הוועדה התכנסה על מנת לקבוע אם חלה החמרה במצבה של המערערת, בהתאם לתביעתה מיום 31.12.12 לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה). 3. טענות המערערת: א. ממצאי הוועדה ומסקנותיה לא משקפים את מצבה הרפואי של המערערת, בין השאר כפי שמשתקף בחוות-הדעת של ד"ר מרואן חדאד, וכן בחלק מממצאי ההדמייה; ב. החלטת הוועדה אינה מנומקת כדבעי, ומסקנתה כי לא נותרה נכות אינה עולה בקנה אחד עם קביעות וועדות קודמות שקבעו שיעור נכות באופן זמני; ג. הוועדה מתעלמת מפגימות המערערת בתחום הנפשי ובכל הנוגע לקיומה של תסמונת התעלה הקרפלית; 4. טענות המשיב: א. הוועדה קבעה כי לא נותרה נכות, וזאת באופן מנומק ובהתבסס על תוצאות הבדיקה בפניה; ב. אין להסתמך על הממצאים שבחוות-הדעת שצורפה לערעור שכן היא מאוחרת למועד התכנסות הוועדה; ג. הוועדה פעלה כדין כשלא דנה בתלונות הנוגעות לתחום הנפשי ולתסמונת התעלה הקרפלית שכן התלונות לא הוזכרו על-ידי המערערת בדיון בפני הוועדה או בערר שהוגש מטעמה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, מהטעמים שיפורטו להלן. 6. א. הוועדה התכנסה ביום 19.8.13 מכוחו של ערר שהוגש על-ידי המערערת באמצעות ב"כ דאז במכתבו מיום 19.3.13. אין מחלוקת כי במכתב הערר לא צוינו תלונותיה הרפואיות של המערערת וכן לא צוינו אלה פגמים נפלו בהחלטת הוועדה מדרג ראשון. ב. הוועדה רשמה את תלונות המערערת בפניה (סעיף 20) באופן הבא: "כל הזמן כאבים בצוואר, גב תחתון עם הקרנה לרגליים. לא יכולה לעמוד, כל הזמן צפצופים באוזניים עם סחרחורות". ג. כעולה מסעיף הממצאים (סעיף 21 לפרוטוקול) ערכה הוועדה בדיקה בתחום האורטופדי והנוירולוגי בכל הנוגע לתלונות המערערת באשר למיגבלה בצוואר, בגב ובגפיים. באשר לגב ציינה הוועדה בין השאר כי המערערת מבצעת כיפוף של הגו לצדדים, ולאחור ללא קרינה לרגליים, כי ההחזרים הופקו תקינים ושווים ואין חסר מוטורי או חוסר תחושתי ברגליים, אין חסר נוירולוגי בידיים ותנועת הפרקים מלאות כולל הכתפיים. עוד ציינה הוועדה את עיקרי הממצאים של בדיקת CT של עה"ש המותני מיום 15.8.12 (שהדגימו בלטי דיסק) ו- CT של עה"ש הצווארי מיום 15.8.12 (בו לא הודגמו בלטי דיסק לכל אורכו). ד. הוועדה סיכמה כי הממצאים ההדמיתיים אינם מצביעים על נזק חבלתי בצוואר או בגב. עוד ציינה הוועדה כי השינויים הניווניים שנמצאו הם קלים ולא ניתן לקשור אותם לחבלה הנדונה. לפיכך סיכמה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבה. 7. מהאמור לעיל עולה, כי קביעת הוועדה באשר להיעדר קיומה של נכות המתבטאת באחוזים בכל הנוגע לתלונות באשר להגבלה בתנועות עמוד השדרה מבוססת על הממצאים שמצאה, ומנומקת באופן שאינו מצדיק את התערבות בית הדין. אין לומר כי מסקנת הוועדה באשר להיעדר נכות סותרת קביעות של וועדות קודמות שקבעו שיעורי נכות זמנית, בהתחשב בכך כי הוועדה אינה קובעת כי המערערת לא סבלה מעולם מהשפעות הפגיעה, כמו גם בהתחשב בכך שהנכות הזמנית נקבעה עוד טרם הגשת התביעה להחמרת מצב. אין גם לומר כי קביעות הוועדה סותרות את המצב הרפואי האמיתי בהתחשב בקביעותיו של ד"ר חדאד. אין חולק כי חוות-דעתו ניתנה לאחר מועד התכנסות הוועדה, ומשכך אין לומר כי היה על הוועדה לשקול את קביעותיו או כי על בית הדין לעשות זאת במסגרת הליך זה. 8. משהמערערת לא העלתה בפני הוועדה, בין אם במסגרת הערר ובין אם בפתח הדיון בוועדה, תלונות נוספות הנוגעות להשפעת הפגיעה על מצבה הנפשי או קיומה של תסמונת תעלה קרפלית - אין לומר כי הוועדה שוגה כשאינה בוחנת נושאים אלה. המערערת אף לא הראתה כי תחומים אלה הוגדרו והועלו במסגרת תביעתה להחמרת מצב. בעניין זה אין לקבל טענת המערערת כי משתלונות בתחום זה הועלו במסגרת טופס התביעה לקביעת דרגת נכות - די בכך כדי לחייב את הוועדה לבחון תחומים אלה. 9. לאור האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 10. אין צו להוצאות. 11. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואההחמרת מצבועדה רפואית