להלן פסק דין בנושא נכות 5% לפי פריט ליקוי 72(1) מחשיפה לרעש עם טנטון לא תמידי: 1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/11/11 ("ההחלטה"). עיקר טענות הצדדים בערעור 2.טענתו העיקרית של המערער היא שהוועדה שגתה במסקנתה, לאור המסמכים הרפואיים שהציג לוועדה, לרבות מכתב רפואי מד"ר אבראהים מגאמסה מיום 13/8/12. 3.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן ההחלטה מנומקת, תוך התייחסות מפורטת למסמכים ולבדיקות שעמדו לפניה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. 5.הוועדה התכנסה ביום 9/7/13 בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, לפיהן הוא "סובל מירידה בשמיעה וטנטונים ורעשים באוזניים". לדברי המערער, הוא עובד יותר מ- 25 שנה בפחחות רכב; הוא לא שומע מה נאמר בטלוויזיה. לדבריו, "הרעשים באוזניים הם במקום שקט, בשתי האוזניים אותו דבר, כאשר נמצא ברעש כל הזמן אינו מרגיש ברעש". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, והתייחסה לבדיקות שמיעה מיום 6/11/04, מיום 6/8/12 ומיום 6/1/13. לדעת הוועדה, הבדיקה משנת 2012 מצביעה על "ירידה קלה מתונה בתדרים הגבוהים, יותר עמוקה משמאל". ממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם, מימין 25 דציבל ומשמאל 30 דציבל. בבדיקת שמיעה משנת 2013 ממוצע שמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם היא 22 דציבל משני הצדדים, ובתדר 4000 הרץ קיים שקע המגיע ל- 55 דציבל מימין ו- 60 דציבל משמאל. לאור האמור, הגיעה הוועדה למסקנה כי מדובר בנזק שמיעתי כתוצאה מחשיפה לרעש עם טנטון לא תמידי, וקבעה למערער נכות בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 72(1)(ב)(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. 6. הנה כי כן, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה בהרחבה לכל תלונות המערער לפניה. קביעות הוועדה - הן לעניין ליקוי השמיעה והן לעניין הטנטון - מנומקות ומפורטות, תוך התייחסות לכל בדיקות השמיעה אותן הציג המערער. הוועדה קבעה מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. אין לקבל את טענות המערער בנוגע לפרשנות הוועדה לבדיקות השמיעה השונות. טענות המערער בעניין זה מכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. משכך, דינן להידחות. 7. באשר למכתב הרפואי של ד"ר אבראהים מגאמסה, מיום 13/8/12: לטענת המערער, החלטת הוועדה עומדת בניגוד מוחלט לממצאי בדיקתו של ד"ר מגאמסה. דין הטענה להידחות. כפי שטען המשיב, אין מדובר בחוות דעת רפואית, כי אם מכתב רפואי הניתן במהלך הטיפול השגרתי אצל הרופא המטפל. לפיכך, אין חובת התייחסות פרטנית לממצאיו של ד"ר מגאמסה, תוך השוואה וניתוח בין ממצאיו לבין ממצאי הוועדה. אף אין כל משמעות לעובדה שד"ר מגאמסה משמש פוסק בוועדות רפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי. 8. באשר לטנטון: לדעת הוועדה, תיאור המערער מתאים לטנטון לא תמידי, כאשר "בניסיון להשיג לטרליזציה לא מושגת התוצאה הצפויה". הוועדה הסבירה כי ממצאי בדיקת מאפייני טנטון מיום 6/1/13, אינם מאשרים קיומו של טנטון, הן מהטעם שהתדר אינו מתאים לטנטון תמידי, והן מהטעם שרמת המיסוך חריגה. הלכה היא כי הוועדה רשאית ללמוד מתשובות הנפגע על מהימנות התלונה הסובייקטיבית, ורשאית לקבוע על סמך תשובותיו ובדיקת מאפייני הטנטון, כי אין הוא סובל מטנטון תמידי. במקרה דנן, מסקנתה של הוועדה באשר לטנטון נסמכת על תלונות המערער ובדיקות השמיעה שהיו לפניה. משכך, לא נפלה כל טעות המחייבת התערבות בית הדין בעבודת הוועדה ובקביעותיה. 9. לא מצאתי ממש גם ביתר טענות הערעור. כך, למשל, בנוגע למסמכים שהוצגו בדיון (בדיקה אודיולוגית מיום 7/10/13 ואישור ד"ר מגאמסה מיום 10/10/13). מדובר במסמכים מאוחרים למועד כינוס הוועדה, ומכאן שממילא הוועדה לא יכלה לתת דעתה אליהם. 10. אף אין לקבל את טענת המערער לפיה על בית הדין למנות מומחה מטעמו. הלכה פסוקה היא שבית דין לעבודה מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בית הדין בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לפיכך, אין מקום להתערבות בקביעות רפואיות של הוועדה, שכן מדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה. 11. לסיום, יתר טענות המערער הן טענות המכוונות כנגד קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בתחום מומחיותה המקצועית של הוועדה, ומכאן שבית הדין אינו מוסמך להתערב בהן. על כן, אין מקום לדון בטענות המערער בנוגע לפענוח בדיקות שמיעה, שיעור הנכות או יישום פריט הליקוי המתאים. 12. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.נכותחשיפה לרעשטינטוןשמיעהמטרד רעש