לטענת המערערת, הוועדה לא העמידה אותה לבדיקה חדשה של פקיד שיקום והסתמכה על חוות דעת ישנה. המערערת הוסיפה וטענה, כי הוועדה לא פירטה את עבודות משק הבית שביכולתה לבצע. לסיום נטען, כי הוועדה לא נתנה משקל מספק לנכויותיה הרפואיות. 3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה ולהשפעת ליקוייה על יכולתה לתפקד במשק הבית. 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 8/5/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת שתורגמו באמצעות בעלה, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר למצבה האישי ציינה המערערת כי היא אֵם לשלושה ילדים בוגרים. לדברי המערערת, הבת לומדת בתיכון ועושה את עבודות הבית. באשר ליכולותיה התפקודיות ציינה המערערת כי יש לה כאבים בידיים, יד ימין כואבת יותר, כאבים בברך, והיא אינה יכולה לעמוד. לדבריה, היא לא מטפלת בכביסה. הוועדה בחנה את הליקויים מהם המערערת סובלת, וציינה כי המערערת ילידת שנת 1958, אובחנה כסובלת מהגבלה קלה בעמוד שדרה מותני (10%), הגבלה קלה בעמוד שדרה צווארי (10%), מחלה ניוונית בברך ימין (10%), סכרת ונוירופטיה (65%), מצב לאחר כריתת רחם (20%). הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת, לפיהן היא אינה מתפקדת כלל במשק הבית, אך מתמצאת במשק ביתה. על יסוד התרשמותה מהמערערת קבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע את מרבית עבודות משק הבית, פרט לעבודות קשות מאוד, אשר לא מהוות כדי 50% מכלל תפקוד של עקרת בית. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות. 7. בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה למצבה האישי של המערערת, כעולה מטיעוני המערערת בפני הוועדה, לרבות גילה ומצבה המשפחתי. כמו כן, התייחסה הוועדה למצבה התפקודי של המערערת, כפי שפירטה המערערת לפני הוועדה. הוועדה גם התייחסה לליקויים הרפואיים כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ביום 6/11/12, ונתנה להם משקל במסגרת החלטתה, בין היתר בכל הנוגע למחלת הסכרת. לדעת הוועדה, מדובר בסכרת עם סיבוך של נוירופתיה קלינית בלבד, ללא עדות בבדיקת EMG. הוועדה הוסיפה כי הנוירולוג קבעה 10% נכות בגין פולינורופתיה וציין שאין השפעה תפקודית בגין ליקוי זה. לדעת הוועדה, יתר הליקויים הם בדרגת חומרה קלה מאד. מכאן, שאין לקבל את טענת המערערת בדבר התעלמות הוועדה מליקוייה השונים. הוועדה פירטה את הליקויים מהם סובלת המערערת והתייחסה אליהם במסגרת החלטתה, תוך שסמכה החלטתה הן על המצב הרפואי של המערערת והן על מצבה האישי ויכולותיה התפקודיות, כפי שעולה מכלל החומר שעמד לעיון הוועדה. משנימקה הוועדה החלטתה כראוי, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין זה. 8. החלטת הוועדה מתיישבת עם חוות דעת הרופא המוסמך מיום 6/11/12, אשר ציין כי לליקוייה של המערערת השפעה קלה על כושרה כעקרת בית. החלטת הוועדה אף עולה בקנה אחד עם חוות דעת פקיד השיקום מיום 26/11/12, לפיה המערערת "יכולה לבצע את כל עבודות הבית אשר אינן כרוכות במאמצים פיזיים חריגים ובהרמת חפצים כבדים", ולכן יש לראותה "כמי שלא איבדה מעל ל- 50% מיכולתה לתפקד במשק ביתה". לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית, והיא מסוגלת לבצע את מרבית עבודות משק הבית, פרט לעבודות קשות מאד. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי. 9. בהקשר זה יובהר כי לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה היה על הוועדה להעמידה לבדיקה חדשה לפני פקיד שיקום. נכותה הרפואית של המערערת, בשיעור 75%, נקבעה בהחלטת הוועדה הרפואית ביום 6/11/12. על החלטה זו לא הוגש ערר, ומכאן, שזו הקביעה האחרונה בדבר נכותה הרפואית של המערערת. בעקבות החלטה זו, נבדקה דרגת אי כושרה של המערערת. חוות דעת הרופא המוסמך, מיום 6/11/12, וחוות דעת פקידת השיקום, מיום 26/11/12, ניתנו סמוך לאחר שנקבעה נכותה הרפואית של המערערת, כאשר מאז לא חל שינוי. מכאן, שטענת ערעור זו נדחית. 10. גם הטענה שהוועדה לא נימקה החלטתה, אין לה על מה שתסמוך. משקבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע את כל מטלות משק הבית, למעט מטלות קשות במיוחד הכרוכות במאמץ פיזי חריג, הרי שאין מקום או צורך לפרט עבודות כאלה או אחרות שביכולתה של המערערת לבצע. 11. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבה הרפואי של המערערת, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית. 12. לאור האמור, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואההסתמכותועדה רפואיתחוות דעת