1.זהו ערעור על החלטת ועדת עררים בענף הסיעוד מיום 24.6.13 (להלן –הוועדה), שקבעה כי המערער אינו תלוי במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היומיום, וכי אינו זקוק להשגחה. 2.טענות המערער: א.הוועדה התעלמה מאישור רפואי עדכני מיום 25.4.13 המצביע על היזקקות המערער לעזרת הזולת בפעולות היומיום ועל נפילות מרובות. ב.קביעת הוועדה בדבר העדר נפילות נסתרת מהאישורים הרפואיים, מתלונות המערער ומהערכת התלות מיום 13.3.13, כמו גם הערכות תלות קודמות לה. ג.קביעת הוועדה בדבר היזקקות לסיוע מועט בניידות בתוך הביתה אינה מנומקת ועומדת בסתירה לממצאי הוועדה, להערכת התלות ולהערכה תפקודית שבוצעה ביום 4.3.13 על-ידי חברת הביטוח הראל. ד.קביעת הוועדה בדבר העדר היזקקות להשגחה תמוהה ואינה עולה בקנה אחד עם ממצאיה בדבר נפילות וחוסר יכולת להתרומם בעקבותיהן. 3. עמדת המשיב, כפי שהוצגה בדיון מיום 27.11.13: א. המשיב מסכים כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס למסמך מיום 25.4.13 וכן להערכה התפקודית מיום 4.3.13 שבוצעה על-ידי חברת הביטוח הראל. ב. כן הסכים המשיב כי הוועדה תדון מחדש בשאלת הניידות, לאור ממצאי הוועדה בדבר הגבלות קשות בהליכה, וכן בשאלת הנפילות בהתייחס לרישום אחרון בדבר נפילה מיום 11.3.13 ולנפילה נוספת במקלחת. ג. עוד הסכים המשיב כי לאחר שהוועדה תעריך מחדש את הניקוד לעניין נפילות והליכה, תבחן אם יש מקום ליתן ניקוד אחר גם ביתר הסעיפים הנוגעים לפעולות היומיום. ד. אין מקום לחייב את הוועדה להתייחס להערכות תלות משנים עברו, שכן עליה לקבוע את מצבו העדכני של המערער. ה. לא נפל פגם בהתייחסות הוועדה לשאלת הצורך בהשגחה. המערער אינו סובל ממצב קוגניטיבי קשה המצדיק השגחה. 4. לאחר שהמערער עמד על כך כי הוועדה שתתכנס מחדש תתייחס במנומק גם להערכות תלות מהשנים 2002 ו- 2006 וכן עמד על טענותיו בשאלת ההשגחה - נדון להלן בשתי הטענות אלו. 5. בשאלת ההתייחסות להערכת תלות שבוצעו עוד ב- 2002 וב- 2006, מצאתי כי יש לקבל את עמדת המשיב. מוטל על הוועדה להעריך את מצבו העדכני של המערער, ולצורך ביצוע משימה זו ראוי שתיסמך על הערכת תלות עדכנית. 6. באשר לדיון מחודש בשאלת ההשגחה - יש לקבל את עמדת המערער. הוועדה ציינה בסעיף ההשגחה: "צלול. אינו מסוכן לעצמו או סביבתו", וסימנה במקום המתאים להגדרה הבאה: "לא זקוק להשגחה מתמדת". בשאלת ההשגחה לא בחנה הוועדה את הצורך בהשגחה בהתייחס למיגבלות התנועה הקשות שתוארו על-ידה (ובשלה קבעה כי הוא זקוק לעזרה רבה ברחצה ולסיוע באכילה, בטיפול בהפרשות ובניידות בבית). הוועדה אף ציינה בסעיף הניידות כי המערער נופל, יכול לעמוד רק לאחר עזרה וכי הוא נעזר במטפלת על מנת לקום. בהתייחס לממצאים אלה מן הראוי שהוועדה תבחן אם המערער אינו זקוק להשגחה, גם אם ניתן להשאיר את המערער לפרקי זמן קצרים לבדו באשר לדעתה אינו מסכן את עצמו ואת סביבתו באופן מיידי. 7. לסיכום, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בענף הסיעוד באותו הרכב. הוועדה תזמן את המערער, גם באמצעות ב"כ, ותהיה רשאית להשלים בדיקתה במידת הצורך. הוועדה תפעל באופן הבא: א. הוועדה תתייחס באופו מנומק למכתב רפואי מיום 25.4.13 וכן להערכה התפקודית מיום 4.3.13 שבוצעה על-ידי חברת הביטוח הראל, ותקבע אם יש בהם כדי לשנות מקביעתה. ב. הוועדה תדון מחדש בשאלת הניידות והנפילות, בהתייחס לממצאי הוועדה בדבר הגבלות קשות בהליכה, וכן בשאלת הנפילות בהתייחס לרישום אחרון בדבר נפילה מיום 11.3.13 ולנפילה נוספת במקלחת. ג. לאחר שהוועדה תעריך מחדש את הניקוד לעניין נפילות והליכה, תבחן אם יש מקום ליתן ניקוד אחר גם ביתר הסעיפים הנוגעים לפעולות היומיום. ד. בשאלת ההשגחה - הוועדה תשקול עמדתה בשאלה זו בהתייחס לשאלת הניידות והנפילות, בהתייחס להיזקקות המערער לסיוע לצורך קימה, וכן בהתייחס להערכה תפקודית של חברת הביטוח הראל. הוועדה תשקול לאור אלה אם המערער אינו זקוק להשגחה, גם אם ניתן להשאיר את המערער לפרקי זמן לבדו. 8. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. 9. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. חובת ההנמקהניידות