ערעור לפי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה למערער 0% נכות צמיתה מתאריך 19.5.11 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 הוועדה קובעת כי מנגנון הפגיעה אינו מתאים לאירוע אלא שמנגנון הפגיעה הוכר ע"י פקיד התביעות שאישר קיומו של מנגנון חבלתי בעצם ההכרה באירוע כפגיעה בעבודה. ולכן היה על הוועדה לצאת מנקודת הנחה כי קיימת הכרה עקרונית. 2.2 הוועדה מנמקת דחייתה את הערר בעיקר על ממצאי ההדמייה המעידים על תהליך ניווני. הוועדה לא התייחסה דיו לחוו"ד ד"ר רוזנברג המתייחס בחוו"ד לעניין אחוזי הנכות כדרישת הפסיקה אך הוועדה לא התייחסה לאמור והיתה מקובעת בעמדתה כי המדובר בתהליך ניווני. בחוו"ד יש התייחסות לממצאים בסיטי ובאי.אמ.גי. התהליך הניווני על אף שנמצא לאחר התאונה שייכה אותו לעבר אלא שממצב זה היה על הוועדה להסיק כי התאונה היתה טריגר לאותם שינויים ניווניים והוועדה לא לקחה האמור בחשבון. הוועדה לא התייחסה לעובדה כי לא נמצא כל תיעוד רפואי טרם הפגיעה שהוכרה המתייחס לפגיעה. 2.3 מממצאי הוועדה עולה כי הרמת ידיים היתה מעל גובה השכם, סיבוב פנימי עד גובה חוליה L1-L2 שלכאורה מראה על הגבלה בתנועות. על אף האמור הוועדה הגעה למסקנה כי לא קיימת הגבלה בתנועות ובכך שגתה. כמו כן, נמצאו ממצאים של רגישות בכתף שלא באו לידי ביטוי בעניין הנוירולוגי. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה בדקה את המערער, ממצאיה נרשמו והמסקנות העולות מהבדיקה ברורות. לא ברור מדוע נטען כי תוצאות הבדיקה מראות על מגבלה כאשר הוועדה מתייחסת לתוצאות אלו וקובעת שאין בהן כדי להראות מגבלה. 3.2 הוועדה התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר רוזנברג, הסבירה דעתה, וקבעה הן את המצב דה היום והן ממצאיה בבדיקות ההדמיה וכיצד מתיישבות תוצאות אלו עם האמור בחוות דעתו של ד"ר רוזנברג. פרוטוקול הוועדה ארוך, מפורט ומובן ולכן לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-19.6.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא חש נימולים ביד ימין אינו יכול לתפוס משהו הרבה זמן אינו יכול לכופף הצוואר וכי אינו יכול לעבוד בשל מצב היד. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "C.T ע"ש צווארי 14.2.11: עקמת צווארית קלה קמורה ימינה. שינויים ספונדלוטים קלים בצורה אוסטאופיטים קדמיים וצדדיים בגופי החוליות. בגובה C2-3 בלט אחורי מרכזי קל של דיסקוס. בגובה C4-5 בלט אנולרי אחורי דיפוזי עם לחץ קל על שק דוראלי. בגובה C5-6 שינויים ניווניים של דיסקוס בקע אחוזי מרכזי שמאלי ... שגורם לחץ בינוני על השק הדורלי. אוסטאופיטים אחוריים בגובה C6-7 שינויים ניווניים קשים של דיסקוס בלט אנולרי דיפוזי שמלווה בזיזים אחוריים. היצרות גרמית של תעלה ניארלית במידה בינונית מימין ובמידה קלה משמאל. שינויים ניווניים במפרקים פצטלים. MRI 28.3.12 בגובה C6-7 בלט ושינויים דיסקוגנים עם לחץ מינמלי על השק הנובע ממרכיב גרמי ברווח שמעליו C5-6 הלחץ מתון מאוד. EMG 26.9.11 מאושרת תסמונת לכידה אולנרית במרפק דו צדדית וכן חשד לבעייה שורשית C7 מימין ללא דנרבציה פעילה וזאת על רקע גירוי השרירים הפוספינליים מימין. יחסית לבדיקה מ-5/11 ו-2/11 הממצא הרדיקולרי זהה נוספה שלילה של הפרעה בתעלה הקרפלית". (ההדגשה הוספה א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בחוו"ד שהוגשה לוועדה ד"ר רוזנברג מ-2.6.13 ומציינת כי בדיקת התנועתיות אצלנו היתה בגדר התקין. אין סימני דלדול שרירים, היקף זרועות +1 ס"מ בצד ימין - תקין. בהתייחס לממצאים בסמיכות לאירוע התאונה בוצע בירור בנ"ע CT ו-EMG בתיק מס' ימים מהאירוע ולאחר חצי שנה גם MRI בדיקות אלו מאשרות קיומו של תהליך ניווני אשר אינו דינמי לאורך הבירור אין רמז לדנרבציה שהשתנתה מאז התאונה ועד לבדיקה העוקבת. לציין כי המנגנון של האירוע כפי שגם מופיע בחוו"ד ד"ר רוזנברג הוא נפילה בעקבות הרמת משא כבד. לאור זאת וממצאי הבדיקה היום סבורה הוועדה כי הנכות הנוירולוגית והאורטופדית בגין האירוע המוכר היא בשיעור 0%. הדיון של ד"ר רוזנברג מקנה את הנכות בשל היעדר רישום על הפרעה בצוואר עובר לאירוע. הוועדה לעומת זאת מתייחסת לעובדה ברורה כי גם EMG ו-CT בתוך ימים מהאירוע מעידים על בעייה כרונית אשר לכל היותר גרמה להפרעת אי נוחות שרירים זמנית וחולפת ולכן אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר רוזנברג והיום בבדיקה הגופנית אין עדות להגבלה בתנועות בכתף ובצוואר ועקב זאת אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר רוזנברג...". (ההדגשה הוספה א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח ומה להסיק מתוך המסמכים שבפניה ובלבד שקיימת הנמקה ביחס לקביעתה. הוועדה במקרה דנא מבהירה כי לא מצאה הגבלה בתנועות (בניגוד להגבלה אותה מצא ד"ר רוזנברג במסגרת בדיקתו את המערער) ומבהירה כי על פי הממצאים ההדמיתיים שבוצעו בסמוך לאחר האירוע שהוכר ולאחר תקופה עולה כי בעניינו של המערער מדובר בתהליך ניווני מתמשך ולא דינמי שהחל עוד בטרם האירוע שהוכר כ"כאבים בכתף ימין" כאשר לטענת הוועדה אין שינוי במצב בין הבירור שבוצע סמוך לאירוע שהוכר וזמן מה לאחר מכן. קביעות אלה של הוועדה לפיהן מדובר בתהליך ניווני מתמשך שאינו נובע מהאירוע שהוכר העולה מתוך הממצאים ההדמייתיים הן קביעות רפואיות אשר ביה"ד לא יתערב בהן כשהחלטת הועדה בעניין האמור הינה נהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה ואין בקביעות אלה כדי לגרוע מבסיס קביעת הוועדה כי לא מצאה הגבלה בתנועות אצל המערער. משכך לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. 15. אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטתה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר רוזנברג, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים שנמצאו ע"י הוועדה לא תאמו את ממצאיו של ד"ר רוזנברג, וכי מצבו כיום של המערער אינו מצדיק קביעת אחוזי נכות כלשהם בשים לב לעובדה כי הוועדה בניגוד לד"ר רוזנברג לא מצאה כל הגבלה בתנועה. 16. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול ממצאי בדיקתה הקלינית והשוואה אל מול הממצאים השונים שמצא המומחה מטעם המערער - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 19. אין צו להוצאות. 20. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. 54רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)נכות צמיתהערעורועדה רפואיתערר