נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית 3. המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בערר ביום 30.7.12 דחתה את הערר והותירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. 4. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.7.12 הגישה המערערת ערעור לבית הדין (ב"ל 8563-09-12). 5. בדיון שהתקיים בתיק ב"ל 8563-09-12, הסכימו הצדדים להמלצת בית הדין, אשר מצאה ביטויה בפסק דין שניתן ביום 4.2.13 (להלן - "פסק הדין"), שבו נקבע כדלקמן: "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתפעל כדלקמן: א. הוועדה תתייחס לבדיקת ה-E.M.G מיום 06/06/2011 ותשקול בשנית את החלטתה בנוגע לטענות המערערת לגבי פגימה עצבית בשריר הדלתויד בחלק הימני של הסנטר. ב. הוועדה תתייחס לטענות ב"כ המערערת בנוגע למסמכים שקדמו ליום 19/10/2010 בהם מתועדות תלונות המערערת באשר לעמוד שדרה מותני. הוועדה תשקול בשנית קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגימה בעמוד השדרה המותני לבין התאונה. ג. הוועדה תתייחס לטענות ב"כ המערערת בנוגע לנכות שהוענקה למערערת בגין עמוד השדרה הצווארי. הוועדה תשקול בשנית החלטתה בנוגע לסעיף הליקוי שהעניקה למערערת וזאת בשים לב כי סעיף ליקוי 37 (5) (א) הגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה מעניק 10% נכות ולא נדרש בהתאם לסעיף הליקוי לעמוד בקריטריונים נוספים. ד. הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל". 6. בהתאם להנחיות שבפסק הדין, התכנסה הוועדה ביום 21.4.13, לדון בעניינו של המערער. הוועדה קבעה כי היא חוזרת על קביעתה שלפיה נכותה של המערערת היא בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) במחצית. החלטה זו היא מושא הערעור שלפני. טענות הצדדים 7. עיקר טענות המערערת א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, לא התייחסה להוראות הברורות של פסק הדין ואף לא נימקה התנהלות זו. ב. בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה להתייחס לבדיקת ה- E.M.G מיום 6.6.11 ולשקול החלטתה ביחס לפגיעה העצבית שממנה סובלת המערערת. הוועדה קבעה כי הבדיקה אינה מאששת כל נגיעה או פגימה בהיבט של הסנטר ולגבי הבעיה בשריר הדלטואיד היא קבעה כי הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה ולפיכך אינה מזכה בנכות כלשהי. הוועדה לא ציינה כיצד ערכה את הבדיקה הקלינית והסתפקה בהעלאת מסקנה בעלמא. הוועדה לא בדקה כלל את הליקוי העצבי בדלטואיד וזאת ניתן ללמוד מכך שבפרק ממצאי הבדיקה בפרוטוקול מיום 30.7.12 נרשם כי הוועדה בדקה, לכאורה, קיפוח נוירולוגי רק בארבע הגפיים והדלטואיד איננו גפה. ג. בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים שקדמו ליום 19.10.10 בהם מתועדות תלונות המערערת באשר לעמוד השדרה המותני. הוועדה לא התייחסה למסמכים אלו וקבעה קביעות שאין בהם ממש. משהוכח כי קיים תיעוד רפואי מיום התאונה ולאחריה על כאבים בגב תחתון, שגתה הוועדה משביססה החלטתה על הקביעה כי מקובל שתסמינים להופעתם של בקעי דיסק בגב התחתון יופיעו מיד ויתגברו ולא מאוחר יותר, לאחר התאונה ובאופן פתאומי. ד. בהתאם לפסק הדין היה על הוועדה לנמק מדוע העניקה למערערת נכות בשיעור 5% בשים לב לכך שסעיף ליקוי 37(5)(א) הדן בהגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה מעניק 10% נכות. הוועדה נימקה את קביעתה בנימוק כי "הבדיקה מאששת תנועה מלאה עם תלונות על כאבים והנכות שנקבעה למערערת הייתה בגין התלונות על כאבים נלווים בעת הבדיקה". לא ברור כיצד הוועדה קובעת כי הנכות שנקבעה למערערת בצוואר הינה בגין כאבים בלבד, שעה שהוועדה הרפואית מדרג ראשון איבחנה בבדיקה "מגבלה קלה בסיבוב הצוואר לימין". ה. הוועדה דנה בעניינה של המערערת מספר פעמים ועל כן קיים חשש ממשי שהוועדה תהיה נעולה בדעתה ועל כן, יש להחזיר את עניינה לוועדה בהרכב אחר לקביעה מחודשת של הנכות הרפואית. 8. עיקר טענות המשיב א. הוועדה התכנסה על פי פסק הדין מיום 4.2.13 ומילאה אחר הוראותיו. ב. באשר לתלונות בגין פגיעה בשריר הדלטואיד ובסנטר, הבדיקה הקלינית אינה מאששת כל פגימה בסנטר. הוועדה הוסיפה והסבירה כי ממצאי בדיקת ה- E.M.G לא אוששו ולא נתמכו על ידי ממצאי קיפוח בבדיקה הקלינית. עיון בממצאי הבדיקה כפי שפורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 30.7.12 מעלה כי נערכה בדיקה רלוונטית למערערת. בהתאם להלכת הלן נחמיאס, יש להעדיף את הממצאים הקליניים על פני הממצאים ההדמייתיים. ג. לעניין עמוד השדרה המותני, הוועדה מציינת כי גם לו הייתה מוצאת קשר סיבתי, הרי שבבדיקה הקלינית אין כל ממצא המלמד על נכות בעמוד השדרה המותני. הוועדה מסבירה הימצאות של בלטי דיסק ותסמינים נלווים ומציינת כי אלה אינם מופיעים באופן פתאומי זמן קצר לאחר התאונה. ד. הוועדה עצמאית הן לעניין קביעת ממצאים רפואיים והן לעניין מסקנות. הוועדה קובעת שהבדיקה הקלינית שערכה ביום 30.7.12 מצאה כי מדובר בתנועה מלאה (של הצוואר) עם כאב והנכות ניתנה למעשה בגין כאב. פרשנות דווקנית של הסעיף תוביל לכך שאין לקבוע למערערת נכות בגין הצוואר כלל. ה. בנסיבות העניין, לא עולה טעות משפטית מההחלטה ודין הערעור להידחות. הכרעה 9. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, פעלה משיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213). 10. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע (ארצי) נא/0-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 11. בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כדלקמן: "הוועדה עיינה מחדש על פי פסיקת בית הדין לגבי הפגיעה בשריר הדלטואיד וכן לתלונות על בעיות בסנטר. הבדיקה אינה מאששת כל נגיעה או פגימה בהיבט של הסנטר והמעיין בפיענוח יבין שהבודק מצטט את טענות הנבדק ומעלה השערה לגבי אפשרות של הימצאות נגע אשר אינו בכלל בתחום שנפגע, קרי בגזע המוח ומציע להפנותה לבדיקות נוספות. מדובר בבדיקת E.M.G מ- 06/11. לגבי הדלטואיד כאמור, הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה ולפיכך אינה מזכה כאמור בנכות. לגבי טענות המערערת בנוגע לעמוד השדרה המותני, הוועדה התייחסה ובדקה וגם לו הייתה מוצאת קשר סיבתי לא הייתה כל נכות מוסבת בעת הבדיקה בגינה של התאונה. יתרה, אם בהתייחסות לטענותיו של בא כוחה של התובעת לגבי הימצאות בלטי דיסק שנגרמו לכאורה בעקבות התאונה, הרי שמן התיק והתסמינים הנלווים להימצאות בקעים מסוג זה, הרי שהתסמינים הינם מידיים ומתגברים ולא כפי שטען בא כוחה של התובעת שעשויים להופיע מאוחר יותר באופן פתאומי. לגבי ההיבט הצווארי, הבדיקה מאששת תנועה מלאה עם תלונות על כאבים ונכותה שנקבעה הייתה בגין התלונות של כאבים נלווים בעת הבדיקה". 12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, ואפרט. 13. הפגימה העצבית בשריר הדלטואיד בהתאם לפסק הדין הוועדה נדרשה להתייחס לבדיקת ה-E.M.G מיום 6.6.11 ולשקול בשנית את החלטתה בנוגע לטענות המערערת לגבי הפגימה העצבית בשריר הדלטואיד. עיון בבדיקת ה- E.M.G מיום 6.6.11 מעלה כי הבדיקה ההדמייתית איבחנה אצל המערערת דנרבציה בשרירי הדלטואיד הימניים בכתף. עם זאת, הוועדה קבעה כי הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה ולפיכך, היא אינה מזכה בנכות. אכן, הוועדה רשאית לבצע בדיקות תפקודיות, ולהעדיף את תוצאותיהן על פני תוצאותיה של בדיקת הדמיה. החלטות כגון אלו הן במסגרת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה (ראו: בר"ע 1355/01, הלן נחמיאס - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 1.7.02; רע"א 8233/11 בנימין כהן - מדינת ישראל, ניתן ביום 27.9.12). עם זאת, מקובלת עליי טענת המערערת שלפיה הוועדה לא ציינה כיצד ערכה את הבדיקה הקלינית (אשר על בסיסה קבעה כי אין קיפוח - ביחס לפגימה העצבית בשריר הדלטואיד). בנסיבות אלה, הרי שהוועדה לא נימקה באופן ברור את החלטתה לפיה הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה. מעיון בממצאי בדיקת הוועדה מיום 30.7.12 לא ניתן לדעת האם נבדק שריר הדלטואיד באופן ספציפי. הוועדה ציינה כי "אין קיפוח נוירולוגי בגפיים עליונות או תחתונות". מדובר באמירה כללית אשר אינה מתייחסת לשרירים ספציפיים ולא ניתן להסיק ממנה כי שריר הדלטואיד נבדק ומה היו תוצאות הבדיקה. היעדר פירוט הממצאים אשר על בסיסם החליטה הוועדה ש"הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה", כאמור לעיל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין. 14. הפגימה בעמוד השדרה המותני בהתאם לפסק הדין, נדרשה הוועדה להתייחס לטענות ב"כ המערערת בנוגע למסמכים שקדמו ליום 19.10.10 שבהם מתועדות תלונות המערערת באשר לעמוד שדרה מותני ולשקול בשנית קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגימה בעמוד השדרה המותני לבין התאונה. מקובלת עליי טענת המערערת שלפיה הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים המתעדים תלונות על כאבי גב עובר ליום 19.10.10. הוועדה הסתפקה באמירה כללית לפיה "הוועדה התייחסה ובדקה וגם לו הייתה מוצאת קשר סיבתי, לא הייתה כל נכות מוסבת בעת הבדיקה בגינה של התאונה" (ההדגשה שלי - י.א.ש.) ולמעשה לא קבעה אם לאחר עיון במסמכים היא מוצאת או לא מוצאת קשר סיבתי בין התאונה לתלונות המערערת בגין הפגימה בעמוד השדרה המותני. כאמור, בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה נדרשה לשקול בשנית קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי. בנסיבות אלה, קביעת הוועדה כי "גם לו הייתה מוצאת קשר סיבתי, לא היתה כל נכות...", אינה מקיימת אחר דרישת פסק הדין שלפיו הוועדה הונחתה להתייחס למסמכים הרפואיים המתעדים את תלונות המערערת בגין הפגימה בגב ובהתאם, לשקול בשנית את קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי. לעניין זה יובהר, כי הוועדה מדרג ראשון שללה קיומו של קשר סיבתי בגין תלונות המערערת לעניין הגב התחתון בנימוק כי תלונת הגב הראשונה והיחידה שהוזכרה הייתה ביום 19.10.10 בה נרשם "עדיין סובלת מכאבי גב עליון וצוואר". גם הוועדה הרפואית לעררים מיום 30.7.12 חזרה על נימוק זה תוך שקבעה: "מעיון בתיקה הרפואי עולה שקיימת פעם אחת הזכרה של גב באופן כללי ואין המשך תיעוד של תלונות על גב תחתון. גם אישורי המחלה ואבחנות של רופא המשפחה, מדובר על כאבים בצוואר, שורש כף היד וגב עליון. הוועדה מקבלת את החלטת ועדה מדרג I שאין קשר סיבתי בין תלונותיה בגב תחתון". בנסיבות אלה, ומשנטען כי קיים, תיעוד רפואי נוסף, הרי שעל הוועדה היה להתייחס לתיעוד זה, לשוב ולנמק קביעתה לעניין שלילת הקשר הסיבתי ומשלא עשתה כן, הרי שהיא לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. אוסיף כי העובדה שהוועדה מיום 30.7.12 קבעה כי היא לא מצאה מגבלה בגב התחתון, אין בה כדי לשלול את עצם קיומו של קשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בעמוד השדרה המותני לבין התאונה. לעניין זה יצוין, כי אין זה מן הנמנע כי יקבע קיומו של קשר סיבתי ומאידך, תקבע נכות בשיעור 0% שעה שלא נמצאה, לכאורה, מגבלה בגב התחתון. 15. הפגימה בעמוד השדרה הצווארי בהתאם להוראות פסק הדין, הוועדה נדרשה לשקול בשנית החלטתה בנוגע לסעיף הליקוי שהעניקה למערערת וזאת בשים לב לכך שסעיף ליקוי 37(5)(א) הדן בהגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי בצורה קלה מעניק 10% נכות ולא נדרש בהתאם לסעיף הליקוי לעמוד בקריטריונים נוספים. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין והסבירה כי בבדיקה הקלינית נמצאה תנועה מלאה עם תלונות על כאבים וכי הנכות שנקבעה היתה בגין התלונות על הכאבים הנלווים בעת הבדיקה (ולא בגין הגבלה קלה בתנועה). אין בידי לקבל את טענת המערערת שלפיה הוועדה שגתה משקבעה כי הנכות אשר נקבעה למערערת בצווארה הינה בגין כאבים בלבד, שעה שהוועדה הרפואית מדרג ראשון איבחנה בבדיקה "מגבלה קלה בסיבוב הצוואר לימין". בשים לב לכך כי הוועדה הרפואית לעררים מצאה בבדיקתה תנועה מלאה, שעה שאין היא כבולה לממצאיה של הוועדה מדרג ראשון, מקובלת עליי טענת המשיב שלפיה הוועדה עצמאית ביחס לקביעת הממצאים הרפואיים והמסקנות הרפואיות העולות מהם. השאלה מהי המגבלה המקנה אחוזי נכות היא שאלה רפואית מובהקת המצויה בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה. 16. באשר להרכב הוועדה, לא מצאתי לקבל את טענת המערערת לפיה הוועדה דנה בעניינה כבר פעמיים ועל כן קיים חשש ממשי שהוועדה תהיה נעולה בדעתה, ולכן יש לשנות את הרכבה. 17. הכלל הוא כי דרך המלך להחזרת עניינו של מבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לוועדה המקורית שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא 'נעולה' על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות מוחזר הענין לועדה בהרכב אחר עב"ל (ארצי) 282/99 אבן חן - המוסד, ניתן ביום 3.9.01). 18. העובדה שהוועדה בעבר (באותו הרכב) דנה בעניינה של המערערת, לא מלמדת על "הנעלות" דעתה של הוועדה באופן שאינו מאפשר לה לבחון את מצבה של המערערת לאשורו בהתאם להנחיות פסק הדין. 19. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי לא הועלה טעם המצדיק את החזרת הענין לועדה בהרכב שונה. חזקה על הוועדה, שהינה בהרכב נאות, שתעשה מלאכתה נאמנה, ללא משוא פנים ותפעל על פי ההנחיות של בית הדין. על כן, אין מקום לסטות מהכלל ולהורות על החלפת הרכב הוועדה. 20. לאור האמור, הערעור מתקבל, כך שהעניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: א. תסביר על סמך איזו בדיקה קלינית היא קבעה כי "הבדיקה החשמלית לא אוששה על ידי קיפוח בבדיקה". הוועדה תסביר אם שריר הדלטואיד נבדק באופן ספציפי ותפרט את ממצאי הבדיקה. במידת הצורך ובהתאם לשיקול דעת הוועדה, הוועדה תבצע בדיקה ספציפית לשריר הדלטואיד. ב. הוועדה תשוב ותשקול קביעתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפגימה בעמוד השדרה המותני לבין התאונה. הוועדה תקבע באופן פוזיטיבי אם קיים או לא קיים קשר סיבתי כאמור, ותנמק החלטתה תוך התייחסות לטענות ב"כ המערערת בנוגע למסמכים שקדמו ליום 19.10.10 בהם מתועדות תלונות המערערת באשר לעמוד השדרה מותני. תשומת לב הוועדה כי עליה לקבוע קיומו או העדר קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בעמוד השדרה הצווארי לבין התאונה, אף אם היא סבורה כי לא קיימת מגבלה המקנה אחוזי נכות. ג. המערערת וב"כ יוזמנו לטעון טענותיהם בעניינים הנ"ל לפני הוועדה. ד. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 21. בשים לב לכך שהערעור התקבל באופן חלקי, יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום. 22. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא. נכות צמיתהסעיפי ליקוינכות