עתירה לבג"ץ בטענה כי אין זה ראוי שבית הדין לעבודה יכפה פשרה על צד שאיננו מעוניין לקבל הכרעה על דרך הפשרה. השופט נ' הנדל: מונחת לפנינו עתירה כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה לדחות בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת. משיבה 1 הגישה לבית הדין האזורי תובענה כנגד העותרים. בין הצדדים הושג הסדר דיוני שקיבל תוקף של פסק דין. הוסכם כי הצדדים יתייצבו לבדיקת פוליגרף, ישתתפו בהליך גישור, ואם הליך הגישור יעלה על שרטון - יפסוק בית הדין בתובענה על דרך הפשרה. בדיקות הפוליגרף בוצעו, והליך הגישור לא צלח. בשל כך, ובהתאם להסדר הדיוני, הורה בית הדין האזורי על הגשת טיעונים בכתב לקראת מתן פסק דין על דרך הפשרה. בשלב זה הגישו העותרים בקשה לביטול ההסדר, דהיינו: בקשה שלא ליתן פסק דין על דרך הפשרה. הבקשה נדחתה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי - נדחתה אף היא. מכאן העתירה, במסגרתה הודגש כי אין זה ראוי שבית הדין יכפה פשרה על צד שאיננו מעוניין לקבל הכרעה על דרך הפשרה. כפי שנקבע בפסיקה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, קל וחומר שלא כאשר עסקינן בהחלטות ביניים (השוו: בג"ץ 8261/13 רוסהר נ' בית הדין הארצי לעבודה (5.12.2013)). התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין לעבודה תיתכן אך בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - קיומה של טעות משפטית מהותית, והשני - הצדק מחייב התערבות בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628 (1996)). המקרה שבפנינו איננו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין נפלה שגיאה משפטית - לא כל שכן מהותית - בהחלטת בתי הדין. עסקינן בהסדר דיוני מורכב, בעל מספר שלבים, שהצדדים הסכימו אודותיו והחלו לפעול על פיו. הצדדים התייצבו לבדיקות הפוליגרף, ובהמשך השתתפו - ללא הצלחה - בהליך גישור. אף הוגשו טיעונים בכתב מטעם משיבה 1. בנסיבות אלו מובן כי ההסדר הדיוני אודותיו הסכימו הצדדים - הפליג לדרכו, ולמעשה אף כמעט והגיע אל היעד. אף יוזכר הכלל לפיו התערבותנו בהחלטות ביניים של בתי הדין לעבודה היא מצומצמת ביותר (השוו: בג"ץ 10359/09 אביגל שרותי כ"א ועבודה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.1.2010)). באשר להיבט העקרוני בטיעוני המבקש, הרי שאין לצד זכות קנויה לחזור בו מהסכם דיוני בכל שלב עד למתן פסק הדין על ידי הערכאה שבפניה מתנהל הדיון. במצב זה בית המשפט חייב להפעיל שיקול דעת, תוך מתן משקל לאינטרסים של שני הצדדים בנסיבות העניין. כך נהג בית הדין בתיק דנא. בשל כל אלו, לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בתי הדין לעבודה לפיה בשלב הנוכחי אין עילה להורות על ביטול ההסדר. לנוכח האמור, העתירה נדחית ללא צו להוצאות. כתוצאה מכך יש להורות גם על מחיקת הבקשה למתן צו ביניים. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)פשרהבית הדין לעבודה