28% נכות בגין פגיעה בעבודה: 1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.7.2013 אשר קבעה למערערת 28% נכות בגין פגיעה בעבודה מיום 9.1.2011. ביום 28.10.2013 התקיים דיון, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות. 2. עניינה של המערערת הוחזר לוועדה הרפואית לעררים על פי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט חיים ארמון בתיק ב"ל 24353-01-13 (להלן: "פסק הדין"). בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע, בסעיף 20, כדלקמן: "משיוחזר עניינה של המערערת אל הוועדה, יהיה על הוועדה לנהוג כאמור להלן: א. הוועדה תשקול את האפשרות לקבוע למערערת דרגת נכות על פי פריט 48(2)(ז) למבחנים. אם הוועדה תחליט שאין לעשות כך, יהיה עליה להסביר מדוע, תוך הסבר מדוע הממצאים שפורטו ב- MRI אינם מלמדים על "נזק במיניסקוס". ב. גם אם תגיע הוועדה למסקנה שאין למערערת פגימה שתואמת במדויק את פריט 48(2) למבחנים, יהיה על הוועדה לשקול אם לפעול על פי האמור בתקנה 14(א) לתקנות ולקבוע למערערת פריט "מותאם", בין על פי פריט 48(2) למבחנים ובין על פי פריט 35(1) למבחנים. בענין זה, תביא הוועדה בחשבון את החומר שהיה בפניה ואשר מצביע על קשיי התפקוד של המערערת בשל כאבי הברך. ג. הוועדה תתייחס לתלונת המערערת על העדר תחושה בצד השמאלי של הרגל. הוועדה תקבע אם יש בכך הצדקה לקביעת דרגת נכות". 3. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערערת: א. טעתה הוועדה עת חזרה על קביעתה והותירה על כנה את הנכות ללא כל נימוק ובניגוד לפסק הדין. ב. למערערת אין כל עבר קודם בברך, וכל תלונותיה באו בעקבות התאונה. ג. בניגוד למסמכים הרפואיים, לא ברור כיצד הגיעה הוועדה למסקנה שאין שום סימן של פגיעה בברך. לכן הוועדה נעולה על דעתה ויש לפסול אותה. ד. הוועדה ציינה כי יש צורך בקורלציה בין בדיקת העזר לבין הבדיקה הקלינית, אך לא ברור מה תועיל בדיקת העזר כשהבדיקה הקלינית יכולה לבטא חוסר במגבלה רפואית. ה. הוועדה לא יישמה את הוראות פסק הדין ולכן יש להעביר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין אשר התייחס לברך שמאל של המערערת. ב. הוועדה התייחסה לנזק הלכאורי במניסקוס וקבעה כי אין היא מוצאת נזק כזה או סימן לפגיעה בברך הן על בסיס הבדיקה הקלינית שביצעה והן על פי בדיקת ה- MRI מיום 3.7.2011. ג. הוועדה קבעה שהבדיקה הקלינית של ברך שמאל תקינה לחלוטין ולכן אין היא מוצאת לנכון לקבוע נכות לא בגין הסעיף הספציפי הנוגע לפגיעה במניסקוס ולא בגין הסעד הכללי הנוגע להשפעה על כושר הפעולה, שכן אין ליקוי פיזי. ד. החלטת הוועדה ברורה, מנומקת ומתיישבת עם הוראות פסק הדין. 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. הלכה פסוקה היא כי שעה שעניינו של מערער מוחזר לוועדה על פי פסק דין, הוועדה מחויבת לפעול על פי האמור בפסק הדין ותו לא. ב. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.10.2013 הודיע ב"כ המערערת שהוא מסכים עם כך שהוועדה מילאה אחר הוראות סעיף 20 ג' לפסק הדין. לפיכך, בית הדין יבחן אם הוועדה מילאה אחר הוראות סעיף 20 א' ו- ב' לפסק הדין. ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המערערת הופיעה בפניה יחד עם בא כוחה. בסעיף 23 לפרוטוקול ציינה הוועדה כדלקמן: "הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 30.4.2013. לגבי הפגיעה בברך, הוועדה לא מצאה שום סימן של פגיעה בברך. זו כפי שתואר במושב הקודם. דהיינו לא הגבלה בתנועות ולא סימנים של אי יציבות. לא אובחנו סימנים לנזק מינסקאלי ולציין שבדיקת MRI מיום 3.7.2011 לא אובחנו קרעים במיניסקוסים או פגיעות טראומטיות אחרות. השינויים ..... הם שחיקתיים ולא טראומתיים. בדיקת MRI הינה בדיקת עזר בלבד שחייבת לבוא בקורלציה עם ממצאים בבדיקה הקלינית. כפי שצוין הבדיקה הקלינית של ברך שמאל תקינה לחלוטין ולכן אין נכות בגין הברך. באשר לבעיה הנוירולוגית, הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות 0% לפי סעיף 29 (6)(1) מותאם." ד. עינינו הרואות כי הוועדה בחנה את האפשרות לקבוע למערערת דרגת נכות על פי פריט 48 (2)(ז) למבחנים, המתייחס לנזק במיניסקוס. הוועדה צינה באופן ברור כי לא מצאה שום סימן של פגיעה בברך, הן מבחינת הגבלה בתנועות והן מבחינת קיומם של סימנים לנזק מינסקאלי. באשר לבדיקת ה- MRI הוועדה ציינה באופן ברור כי מהבדיקה מיום 3.7.2011 לא אובחנו קרעים במיניסקוסים או פגיעות טראומטיות אחרות. השינויים המוצינוזים שהוזכרו בבדיקת ה- MRI הם, לדעתה המקצועית של הוועדה, שחיקתיים ולא טראומתיים. יתרה מזו, הוועדה ציינה כי בדיקת ה- MRI הינה בדיקת עזר בלבד שחייבת לבוא בקורלציה עם ממצאים בבדיקה הקלינית. לאור העובדה כי הבדיקה הקלינית מצביעה על ברך תקינה לחלוטין, הרי לדעתה של הוועדה אין נכות בגין הברך. החלטת הוועדה בהקשר זה הינה רפואית גרידא ולא מצאתי כל מקום להתערב בה. ה. באשר לסעיף 20 ב' לפסק הדין, סעיף זה נועד לסיטואציה בה תגיע הוועדה למסקנה שאין למערערת פגיעה שתואמת במדויק את פריט 48(2) למבחנים כי אז על הוועדה לשקול אם לפעול על פי האמור בתקנה 14 (א) לתקנות ולקבוע למערערת פריט מותאם בין על פי פריט 48(2) למבחנים ובין על פי פריט 35(1). הוועדה קבעה באופן ברור כי הבדיקה הקלינית של ברך שמאל תקינה לחלוטין, יחד עם זאת הוועדה לא בחנה קביעת אחוזי נכות בהתאם לסעיף 35(1) למבחנים המתייחס להשפעה של הליקוי על כושר הפעולה הכללי. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה כלל לא התייחסה להשפעה של "כאבי הברך" (אשר יכול להיות שאינם מזכים באחוזי נכות כשלעצמם) על כושר הפעולה הכללי ואף לא ברור אם הביאה בחשבון את החומר שהיה בפניה ואשר מצביע על קשיי התפקוד וזאת חרף חוב לעשות זאת על פי פסק הדין. ו. לא מצאתי כל הצדקה להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש, מאחר ולא התרשמתי כי הוועדה נעולה על דעתה. אי התייחסותה של הוועדה לסיפא של סעיף 20(ב) לפסק הדין אין בו כדי להצדיק החזרת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש. 6. לסיכום עניינה של המערערת מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל בהתאם לסיפא של סעיף 20 ב' לפסק הדין, כך שתשקול קביעתו של פריט מותאם על פי פריט 35(1) למבחנים כאשר על הוועדה להביא בחשבון את החומר שהיה בפניה ואשר מצביע על קשיי התפקוד של המערערת בשל כאבי הברך. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהים, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.נכותתאונת עבודה