האם הועדה הרפואית התעלמה מנוירופתיה סכרתית שהינה ליקוי נוירולוגי ?

טען שהועדה הרפואית התעלמה מנוירופתיה סכרתית שהינה ליקוי נוירולוגי. מאחר והדיון בדרגת אי כושר אמור לשקף את מידת ההשפעה שיש לליקויים הרפואיים על היכולת התפקודית, היה על הועדה להיוועץ עם מומחה נוירולוג בנושא הנוירופתיה, והשפעתה על יכולתו התפקודית של המערער. 2.2 הועדה לא התייחסה לערר המערער מ-10.7.13 ואף לא ציינה שערר זה עמד בפניה, ובפרט לטענות העולות מהערר לעניין הפגיעה הסוכרתית בעיני המערער, המונעת ממנו לעבוד בעבודה הדורשת ראיה תקינה, לכך כי אין מעסיק שיסכים להעסיקו בהיקף משרה כה מצומצם, קרי 4 שעות, ולכך שאינו מסוגל לעבוד בעבודות המצריכות מוטוריקה עדינה נוכח הפגיעה הקשה בשורשי כפות הידיים, הנוירופתיה הסכרתית שפגעה בידיים וברגליים. 2.3 כל שעשתה הועדה הוא לציין מה הן המחלות מהן סובל המערער, המלצות הרופא המוסמך לעניין כושר השתכרות ועיון בדו"ח השיקום. אלא שלא די בציון המדדים בכלליות, שכן הועדה לא לקחה בחשבון את הפרמטרים של גיל, השכלה, עבר תעסוקתי והשפעה של כל ליקוי בנפרד ומצטבר, כאשר היה על הועדה להתייחס לכל פרמטר באופן שיאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה. הועדה אף לא נתנה דעתה לשאלה מה הוא מאמץ חריג בעניינו של המערער, שעבד בעבר כנהג משאית משך שעות רבות ולא נדרש לכל מאמץ פיזי, בעוד הועדה ממליצה על עבודות שלכאורה דורשות מאמץ פיזי בניגוד לעבודה שביצע בעבר. 2.4 טעתה הועדה עת לא נתנה דעתה לטיפול הרפואי שניתן למערער בגין מחלותיו, העומס המוטל בעטיין של אותן מחלות, סוג הטיפול, משכו ותדירותו. וזאת בשים לב לעובדה כי המערער חולה סוכרת ונדרש להזריק לעצמו אינסולין 3 פעמים ביום. עובדות אלה לא זכו לכל התייחסות מצד הועדה, ולכך כי המערער צריך להימצא בסביבת הזרקה נקיה תוך שמירה על הפרטיות, ובסביבה שתאפשר לו להרבות באכילה מדודה על מנת שלא להגיע למצב של התקף היפוגלוקמי. 2.5 הועדה לא עמדה על שאלת ההכשרה המקצועית אותה יידרש המערער לעבור בשים לב לגילו ולעברו התעסוקתי המצומצם. 3. טענות המשיב: 3.1 באשר לטענה בדבר טעות בפירוט המצב הרפואי - בעניין זה לא נפלה טעות. למערער נקבעה נכות בגין סכרת עם סיבוכים, שהסיבוך היחידי שנמצא בו הוא רטינופתיית רקע קלה בעיניים. הנוירולוג שבדק את המערער בדרג הרפואי קבע בפירוש כי אין עדות לנוירופתיה ואין ליקוי נוירולוגי. 3.2 באשר לטענה בדבר אי התייחסות לערר - כל טענות הערר היו בפני הועדה והמערער אף חזר עליהן בפניה. הועדה ציינה כי המערער עדיין בעל רישיון נהיגה, כך שטענתו בערר על ליקוי ראיה חמור לא רק שלא נתמכת בשלילת הרישיון, אלא גם לא נתמכת בקביעות הרפואיות שהיוו בסיס לקביעת ועדת אי הכושר, שכן כאמור, רופא העיניים מצא רק רטינופתית רקע קלה. 3.3 באשר לטענה בדבר ציון המדדים - בניגוד לטענת ב"כ המערער, אין צורך להתייחס לכל אחד מהם בנפרד, אלא להשפעת כולם על כושר העבודה, כפי שעשתה הועדה. 3.4 טענות בדבר חוות דעת כושר ההשתכרות של הרופא המוסמך - טענות אלה יוצאות מתוך טענה עובדתית כי למערער קיימת נוירופתיה, כאמור ועדה רפואית קבעה כי למערער אין נוירופתיה והסיבוך היחיד הוא רטינופתית רקע קלה. ולכן, יש לדחות טענות אלה. מה גם, שהועדה מפעילה ממילא שיקול דעת עצמאי. 3.5 גם בעניין ה-CTS מחויבת הועדה להסתמך על נכויות שנקבעו. במקרה של המערער נקבעה נכות בגובה 5% לכל אחת מהידיים, בגין CTS קל, ועל כן, טענות המערער בעניין זה יוצאות מתוך קביעה עובדתית שגויה. 3.6 לגבי כל יתר הטענות, יצוין, כי קביעת הועדה היתה לאחר שעמדו בפניה כל המסמכים הרפואיים, לרבות חוות דעת הרופא המוסמך, שבה ההגבלות היחידות היו ללא שימוש רב במוטוריקה עדינה וללא מאמצים פיזיים חריגים. הועדה לקחה בחשבון את כל הפרמטרים, הציעה עבודות שונות. יש לציין, כי המערער עבד עד 2012 כקצין רכב במגרש מכוניות, ופיטוריו היו עקב צמצומים ולא עקב מצבו הרפואי, ולכן גם הטענה כי הוא לא מסוגל לעבודות כגון שמירה או שוער בחניון, אינה עולה בקנה אחד. 4. עם זאת, לאור העובדה שהמערער סובל מסכרת ובהתייחסות הרופא המוסמך אין התייחסות למגבלות הנטענות בידי המערער כתוצאה ממחלת הסכרת והזרקת האינסולין הסכים המשיב במסגרת דיון שהתקיים בתאריך 24.12.13 בפני הרשמת דרוקר להחזיר עניינו של המערער לוועדת לקביעת דרגת אי הכושר בהרכבה מיום 15.8.13 על מנת שתדון בטענות המערער על המגבלות הנובעות כתוצאה ממחלת הסכרת, דהיינו הצורך להזריק אינסולין במהלך היום והדרישה לארוחות סדירות ומרובות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 6. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור כפי הסכמת המשיב שניתנה במסגרת הדיון שהתקיים בתיק. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-15.8.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ד' לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא בן 60, אינו עובד מזה שנה, עבודתו האחרונה היתה כקצין רכב, ממנה פוטר, כשקודם לכן שימש כנהג משאית שנים רבות ועדיין בעל רישיון נהיגה, גם לרכב כבד. המערער הוסיף כי הוא סובל מסכרת, מטופל באינסולין וכדורים, מתקשה בהליכה, סובל מכאבים ברגליים ומתעייף מהר ואינו מסוגל לכל עבודה. ההדגשות הוספו א.ק. 9. במסגרת דיוני הוועדה וקביעתה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בן 60, אובחן כסובל מסכרת + רטינופתיה (10%) ו-CTS דו צדדי, נכותו הרפואית 69% יציבה. בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מ-29/5/13 צוין כי מסוגל לעבודה במשרה מלאה ללא שימוש רב במוטוריקה עדינה וללא מאמצים פיזיים חריגים. מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי למד עד כיתה ח' במגמת מכונאות, בעל רישיון משאית, עבד בתחום החקלאות בקיבוץ ולאחר מכן כנהג משאית בקיבוץ עד 95. בהמשך עבד כנהג משאית עם קבלן עד 2011 ועבודתו האחרונה עד 2012 היתה כקצין רכב במגרש מכוניות ופוטר בעקבות צמצומים. הועדה בבואה לדון בכישוריו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כל הליקויים על כושרו לעבודה, הועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ... עם הקובע שמסר את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול. לדעת חברי הועדה התובע במצבו כפי שמשתקף מהאבחון הרפואי מסוגל לעבודה במשרה מלאה בתנאים ובמגבלות שצוינו לעיל בעבודה כגון: שמירה, שוער בחניון, אריזה, מיון, הרכבה או כל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה, טיפול בקשישים לא סיעודיים וכד'. לאור האמור לעיל דוחה הועדה את הערר." (ההדגשות הוספו א.ק). 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה. 13. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349. לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער/ת מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה. 14. לציין, כי אין לקבל טענות המערער לעניין אי התייחסות הוועדה לערר שהגיש המערער מיום 10.7.13 שכן עיון בערר מעלה כי אלה הן תחושות סוביקטיביות של המערער שאינן מגובות במסמכים לעניין גובה הליקויים הרפואיים שנקבעו למערער בפועל כך לעניין ליקוי הראייה החמור שלא גובה במסמכים כאשר צודקת בעניין האמור ב"כ המשיב בטענתה כי לו היה הליקוי חמור כנטען רשיון הנהיגה היה נשלל בהתאם וכי אין הוא יכול לעסוק במוטוריקה עדינה לאור הבעייה בכפות הידיים כאשר בפועל נקבעו למערער אחוזי נכות נמוכים לעניין בעיית ה-C.T.S. כל טענות המערער נשקלו על ידי הוועדה וזו נתנה התייחסותה לכל אחת מהטענות כפי שיובהר להלן. מבלי לגרוע מהאמור, אציין כי אף לקבל טענות ב"כ המערער כי אין מעסיק שיעסיק את המערער בהיקף משרה של 4 שעות שכן הוועדה נימקה החלטתה לפיה המערער מסוגל להיקף משרה מלאה ולא כנטען על ידי המערער ובא כוחו טענה שכאמור אף היא לא גובתה במסמכים. 15. הוועדה בדקה סוגיה זו של אי כושרו של המערער, עיינה במסמכים הרלוונטיים (לרבות חוו"ד רופא מוסמך, ודו"ח שיקום - אשר מהם ציטטה) וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות במשרה מלאה במגבלות שפורטו על ידה לאור המסמכים הרפואיים שבתיק ללא שימוש במוטוריקה עדינה (הוועדה הביאה בחשבון את הקביעה בגין אחוזי הנכות שנקבעו למערער בעניין ה-C.T.S ובשיעורים שנקבעו למערער ולא כנטען על ידי המערער ובא כוחו) הוועדה אף הביאה בחשבון את העובדה כי המערער סיים 8 שנות לימוד ובהתאם הבהירה כי העבודות אותן יוכל המערער לבצע הן כאלה שאינן דורשות הכשרה ושניתן ללומדן תוך כדי הביצוע בשים לב להשכלתו. קביעת הוועדה בעניין האמור היא סבירה ומנומקת דיה לעניין הפגיעה בכפות הידיים לרבות ההתחשבות בגילו והשכלתו של המערער לעניין השפעת כל אלה על כושרו של המערער להשתכר. 16. עם זאת, נפל פגם בהחלטת הוועדה כטענת המשיב שהסכים להחזיר עניינו של המערער לוועדה בכל הנוגע לקביעת הוועדה באשר לסוגי העבודות אותן הציעה כאשר לא ברור באם במסגרת קביעתה נלקח בחשבון נושא הליקוי בגין הסכרת וההשלכות הנובעות מליקוי זה. 17. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 18. לפיכך, ומשהוועדה לא לקחה בחשבון את נושא ההשלכות שיש למחלת הסכרת על כושרו של המערער להשתכר יוחזר עניינו של המערער לוועדה כפי הסכמת המשיב, הוועדה תדון בטענות המערער על המגבלות הנובעות כתוצאה ממחלת הסכרת, דהיינו הצורך להזריק אינסולין במהלך היום והדרישה לארוחות סדירות ומרובות. 19. לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתפעל באמור בסעיף 18 לעיל. 20. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 21. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנוירולוגיהסוכרתשאלות משפטיותועדה רפואית