ירידה חושית עצבית עמוקה בטונים הגבוהים כאשר ישנה ירידה קלה בטונים של דיבור החל מ- 1500 הרץ ממוצע שמיעה בתדירי הדיבור בהולכת עצם 28 דציבל מימין ו- 32 דציבל משמאל 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 6/10/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למשיב 19% נכות מיום 24/12/12 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 על אף שהוועדה רשמה כי עמד בפניה אישור מעביד מיום 7/4/13 לפיו המשיב אינו חשוף לרעש בשנים האחרונות ולכל הפחות החל משנת 2008, זו העדיפה להסתמך על תיאורו של המשיב בפניה כי בעבודתו בהשקיה עובד במקומות שונים פתוחים כשמסביב רעש של מכוניות ומשאיות תחבורה. שגתה הוועדה עת התעלמה מאישור המעביד שעמד בפניה. ביחס לאמור ציינה הוועדה כי על פי תיאור המשיב ברור שבשנים האחרונות חשיפתו לרעש היא פחותה ממה שהיה בעבר אך עדיין קיימת ומצדיקה את הירידה בשמיעה הנוספת שהייתה בשנים שבין 12/07 ועד 1/13. נוכח האמור דחתה הוועדה ערר המערער והותירה החלטת הוועדה מדרג ראשון על כנה. 2.2 שגתה הוועדה עת לא שקלה את השפעת גילו של המשיב על הירידה הנוספת בשמיעה שנצפתה בשנים 12/07 עת היה המשיב בן 52 ל- 1/13 עת היה בן 58. 2.3 כאשר נדרשת הוועדה לבירור עובדתי בסמכותה לפנות לפקיד תביעות לעריכת הבירור. אין הוועדה נדרשת לבצע בדיקות רעש כשבדיקות אלה דינן להתבצע במסגרת בירור עובדתי, אולם בסמכותה לבקש לערוך בדיקות אלה ואף במקרים מסוימים חובתה לעשות כן. במקרה דנן עת קיימת לכאורה סתירה בין דברי המשיב למכתב מעסיקו היה על הוועדה לבצע האמור. קביעת הוועדה כי רעש מגיזום ומכוניות יכול להתפרש כרעש מזיק אינה סבירה בעליל. 3. טענות המשיב: 3.1 המכתב של המעביד עמד בפני הוועדה וכך עולה בסעיף 12 לפרוטוקול ותיאור המסמכים שעמדו בפני הוועדה. המערער מלין כנגד קביעת הוועדה שהרעש אליו נחשף המשיב מספיק על מנת להגיע להחמרה בשמיעה, המשיב יטען כי השאלה באם רמת רעש מסוימת יכולה להביא להחמרה בשמיעה היא הכרעה רפואית שנמצאת בסמכות הוועדה, הוועדה תישאלה את המשיב והתייחסה לדבריו ונתנה אימון בגרסתו דבר ששוב נמצא בסמכותה. ככל שהייתה מחלוקת לגבי חשיפת המשיב לרעש מזיק בעבודתו הרי שפקיד התביעות היה אמור לברר את העניין ובמידה ולדעתו אין חשיפה לרעש על פקיד התביעות היה להוציא מכתב דחייה, מה שהיה מאפשר למשיב לערער לבית דין לעבודה ולהביא עדויות וראיות מטעמו. 3.2 אי אפשר לחייב את הוועדה להורות על ביצוע מדידות רעש וקבלת הערעור משמעותו תהיה שכל פעם שתהיה מחלוקת בין הנפגע לבין המעסיק בנוגע למידת החשיפה לרעש תהיה הוועדה מחויבת לבצע מדידות רעשים במקום העבודה והדבר בלתי הגיוני. הוועדה נעדרת הכלים לערוך בירורים עובדתיים עמוקים, המשיב מנוע מלהביא ראיות ועדויות מטעמו ולכן אין לפגוע בזכויותיו ולאפשר בירור עובדתי חד צדדי בלבד. 3.3 משהתייחסה הוועדה לכל הטענות ולמלוא המסמכים ופירטה ונמקה מדוע לדעתה החמרה בשמיעה של המשיב קשורה בחשיפה לרעש, הרי שלא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 3.4 המערער לדבריו לא ציין שהמשיב עובד בסביבה עם מסורים והדבר ידוע כמפיק רעש מזיק, בנוסף הוועדה מתייחסת בבירור לכך כי המשיב היה חשוף לרעש פחות מבעבר ולכן לא ניתן לומר שהוועדה התעלמה או לא נתנה דעתה לטענות המעסיק. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בבדיקות השמיעה מטעם המשיב ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המשיב ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 6/10/13 שמעה הוועדה את תלונות המשיב (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין ירידה חזקה בשמיעה, צפצופים כל הזמן נמשכים. 9. הוועדה ביצעה למשיב בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "עובד בעיריית נהריה 25 שנים, משנת 89, כל הזמן עובד במחלקת הגינון, עבודה עם מסורים, מכסחות חרמש חשמאלי. לא עובד עם אוזניות. רק לאחרונה סופקו אוזניות, בעבודתו בקיץ בהשקיה עובד במקומות שונים פתוחים כשיש מסביב רעש של מכוניות ומשאיות ותחבורה. גם בחורף האחרון עבד בגיזום. החל מיוני חזר להשקיה בעבודתו בגיזום עובד עם קבוצה כאשר תפקידו לאסוף את הגזם אך לידו עובדים עם מסורים. מוסר על טנטון תמידי. בתיקו בדיקות שמיעה החל 2002 כאשר הבדיקה האחרונה היא מ- 23/1/13 ובה ירידה חושית עצבית עמוקה בטונים הגבוהים כאשר ישנה ירידה קלה בטונים של דיבור החל מ- 1500 הרץ ממוצע שמיעה בתדירי הדיבור בהולכת עצם 28 דציבל מימין ו- 32 דציבל משמאל". (ההדגשות הוספו א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בתיאורו את סוג עבודתו ברור שלמרות שבשנים אחרונות חשיפתו לרעש היא פחותה ממה שהיה בעבר, עדיין קיימת ומצדיקה את הירידה בשמיעה הנוספת שהייתה בין השנים 2/12/2007 ל- 23/1/2013, לכן הוועדה דוחה את ערר המוסד ומשאירה את נכותו על קנה" (ההדגשות הוספו .א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). במקרה דנא, קביעת הוועדה הינה נהירה ומאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה כפי שיפורט להלן. 14. אין לקבל טענות ב"כ המערער לפיהן במקרה דנן היה על הוועדה לבצע במקום עבודתו של המערער בדיקות מפלסי רעש לאור הסתירה הלכאורית בין מכתב מעסיקו של המשיב מתאריך ה- 7/4/2013 לבין התיאור בדבר חשיפה לרעש שתואר על ידי המשיב בפני הוועדה. ראשית אציין, משהועדה הרפואית היא המוסמכת על פי הדין להחליט בעניינים שברפואה במסגרת זו נתונה לה הסמכות הבלעדית להחליט איזו בדיקה לבצע למבוטח. הועדה הינה בת חורין לבצע איזו בדיקה שהיא מוצאת לנכון על מנת להגיע להחלטה. הוועדה במקרה דנא סברה כי די לה במסמכים שעמדו בפניה ובתיאור הרעש המפורט מפי המשיב וקביעתה זו הינה קביעה רפואית ואין לקבוע כי נפל פגם בהחלטת הוועדה עת לא ביקשה לערוף בדיקת מפלסי רעש במקום עבודת המשיב. 15. באשר לטענת המערער, לפיה הועדה לא התייחסה למכתבו של מעסיקו של המשיב מתאריך 7.4.13 שהונח בפניה - אזי על פי ההלכה הפסוקה אין הועדה מחויבת להתייחס אלא למסמכים מהותיים. עיון במכתבו של המעסיק מה- 7/4/13 מעלה כי כל שציין מעסיקו של המשיב הוא שהמשיב אינו עובד בחשיפה לרעש משנת 2007 לאור העובדה כי הוא עבר מתפקידו במחלקה מגינון להשקיה. מכתב זה נעדר כל פירוט באשר לתיאור עבודת המשיב, אין בו כל התייחסות לכלים עימם עובד המשיב ולסביבת העבודה. מנגד הוועדה חקרה את המשיב שציין בפניה את הכלים שהוא עובד עימם והמצויים בסביבתו, את סביבת העבודה בעונות שונות של השנה והחשיפה לרעש ביחס לאמור. אין כל פסול בכך כי הוועדה העדיפה תיאור זה של המשיב לעומת מכתבו של המעסיק שאין חולק כי עמד בפניה בהתאם לפירוט בסעיף 12 לפרוטוקול ישיבת הוועדה במסגרתו צוינו כל המסמכים שעמדו בפני הוועדה והיוו בסיס לשיקוליה. כמו כן הוועדה סמכה קביעתה על בדיקות שמיעה שונות מהתקופה שבין 2002 ועד 2013 אותם ניתחה ועל בסיסם קבעה קביעתה. 16. הכרעה בעניין קיומו של טנטון תמידי מתבססת על מבחן סובייקטיבי ואמינות המבוטח הטוען כך. לכן, לא רק שבסמכות הוועדה לבחון מהימנות המבוטח שבפניה, אלא מחובתה להתרשם ממהימנות תיאורו. 17. הוועדה, שבין חבריה היה מומחה בתחום א.א.ג, ניתחה את הממצאים שבפניה והגיעה לקביעות מתחום הרפואה, כאשר היא מנמקת על יסוד מה הגיעה למסקנתה - תוך התבססות על המסמכים הרפואיים שהיו בפניה, לרבות צילומי בדיקות שמיעה מתאריכים שונים וכן, בהתבסס על תלונות המשיב לעניין הטנטון בפניה - משכך, לא זו בלבד שהוועדה מילאה את חובתה על פי דין, אלא גם לא מצאתי שנפל כל פגם משפטי בפעולתה. 18. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 19. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על תיאור המשיב את הטנטון, ניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לאלה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 21. על המערער לשלם למשיב הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 22. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. הפרעות דיבור (ביטוח לאומי)ירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)