הוועדה התעלמה מיתר המחלות מהן היא סובלת ואשר הוזכרו במסמכים רפואיים טעתה הוועדה כשלא קבעה למערערת אחוזי נכות בגין סכרת עם סיבוכים בשים לב לנוירופטיה סכרתית ממנה היא סובלת. הוועדה הייתה מחויבת לקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר בגין "מגרנה" קשה ממנה סובלת המערערת. לא ברור מדוע על אף שבשנת 2005 נקבעו למערערת 46% נכות, וכיום כשרשימת המחלות התרחבה - נקבעו אחוזי נכות נמוכים יותר. יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב- א. לא כל הטענות שהועלו במסגרת הערעור הועלו בפני הוועדה. ב. הטענות שעלו בכתב הערר ובפני הוועדה - זכו להתייחסות מלאה ומנומקת. ג. המערערת מנסה במסגרת הערעור לערוך מקצה שיפורים. ד. לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות. החלטת הוועדה  - מעיון בדו"ח הוועדה מיום 2.9.13 עולה כי נרשמו מפי המערערת התלונות הבאות - "סכרת מטופלת בכדורים. סחרחורת, חולשה בכל הגוף, כאבים בגב עם הקרנה לרגל ימין, לחץ דם גבוה, כאבי ראש, דלקת פרקים". הועדה בדקה את המערערת וציינה את הממצאים הבאים - "הוועדה עיינה בערעור מיום 30.7.13 על החלטת ועדה מיום 15.7.13. פנימית - ראומטולוגית גובה 1.56 משקל 108 BMI= 45 - בסעיף זה נכותה 20% לפי 14א4 מ-1.8.13. ידוע על סכרת אשר מטופלת בכדורים. בדיקת EMG לאחרונה לא הדגימה עדות לפגיעה עצבית וזאת למרות שכתובה אבחנה של נורופטיה משנית לסכרת כאחת מהאבחנות של התובעת. נמצאת במעקב אורטופדי וראומטולוגי למכלול של כאבים בלתי ספציפים כולל מרפק טניס ושינויים מבניים בע"ש מותני. בבדיקה נבדקו המפרקים ההקפיים - כולל הכתפיים מרפקים, שורשי אצבעות הידיים, קרסוליים, בירכיים, וירכיים. וכן נצפתה תנועתיות ע"ש צוארי ומותני - לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה בטווח תנועה כעדות לנזק במפרקים ממחלה קודמת. הוועדה משנה הסעיף של פיברומיאלגיה לכאבי שלד שריר לא ספציפיים. ומותירה את הנכות כפי שנקבעה בוועדה מחוזית. התובעת מטופלת בשתי תרופות .... ובמקרה זה ניתן לקבוע אחוזי נכות ולכן מקבלת את הערעור בגין י.ל.ד וקובעת 10% לפי 9 3בI. ישנו תיעוד בתיק לגבי צרבת מתמשכת אי לכך הוועדה קובעת 10% לפי 12 3בII. בסעיף של בקע סרעפתי לא מקבלת טפול ....בכל מקרה. בסעיף זה הוועדה קובעת 0% לפי 2א. בנוסף אין בגדלה כבד לעצמו ולא שומנים בכבד או בדם בכדי להעניק או לקבוע אחוזי נכות. נוירולוגיה: למרות מאמצים להוציא מהתובעת סיפור על כאבי ראש ממוקדים היא טענה שהכאב הוא בכל הראש וגם לא מוקצב בזמן אין כל תופעות נוספות. בבדיקה: הליכה ללא צליעה על בסיס צר בבדיקה על ספת הבדיקה רגישות עד כאב באיזור שרירי העורף ושרירי הטרפזיוס. אין רגישות או כאב בלחץ על נקודות מוצה של עצב המשולש באיזור הפנים. החזרים לידיים הופקו ... הן בידיים והן ברגליים (++) שווים אין החזרים חולניים. תחושה על כל סוגיה נבדקה והיא תקינה בהסתמך על תשובותיה של התובעת. אין בבדיקה קלינית כל סימן לנורופטיה פריפרית. הסיפור והתאור של כאב ראש אינו מתאים לכל סוג של מגרנה ויותר תואם הנחה של כאב מתח בשרירי העורף. הערעור נדחה". במסגרת הערר על החלטת הדרג הראשון, נתבקשה הוועדה לעררים להתייחס לכל המחלות אשר צוינו במסגרת השלמת מסמכים שהמציא ב"כ המערערת לוועדה במועדים הבאים: 28.5.13, 6.6.13, 11.6.13, 18.7.13. זאת ועוד, במסגרת הערעור שהגיש לבית הדין, ציין ב"כ המערערת כי הגיש חומר נוסף ביום 1.10.13, אך מאחר ומסמכים אלו הוגשו לאחר שהוועדה התכנסה ודנה בעניינה של המערערת הרי אין מקום להידרש אליהם. 6. דיון והכרעה - בסעיף 8 לערעור פירט ב"כ המערערת את "האבחנות" מהן סובלת המערערת ואליהן, לשיטתו, הוועדה כלל לא התייחסה. להלן אתייחס לכל אחת מהן: מחלת הושט ((GERD - בסיכום ביקור מיום 30.5.13 של ד"ר סמארה מוסא, מומחה בגסטרואנטרולוגיה, אשר עמד בפני הוועדה, צוין בסעיף האבחנות כי המערערת סובלת מ - GERD. על אף האמור, הוועדה לא התייחסה לאבחנה זו. גם אם הוועדה התייחסה לצרבת ממנה סובלת המערערת, הרי שבכך אין די, ובוודאי מכך לא ניתן להבין שהאבחנה GERD קשורה ובאיזה אופן לצרבת. הלכה פסוקה היא שעל הוועדה לנמק את קביעותיה בשפה ברורה כך שגם מי שאינו רופא יוכל להבינה, שאחרת - סר הטעם בביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה. משלא פעלה כאמור ולא התייחסה לתלונות המערערת כמפורט בערר בקשר למחלה זו - נפלה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. כאבי גב - ב"כ המערערת הפנה לנספח א15 לערעור המתייחס למצאי סריקה טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה מותני מיום 8.12.04. מסמך זה הוזכר במסגרת טופס התביעה לנכות כללית, אשר הוגש למל"ל. על פי תוצאות הבדיקה עולים הממצאים הבאים: "L4-L5: סחוס הדיסקית הבינחוליתית הודגם עם בלט אחורי (BULGING). L5-S1: סחוס הדיסקית הבינחוליתית הודגם עם בלט אחורי (BULGING)". הוועדה התייחסה לתלונות המערערת באשר לכאבי עמוד השדרה המותני כלדקמן: "נמצאת במעקב אורטופדי וראומטולוגי למכלול של כאבים בלתי ספציפים כולל מרפק טניס ושינויים מבניים בע"ש מותני. בבדיקה נבדקו המפרקים ההקפיים - כולל הכתפיים מרפקים, שורשי אצבעות הידיים, קרסוליים, בירכיים, וירכיים. וכן נצפתה תנועתיות ע"ש צוארי ומותני - לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה בטווח תנועה כעדות לנזק במפרקים ממחלה קודמת. הוועדה משנה הסעיף של פיברומיאלגיה לכאבי שלד שריר לא ספציפיים". בשים לב לחשיבותה של הבדיקה מיום 8.12.04 המצביעה על קיומם של ממצאים אובייקטיביים היה ראוי כי הוועדה תתייחס לממצאים אלה ותבחן אם יש מקום לקביעת אחוזי נכות. התייחסות זו מתבקשת ביתר שאת לאור העובדה כי הוועדה לא הבהירה במסגרת ההחלטה אם קיימת הגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה צווארי או מותני, ובאיזה מידה. לפיכך, היה מקום כי הוועדה תבחן את תלונות המערערת באשר לכאבי הגב, תפרט את בדיקתה ותקבע אם קיימת הגבלה כלשהי בתנועות המצדיקה קביעת אחוזי נכות. בקע סרעפתי (HIATUS HERNIA) - אבחנה זו הוזכרה בנספח א' 7 לערעור, הוזכרה בטופס התביעה לנכות כללית, ואף הופיעה בסיכום ביקור מיום 24.4.13 (נספח א'8 לכתב הערעור). מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התייחסה לבקע הסרעפתי וזאת בניגוד לנטען על ידי המערערת. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי באופן בו פעלה הוועדה. יתרה מזאת, ולמען הסר ספק טענותיה של המערערת בדבר "בקע מפשעתי", להבדיל מ"בקע סרעפתי", לא נטענו בפני הוועדה ולא מצאתי מסמך רפואי המעיד על קיומה של מחלה זו. ארטרלגיה - כאבי פרקים- הוועדה התייחסה לליקוי זה כדלקמן: "נמצאת במעקב אורטופדי וראומטולוגי למכלול של כאבים בלתי ספציפים כולל מרפק טניס ושינויים מבניים בע"ש מותני. בבדיקה נבדקו המפרקים ההקפיים - כולל הכתפיים מרפקים, שורשי אצבעות הידיים, קרסוליים, בירכיים, וירכיים. וכן נצפתה תנועתיות ע"ש צוארי ומותני - לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה בטווח תנועה כעדות לנזק במפרקים ממחלה קודמת. הוועדה משנה הסעיף של פיברומיאלגיה לכאבי שלד שריר לא ספציפיים". לפיכך, לאור התייחסות הוועדה כאמור לכאבי פרקים, בניגוד לנטען על ידי המערערת, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה. פיברומיאלגיה - הוועדה התייחסה למחלה זו, ואף ראתה לנכון במסגרת ממצאיה לקבוע כי אין המדובר בפיברומיאלגיה אלא באבחנה אחרת. לעניין זה יפים הדברים שצוטטו בסעיף הקודם: "... לא נמצאה עדות לדלקת מפרקים פעילה ואין הגבלה בטווח תנועה כעדות לנזק במפרקים ממחלה קודמת. הוועדה משנה הסעיף של פיברומיאלגיה לכאבי שלד שריר לא ספציפיים". לפיכך, ולאור התייחסות הוועדה כאמור לתלונת המערערת, ומאחר והמערערת לא הצביעה על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה בהקשר זה - לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה. כיב פפטי - ב"כ המערערת הפנה לנספח ב'6 לערעור, שהינו סיכום ביקור רפואי מיום 2.1.06. שם, בסעיף התלונה העיקרית צוין כך: "...עברה גסטרוסקופיה לפני כשלוש שנים ונמצאה עדות לאיזופגיטיס ודלקת קיבה חיובית להליקובקטר. קיבלה טיפול משולש. תאבון טוב. משקל עולה יציאות 3-4 ליום בעיקר בשעות הבוקר. בדיקות דם תקינות כולל ת. בלוטת התריס". אכן עפ"י סיכום הביקור הנ"ל, המערערת סבלה מחיידק הליקובקטר לפני כעשר שנים (המסמך מיום 2.1.06 והבדיקה נערכה כשלוש שנים קודם למועד זה). מכל מקום, צוין במסמך כי המערערת קיבלה טיפול רפואי. מאחר והמערערת התלוננה על ליקוי זה והציגה מסמך רפואי, היה ראוי כי הוועדה תתייחס לתלונה זו, מה שלא נעשה. גוש שומני ליפומה - בנספח א'11 לכתב הערעור, הכולל פירוט ממצא בדיקת US רקמות רכות צויין: "...הודגמה רקמה הידית תת עורית עם ספטציות גדולה בקוטר 90-60 מ"מ, ללא עדות לכלי דם פתולוגיים או להסתיידיות במרקמה הממצא יכול להתאים לגוש שומני באבחנה מבדלת ליפומה. דרושה קורלציה קלינית והמשך בירור רנטגני ע"י בדיקת CT". מהבדיקה כאמור עולה כי הממצא יכול להתאים לגוש שומני באבחנה מבדלת ליפומה. אולם, דרושה קורלציה קלינית והמשך בירור רנטגני ע"י בדיקת CT. הוועדה לא התייחסה לממצאים אלו על אף שהדבר הוזכר מפורשות בערר ובכך נפלה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. בעיות בכבד - בנספח ד' 2 לכתב הערעור המפרט תוצאות בדיקת הדמיה במכון מאור צוין באשר לכבד כך: "הודגם כבד בגודל 20.15 ס"מ, מנח ומבנה עלקולגרפי תקין וללא מוקדי סמיכות מופחתת בתוכו. הסננה שומנית ניכרת בכבד". הוועדה התייחסה לממצא זה וקבעה: "...בנוסף אין בגדלה כבד לעצמו ולא שומנים בכבד או בדם בכדי להעניק או לקבוע אחוזי נכות". לפיכך, ולאור התייחסות הוועדה כאמור לתלונות המערערת בעניין זה, בניגוד לנטען על ידי המערערת, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הוועדה. סכרת עם סיבוכים - ב"כ המערערת הפנה למסמך א'21 לערעור שם צוין כי המערערת סובלת מסכרת סוג 2. הוועדה התייחסה לעניין הסכרת כדלקמן: "...ידוע על סכרת אשר מטופלת בכדורים. בדיקת EMG לאחרונה לא הדגימה עדות לפגיעה עצבית וזאת למרות שכתובה אבחנה של ניורופטיה משנית לסכרת כאחת מהאבחנות של התובעת. ...נוירולוגיה: למרות מאמצים להוציא מהתובעת סיפור על כאבי ראש ממוקדים היא טענה שהכאב הוא בכל הראש וגם לא מוקצב בזמן אין כל תופעות נוספות. ...אין בבדיקה קלינית כל סימן לניורופטיה פריפרית. הסיפור והתיאור של כאב ראש אינו מתאים לכל סוג של מגרנה ויותר תואם הנחה של כאב מתח בשרירי העורף". מהחלטת הוועדה עולה כאמור כי תלונותיה של המערערת באשר לסכרת עם סיבוכים נבחנו לגופן. על סמך החומר שהונח בפניה לרבות בדיקת EMG הגיעה הוועדה למסקנה כי אין המדובר בנוירופטיה סכרתית וזאת חרף האמור באבחון הרפואי. לאור האמור לעיל, משמדובר בקביעה רפואית לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. בעיות באגן - ב"כ המערערת הפנה לממצאי סריקה טומוגרפית ממוחשבת של האגן (נספח א'8 לכתב הערעור), שם צוין: "שלפוחית השתן והשופכנים תקינים. הרחם והשחלות תקינות, נגע היפודנסי מעוגל בעל צפיפות נוזל בגודל כ-26 מ"מ בטפולה שמאלית זקיק או ציסטה קרוב לוודאי..." - הוועדה לא התייחסה לממצא זה על אף שהמערערת הזכירה זאת באופן מפורש במסגרת הערר. מגרנה - הוועדה קבעה בגין ליקוי זה נכות בשיעור של 10% לפי פריט ליקוי 29(5)(א)(1). הוועדה התייחסה למצבה הנוירולוגי של המערערת וקבעה כדלקמן: "... למרות מאמצים להוציא מהתובעת סיפור על כאבי ראש ממוקדים היא טענה שהכאב הוא בכל הראש וגם לא מוקצב בזמן אין כל תופעות נוספות... ...אין בבדיקה קלינית כל סימן לנורופטיה פריפרית. הסיפור והתאור של כאב ראש אינו מתאים לכל סוג של מגרנה ויותר תואם הנחה של כאב מתח בשרירי העורף". מהחלטת הוועדה, ניתן ללמוד, לכאורה, כי המערערת לא סובלת ממגרנה כי אם ממתח בשרירי העורף המביא לכאבי ראש. לפיכך, לא ברור מדוע הוועדה בחרה שלא לקבוע אחוזי נכות בגין תלונות אלה של המערערת ולו על דרך ההתאמה. 7. טענת המערערת אשר לפיה משנקבעו לה בעבר 46% נכות, היה מקום לקבוע אחוזי נכות מעבר לשיעור זה - יש לציין כי אכן נקבעו כאמור אחוזי נכות בשיעור זה אך מאז, המערערת נבדקה על ידי מספר ועדות רפואיות שונות ואחוזי הנכות השתנו בהתאם. לפיכך דין טענות המערערת בהקשר זה להידחות. 8. ב"כ המערערת ביקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש, מבלי שהסביר מדוע לדעתו יש לעשות כן. בכל אופן, משלא הוכח כי הוועדה "נעולה בדעתה", אין מקום להעברת העניין לוועדה בהרכב חדש. 9. לסיכום - עניינה של המערערת מוחזר, לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: בקשר למחלת GERD - הוועדה תתייחס לתלונותיה של המערערת באשר למחלת ה- GERD, תתייחס לסיכום ביקור של ד"ר סמארה מוסא, מומחה בגסטרואנטרולוגיה מיום 30.5.13. הוועדה תשקול אם יש לקבוע, בגין מחלה זו אחוזי נכות. הוועדה תנמק את החלטתה בשפה ברורה גם למי שאינו רופא. באשר לכאבי גב - הוועדה תתייחס לממצאי סריקה טומוגרפיה ממוחשבת של עמוד שדרה מותני, מיום 8.12.04: "L4-L5: סחוס הדיסקית הבינחוליתית הודגם עם בלט אחורי (BULGING). L5-S1: סחוס הדיסקית הבינחוליתית הודגם עם בלט אחורי (BULGING)". כמו כן, הוועדה תערוך למערערת בדיקה קלינית, תבהיר אם היא סובלת ממגבלה כלשהי בעמוד שדרה מותני, ותשקול קביעת אחוזי נכות בהתאם. באשר לכיב פפטי - הוועדה תבחן אם יש מקום לקבוע למערערת אחוזי נכות בגין ליקוי זה. באשר לגוש שומני באבחנה מבדלת ליפומה - הוועדה תתייחס לנספח א'11 לכתב הערעור, שהינו בדיקת רקמות רכות, שם צויין: "...הודגמה רקמה הידית תת עורית עם ספטציות גדולה בקוטר 90-60 מ"מ, ללא עדות לכלי דם פתולוגיים או להסתיידיות במרקמה הממצא יכול להתאים לגוש שומני באבחנה מבדלת ליפומה. דרושה קורלציה קלינית והמשך בירור רנטגני ע"י בדיקת CT". הוועדה תנמק האם היא סבורה שהמערערת סובלת מגוש שומני באבחנה מבדלת ליפומה, והאם יש לפסוק בגין ממצאים אלו אחוזי נכות כלשהם. באשר לאגן - הוועדה תתייחס לממצאי סריקה טומוגרפית ממוחשבת של האגן (נספח א'8 לכתב הערעור), שם צויין: "שלפוחית השתן והשופכנים תקינים. הרחם והשחלות תקינות, נגע היפודנסי מעוגל בעל צפיפות נוזל בגודל כ-26 מ"מ בטפולה שמאלית זקיק או ציסטה קרוב לוודאי..." - הוועדה תשקול אם יש לקבוע בגין ממצאים אלו אחוזי נכות כלשהם. באשר לכאבי ראש - הוועדה מתבקשת לבחון אם יש מקום לקבוע אחוזי נכות בגין "מתח בשרירי העורף", שלדעת הוועדה עומד מאחורי כאבי הראש. 10. בטרם נעילה אציין, כי היה ראוי שהמערערת תגיש את המסמכים הרפואיים העדכניים כמקשה אחת ולא כהגשה בהמשכים וכן תפרט את מכלול טענותיה ותלונותיה במסגרת הערר באופן מרוכז. במקרה דנן, המערערת לא עשתה כן והעדיפה בין השאר להפנות למכתבים שונים שהוגשו על ידי בא- כוחה במספר הזדמנויות כפי שפירטתי לעיל, מה שהביא לסרבול ההליך הן בבית הדין והן בפני הוועדה, והקשה עד מאוד את בחינת תלונותיה אחת לאחת. לפיכך, בשים לב להתנהלות המערערת כאמור ומאחר והערעור התקבל בחלקו, כל צד יישא בהוצאותיו. 11. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. רפואהמסמכיםועדה רפואית