פסיקת הוצאות בועדת ערר לתכנון ובניה

פסיקת הוצאות בועדת ערר לתכנון ובניה: העוררים הגישו בקשה לפסיקת הוצאות בגין ההליכים בעררים אשר החלו בשנת 2005 עוד בוועדת הערר בהרכבה הקודם, והסתיימו זה מכבר. בערר ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר בהרכבה הקודם, בשנת 2005 ובהתאם לכך מונתה שמאית מכריעה. שומה מכרעת ניתנה בשנת 2007. הצדדים הגישו עררים על השומה המכרעת. בתאריך 19.1.09 ניתנה החלטה על ידינו בעררים שהוגשו. העררים נדחו, למעט ענין אחד שהוחזר לשמאית המכריעה אשר התבקשה לפרט ולבסס את הערכותיה ואת התחשיבים. הבהרותיה ניתנו ב- 1.9.10. ביום 12.12.11, הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות בגין כל ההליכים עד כה. ביום 7.02.12 נדחתה הבקשה. ביום 20.02.12 הוגשה בקשה לעיון חוזר בנימוק עיקרי בין היתר, של התמשכות ההליכים נוכח גילם המתקדם של העוררים אשר חלקם גם נפטרו במהלך השנים. התביעה הוגשה בזמנו בשנת 2004, בסכום של 745,760 דולר ארה"ב. השמאית המכריעה פסקה סכום של 269,000 דולר ארה"ב פיצויים לעוררים, היינו פחות מ- 40% מסכום התביעה. בעררים שהתבררו בפנינו כבר נפסקו הוצאות בהחלטתנו בעררים 170+177/07, מיום 19.1.09. הבקשה שלפנינו עניינה אם כן למעשה, פסיקת הוצאות בגין ההליכים שהתקיימו בפני ועדת הערר בהרכבה הקודם. עד להגשת הבקשה ביום 12.12.11 לא נעשתה כל פניה בעניין ההוצאות. ככל שהעוררים סבורים היו כי יש לפסוק להם הוצאות היה עליהם לפנות בעניין זה לכל המאוחר מיד לאחר פסיקת השמאית המכריעה ולמיצער עם הגשת הערר על ידם על השומה המכרעת. גם בדיון שהתקיים בפנינו בעררים שהוגשו על השומה המכרעת, לא נטען להוצאות בגין הליכים אלו ולפיכך גם אין לכך ביטוי בהחלטתנו. העוררים טוענים כי כיוון שעל פי החלטתנו הוחזר העניין לשמאית המכריעה, לא היה ביכולתם לאמוד עדיין את סכום הוצאותיהם. גם עניין זה יש לדחות. די בעיון בהחלטתנו כדי לעמוד על כך כי כל אשר הוחזר לשמאית המכריעה היה פניה לקבלת פירוט וביסוס להערכות ולתחשיבים. לא היה מדובר בתיקון או שינוי שומה מכרעת. בכל מקרה, כך או כך, לא היה בכך משום מניעה כלשהי מלפנות במועד סביר בעניין ההוצאות, מה גם שהבקשה לפסיקת הוצאות שבפנינו הינה על פי אחוזי שכ"ט הנגזרים מהסכומים שנפסקו - יהיו אלו אשר יהיו. יוער גם כי בעררים היו עוררים נוספים, אשר לא פנו בעניין זה לוועדת הערר, ויש להניח שלא עשו כן, כי הבינו אל נכון, כי פניה כעבור זמן כה רב, אל ועדת הערר בעניין זה, הינה בלתי סבירה. מונחת בפנינו רק בקשה אחת לפסיקת הוצאות ע"י עורר אחד, מבין כמה עוררים שהיו גם הם צד להליכים אלו. נטען ע"י ב"כ העוררים כי במשך כל הזמן הזה התנהלו הליכים בין היורשים בבתי משפט ובענין הירושה, וכן מול משיבה מס' 2 אשר טרם שילמה את מלוא סכום הפיצויים. לכל אלו אין דבר עם פניה לפסיקת הוצאות בזמן סביר בעניין ההליכים שהיו בפני ועדת הערר עוד בהרכבה הקודם. מדובר בבקשה שהוגשה באיחור רב, שהינו בלתי סביר בכל קנה מידה. אין מקום לפנות לועדת הערר לפסיקת הוצאות בגין הליכים בוועדת הערר בהרכבה הקודם שהסתיימו שנים קודם לכן, וכאשר נפסקו כבר הוצאות לעוררים בעררים אשר התבררו בפנינו. גם אם לא קצוב זמן לכאורה להגשת בקשה לפסיקת הוצאות, אין לגזור מכך כי אפשרות זו פתוחה עד אין קץ בפני העוררים. בענין זה יש גם לקחת בחשבון את האינטרסים של המשיבות אשר כעבור זמן סביר יכולות היו להניח כי כל ההליכים בערר הסתיימו, לרבות בענין ההוצאות, ובוודאי כאשר חלף מועד הערעור על ההחלטה בעררים, וכן ליתן משקל לסופיות ההליכים. בשולי הדברים יוער לענין סכום ההוצאות שהתבקשו, כי אנו מקבלים בעניין זה את טענות המשיבות כי הסכמי שכר טרחה כאלו ואחרים בין עוררים לבין באי כוחם אין בהם כדי להוות קנה מידה לסטנדרט מקובל לענין שכ"ט, ובוודאי לא באחוזים שנדרשו. אשר להליכים שעדין מנהלים העוררים אל מול משיבה מס' 2, לענין העברת מלוא סכום הפיצויים שנפסקו, רשמנו לפנינו את הודעתו האדיבה של ב"כ משיבה מס' 2, כי ישתדל לסייע בענין זה בהליכים הבירוקרטיים אצל מרשתו. סוף דבר, בנסיבות העניין, הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית.בניהפסיקת הוצאותתכנון ובניהעררועדת ערר לתכנון ובנייהועדת ערר