האם העסקת עובד מדינה בחוזה אישי תוך קציבת הכהונה, הינה העסקה כדין ? עסקינן בעוזרים המשפטיים לשופטים, שהם בשר מבשרה ועצם מעצמותיה של מערכת המשפט. קצרה היריעה מלתאר את תרומתם של העוזרים המשפטיים לעבודת השופטים. מי כעוזרים המשפטיים יודע, מכלי ראשון, מהו העומס הבלתי אפשרי המוטל על כתפיהם של השופטים במדינת ישראל ומי כעוזרים המשפטיים נרתם ומסייע במרץ, בכשרון וללא לאות, בהתמודדות עם עומס זה. 2. השאלה העומדת לפתחנו היא טענת העוזרים המשפטיים, המיוצגים על ידי ההסתדרות הכללית, כנגד החלטת המדינה להעסיקם בחוזים אישיים ובכלל זאת לקצוב את כהונתם לפרקי זמן קצובים. 3. ההליכים בתיק נפרט להלן בקצרה את ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. א. ראשיתו של ההליך, בבקשה שהגישה ההסתדרות הכללית, ובה עתרה כי בית הדין יורה למדינה לנהל איתה משא ומתן בעניין העסקתם של העוזרים המשפטיים. במסגרת הליך זה התנהלו מספר דיונים בבית הדין והתקיימו מספר פגישות בין הצדדים, בדרגים שונים. כמו כן התנהל הליך גישור בפני כב' השופט בדימוס יצחק זמיר. ב. במקביל, הגישה ההסתדרות שני הליכים נוספים שעניינם אי תשלום שעות נוספות לעוזרים משפטיים וכן הגבלת משרת מילוי מקום. בשני תיקים אלה התנהל דיון אך טרם הוגשו סיכומים וטרם ניתנה החלטה. ג. ביום 1/6/14 הוגשה הודעה מטעם המדינה, בה הודיעה על המתווה שנקבע לסיום העסקתם של עוזרים משפטיים . כך נאמר: "א. העסקתם של העוזרים המשפטיים שהשלימו את תקופת הקדנציה תוארך בשלב זה עד ליום 31/12/14. ב. העסקתם של כשלושים עוזרים משפטיים שנקלטו במערכת בשנת 2005 תסתיים ביום 31/12/14 וזאת בכפוף לקיום שימוע. יצויין כי מדובר בפריסה ארצית (לא יותר מארבעה עוזרים משפטיים בכל מחוז). ג. ביום 30/4/15 תסתיים העסקתם של העוזרים המשפטיים שנקלטו במערכת משנת 2006. ביום 31/8/15 תסתיים העסקתם של העוזרים המשפטיים שנקלטו במערכת בשנת 2007. ביום 31/12/15 תסתיים העסקתם של העוזרים המשפטיים שנקלטו במערכת בשנת 2008 וכך הלאה, והכל עד שתקופת ההעסקה המירבית של העוזרים המשפטיים במערכת תעמוד על מקסימום 6 שנים". ד. לשכת עורכי הדין ביקשה להצטרף להליך כאן כידיד בית המשפט. בית הדין נעתר לבקשה. בעקבות זאת הוגשה לתיק עמדת לשכת עוה"ד. ה. במסגרת התיק שבפנינו, הגישה ההסתדרות ביום 30/9/14 בקשה מתוקנת, היא הבקשה שבפנינו. המדינה הגישה תגובה לבקשה. ו. דיון בבקשה התקיים ביום 19/10/14. ז. בתום הדיון ניתנה החלטתנו לפיה אנו מאפשרים לנציגות השופטים להגיש עמדה לתיק. נציגות השופטים מסרה עמדתה ביום 6/11/14 כדלקמן: "... נציגות השופטים סבורה כי גם בשלב זה יש להמשיך במשא ומתן בין הצדדים ולעשות כל מאמץ, כי תנאי העבודה של העוזרים המשפטיים יהיו מוסכמים ומקובלים על שני הצדדים. עם זאת, מן הראוי לציין כי חלק מנציגי השופטים הביעו רצון, כי יינתן משקל ראוי לעמדתו של כל שופט לגבי משך תקופת העסקת העוזר המשפטי שלו". ח. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. ההסתדרות הגישה סיכומי תשובה. 4. בימים אלה , בהתקרב המועד הראשון הנקוב בהודעת מנהל בתי המשפט לסיום הכהונה, נשלחה הודעה נוספת על הקמת ועדת חריגים ועל הקריטריונים שעל פיהם ידונו בקשות שיועלו בפניה. בסיכומי המדינה הודע כי מתוך 30 עוזמ"ש שאמורים לסיים תפקידם בסוף שנת 2014, לכ- 13 מהם הוארכה תקופת הכהונה. 5. נדון להלן בסוגיות שבמחלוקת. 6. סכסוך כלכלי או סכסוך משפטי ב"כ המדינה סקר בטיעוניו את המחלוקת התלויה ועומדת בין הסתדרות העובדים הכללית לבין המדינה, שעניינה, בין היתר, מעמדם של העובדים בעלי חוזים אישיים בשירות המדינה. בכלל זאת סקר את הליכי ה"מגה שביתה" ואת החלטות בית הדין הארצי מפי הנשיאה ארד (תארה אז) בתיק ס"ק 8335-11-11 ומפי הנשיא פליטמן בתיק 26700-09-13 מדינת ישראל נ' אחדות (מיום 26/3/13). 7. הובהר כי אחת הדרישות העומדות על הפרק מבחינת ההסתדרות הכללית, הינה סוגיית העסקת עובדים בחוזים אישיים במדינה בסקטורים השונים. לטענת המדינה, ההסתדרות אינה יכולה מחד, לנהל משא ומתן במסגרת עילה כלכלית ובד בבד להעלות טענה משפטית, באותו ענין בדיוק. 8. הלכה מקדמה דנא היא כי סכסוך כלכלי עניינו למשא ומתן קיבוצי ולצעדים ארגוניים, זאת לעומת סכסוך משפטי שעניינו לערכאה השיפוטית הקבועה בהסכם שבין הצדדים או לבית המשפט או לבית הדין לעבודה. לא מעטים המקרים שבהם סכסוך בנושא מסויים, הוא בעל שתי פנים, כלכלי ומשפטי. במקרה שבפנינו, להסתדרות יש טענה ארוכת ימים כנגד המדינה, לעניין העסקת עובדי מדינה בחוזים אישיים ובכלל זאת העסקת עוזרים משפטיים. 9. כפי שטענה ההסתדרות, לצד הסכסוך הקיים, התעורר צורך דחוף בפניה לבית הדין, בסוגייה משפטית, זאת לאור העובדה שמתקרב המועד שבו עתידים להיות מפוטרים מספר רב של עוזמש שהשלימו את תקופת כהונתם. 10. השאלה המתעוררת בהליך שפנינו היא שאלה משפטית הנוגעת לשיקולים שנשקלו בעת קבלת ההחלטה על העסקת העוזרים המשפטיים. לצידה מונח הסכסוך הכללי בין ההסתדרות הכללית לבין המדינה, אודות העסקת עובדים במדינה, בסקטורים שונים, בחוזים אישיים. נציין בעניין זה כי לאורך ההליך, במסגרת הבקשה והסיכומים, ההסתדרות העלתה טענות המתייחסות לכלל עובדי המדינה, בטענה כי בשנים האחרונות המדינה קולטת עובדים רק בחוזים אישיים. בעניין זה נבהיר כבר עתה כי לא הובאו בפנינו ראיות בסוגיה זו, למעט אמירות כלליות של ההסתדרות. בהחליטה להגיש את בקשת הצד שבפנינו, צמצמה עצמה ההסתדרות לדון בהליך כאן אך ורק בסוגית העסקתם של העוזרים המשפטיים, במנותק מהסכסוך התלוי ועומד בעניין כלל עובדי המדינה. 11. איננו מקבלים את טענת המדינה כי מדובר בהתנהלות אופורטוניסטית של ההסתדרות. אנו מכבדים את עמדת ההסתדרות ונציגות העוזרים המשפטיים לפיה, נוכח הייחוד שבתפקידם, אינם מוצאים לנכון בשלב זה לנקוט בצעדים קיצוניים של השבתה אלא מנסים לקבל את מבוקשם תוך נקיטה בצעדים קיצוניים פחות ובכללם פנייה לבית הדין לעבודה בנוגע להיבט המשפטי של הסכסוך. 18. במסגרת הבקשה, העלו העוזמ"ש טיעונים לגבי העסקה מכוח סעיף 1 (2) לתקנות המינויים ומכוח סעיף 1 (3) לתקנות (זאת על אף שבהסכם שעליו חתם כל אחד מהם נכתב במפורש כי ההעסקה בחוזה אישי נעשית מכח סעיף 1(3) לתקנות המינויים). במסגרת התגובה, המדינה חזרה והבהירה כי העסקת העוזמ"ש נעשתה לפי הוראות סעיף 1 (3) לתקנות ולכן נדון בסוגיה זו בלבד. 19. הרקע לקליטת העוזרים המשפטיים ב"כ המדינה סקר בהרחבה את ההליכים שקדמו לקליטתם של העוזמ"ש במערכת בתי המשפט. נביא להלן את עיקרי הדברים. 20. ביום 12/12/00 התכנסה ועדת שירות והמליצה לממשלה על מתן פטור ממכרז לעוזמ"ש ומינוי באמצעות וועדה מיוחדת הכוללת את השופט שהמשרה מיועדת ללשכתו, נציג נציבות שירות המדינה ונציג משרד המשפטים. החלטת וועדת השירות אומצה בהחלטת ממשלה 2908 מיום 11/2/11. 21. במהלך שנת 2004 ו- 2005 הוחלט על הרחבת מערך התמיכה לשופטים באמצעות עוזרים משפטיים, באופן שלכל שופט במערכת, יוצמד עוזמ"ש. 22. ביום 9/11/14 פנתה היועמ"ש של הנהלת בתי המשפט, עו"ד רקובר, במכתב לעוזר ראשי ליועמ"ש לממשלה, עו"ד וינשל, בנושא הצעת החלטה בעניין העסקת העוזמ"ש (נספח 4 לתשובת המדינה). במסגרת המכתב פורטה הצעה לפטור את העוזמ"ש מחובת המכרז הקבועה בסעיף 19 לחוק, זאת במספר תנאים: א. פרסום מכרזים קיבוציים שבאמצעותם יבחרו העוזמ"ש כולם. ב. תקופת ההעסקה תוגבל לארבע שנים, כאשר ההעסקה תוארך מידי שנה לפי חוק התקציב. ג. העוזמ"ש יועסקו על פי חוזים אישיים מיוחדים שיגובשו על ידי הנהלת בתי המשפט, נציבות שירות המדינה והממונה על השכר. ד. שופטים יוכלו לבחור עוזמ"ש מתוך רשימת העובדים שיבחרו במכרזים הקיבוציים. 23. לטענת המדינה, בסוף שנת 2004 התקיים דיון בסוגיה זו. כך נאמר בסעיף 43 לתגובת המדינה: "בשלהי שנת 2004 התקיים דיון בלשכת נציב שירות המדינה דאז, מר שמואל הולנדר וצוותו ומנהל בתי המשפט, כב' השופט בועז אוקון (כתוארו אז) וצוותו, אשר בסופו של דבר הוחלט כי העוזרים המשפטיים יועסקו במתכונת של העסקה בחוזה מיוחד ותקופת ההעסקה תוגבל לארבע שנים עם אפשרות הארכה לשנתיים נוספות בלבד". 24. כפי שהציגה המדינה, ביום 15/11/04 התכנסה וועדת השירות והחליטה לבטל את ההחלטה מיום 12/12/10 בעניין פטור ממכרז ולקבל את עמדת הנהלת בתי המשפט בעניין מאגר מועמדים שיעברו מכרזים קיבוציים. 25. מהסקירה שהוצגה עולה כי החל משנת 2005, איתור העוזמ"ש נעשה כאשר אגף משאבי אנוש מפרסם מודעת "דרושים" לעוזמ"ש במערכת. המועמדים עוברם מבחן ובסיומו, שמם נכלל במאגר. שופט המבקש לבחור עוזר משפטי נדרש לראיין לפחות שלושה מועמדים מן המאגר ולבחור מביניהם. 26. האם קיימת החלטה של נציב שירות המדינה או מי מטעמו, מכח סעיף 1(3) לתקנות המינויים המדינה לא הציגה בפנינו החלטה של נציב שירות המדינה או מי מטעמו, משנת 2004 או 2005 או ממועד אחר כלשהו, המפרטת את הנימוקים להעסקת העוזרים המשפטיים בחוזה אישי דוקא ולא על פי כתב מינוי. בתגובת המדינה נטען לפגישה שהתקיימה בסוגיה זו. בעדותה של גב' מירב ימין יוחנן העידה שראתה את תרשומת השיחה הנ"ל, אך לא נכחה בפגישה שבה סוכמו הדברים. התרשומת, ככל שקיימת, לא הוצגה לבית הדין. 27. ההסתדרות טוענת כי למעשה לא היתה כל החלטה מושכלת וכי הנימוקים שמעלה המדינה לכל אורך הדרך, הם נימוקים שהועלו לאחר מעשה. לטענת ההסתדרות, המדינה לא הוכיחה את דבר קיומה של החלטה בסוגיה שבמחלוקת. 28. כך נאמר בספרו של זמיר, הסמכות המנהלית (מהדורה ראשונה) תשנ"ו, פרק 35 עמ' 897, לעניין חובת ההנמקה של רשות ציבורית: "כמה מעלות טובות להנמקת החלטות מנהליות. ראשית, ההנמקה דורשת מחשבה סדורה והגיונית. לפיכך הצורך לנמק מוביל לביקורת עצמית של המחליט. ביקורת כזאת, אגב ההנמקה, מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה המתלווה להחלטה, ונשארת בתיק המנהלי, מאפשרת לרשות המינהלית לבדוק את עצמה לאחר מעשה, לפי הצורך, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות. שלישית, ההנמקה המצויה בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המנהלית לקיים ביקורת על הרשות, בין היתר כדי לוודא שהיא מפעילה את סמכותה בהתאם למדיניות רשמית או להנחיות של הממונים. רביעית, ללא הנמקה יקשה עם אדם שנפגע מההחלטה לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין. ולבסוף, ההנמקה, כמו השימוע, תורמת למערכת היחסים הראויה שבין הרשות המנהלית לבין האזרח במדינה דמוקרטית שכן יש בה כדי להקהות את התחושה של שרירותיות שלטונית. מתן נימוקים להחלטות הוא ביטוי בולט של פתיחות, והפתיחות היא אחד מעמודי התווך של מנהל תקין...". 29. אנו רואים טעם לפגם בכך שלא הוצגה בפנינו החלטה של נציב שירות המדינה או מי שהוסמך לצורך כך, כפי שנדרש בהחלטה של רשות מנהלית. אמנם הוכח שהתקבלה החלטה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים (כאמור במכתבה של עו"ד רקובר מיום 9/11/14) ואולם ההחלטה עצמה לא הוצגה ולכן לא ניתן לדעת האם לוו לה נימוקים ומה שיקול הדעת שעמד בפני מקבל ההחלטה בטרם התקבלה ההחלטה. 30. על אף האמור, הוכח בפנינו שהסוגיה של אופן העסקת העוזרים המשפטיים, בחוזה אישי או על פי כתב מינוי, נדונה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה, לאורך שנות העסקתם. מטיעוני המדינה ומעדות גב' ימין-יוחנן עולה כי בעת קבלת ההחלטה, היתה עמדת נציב שירות המדינה והנהלת בתיק המשפט, להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים. זו היתה העמדה גם של כב' הנשיאה בייניש ומנהל בתי המשפט כב' השופט משה גל בעת המו"מ מול ההתסדרות (כנטען בבקשת ההסתדרות סעיף 43). זוהי עמדת נשיא בית המשפט העליון דהיום כב' הנשיא גרוניס, מנהל בתי המשפט דהיום כב' הנשיא שפיצר ונציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, כפי שמפורט בתגובת המדינה לבקשה. המדינה הוכיחה כי הסוגייה של אופן העסקת העוזרים המשפטיים, על פי חוזים אישיים או על פי כתב מינוי, נשקלה על ידה חזור ושקול במהלך כל שנות העסקתם של העוזרים המשפטיים משנת 2004 ועד היום ובכלל זאת במהלך המשא ומתן שנוהל עם ההסתדרות בסוגיה זו, על כל תפניותיו כפי שתארו הצדדים. 31. במסגרת זו הוכח כי ישבו על המדוכה הגורמים הבכירים המוסמכים להחליט בסוגייה ובכללם נציב שירות המדינה, מנהלי בתי המשפט לאורך השנים ונשיאי בית המשפט העליון לאורך השנים, וכולם היו בדיעה שיש להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים ולתחום בזמן את כהונתם. 32. נציין עוד כי הוועדה לעניין מעמדו של העוזר המשפטי, שהוקמה בשנת 2008 התייחסה לכך שהעוזרים המשפטיים מועסקים בחוזים אישיים לתקופה קצובה ואף הביעה עמדתה כי כך יש לנהוג גם להבא, אלא שיש להאריך את התקופה המקורית בת ארבע שנים, לשנתיים נוספות, לאותם אלה מבין העוזרים המשפטיים שהצטיינו בתפקידם או שקיימות סיבות מיוחדות להארכת הכהונה. 33. מסקנת האמור היא כי אף בהעדר החלטה מנומקת בכתב, הונחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע כי סוגיית אופן ההעסקה של העוזרים המשפטיים נדונה על ידי הגורמים המוסמכים במדינה וחזרה ונשקלה על ידם לאורך השנים, וכי עמדת הגורמים המוסמכים היתה ועודנה כי יש להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים תוך קציבת כהונתם. 34. מידת ההתערבות בהחלטה על פי טענת ההסתדרות, נציב שירות המדינה חרג מסמכותו עת החליט להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים. המדינה טוענת בענין זה כי השאלה היא שאלה מנהלית של סבירות. דהיינו - האם בהחלטת נציב שירות המדינה, הופעלו שיקולים סבירים ומידתיים כנדרש מהחלטה מנהלית. 35. כפי שהובא לעיל, בסמכותו של נציב שירות המדינה או מי מטעמו, להחליט מהם התפקידים שיש להחיל עליהם את סעיף 1(3). ההחלטה בעניינם של העוזרים המשפטיים התקבלה מכח סעיף זה. לכן, בהכרח, ההחלטה אינה מהווה חריגה מסמכות. כך נאמר גם בענין עב (תא) 301470/99 מאיר נתן ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 1/8/02): "כאשר חוק המינויים עצמו קובע שני מסלולי העסקה - על פי כתב מינוי ועל פי חוזה מיוחד, עצם הפעלת הסמכות הינה כדין, כל עוד נעשתה על פי הכללים החלים על המדינה ובמיוחד כללי המשפט המנהלי". 36. לאור האמור, הרי שאת ההחלטה להעסיק את העוזמ"ש בחוזים אישיים, יש לבחון בשאלת הסבירות. משמעות הדבר כי אין אנו בוחנים את דעתה של ההסתדרות אל מול דעתה של המדינה. כל שאנו בוחנים הוא את סבירות ההחלטה של המדינה, כעומדת בפני עצמה. ראו לענין זה ע"ע (ארצי) 382/08 דר' בן מנחם ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 9/7/09) "ראשית נזכיר מושכלות ראשונים, לפיהם בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, אשר בענייננו אין חולק כי היא נציבות שירות המדינה, כל עוד לא נפל בהפעלת שיקול הדעת פגם היורד לשורשו של עניין וכל עוד ההחלטה עומדת בדרישות המשפט המינהלי, וביניהן סבירות ומידתיות..." 37. וכן בג"צ 7542/05 גל פוטרמן נ' שר התחבורה (מיום 11/2/07): "חוקיותו של מעשה מנהלי תבחן בן היתר, בהתאם לאמות המידה האובייקטיביות של הסבירות המינהלית. כידוע, אין החלטה סבירה אחת, כי אם מתחם של אפשרויות סבירות אשר הרשות יכולה לבחור בכל אחת מהן בהתאם לשיקול דעתה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות, אך אם בחרה הרשות באפשרות המצויה מחוץ למתחם הסבירות, הרי שעל בית המשפט לפסול החלטה זו כנגועה באי חוקיות ...". וכמו כן דבריו המאלפים של השופט חשין בעניין בג"צ 4157/08 צוות אגודת גימלאי שירות הקבע בצה"ל נ' משרד הבטחון ואח' (מיום 4/2/04) כפי שהובאו בתגובת המדינה. 38. המדינה טוענת שההחלטה להעסיק קבוצת עובדים בחוזה אישי הינה פררוגטיבה של המעסיק ממדרגה ראשונה ואל לבית הדין להתערב בה. קביעה זו יש בה מידה רבה של אמת אך יש לראותה בתוך מסגרת הכללים שבתוכם המדינה פועלת. כפי שפורט לעיל, הפררוגטיבה של המדינה כמעסיק לקלוט עובדים, היא כמפורט בחוק ובתקשי"ר. לפיכך, חוזרים אנו לנקודת ההתחלה והיא השאלה האם בהחלטה על קליטת העוזמ"ש בחוזים אישיים, הופעל כראוי שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות. 39. כך גם בכל הנוגע לטענת המדינה כי כל אחד מהעוזרים המשפטיים חתם על הסכם עבודה שבו צויין במפורש כי מדובר בעבודה על פי חוזה אישי, קצוב בזמן וכי העוזרים המשפטיים אינם רשאים לטעון כנגד חוזים שעליהם חתמו. המדינה מסתמכת על הכלל לפי "חוזים יש לכבד". אכן, חוזים יש לכבד. יחד עם זאת, אין מניעה שהארגון היציג של העובדים, במקרה זה ההסתדרות הכללית, יפנה בבקשת צד שעניינה חוקיותם או סבירותם של החוזים שעליהם חתם כל אחד מהעובדים. 40. הכלל הוא כי העסקת עובדי מדינה תעשה על פי סעיף 17 לחוק המינויים. לעומת זאת, העסקת עובדים בחוזים אישיים בשירות המדינה תעשה במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות. ראו - ע"ע (ארצי)300053/96 אסנת ניתאי נ' בית התפוצות (מיום 24/4/02). 41. מכוח תקנה 1 (3) תקנות המינויים, ניתן להעסיק עובדים בחוזים אישיים בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד - חיוניות ההעסקה. השניה - העדר אפשרות להעסיק את העובד על פי כתב מינוי. 42. במסגרת טיעוני ההסתדרות, מלינה היא על כך שהעסקת עובדי מדינה בשנים האחרונות, נעשית בחוזים אישיים באופן שמרוקן מתוכן את מעמדם של עובדי המדינה הקבועים ומחליש את העבודה המאורגנת. כפי שצויין לעיל, לא הובאו בפנינו די נתונים בסוגיה זו. הובהר שעל כך נסוב הסכסוך הקיבוצי בין הצדדים בדבר העסקת עובדי מדינה בחוזים אישיים. כפי שאמרנו בתחילת הדברים, בהליך שבפנינו נעסוק אך ורק בהחלטה הקונקרטית שעניינה קליטת העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים תוך קציבת כהונתם. 43. העסקה חיונית דומה שאין מחלוקת בין הצדדים על חיוניות העסקתם של העוזרים המשפטיים ועל התרומה העצומה של העסקתם, לעבודת השופטים. המדינה פרטה בטיעוניה את הרקע לקבלת ההחלטה על העסקת העוזרים המשפטיים, זאת נוכח המצוקה הקשה אליה נקלעה מערכת בתי המשפט, העומס הרב ההולך וגובר על השופטים והקושי בהתמודדות עם המספר ההולך וגובר של הליכים משפטיים מורכבים. בנסיבות אלה אין חולק שהעסקת עוזר משפטי בצמידות לכל שופט ושופט, הינה חיונית ממדרגה ראשונה. 44. ההסתדרות טוענת שהעסקת כל עובד במערכת בתי המשפט היא חיונית. כך גם העסקת מזכירה, קלדנית וכיו"ב. לכן, לטענתה, אין מקום לקבוע מעמד שונה לעוזרים משפטיים, מאשר לכלל העובדים במערכת בתי המשפט. לטעמנו יש הבדל משמעותי בין עבודת העוזר המשפטי לבין עובדים אחרים במערכת בתי המשפט. הגורמים השונים במערכת בתי המשפט, הסובבים את עבודת השופט, מסייעים לעבודת השופט בעיקר בפן הטכני. עובדים אלה מהווים למעשה ממשק בין השופט לבין ציבור המתדיינים ומערכת בתי המשפט. לעומתם, העוזר המשפטי הוא היחיד, מבין כלל עובדי המערכת, שמעורב בעבודה המהותית של השופט. לעוזרים המשפטיים למעשה אין ממשק מול גורמי חוץ (כמובן בהתאם למטלות שמוטלות עליהם על ידי השופט). פרי עבודתם נחשף לעיניי השופט בלבד. העוזרים המשפטיים הם היחידים שנכנסים ל"קודש הקודשים" של ההליך השיפוטי במובן זה שהם היחידים שנחשפים לתהליך שעובר על השופט בבואו לגזור את הדין. ביושבם בלשכת השופט או בצמוד לה, ניתן לומר שהם אלה הרואים את גלגלי השיניים של העשייה השיפוטית, בפעולה. העוזרים המשפטיים הם היחידים שנחשפים לחומר הגלם (במובן המהותי ולא הטכני) שממנו יצא בסופו של דבר פסק הדין הגמור . בניגוד לכל המעטפת הניצבת סביב השופט בעבודתו, העוזר המשפטי הוא היחיד שעובד בצמידות לשופט, שנחשף להלך מחשבתו של השופט, ששותף ללבטיו ולהתלבטויותיו. השופט חשין, בעניין בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה נ' בית הדין האזורי לעבודה פ"ד מט (1) 573, 593 הגדיר את מקצוע השיפוט: "שופט, כל שופט לעצמו, הוא פרש בודד בערבות החוק והמשפט..." העוזר המשפטי הוא בין היחידים שאיתם השופט יכול להוועץ ולהעזר. מבחינת עבודת השופט, כפרש בודד, העסקת עוזר משפטי בלשכתו היא חיונית מאין כמוה. אכן, העסקת כל עובד מדינה היא חיונית. יחד עם זאת, אופי העבודה המיוחד במינו של העוזר המשפטי, שונה וייחודי מזה של עובדי מדינה אחרים ולכן קיימת חיוניות מיוחדת בהעסקתם של העוזרים המשפטיים. 45. לא בכדי הוחלט שאופן הקליטה של העוזר המשפטי יהיה שונה מאופן הקליטה של כל עובד מדינה, על ידי שילוב של חובת עריכת מכרז, ביחד עם מתן אפשרות לשופט לבחור באופן אישי את העוזר המשפטי שיעבוד בצמוד אליו. נכון הדבר שגם בחוזים בשירות המדינה בכלל, יש מעמד לנציג היחידה הקולטת, אך בשונה מעובדי מדינה באופן כללי, ההעסקה כאן היא העסקה אישית ולכן הבחירה הסופית במועמד זה או אחר, ניתנה בידיו של השופט בלבד. 46. לטעמנו, במקרה הנדון הוכחה "חיוניות מיוחדת" בהעסקת העוזרים המשפטיים ולכן מתקיים התנאי הראשון של סעיף 1 (3). 47. העדר אפשרות להעסיק בכתב מינוי ההסתדרות מפנה לפסקי דין של בתי הדין האזוריים, בהם היתה התייחסות לסוגי העסקה מסויימים, שבהם נקבע כי לא ניתן להעסיק את העובד בכתב מינוי. בעניין סע' (ירושלים) 2431/06 רחמים עזרא נ' מדינת ישראל (מיום 7/10/10) נקבע כי עת מדובר בהעסקת מפקחים ביחידה לאכיפת חוקי עבודה, אשר מטבע עבודתם עובדים מחוץ לחצרים ואין אפשרות לפקח על עבודתם, הרי שיש הצדקה להעסיקם בחוזה אישי. בעניין תע"א (ת"א) 9382/09 מיכאל וייס נ' מדינת ישראל (מיום 29/8/12) נקבע כי יש לאפשר חתימת עובד על חוזה מיוחד שעה שמדובר במומחיות מיוחדת בשוק הפרטי שיש רצון לשלבה בשירות המדינה ולשם כך, לשלם לעובד תנאים טובים יותר משל עובד על פי כתב מינוי. עוד טוענת ההסתדרות כי הנוהג במדינה הוא להעסיק עובדים בחוזים אישיים מכוח סעיף 1 (3), שעה שמדובר ב"חוזי בכירים" ומפנה בעניין זה לבג"צ 7542/05 גל פורטמן ואח' נ' שר התחבורה (מיום 11/2/07) ולפסקי דין נוספים של בתי הדין האזוריים לעבודה. 48. פסקי הדין שבהם נקבע כי מתקיים התנאי השני של סעיף 1(3) , אינם בבחינת רשימה סגורה. בכל אחד מפסקי הדין שהובאו על ידי ההסתדרות, נדון מקרה פרטני. אין כל מניעה כי יוכרו מקרים נוספים שבהם יש הצדקה להחלטת נציב שירות המדינה לקלוט את העובד או קבוצת העובדים, בחוזים אישיים. 49. אנו סבורים שהבחינה של התנאי השני של סעיף 1 (3) אינה מחייבת בהכרח אילוצים אובייקטיביים (כגון העדר אפשרות פיקוח) אלא יש מקום גם לבחינה סובייקטיבית, ערכית. שני טעמים לכך. האחד - לשון הסעיף מדבר על "העדר אפשרות להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה". "תנאי עבודה" יכולים להיות תנאים פיזיים, כגון עבודה מחוץ לחצרים והעדר אפשרות פיקוח, שכר גבוה במיוחד וכיו"ב, אך יכולים להיות גם מאפיינים מיוחדים של העבודה, השונים ממאפיינים של עובדי מדינה בתקן. השני - מדובר בסעיף המקנה שיקול דעת לנציב שירות המדינה. עצם הקניית שיקול הדעת מבהירה שאין מדובר בתנאים אובייקטיביים גרידא, אלא בשיקולים נוספים - מערכתיים, תפיסתיים ועוד. 50. לאור האמור, העובדה שמבחינה טכנית, העוזרים המשפטיים מועסקים באופן המאפשר פיקוח על העבודה ועל שעות העבודה, אינה מאיינת את זכותה של המדינה לקבוע כי מבחינת "תנאי העבודה" הספציפיים להם, לא ניתן להעסיקם בכתבי מינוי ויש להעסיקם בחוזים אישיים. 51. בטרם נבחן את השיקולים שמנתה המדינה להעסקת העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים וקציבת כהונתם, נתייחס לטענת המדינה כי שכרם של העוזרים המשפטיים גבוה באופן משמעותי משכר משפטנים בשירות הציבורי. המדינה הציגה במסגרת התגובה, טבלה המפרטת את נתוני השכר של משפטנים בשירות הציבורי. מהטבלה עולה כי שכרם של העוזרים המשפטיים עולה על שכר משפטנים בשירות הציבורי. בנוסף, בשכר העוזר המשפטי מגולמות 20 שעות נוספות בחודש. בסיכומי המדינה נטען כי שכרם של העוזרים המשפטיים עולה "בעשרות מונים" על שכרם של משפטנים במשרדי ממשלה המועסקים תחת הסכם קיבוצי ועולה אף על שכרם של משפטנים בחוזה אישי. לטענת ההסתדרות, מכיוון שכיום מתקבלים משפטנים לשירות המדינה בחוזים אישיים בלבד, הרי שיש להשוות את שכר העוזר המשפטי לשכר משפטנים בחוזים אישיים. השוואה כזו מעלה שאין כל יתרון בשכרו של העוזר המשפטי אל מול שכר משפטן בשירות הציבורי. לטעמנו, ההשוואה המתבקשת היא לשכר משפטן בהסכם קיבוצי שכן, בסופו של דבר, זוהי מטרתם של העוזרים המשפטיים - להקלט כעובדי מדינה בכתב מינוי, תחת הסכם קיבוצי. לכן, על פי הטבלאות שהציגה המדינה, ניתן לקבוע כי שכרם של העוזרים המשפטיים עולה על שכר משפטנים בשירות המדינה המועסקים על פי כתב מינוי. 52. נימוקי המדינה הנימוקים לאי יכולת להעסיק את העוזרים המשפטיים בכתב מינוי, פורטו על ידי המדינה, לראשונה באופן סדור ועלי כתב, במסגרת ההליכים בתיק כאן. כפי שפורט לעיל, הובהר בפנינו כי נימוקים אלה עומדים בבסיס דעתם של הגורמים המוסמכים החל משנת 2004 ובכלל זאת מנהלי בתי המשפט לאורך השנים וכן נשיאי בית המשפט העליון. נביא להלן את נימוקי המדינה, כלשונם: "176. המימד האישי - מאפייניו של התפקיד מטיבו וטבעו, מאפייניו של תפקיד העוזר המשפטי מתאים לעורכי דין בראשית דרכם המקצועית, וזאת תוך כדי לאפשר להם להכיר מקרוב את מערכת המשפט על גווניה השונים, ולשמש עזר לשופט בעבודתו היומיומית. 177. המימד הציבורי - פתיחת השורות והרחבת ההזדמנות המוצעות במשרה אין ולא יכול להיות חולק כי תפקיד העוזר המשפטי הוא תפקיד אשר מכשיר ופותח דלתות. העובדים במשרה זו זוכים להצצה ייחודית את "מאחורי הקלעים" של העשייה השיפוטית, זוכים בתובנות מעמיקות על עבודתה של הרשות השופטת מצידם של משפטנים בכירים (בעצם היותם שופטים). אשר על כך, לא פלא הדבר כי משרה זו מהווה "קרש קפיצה" להמשך הקריירה המקצועית של העוזר המשפטי - בין אלה הבוחרים להשתלב במגזר הציבורי ... ובין אלה הבוחרים לפנות למגזר הפרטי,.... משכך, סעיף הקוצב את העסקתם של העוזרים המשפטיים מרחיב את מעגל העוזרים המשפטיים מדי מספר שנים ומאפשרת העסקתם של עורכי דין חדשים למשך זמן קצר יחסית, באופן שמהווה הזדמנות הוגנת ושוויונית יותר למספר רב של עורכי דין ליהנות מהמשאב הציבורי הגלום במשרה זו. חשיבות הדברים מתגברת ביתר שאת בהינתן שהמקצוע, רווי ממילא, אשר בכל שנה ושנה מצטרפים לשורותיו מאות עורכי דין נוספים. ... 179. אדרבא, הוכח העובדה כי נסיון כעוזר משפטי הוא נסיון רלבנטי למועמד לשפיטה או רשמות מחד, וקירבתו האובייקטיבית של העוזר המשפטי לשופט שהוא יד ימנו מאידך, מתחייב כי תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים תהיה קצובה בזמן, כך שיותר ויותר עורכי דין יוכלו להצטופף תחת אוהלה של מערכת בתי המשפט, ובבוא הזמן אף להיות נשכרים מכך, ככל שיהיו ראויים, בדמות המלצות למשרות האמורות. 180. "להגדיל תורה ולהאדירה" - טעם זה אינו עומד כשלעצמו, אלא הוא תוצר לוואי של הנימוק בדבר פתיחת השורות ולא בכדי בא תחתיו. אין זה סוד כי בשנים האחרונות נשמעו ביקורות של שופטים על התנהלותם של חלק מעורכי הדין באולמם. דבר זה נובע, ככל הנראה, בשל הצטרפותם של מאות רבות של עורכי דין לשורות המקצוע. לפיכך, העובדה כי עוזר משפטי יצק מים על ידיו של שופט, ובכלל זה למד כיצד יש להתנהל תוך כתלי בית המשפט, כיצד צריכים להראות כתבי בי - דין, כיצד מצופה להתנהג אל מול המותב היושב בדין כמו גם אל מול הצד שכנגד וכיו"ב - הינו אינטרס לגיטימי של המדינה ולמעשה אינטרס הציבור "להגדיל תורה ולהאדירה" לקידום חברה ראויה ושיח משפטי ראוי יותר... ... 182. הממד הבין אישי - משרת אמון מקצועית מיוחדת ... בבסיס העסקתו של העוזר המשפטי מצוי האמון שרוכש לו השופט הספציפי בשלכתו הוא מועסק. העוזר המשפטי מהווה את "יד ימינו" של השופט, כאשר תפקידו לסייע ככל הניתן לשופט בתפקידו... 183. ויודגש כי מעבר לתפקידים המופיעים ב"תואר התפקיד", מתאפיין תפקיד העוזר המשפטי לשופט בקרבה הרבה שבין השופט לבין עוזרו המשפטי. ללא אמון אישי ברמה הגבוהה ביותר, לא ניתן לתפקד במסגרת יחסים של שופט - עוזר משפטי. גם פיזית, לעתים, השופט חולק את לשכתו עם העוזר המשפטי והם נמצאים יחדיו במשך כל שעות העבודה בביהמ"ש, בלשכה או באולם המשפטים. תפקיד השפיטה שממלא השופט מהותו בהכרעות שיפוטיות והסיוע המתקבל מהעוזר המשפטי מושתת כולו על האמון, הן ביכולותיו המקצועיות בתחום המשפט של העוזר והן על האמון הרב המאפשר קבלת סיוע בעניינים העומדים להכרעת השופט. ויודגש, האמון האישי מושתת בין היתר הן בשל העובדה שהעוזר המשפטי נחשף למידע מיוחד כגון פסקי דין, החלטות, תסקירים וחוות דעת המוגשות לבתי המשפט ויש בהם מידע חסוי או מסווג, והן בשל האחריות המיוחדת המוטלת עליו במסגרת תפקידו. ייחודיות התפקיד של העוזר המשפטי, והסתכלות על מאפייני התפקיד כמכלול מחייבת הכרה בתפקיד כמשרת אמון. 184. עצם העובדה כי מדובר במשרת אמון מקצועית מיוחדת, בו נדרשת יכולת לשופט להפסיק את עבודת העוזר המשפטי בשעה שאינו מתאים בעיניו לתפקיד או שאינו שם בו את מבטחו, טומנת בחובה את ההצדקה לנציב שירות המדינה, לאחר שנועץ בעניים עם הנהלת בתי המשפט, לקצוב את תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים לתקופה מוגדרת. כאמור מדובר ביחסים קרובים ביותר, לפיכך, קשה להלום מצב בו שופט יבקש לסיים את העסקתו של עובר משפטי; ואותו עוזר יגיש הליך משפטי כנגד פיטוריו, בהסתמכו על "קביעות" העומדת לו. מצב דברים בו שופט יצטרך "לרדת לזירה", להעיד וליתן נימוקים בפני הערכאה הרלוונטית, מדוע הוא אינו חפץ עוד בשירותיו של עוזר משפטי פלוני או אלמוני, תוך שמיעת עדויות על אופי העבודה המתרחש בלשכתו של השופט. זירת התגוששות שכזו אינה הולמת את כבודו של מקצוע השופט ויהא בה כדי לפגוע באמון הציבור בשפיטה. מאליו יובן, כי קציבת התקופה מונעת באופן מבוקר מקרין מעין אלו, שכן משמעותה שלכתחילה אין לעוזר משפטי כל זכות להמשיך להיות מועסק ולהמשיך להחזיק במשרתו מעבר לתקופה שנקצבה להעסקתו. 185. הממד המערכתי - היעדר אפשרויות קידום תפקיד העוזר המשפטי הינו תפקיד ייחודי גם בכך שמבחינת המבנה הארגוני בהנהלת בתי המשפט הוא אינו תפקיד שיש לו אופק קידום טבעי, דבר הטומן בחובו סכנה לשחיקה מקצועית ואישית בעבודה, באופן שמצריך את קציבתו בזמן. זאת בשונה ממשרדי ממשלה שונים, בהם מועסקים עורכי דין בלשכות משפטיות או בפרקליטות, אשר יש למועסקים שם אפיקי קידום פוטנציאליים, באמצעות מנגנוני המכרז הפנימי והבינמשרדי. למותר לציין כי שחיקה בתפקיד פוגעת ביעילותם של העוזרים המשפטיים. 186. הממד השיפוטי - שמירת אי תלות של הגורם היושב בדיון בשים לב לעובדה כי מדובר במשרת אמון מקצועית מיוחדת בלב ליבה של הרשות השופטת, קיים רצון חד משמעי ומובן מאליו, לשמור על אי התלות של הגורם השיפוטי היושב בדין, ולו מבחינת הנראות הציבורית. העובדה כי בלשכתו של השופט מועסק גורם משפטי מקצועי, אשר מטבע הדברים צבר ניסיון רב בשנים, וגיבש עם הזמן תפיסות ערכיות משלו, בסוגיות משפטיות שונות, עשויה להיתפס בעיני הציבור, כמשפיעה על שיקול דעתו העצמאי והבלתי תלוי של השופט. אין ספק כי מתפקידו של השופט הוא ליצור את ההבחנה בין השקפת עולמו לאלו של עוזרו, וחזקה עליו כי יעשה כן; עם זאת, עצם קיומו של עוזר צמוד, אשר רכש ניסיון וותק רב בתפקיד, שהוא לעתים יותר משל השופט עצמו, עשוי להיתפס ככזה הפוגע בתפקוד העצמאי של השופט ולו למראית עין". 53. מבין השיקולים שמנתה המדינה כמצדיקים קציבת כהונה של העוזרים המשפטיים, קיימים שיקולים שאינם עומדים במבחן הזמן. כך, הטענה שהתפקיד מיועד לעוזרים משפטיים בראשית דרכם. מעדות גב' ימין יוחנן התברר שבמסגרת דרישות התפקיד אין התייחסות לוותק של העובד. עוד עולה כי עוזרים משפטיים רבים הם בעלי וותק במקצוע ואינם נמצאים בראשית דרכם המקצועית. מתברר כי למעשה, כלל לא ניתנת עדיפות במסגרת המכרז, למועמדים בראשית דרכם כעורכי דין. לכן, נימוק זה, אף אם עמד על הפרק בשנת 2004, מתברר כבלתי רלבנטי. 54. כך, הטענה שהעוזרים המשפטיים צפויים להישחק ברבות השנים. על פי עדותה של גב' ימין יוחנן, הסוגיה כלל לא נבחנה. העדה נשאלה האם כל המועמדים לפיטורים בסוף שנה זו הם עובדים שחוקים והשיבה בשלילה. במערכת בתי המשפט קיימים כיום שני סוגים של עוזרים משפטיים, אלה שנקלטו לפני שנת 2004 ומועסקים כעובדי מדינה בתקן ואלה שנקלטו לאחר שנת 2004 ומועסקים בחוזה אישי. המדינה לא הראתה ולא הוכיחה שנערכה בדיקה לגבי רמת השחיקה של עוזרים משפטיים אלה מול אלה. כן לא הוכיחה שנעשתה בדיקה כלשהי של רמת השחיקה של העוזרים המשפטיים שאמורים לסיים תפקידם בסוף שנה זו. אף אם היתה מחשבה כזו בשנת 2004, הרי שספק רב אם היא רלבנטית כיום. 55. כך הטענה בדבר חשיפה למידע סודי ומסווג. בסוגיה זו ניתן (וראוי היה) לערוך בדיקה האם אכן העוזמ"ש או מי מהם משתמשים במידע שנחשף בפניהם ועושים בו שימוש שלא כדין. אף כאן, המדינה לא הוכיחה שהחשש נבדק, אף שהיה בידיה די זמן לבחון את הדברים ולהציג ראיות בעניין. מכאן שגם נימוק זה אינו עוד רלבנטי. 56. שיקולים אחרים שמנתה המדינה כמצדיקים קציבת הכהונה, הם כאלה שלא נס ליחם גם כיום. כך בנוגע לרצון לפתוח את השורות ולאפשר לעורכי דין נוספים להתנסות בתפקיד. טעם זה עמד בבסיס ההחלטה המקורית והינו רלבנטי גם כיום. כך בנוגע לחשש (של הנהלת בתי המשפט) מפני פיתוח עמדות עצמאיות על ידי העוזר המשפטי, אשר הציבור עלול לתפוס אותן כמשפיעות על שיקול הדעת של השופט. כך בנוגע לרצון למנוע מהשופט "לרדת לזירה" ולהתמודד עם סוגיית פיטוריו של עוזר משפטי לרבות צורך להופיע בערכאות. בהיבט זה, יש שוני בין כל עובד מדינה לבין עוזר משפטי. בשונה מעובד מדינה שמועסק על פי היררכיה מוסדרת, הרי שעת עסקינן בהעסקת עוזר משפטי, העבודה בפועל נעשית באופן ישיר ובלעדי מול השופט ולכן השופט הוא זה שאמור ליזום את הליך הפיטורים ככל שמתעורר בכך צורך והוא זה שאמור להעיד, מכלי ראשון, על השיקולים שבפיטורים. בענין זה, יש הגיון בראייה המערכתית של הנהלת בתי המשפט (בשונה מתפיסתו האישית של כל שופט ושופט) את הקושי להתמודד עם פיטורי עוזר משפטי, ככל שמתעורר צורך בכך. במיוחד אמורים הדברים לגבי עוזר משפטי המועסק במשך שנים רבות. שיקולים אלה הינם שיקולים מערכתיים של מי שעומדים בראש המערכת - מנהלי בתי המשפט ונשיאי בית המשפט העליון לאורך השנים. 57. ההסתדרות וכן לשכת עורכי הדין מונים שיקולים רבים נוספים אשר כלל לא נשקלו על ידי המדינה. בינהם: א. העובדה שהעבודה של עוזר משפטי דורשת התמחות מיוחדת. פיטורי עוזר משפטי לאחר שש שנות עבודה והבאת עוזר משפטי חדש במקומו, מביאה להאטה בעבודה ומשיגה את ההיפך מהתכלית המקורית של העסקת העוזרים המשפטיים. ב. הפגיעה האישית בעוזר משפטי אשר מבצע עבודתו נאמנה והשופט שאיתו הוא עובד מרוצה מעבודתו, אלא שאותו עוזר משפטי נאלץ לסיים את תפקידו בשל החלטה מערכתית שאינה קשורה אליו ולתפקודו. ג. העובדה שמשרת עוזר משפטי קיימת רק בבתי המשפט ולא ניתן לבצעה בשום מקום אחר ובכך נמנעת האפשרות, ממי שהתמקצע בתפקיד, להמשיך ולבצעו. ד. העובדה שמדובר בפגיעה רוחבית בציבור העוזרים המשפטיים, ללא התייחסות לעוזר המשפטי כפרט, לטיב עבודתו, נאמנותו למערכת (בסוגיה זו נציין כי אין די בועדת החריגים שהוקמה, שכן מטבעה, היא יכולה לענות על מספר מצומצם של מקרים. כמו כן, אף אם ניתנה הארכה על ידי ועדת החריגים, הרי שהיא מוגבלת בזמן). 58. בנוסף, לא הוכח שנשקלו אמצעים אחרים, מידתיים יותר, שיאפשרו את העסקת העוזרים המשפטיים בדרך המלך להעסקת עובדי מדינה - על פי כתב מינוי ללא הגבלת זמן, ומאידך, מציאת מנגנון פיטורים מיוחד הנובע ממעמדם המיוחד ומהייחוד שבאופי עבודתם. בכלל זאת לא הוכח שנשקלה מידתיות הפגיעה בעוזרים המשפטיים טובים וראויים, אל מול צרכי המערכת. 59. זאת ועוד. המדינה הבהירה במסגרת תגובת צד ובסיכומיה, כי המתכונת של העסקה בחוזה אישי, בהקשר של העוזרים המשפטיים, נועדה על מנת לאפשר למדינה לקצוב את כהונתם, מכח תקנת 2 (8) לתקנות המינויים. עמדת המדינה, לכל אורך הדרך היא כי לאור האופי המיוחד של התפקיד, אין מקום להעסיק עוזרים משפטיים ב "קריירת התמד" שהיא דרך המלך בהעסקת עובדי מדינה. ודוק - תקנות המינויים קובעות, בסעיף 1(2) אפשרות להעסיק עובד בחוזה אישי, בעבודה שלפי טבעה אינה צמיתה. הדגש בהוראות הסעיף הוא על סוג העבודה דהיינו - האם מדובר בעבודה בעלת אופי זמני שיש בה צורך לשעה ולא מעבר לכך. לעומת זאת, במקרה שבפנינו, העבודה עצמה - עבודת העוזר המשפטי, אינה עבודה זמנית מטבעה אלא עבודה קבועה וארוכת שנים. הצורך בתפקידו של העוזר המשפטי לא מסתיים בחלוף שש שנות העסקה. במקום אלה שיסיימו תפקידם יבואו אחרים שיבצעו את אותו תפקיד בדיוק וחוזר חלילה. המדינה אינה מגדירה את העוזרים המשפטיים כמי שמיועדים לבצע משימה חולפת מכח סעיף 1(2). מאידך, המדינה משתמשת בסעיף 1(3) כדי לקלוט את העוזרים המשפטיים לפרק זמן קצוב אף שמדובר בעבודה שלפי טבעה היא צמיתה. 60. סיכום העולה מהאמור כי קיימים שיקולים כבדי משקל לעמדת המדינה כמו גם לעמדת ההסתדרות, בנוגע לאופן העסקת העוזרים המשפטיים והאם קיימת הצדקה להחריגם מכלל עובדי המדינה ולהעסיקם בחוזים אישיים קצובים בזמן. עוד עולה כי במסגרת השיקולים שמנתה המדינה, פורטו שיקולים שהתבררו כבלתי רלבנטיים. מאידך, לא נשקלו שיקולים רבים נוספים ובכללם גם שיקולים חוקתיים כגון הזכות לעבודה, חופש העיסוק, הזכות שלא להיות מפוטר ללא סיבה ועוד. 61. ההסתדרות מעלה הצעות חלופיות להעסקת העוזרים המשפטים, מתוך הבנה שמדובר בתפקיד מיוחד. בכלל זאת העלתה הצעה להעסקה בתקן על פי כתב מינוי במסגרת הסכם קיבוצי שיגדיר את המשרה כמשרת אמון וכן העסקה באמצעות רוטציה בין שופטים ללא הגבלת זמן הכהונה. הובהר כי במהלך ההדברות בין הצדדים הועלו הצעות שונות לפתרון, על ידי הצדדים ועל ידי המגשר. 62. סיכום חומר הראיות וטענות הצדדים, מביא למסקנה שההחלטה שהתקבלה בשנת 2004, להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים ולקצוב את זמן כהונתם, ראויה לבחינה מחודשת ולשיקול נוסף. מצאנו בטיעוני ההסתדרות שיקולים כבדי משקל שיש בהם כדי לערער את הסבירות שבהחלטה לקלוט את העוזרים המשפטיים בחוזה אישי קצוב בזמן. 63. עסקינן בתפקיד רב משמעות בשירות המדינה ובהנהלת בתי המשפט. אנו רואים חשיבות רבה לכך שהפתרון יגיע מהצדדים עצמם ולא יוכתב על ידי בית הדין. כבכל סכסוך קיבוצי ויחסי עבודה קיבוציים, אנו סבורים שהפתרון צריך לבוא בראש ובראשונה מהצדדים. סקרנו לעיל את הבעייתיות שבצורת ההעסקה של העוזרים המשפטיים, תוך קציבת כהונתם. בטרם ניתן פסק דין סופי בסוגיה, אנו מפנים את הצדדים לנהל משא ומתן לפרק זמן נוסף, על מנת לנסות ולהגיע להסכמות. במסגרת ההידברות, ישקלו הצדדים את האמור בהחלטתנו לעיל, את העובדה שדרך המלך בהעסקת עובדי מדינה היא על פי כתב מינוי ואת הבעייתיות שבקציבת הכהונה של העוזרים המשפטיים מחד, אל מול העובדה שמדובר בתפקיד הדורש אמון מיוחד בין העוזר המשפטי לשופט וההכרח ליצור מנגנון שיאפשר פיטורי עוזר משפטי אשר אינו מתאים עוד לתפקיד. 64. לשם מתן אפשרות להדברות ללא שחרב הפיטורים מונחת על צווארם של העוזרים המשפטיים, אנו מורים על עיכוב המועד לפיטורי העוזרים המשפטיים אשר כהונתם אמורה להסתיים בסוף שנת 2014 (בהתאם למכתבו של מנהל בתי המשפט) זאת למשך שלושה חודשים, עד ליום עד 28/2/15. 65. בהתקרב המועד הנ"ל וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בדבר אופן העסקתם של העוזרים המשפטיים, תוגש הודעה לתיק ואזי ינתן פסק דין סופי בשאלות שבמחלוקת, ללא צורך בהגשת כתבי בי- דין נוספים. 66. נוכח קביעותינו לעיל, לא מצאנו לנכון להרחיב את הדיבור אודות הטענות בדבר פגיעה בחופש העיסוק של העוזרים המשפטיים, פגיעה בזכות לעבוד, היות הפיטורים בגדר פיטורים שרירותיים, פגיעה בזכות להתארגנות ועוד. היה והצדדים לא יגיעו להסכמות בינהם ויידרש פסק דין, נידרש ונדון גם בסוגיות אלה. 67. סוף דבר, אנו מורים למדינה ולהסתדרות לשוב לשולחן המשא ומתן, בין בפני המגשר ובין במתכונת אחרת, על מנת לעשות נסיון נוסף ליישוב המחלוקות בנוגע לאופן העסקת העוזרים המשפטיים, בשים לב להערות ולהארות שבהחלטה לעיל. 68. בנוסף, אנו מורים על עיכוב הליכי הפיטורים של עוזרים משפטיים שכהונתם היתה אמורה להסתיים עד סוף שנת 2014 , זאת עד ליום 28/2/15. חוזהחוזה אישישאלות משפטיותעובדי מדינה