה המקומית מאפשרת לכל דכפין להיכנס לשצ"פ, אין בה כדי לחייב אותה לתת אפשרות מעבר דרך השצ"פ למגרשים הגובלים בשצ"פ, ולקבע אפשרות זו בהיתר בניה. לא זו אף זו, לא מצאנו כל נימוק תכנוני לאפשר את פתח הכניסה המבוקש, שכן הגישה הטבעית לבית העוררת הינה מרחוב יצחק שדה. ההחלטות אותן הגישה לנו ב"כ העוררת במהלך הדיון, אין בהן כדי להצביע על זכות של בעל מגרש לפתוח פתח לשצ"פ. בבג"צ 415/85 פיפשקוביץ נ' עיריית רמת גן, נקבע על ידי בית המשפט כי העירייה עצמה התייחסה אל השצ"פ נשוא העתירה באותו מקרה כאל שטח ציבורי פתוח המאפשר גישה לכלי רכב, ולפיכך מקרה זה אינו דומה למצב הנדון בערר שבפנינו. לפיכך, אנו דוחים את הערר לעניין הוראת הועדה המקומית לתקן את הבקשה להיתר בנייה כך, ששער הכניסה למגרש לשצ"פ יבוטל, ובמקומו תוקם גדר. סוף דבר, אנו מקבלים את הערר באופן חלקי, לעניין מיקום החניה המקורה המבוקשת. חניהערר