הטיה לימין ולשמאל °35 לכל צד. בישיבה עם רגליים ישרות מבחן שובר 5- 13- 10 ס"מ, מבחן שובר משופר 15- 20 ס"מ. תנועות רוטציה מוערכות כתקינות 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה"). 2. הוועדה התכנסה ביום 29/4/13 לדון בערר המערער, ולאחר ששמעה את טענות המערער, בדקה אותו ופירטה את ממצאיה, ביקשה לקבל לעיונה צילומי רנטגן עמוד שדרה מותני שבוצעו סמוך לתאונה ועד היום. ביום 29/7/13 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שעיינה בבדיקות ההדמיה השונות ובחוות דעתו של ד"ר אשרף, הגיעה למסקנה כי אין החמרה במצבו של המערער ודחתה את הערר. טענות הצדדים: 3. טענת הערעור העיקרית היא שכתוצאה מהתאונה המערער סובל מכאבי גב חזקים, המקנים לו נכות בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 37(ב)(2). המערער הוסיף וטען כי שגתה הוועדה עת שללה קשר סיבתי בין כאבי הגב לבין התאונה. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה אשר לא נמצאה בה הגבלה בתנועה, וכאבים כשלעצמם אינם מקנים נכות. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה. 6. הוועדה התכנסה ביום 29/4/13 בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לטיפול נמרץ. הוועדה ציינה כי המערער הופיע עם חגורת גב גמישה וטען לגרירת רגל שמאל בהליכה. הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית וציינה כי "הטיה לימין ולשמאל °35 לכל צד. בישיבה עם רגליים ישרות מבחן שובר 5- 13- 10 ס"מ, מבחן שובר משופר 15- 20 ס"מ. תנועות רוטציה מוערכות כתקינות". הוועדה ערכה גם בדיקה נוירולוגית, וציינה כי המערער מסוגל לעמוד על כל רגל לחוד, בתמיכה עומד על קצות האצבעות והעקבים, החזרים ירודים דו צדדית ובאופן סימטרי, תחושה ירודה בשוק שמאל לעומת ימין, כוח גס שמור וסימטרי ברגליים. הוועדה הוסיפה כי לא התרשמה שהמערער גורר רגל שמאל בהליכה, כטענתו, ואין תמונה של דרו-פוט. בישיבה מיום 29/7/13 התייחסה הוועדה לממצאי בדיקות CT וצילומים, ופירטה את ממצאיהם בסעיפים 6 ו- 7 לפרוטוקול. הוועדה קבעה כי טווחי התנועות שנמדדו נמצאים בתחום הנורמה לגיל ולמגדר, וכי לא נמצא חסר נוירולוגי. לאחר שעיינה בחוות דעתו של ד"ר אשרף מיום 10/5/12, הסבירה הוועדה מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו. הוועדה ציינה כי "טווחי תנועות שנמדדו על ידי הוועדה אינם מצביעים על כל הגבלה בהתייחס לגיל ולמגדר". הוועדה הבהירה כי אין קשר בין אירוע התאונה לבין תלונות המערער על הפרעות בסוגרים. לדעת הוועדה, לא נמצא כל לחץ מרכזי בתעלת השדרה אשר יכול להסביר הפרעות בסוגרים ממקור מותני. לאור האמור נדחה הערר ונקבע שלא חלה החמרה במצבו של המערער. 7. הנה כי כן, הוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות דעת ד"ר אשרף, משנימקה נמק היטב מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו, לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה (העדר ממצאים המצביעים על הגבלה בתנועות). לאור האמור, נדחית טענת המערער בנוגע להתייחסות הוועדה לחוות הדעת מטעם המערער. 8. אף אין לקבל את טענת המערער בנוגע ליישום פריט ליקוי 37(ב)(2). קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנפגע, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. המערער טען כי הוא סובל מכאבי גב בלתי נסבלים. בעניין זה מקובלת עלי טענת המשיב לפיה כאבים כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת דרגת נכות בהתאם לתקנות. הכאב כשלעצמו הוא תלונה סובייקטיבית אשר אינה מקנה אחוזי נכות, בהעדר חסר נוירולוגי או הגבלה בתנועות. הוועדה קבעה מפורשות כי טווחי התנועות שנמדדו בבדיקתה נמצאים בתחום הנורמה, וכי לא נמצא חסר נוירולוגי. מכאן, שהוועדה קבעה באופן מנומק וברור מדוע לדעתה אין לקבוע למערער נכות כפי שהוא טוען. לפיכך, טענת ערעור זו נדחית אף היא. 9. לסיום, לא מצאתי ממש גם בטענות הערעור בנוגע לשלילת קשר סיבתי בין כאבי הגב לבין התאונה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה הסבירה מדוע לדעתה הממצאים שמצאה בבדיקתה תואמים את הנורמה לגילו ולמגדרו של המערער ואינם בגדר החמרת מצב. אין מדובר, אפוא, בשלילת קשר סיבתי. 10. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 11. אין צו להוצאות. 12. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואההחמרת מצבועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית