ערעור על החלטת הוועדה לעררים אי כושר אשר דחתה את הערר

ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) אשר דחתה את ערר המערער והשאירה על כנה את ההחלטה לפיה המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר. רקע עובדתי 2. המערער, מר קרצמן יפים, יליד שנת 54', הגיש תביעה במסגרת ענף נכות כללית. 3. ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.11.12 קבעה למערער נכות רפואית משוכללת בשיעור 44% בגין כאבי גב תחתון, הגבלה בתנועה של ברך ימין, ירידה בתחושה וכאבים בירך שמאל, רפלוקס ושטי, פסוריאזיס, השמנה, יתר לחץ דם, ליקוי שמיעה. 4. ועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 4.4.13 קבעה כי אין לראות במערער כמי שאיבד מכושרו להשתכר בשיעור 50% לפחות וכי הוא מסוגל לעבוד במשרה מלאה כקופאי, בדיקת תיקים ובחניון. על החלטה זו הוגש הערעור . טענות הצדדים 5. עיקר טענות המערער א. הוועדה טעתה כשקבעה כי אין מקום להפעיל את הלכת מוהרה בעניינו של המערער ומשלא נימקה קביעתה זו. ב. הוועדה טעתה כשקבעה כי המערער סובל מכאבי גב בלבד, בשעה שהוא סובל מהגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני. הוועדה העניקה למערער נכות בשיעור 30% לפי סעיף ליקוי 37 (7) ג, סעיף אשר דן בהגבלה קשה בתנועות, ולא צויין בפרוטוקול הוועדה שמדובר בנכות מותאמת. ג. הוועדה טעתה משהסתמכה על קביעת הוועדה הרפואית (נכות כללית) לפיה כאבי הגב אינם מונעים מהמערער לעבוד. הקביעה אם הליקוי הרפואי מונע ממבוטח לעבוד נתונה לסמכותה של ועדת אי הכושר בלבד. ליקויו הרפואיים של המערער אשר בגינם הותאמה לו נכות רפואית צמיתה, הינם ליקויים תפקודיים הפוגעים בכושר עבודתו. ד. הוועדה טעתה בסוגי העבודות אותם קבעה כי המערער מסוגל לבצע. העבודות אותן פירטה הוועדה (קופאי, בדיקת תיקים, בחניון) דורשות יכולת לעמוד ולשבת במשך שעות, למערער אין יכולת זאת לאור הבעיות האורטופדיות והנוירולוגיות מהן הוא סובל. 6. עיקר טענות המשיב א. קביעת הוועדה לפיה אין מקום להפעיל את הלכת מוהרה בעניינו של המערער אינה רלוונטית היות והוועדה יישמה בפועל את הלכת מוהרה. הוועדה התייחסה לגילו של המערער, לליקוייו הרפואיים, להשכלתו, לשירותו הצבאי ולעברו התעסוקתי. ב. הוועדה התייחסה לדו"ח עובדת השיקום מיום 16.12.12 ולהמלצת הרופא המוסמך אשר קבע כי המערער מסוגל לעבודה יום שלם ללא מאמץ גופני או הליכה ממושכת. ג. הוועדה פירטה סוגי עבודות בהם מסוגל המערער להשתלב לטעמה. ד. הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.11.12 התאימה למערער את סעיף ליקוי 37 (7) ג והעניקה למערער 30% נכות בגין כאבי גב, תוך שקבעה באופן מפורש שאין הגבלה בתנועה. ג. משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. דיון והכרעה 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל ואפרט- 8. הוועדה שמעה את המערער ורשמה את תלונותיו: "עו"ד- יליד 54, כבן 59, עבד 35 שנה כנהג מוביל טנקים, סובל ממכלול פגיעות כשהפגיעה העיקרית היא בגב, נקבעה הכות די גבוהה בשיעור 30%, יודגש כי עקב הבעיות הרפואיות והפגיעה בגב הוא יצא לפרישה מוקדמת בשנת 2011. מבקשים להתייחס לפסק דין מוהרה שדן בקביעת אי כושר. מדובר באדם בעל 12 שנ"ל, ללא תואר אקמי כלשהו, ללא אפשרות לחזור לעבודתו הקודמת כנהג מוביל טנקים. בהתחשב בקריטריונים הנ"ל ובהתאם להלכה הנקבעת, מבקש לקבוע שאיבד למעלה מ- 50% מכושר השתכרות. התובע- עליתי ממולגובה ב- 75'. הייתי חייל סדיר בשנת 75' ובצבא הייתי מוביל טנקים. קורא עברית, אבל לכתוב יש לי בעיה. קשה לי לנהוג ברכב למעלה מחצי שעה. נמצא בבית. האישה עובדת. פרשתי מהעבודה לפנסיה מוקדמת בגלל שלא יכולתי להמשיך לעבוד. מתקשה בישיבה. אני רוצה לעבוד אבל אני לא יכול. גם בבית אני לא מצליח לתפקד". 9. בפרק דיוני הוועדה ונימוקיה, קבעה הוועדה: "חברי הוועדה עיינו בתיק ושוחחו עם התובע ועורך דינו. מדובר בתובע בן 59, אשר נכותו העיקרית היא בשיעור 30% עקב כאבי גב תחתון. מגוון נכויות בשיעור 10% אשר אינן אמורות להשפיע על כושר העבודה. המלצת רופא ועדה רפואית לעררים מתאריך 19.11.11 היתה כי מסוגל לעבוד יום שלם, ללא מאמץ גופני או הליכה ממושכת. מעיון בדו"ח עובדת השיקום מ- 16.12.12 עולה כי לתובע רקע של 10 שנ"ל בחו"ל, מדבר עברית טובה, קורא עברית, לדבריו מתקשה בכתיבה, לא כותב. בשירותו הצבאי ולאחר מכן, כאזרח עובד צה"ל, עבד כמוביל טנקים במשך כ- 35 שנה ופרש עקב מצבו הרפואי. לדעת הוועדה, אין מקום להפעיל את הלכת מוהרה במקרה הזה. אחוזי הנכות העיקריים הם כאבי הגב, ועליהם קבעה הוועדה, שאינם מונעים ממנו לעבוד (הוועדה הרפואית). לדעת הוועדה, אין לראות בתובע כמי שאיבד להשתכר בשיעור 50%, מסוגל לעבוד כקופאי, בדיקת תיקים, בחניון, במשרה מלאה. הוועדה דוחה את הערר". 10. סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, קובע כי בעת קביעת דרגת אי הכושר, על פקיד התביעות להביא בחשבון "את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה...". 11. בפסק הדין שניתן בעב"ל 327/03 עזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הלכה מוהרה") נקבע כי נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר, צריכה להיות הנכות הרפואית. לעניין זה נקבע שם: "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולתו לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיזית". בפסק הדין האמור נקבע עוד, כי: "בבואם לקבוע דרגת אי כושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק את החלטתה בכך שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיזי ניכר וללא התכופפויות מרובות בעבודות כגון: אריזה מיון וכו'...'. האמור הינו מסקנה ולא הנמקה לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה יוכל לבצע". 12. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה קביעת הוועדה שאין מקום להפעיל את הלכת מוהרה בעניינו מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. עיון בפרוטוקולי הוועדות מעלה כי קיימת הלימה בין אחוז הנכות הרפואית המשוקללת (44%) לבין הקביעה לפיה המערער לא איבד יותר מ- 50% מכושרו להשתכר. הוועדה אף התייחסה לנסיבותיו האישיות של המערער, גילו, עברו התעסוקתי, השכלתו והליקויים השונים מהם הוא סובל. בנסיבות אלה, משהוועדה פעלה למעשה ליישום הלכת מוהרה, הרי שאין בקביעתה האמורה לכשעצמה, כדי להצדיק את התערבות בית הדין. 13. עם זאת, מקובלת עליי טענת המערער לפיה היה על הוועדה לקבוע בעצמה את השפעת הליקוי ממנו סובל המערער בגבו על כושרו של המערער להשתכר וכי הוועדה לא יצאה ידי חובתה בקביעתה לפיה "אחוזי הנכות העיקריים הם כאבי הגב, ועליהם קבעה הוועדה, שאינם מונעים ממנו לעבוד (הוועדה הרפואית (ההדגשה הוספה- מ.ט)". משהוועדה לא העריכה את מידת השפעת הליקויים מהם סובל המערער על כושרו להשתכר, אלא הסתפקה בקביעה כי הוועדה הרפואית קבעה שכאבי הגב אינם מונעים ממנו לעבוד, הרי שנפלה בהחלטתה טעות המצדיקה את התערבות בית הדין. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המערער לפיה קביעת הוועדה לפיה נכותו העיקרית הינה בשיעור 30% עקב כאבי גב תחתון, אינה עולה בקנה אחד עם קביעת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.11.12 אשר קבעה את נכותו בשיעור 30% לפי סעיף ליקוי 37 (7) שעניינו הגבלה קשה בעמוד השדרה המותני. לעניין זה אציין, כי על אף שהוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.11.12 קבעה כי הנכות נקבעת בגין "כאבי גב תחתון" הרי שסעיף הליקוי שנקבע הינו בגין הגבלה קשה בתנועות, והוועדה לא ציינה כי מדובר בסעיף מותאם. סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (אי כושר) על מנת שתשוב ותבחן את דרגת אי הכושר של המערער בשים לב לליקויים הרפואיים מהם הוא סובל. הוועדה תיתן דעתה לכך שהוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 19.11.12 קבעה למערער נכות בשיעור 30% לפי סעיף ליקוי 37 (7) ג. המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיהם לפני הוועדה. 15. משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הסכום ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. 16. הערעור על פסק הדין הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. אי כושר עבודהערעורועדה לערריםערר