ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שלא חל כל שינוי בדרגת הנכות

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שלא חל כל שינוי בדרגת הנכות בגין פגיעה בעבודה מיום 30.9.2009. 2. ביום 16.12.2013 התקיים דיון, אך הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות. 3. הוועדה כאמור התכנסה בעקבות פסק הדין שניתן ביום 29.4.2013 על ידי כב' השופטת יעקובס בתיק ב"ל 1737-09-12 (להלן: "פסק הדין"). בסעיף 7 לפסק הדין נקבע כדלקמן: ".... הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתשקול מחדש קביעתה, וזאת הפנית תשומת לבה לכך, כי היה והיא מעוניינת לבסס קביעתה על בדיקה אובייקטיבית כדוגמת בדיקת BERA, הרי שעליה לשלוח את המערער לבדיקת BERA עדכנית. למותר לציין כי אם סבורה הוועדה, כי מבחינה רפואית ניתן לבסס בחירה ותוצאות בדיקת שמיעה אחת על פני אחרת, עליה לנמק זאת באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין נימוקיה". 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. הוועדה בחרה בדיקת שמיעת אחת מיום 1.7.2012 מתוך מספר בדיקות שמיעה שקיימות בתיק, שהיה שוני רב ביניהם והחליטה "לאמץ" נתון מתדר 500 הרץ ולציין שתדר 500 הרץ נמוך מתדר 1000 הרץ וזאת במטרה להקטין את חישוב הממוצע בשלושת התדרים. ב. הוועדה באותו הרכב בחרה, ביום 8.8.2012, שלא לתת משקל ומהימנות לאותה בדיקה מיום 1.7.2012 ואילו כעת משאותה בדיקה "משרתת את מטרתה" של הוועדה היא הפכה אותה לכשרה. ג. את חישוב ליקוי השמיעה ב- 500 הרץ יש לבצע כפי שנערך על ידי הוועדה בישיבתה מיום 8.8.2012 שכן לא יתכן שאותו מומחה אשר ישב בוועדה מיום 8.8.2012 וכן בוועדה מיום 9.10.2013, יבצע חישוב ליקוי השמיעה באופן שונה. ד. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל בהתאם לאותה מתכונת בה פעלה בישיבתה מיום 8.8.2012. 5. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, קבעה את ליקוי השמיעה על סמך בדיקת BERA. בבדיקת BERA החדשה היה חסר מדד בתדר 500 הרץ, שכן בבדיקת BERA אי אפשר לבדוק מדד זה. כדי לקבוע את הליקוי ב- 500 הרץ, גזרה הוועדה את ממצאיה מבדיקת השמיעה שנערכה ביום 1.7.2012 שאותה הציג המערער וטען לזכותה בדיון הקודם. ב. הוועדה הגדילה ולקחה בחשבון את הבדיקה המטיבה עם המערער שמדגימה את השומה הגבוה ביותר לטובתו. ג. מאחר והוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ומשלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. 6. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. הלכה פסוקה היא שכאשר מוחזר עניינו של מערער לוועדה על פי פסק דין עם הוראות, בית הדין בוחן אם הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ותו לא. ב. לאחר שניתן פסק הדין, הוועדה התכנסה ביום 3.7.13, עיינה בו וביקשה להפנות את המערער לבדיקת BERA עדכנית, כולל סף ב-1000 ו- 2000 הרץ. הוועדה ציינה כי היא מפנה את המערער לבדיקת BERA שהיא בדיקה אובייקטיבית, זאת לאור השונות בבדיקות השמיעה הטונליות שעבר, ולאור העובדה "המפתיעה" (כהגדרת הוועדה) שבמהלך השנים 2011-2012 חל שיפור בשמיעתו של המערער, למרות המשך חשיפתו לרעש. הוועדה הפנתה בהקשר זה לבדיקות מיום 21.9.2011 ומיום 8.5.2012. ג. ביום 9.10.2013 התכנסה הוועדה שוב, הונחה בפניה בדיקת BERA חדשה. בפרוטוקול הוועדה צוינו הדברים שלהלן- "בבדיקת ב.ר.ה מיום 11.8.2013 התקבלו בסיסים כדלקמן: 1000 הרץ, 30 DB מימין 25 DB משמאל 2000 הרץ, 40 DB מימין 30 DB משמאל בתדרים הגבוהים 50 DB בכל אוזן. עפ"י בדיקת השמיעה 1.7.2012, נראה בבירור שסף השמיעה בתדר 500 הרץ (שלא נבדק בבדיקת הב.ר.ה) טוב יותר מתדר 1000 הרץ שנבדק בבדיקת ב.ר.ה. לפיכך, ניתן להקיש מבדיקות אלו שסף השמיעה הממוצע בתדרי הדיבור הוא מימין 32 DB משמאל 25 DB. על פי סף זה נכותו השמיעתית היא בשיעור 5%, מה שהוענקה כבר בעבר". ד. מעיון כאמור בהחלטת הוועדה, עולה כי אכן המערער עבר בדיקת BERA חדשה שהינה בדיקה אובייקטיבית. על בסיס אותה בדיקה אובייקטיבית, הגיעה הוועדה למסקנה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. יחד עם זאת, מאחר ובמסגרת בדיקת BERA לא נבדק תדר ה- 500 הרץ, בחרה הוועדה להסתמך על בדיקת שמיעה מיום 1.7.2012 ולגזור כאמור את סף השמיעה בתדר 500 הרץ. בהקשר זה, יש לציין כי במסגרת פסק הדין, בית הדין הבהיר כי אם הוועדה תהיה בדעה שניתן מבחינה רפואית לבסס בחירה בתוצאות בדיקת שמיעה אחת על פני אחרת, עליה לנמק זאת באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין את נימוקיה. ה. לפיכך, נשאלת השאלה מדוע בחרה הוועדה להתבסס על בדיקת השמיעה מיום 1.7.2012 וממנה לגזור את סף השמיעה בתדר 500 הרץ ומדוע לא להסתמך על הבדיקות האחרות. התשובה טמונה בפרוטוקול הוועדה מיום 3.7.2013, שם ציינה הוועדה קיומה של עובדה "מפתיעה", כי במהלך השנים 2011-2012 חל שיפור בשמיעתו של המערער, למרות חשיפתו לרעש כפי שעולה מהבדיקות מיום 21.9.2011, ומיום 8.5.2012. מקביעה זו של הוועדה, ניתן ללמוד כי אין בשתי בדיקות אלה כדי לסייע למערער ולכן אף הביעה הוועדה את פליאתה מתוצאות שתי בדיקות אלה. לא זו אף זו, מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת יעקבס ביום 29.4.2013 ציין ב"כ המערער את הדברים הבאים: "צירפתי בדיקה נוספת של שמיעה. הם העדיפו את הבדיקה ממכון גל ולא את הבדיקה מ- 1.7.2012". אם לא די בכך, הרי מעיון בטיעוני המערער כמפורט בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתיק ב"ל 1737-09-12, תהה ב"כ המערער מדוע לא היה מקום להסתמך על הבדיקה העדכנית שנערכה למערער, קרי הבדיקה מיום 1.7.2012. ו. לפיכך, משבחרה הוועדה לגזור את סף השמיעה בתדר 500 הרץ, מבדיקת השמיעה מיום 1.7.2012, והעדכנית והמטיבה לכאורה, ומשניתן הסבר המניח את הדעת מדוע הוועדה בחרה שלא להסתמך על הבדיקות מיום 21.9.2011 ומיום 8.5.2012, דין טענות המערער בהקשר זה, להידחות. ז. טענת המערער אשר לפיה כביכול הוועדה לא פעלה על פי אותם כללים שפעלה על פיהם במסגרת הוועדה מיום 8.8.2012, איננה מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. צורת הבדיקה ואופן הבדיקה לרבות ההתייחסות לפרמטרים השונים העולים ממסמכים רפואיים, הם עניינים המצויים בגדר סמכותה המקצועית של הוועדה, ואין בית הדין מתערב בהם. 7. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, משמצאתי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ומשלא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר