נטען כי קביעת הוועדה הרפואית הפוכה מקביעת פקידת השיקום המערער הוסיף וטען כי הוועדה "נעולה" על החלטות קודמות שלה. 4. לטענת המשיב, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה ומשכך לא עולה כל טעות משפטית מהחלטתה ועל כן, יש לדחות את הערעור. 5. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 6. הוועדה שמעה את המערער ואשתו ורשמה את תלונותיהם: "אני במצבי הנוכחי הפיזי נפשי לא אדם שמסוגל לתפקד באופן נורמלי. אני לא יכול לתפקד. הוועדה הנוכחית חושבת שאני יכול לתפקד. אתם לא לוקחים בחשבון שהייתי מנהל לפני 6 שנים. הייתי בקורס מחשבים והייתה לי נכונות גדולה להצליח וזה לא הצליח. מדובר בפרנסה של הילדים שלי. יש המלצה של הרופא שלי שלא אעבוד. אני רוצה את מה שנגזל ממני לקבל. האשה- מקבל פרקוסט ומירו, לא יכול לעבוד עם זה, מי יקבל אותו לעבודה כשהוא מסטול מטיפול. הוא ניסה לעבוד ולא הצליח". 7. בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "חברי הוועדה עיינו בפס"ד מיום 12.6.13 של בית הדין האזורי לעבודה בבאר- שבע, לפיו מתבקשת הוועדה לשוב ולבחון את עניינו של המערער, תוך התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מ- 26.10.11 ובכלל זה לתהליך השיקומי אותו עבר המערער והמרכיב האישיותי עליו מדווחת פקידת השיקום. חברי הוועדה שמעו שוב באריכות את תלונות המערער ואשתו וכן עיינו בקפידה בדו"ח עובדת השיקום מיום 26.10.11 ובדו"ח צוות מיום 1.11.11. במהלך השיחה התרשמה הוועדה כי התובע מדבר לעניין, מפגין זכרון שמור לפרטי פרטים, ואינו רואה עצמו משתלב שוב בעבודה. מתוך דו"ח עובדת השיקום עולה כי אכן מדובר באדם שתהליך שיקומו לווה בקשיים רבים עקב התרשמותה שהמרכיב האישיותי נפשי הינו דומיננטי, אך חשוב להדגיש שלנ"ל נקבעו בגין ליקוי זה 10% בלבד. עובדת השיקום בדו"ח זה לא הגיעה למסקנה בדבר כושרו לעבודה למרות שעל פי האבחון הרפואי מיום 6.10.11 מומלץ על כושר עבודה מלא, וביקשה המשך דיון בצוות, ואומנם התקיים דיון צוות מ- 1.11.11 ולפיו נמצא התובע כבעל כושר עבודה מלא ותביעתו נדחתה. לאור האמור לעיל, שבה הוועדה ודוחה את הערר. מסוגל לעבודות יצור קלות, שוער בחניון, בודק חשבונות בסופר, במשתלה. הוועדה אינה מתייחסת לכושר עבודתו מ- 1.4.13 בגין הליקוי האורטופדי". 8. לאחר שבחנץי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה לשוב ולבחון את עניינו של המערער תוך התייחסות עניינית ומנומקת למסמך מאת פקידת השיקום מיום 26.10.11 ולתהליך השיקומי אותו עבר המערער ולמרכיב האשיותי עליו מדווחת פקידת השיקום. הוועדה התייחסה למסמך מאת פקידת השיקום והסבירה כי מתוך דו"ח פקידת השיקום עולה כי מדובר באדם שתהליך שיקומו לווה בקשיים רבים עקב התרשמות פקידת השיקום שהמרכיב האישיותי נפשי הינו דומיננטי. עם זאת, הוועדה הסבירה כי למערער נקבעה נכות בשיעור 10% בלבד בגין הליקוי הנפשי וכי עובדת השיקום לא הגיעה בדו"ח זה למסקנה בדבר כושרו של המערער לעבודה. עוד הסבירה הוועדה כי על פי האבחון הרפואי מיום 6.10.11 הומלץ על כושר עבודה מלא ומשהתקיים דיון בצוות ביום 1.11.11 נמצא המערער כבעל כושר עבודה מלא ותביעתו נדחתה. 9. לא מצאתי ממש בטענת המערער לפיה אין לקבל את מסקנות הוועדה היות והן אינן עולות בקנה אחד עם האמור בדו"ח פקידת השיקום. בהתאם לפסק הדין הוועדה נדרשה להתייחס למסמך מאת פקידת השיקום וכך עשתה. הוועדה היא אשר מוסמכת לקבוע את דרגת אי כושרו של המערער ולא חלה עליה חובה לקבל את עמדת פקידת השיקום. מדובר בהחלטות במסגרת שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. יתירה מכך, הוועדה אף הסבירה כי פקידת השיקום לא הגיעה למסקנה בדבר כושרו של המערער לעבודה וביקשה המשך דיון בצוות וכי בדיון בצוות נמצא כי המערער הינו בעל כושר עבודה מלא. 10. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה "נעולה" על החלטות קודמות שלה. משהוועדה התכנסה בהתאם לפסק דין מיום 12.6.13 ומשבהתאם לפסק הדין נקבע כי הוועדה תתכנס באותו הרכב, הרי שלא ניתן להעלות טענות ביחס להרכב הוועדה במסגרת ערעור זה. 11. לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכן הערעור נדחה. 12. משמדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה על ידי הנשיא. רפואהועדה רפואית